חרטות, למה לא
מאמר בשם Top Five Regrets of the Dying גרם לי לחשוב קצת. מדובר בסיכום של מישהו שעבד הרבה זמן עם אנשים גוססים. מסיבות שונות, היה להם לכל היותר שבועות לחיות. והוא דיבר אותם ושאל אותם על החיים שלהם, על מה הם מתחרטים, מה הם היו עושים אחרת? אז יש המון תשובות אבל כאן מובאות חמש הנפוצות ביותר. 1) הלוואי וחייתי יותר את החיים שלי, אמיתי לעצמי, ופחות את מה שציפו ממני. 2) הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה [ומפנה יותר זמן למשפחה]. 3) הלוואי והיה לי את האומץ לבטא יותר את הרגשות שלי. 4) הלוואי והייתי נשאר יותר בקשר עם חברים. 5) הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות יותר מאושר. אני מעלה את זה כי אני חושב על הדברים האלו על בסיס דיי קבוע. חלק מהם מנחים את החיים שלי. אחד הקווים המנחים שאני אפילו לא ממש יכול לעשות משהו נגדו זה הצורך שלי לעשות דברים בדרך שלי, גם אם זה מוזר, גם אם זה הפוך ממה שכולם עושים ולפעמים גם אם אני יודע שהדרך המקובלת יותר טובה. אני יודע שצריך לעבוד קשה ואני מסוגל לעבודה קשה אבל בשום מצב אני לא מוכן לוותר על ‘החיים’ שלי. אני לא מוכן לוותר על משפחה וחברים והדברים שגורמים לי להרגיש יותר טוב. אני מוכן להקריב חלק למען מטרה טובה יותר אבל אני לא מוכן להפוך ל-drone. בנושא הרגשות אני מטפל מאז בית הספר. הצבא עזר אבל אני חושב שהתרומה הכי גדולה בנושא הזה הייתה מעין. בגלל שאני סומך עליה לחלוטין ומרגיש איתה חופשי לחלוטין, אני יכול לשחרר את הרגשות. והיא גם עזרה Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
למה אני לא משחק רב משתתפים
הבעיה העיקרית נובעת מחזרה עצמית, לעשות שוב ושוב את אותו הדבר כשאני יכול לעשות דברים שעוד לא עשיתי. מבחינתי, משחקי מחשב הם כמו ספרים, סרטים, קומיקס וכו’… אני יכול לצרוך כאלו סתם בשביל הכיף אבל בדרך כלל אני מצפה לערך מוסף, לסיפור טוב, למשהו שיפתיע ויחדש. וזה מה שנותן לי המשחק ביחיד. לא רק מכניקה מעניינת ותצוגה מרשימה אלא גם סיפור שמתאים לזה ובונה על זה. במשחק מרובה משתתפים בדרך כלל אין את זה. משחק מרובה משתתפים בדרך כלל ינפנף מולכם את האפשרות להתחרות באנשים מכל העולם. ואני מודה, זה כיף בהתחלה. אבל מהר מאוד משעמם אותי. כי בשביל להיות ממש טוב צריך להשקיע הרבה זמן אבל אני צריך את הזמן גם בשביל דברים אחרים. ואחרי שהשמדתי את הבסיס של היריב או גנבתי לו את הדגל בפעם המאה, כמה כיף זה כבר לעשות את זה שוב? ואם במקרה, יש משחק מרובה משתתפים ששווה להשקיע בו, בין אם זה כי אין לו את הבעיות הנ”ל או שהוא מתעלה מעליהם, אז מה שיקרה זה שיהיו חארות באינטרנט שינסו להרוס לך בכל מקרה. אבל עיקר הבעיה היא חוסר עניין. עכשיו, משום מה, יוצאים כל מיני משחקים שמתבססים רק על רב משתתפים חוץ מ-Team Fortress ומירב ה-MMO שכבר קיימים יש גם את Brink ובקרוב ייצא APB: Reloaded. אבל אני אקח לדוגמה את Section 8, משחק שמכיל סיפור קצרצר אבל מיועד לרב משתתפים ונראה שנעשה דווקא טוב בהתחשב בזה. כי הוא מרחיב על הדברים הרגילים. יש קבוצות יריבות אבל במקום סתם מקצועות לבחור, אפשר לערבב ולהרכיב את היתרונות והחסרונות של הדמות לבחירתך ובמקום סתם לכבוש Continue Reading →
Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 10 comments.
The Ultimate Status System
אז אני צופה בראיון של ג’ון סטוארט עם ריינג’ר שאיבד את היד שלו באפגניסטן וקיבל על זה את ה-Medal of Honor(חלק 1 וחלק 2) ומה שאני חושב הוא: אני מדבר הרבה על Gamification, על תמרוץ אנשים עם מכניקת משחקים, והנה מערכת המעמד האולטימטיבית. ככה נראים לי עיטורי הכבוד. הרי, תחשבו על זה ככה. קיבלתם את עיטור העוז. מה זה נותן לכם? פחות או יותר כלום. אבל לנצח תהיו כאלו שקיבלתם את עיטור העוז, תהיה חלק מקבוצת עילית של אנשים שעשו משהו כל כך יוצא דופן שהנשיא/ראש ממשלה/רמטכ”ל/אחר החליט שאתם ראויים לציון לשבח, להפרדה משאר העדר. ומה זה עושה? שאר החיילים מסתכלים וחושבים לעצמם, ‘וואו, הוא ממש מוצלח. איזה כבוד. אני לא אתנגד לקצת מהכבוד הזה’, ובפעם הבאה שהם נתקלים ברימון שנזרק על היחידה שלהם הם לא יקפצו מאחורי מחסה אלא ינסו להיפטר ממנו או חלק ממש יקפצו עליו. כך גרמתם לאנשים לעשות משהו מאוד חיובי שהם אחרת לא היו עושים. וזאת כל המטרה של Gamification.
Posted in Gaming, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
למה להעריץ?
אני לא מעריץ דברים. אני לא מעריץ שום סוג של קומיקס, סרט, תוכנית טלוויזיה, ספר או אפילו משחק מחשב. אני באופן כללי גם לא מעריץ יוצרים של דברים, אפילו דברים שאמוד אהבתי. מבחינתי, הערצה היא רגש שלילי. מבחינתי, הערצה מייצגת פולחן, האדרה לא מחויבת המציאות, ביטול העצמי מול אותו אדם, ביטול שאר התחום, החשבת תכונות שליליות של מושא הערצה וכן הלאה… זה לא נראה לי משהו שצריך לשאוף לו. כשאני חושב על מעריצים אני חושב על חנונים שמפחדים מדאורדורנט או ילדות בנות שתיים-עשרה, אנשים שעדיין לא תפסו את עצמם בידיים מספיק בשביל להבין שהם צריכים לחיות את החיים של עצמם ולא של מישהו אחר. כן, אני חושב ש-Half Life, Deus Ex, Max Payne, Mass Effect, Knights of the Old Republic ועכשיו The Witcher הם בין המשחקים הטובים ביותר שנוצרו. אני חושב שהמשחק של אנדר, סאגת הבאר ו-Snow Crash הם בין הספרים הטובים ביותר שנכתבו. אני חושב שניל גיימן, טים פאוורס, ג’ק צ’וקר ומאט וולאס הם יוצרים שאם אתם לא מכירים לפחות דבר אחד שלהם אז אתם עושים לעצמכם עוול. Blade Runner, חזרה לעתיד והנסיכה הקסומה הם בין הסרטים הטובים ביותר שצולמו ועדיין כאלו שאני יכול לראות שוב כל רגע. העולמות של Shadowrun ו-Star Wars הם העולמות הכי כיפיים שאני מכיר. Lordi, Adema, Poets of the Fall ו-Seether הם להקות שמספיק שיגידו לי שהן חושבות על להגיע לארץ ואני כבר אקנה כרטיסים. ואפילו אקח את הצעד הנוסף ואגיד שהאנשים שאני מחשיב כדוגמה ומופת והכי קרוב שאני מגיע להערצה להם הם רנדי פוש, ריצ’ארד פיינמן,וקארל סייגן. אבל אני לא באמת מעריץ. הערצה Continue Reading →
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
אתמול ליל הסדר
קמנו בערך בתשע וחצי בבוקר. זה אחרי שהכנו עוגה וקניידלך אל תוך הלילה. טוב, מעין הכינה עוגה וקניידלך, אני ניסיתי לעזור כמה שיכולתי בשביל בן אדם שבקושי היה מסוגל לעמוד. נסענו לדואר לאסוף חבילה עם דברים שהזמנו מחו”ל, ביניהם גם עכברים מגניבים שמתחברים לאצבע שהבאנו לעודד וקרן במתנה. אחרי זה הלכנו לארומה לאכול ארוחת בוקר. כי לי התחשק שקשוקה ולפי הנוהל של המשפחה, לילד היום הולדת יש את השבוע של היום הולדת לבקש משאלה אחת ביום. ואני אחזור לדעתי המלאה על הנושא בהמשך. חזרנו לבית כשההורים של מעין כבר נסעו לארגן את סעודת הסדר ואנחנו רק ארגנו עוד כמה דברים לפני שעודד בא לאסוף אותנו. נסענו למודיעין לאסוף את קרן ואיתי ואחרי קצת התברברות על הסלט הצלחנו גם לצאת לכיוון דרום. זה היה סדר אלטרנטיבי במדבר ליד מקום שנקרא עידן ויותר מזה אני לא אפרט במקרה ויש לי את היכולת לגרום לאנשים להציף את המקום שהמשפחה מחבבת. התחלנו בסתם לשבת ולדבר ולנגן ולצוד זבובים. היו שבנו מלכודות זבובים קלאסיות אבל אני ואיתי העדפנו את השיטה הידנית הישנה והטובה. בסוף התוצאה נגמרה 100:66 לטובת איתי. אני מניח שזבובים פשוט נידחים ממני יותר. כשירד הערב התחלנו לערוך שולחן ולערוך סדר. החלטנו מראש שאנחנו רוצים סדר אלטרנטיבי, לא בדיוק כמו שצריך. אז מעין, הצעירה ביותר, ניהלה את הסדר ויוסי, הותיק ביותר הקריא את הקושיות. וגם ניסינו לשלב קטעים שונים ומעניינים. אמא של מעין הקריאה תוספת צמחונית ואני ניסיתי לשלב עובדות ידועות על ישראלים עבדים ויציאת מצרים. מעין החליטה שמה נשתנה זה מה עבר עלינו טוב בשנה האחרונה וכולנו חלקנו. האוכל עצמו היה נהדר Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
סיבות לא לחבב את אפל #365…
קראתי רשומה ב’חורים ברשת’ על ה-iPad2 שגם מנתחת קצת את מה שאפל עושים עם המוצרים שלהם. אני נאלץ להסכים לחלוטין שמה שאפל עושים, וזה גם מה שהרבה אנשים חשבו כשרק יצא ה-iPad הראשון, הוא למנוע רכיבים ואפשרויות שקיימות במכשירים בזמן הפיתוח רק כדי להוסיף אותם למכשיר ההמשך ולדרוש עבורו עוד כסף. אני נאלץ גם להסכים שאפל יודעת טוב מאוד איך לשווק אבל במקרה הזה אני חייב להשוות אותם לחברות היותר מרשעות שבונות משחקים לשוק החברתי. מדובר בחברות שכביכול מוצאות פרצות במרקם הפסיכולוגי של הלקוחות שלהם, של הציבור בכלל, ומנצלות את זה לטובת עצמם. במקום לתת ללקוח את החווייה הכי טובה שהן יכולות, הן מנצלות את תבניות ההתנהגות הצפויות בשביל להרוויח יותר כסף או לבנות מעריצים שזה פחות או יותר אותו הדבר. דיברתי על זה עם ידיד שלי שמחזיק iPad וביחד הגענו למסקנה הידידותית שאנשים שמחזיקים אנדרואיד (ואני מרחיב את זה למחשב באופן כללי) הם אנשים שרוצים את האפשרות להגדיר כל דבר ולשנות מה שהם רוצים ואנשים שמחזיקים מוצרים של אפל (ואני ארחיב את זה לקונסולות) הם אנשים שרוצים בכוונה למנוע מעצמם את ה’סיבוך’ הזה. מה שהוא אמר זה שהוא קנה iPad כי הוא רוצה מכשיר שפשוט יעשה. הוא בכוונה רצה למנוע מעצמו את היכולת איך שהוא לפגוע במכשיר הנייד שלו. ובשביל זה הוא היה מוכן, בידיעה מראש, לוותר על כמה דברים כמו חיבוריות סלולרית או שוק פתוח. אני לא חושב שאנשים שבוחרים באפל הם אנשים טיפשים ואני לא חושב שזה שאני רוצה אנדרואיד ומכשירים פתוחים שנותנים לי לשחק עם כל אפשרות עושה אותי חכם יותר מאחרים. אבל אני כן חושב Continue Reading →
Posted in Humanity, IT, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
כמה משחקים חשובים
Rock, Paper, Shotgun שחררו רשימה מאוד שרירותית של 122 המשחקים החשובים ביותר של 22 השנים האחרונות לפי גחמות הכתבים שלהם. במשחקיה, הרימו רשימה מקבילה לפי גחמותיו של איתמר. אני אגביל את עצמי למשחקים שבאמת יש לי משהו להגיד עליהם, משחקים ששיחקתי או לפחות נתקלתי בהם.
Posted in Gaming, Philosophy, Reviews, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
לחשוב עלייך
“אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך.” הבנתי מה המשפט הזה אומר. זה לא אומר שכל הזמן יש לי תמונה שלך בראש וזה לא אומר שאני כל הזמן שואל את עצמי איפה את, מה את עושה ומה את חושבת. מה שזה אומר, במישור הנורא מציאותי ופרגמטי שבו אני חי, זה שאולי אני לא מהרהר במהותך כל רגע וכל שנייה, אבל אני כן יודע איפה את נמצאת, מה את עושה ומה שלומך. אכפת לי מזה ואני דואג להתעדכן ככל שאני יכול בצורה הגיונית ולא מלחיצה. זה אומר שחשוב לי שתרגישי טוב ותהיי שמחה ואני דואג במקרה ואת לא. זה אומר שאם אני יודע שאת סובלת אז אני מנסה לעשות ככל שביכולתי לתקן את המצב. מה שזה אומר זה שכל פעם שצצה המחשבה הרגילה שלי על ‘מה אני רוצה ומה יהיה טוב לי עכשיו?’ יש לידה גם מחשבה נוספת על ‘מה את רוצה ומה יהיה טוב לך עכשיו?’. זה אומר שאני כבר לא חושב על איך לשפר את החיים שלי אלא על איך לשפר את החיים שלנו. כי המשפט הזה אומר שאני כבר לא חושב ‘אני’ אלא חושב ‘אנחנו’.
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
עימות כל הדרך
[רשומה זו היא תרגום של רשומה של P.Z. Myers מהבלוג שלו Pharyngula. תורגם באישור המחבר.] הייתי בפאנל על “עימות או פיוס” אתמול בכנס “הומניזם חילוני”. זה לא היה סידור מספק במיוחד; היינו ארבעתנו (כריס מוני, יוג’יני סקוט, ויקטור סטגנר ואני) וכל אחד מאיתנו נתן הרצאה קצרה ואז ענה לשאלות. לא הייתה הזדמנות לשיחה ארוכה אחד עם השני; השאלות ותשובות הגיעו, כרגע שמעתי את מוני וסקוט מדברים במשך 40 דקות, ואני הייתי צריך להגיד לא יותר מ-2 או 3 משפטים בתשובה לשאלה. אפילו לא גירדנו את השטח של חילוקי הדעות בינינו! בכל מקרה, הנה פריקה של הצהרתי לקהל. אני הולך להתחיל באיפה שנכנסתי לעימות הזה — ואל תטעו, זה קרב אמיתי — עם הנסיון שלי בחינוך מדעי, ולחודית עם לימוד אבולוציה. ביולוגיה היא להט שליווה אותי כל חיי, וכשהתחלתי ללמד לראשונה בשנות השמונים, נדהמתי לגלות סטודנטים שהדיפו רק זלזול כלפי העיקרון המאחד של תורתי, שהיו שמחים להתבוסס בבורות שכפו על עצמם ושדחו עובדות מדעיות פשוטות וברורות בצורה מוחלטת. וכשגיליתי כי יש כמרים שהגיעו לקמפוס שלנו ושיקרו לסטודנטים שלנו, מציגים חצאי אמיתות ופנטזיות מוזרות כתחליף לעדויות, ממש התקוממתי. אנחנו, הגנו (GNU) אתאיסטים מחזיקים במוניטין מלחמתי מאיים, אבל שלא תטעו: אנחנו לא התחלנו את המלחמה הזאת. אם אתם רוצים להטיל אשמה, זרקו אותה על גביהם של קנאים דתיים שמרעילים את מוחותיהם של הצעירים כבר זמן רב מאוד. זאת עוד תימה חוזרת בעימות: גנו אתאיסטים מאוד כועסים. בטח שאנחנו כועסים. השאלה האמיתית היא למה כל השאר לא. אם אתם לא כועסים על מה שנעשה כדי לערער את החינוך בארץ, כנראה שאתם לא עוקבים אחר Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Two Years, to the Day
עברה עוד שנה. עברו שנתיים. מה יש להגיד עכשיו על אסף? הפצע החלים. הוא כבר רק צלקת. אבל אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם, לא לעתים קרובות אבל עדיין, מגרד את אותה צלקת ונזכר בפצע שהיה שם קודם ומה גרם לו. אני עדיין מתגעגע לאסף. הוא עדיין חסר. עדיין, אם חושבים על המקומות בהם הוא נכח, רואים שזה היה יכול להיות מאוד שונה אם הוא היה פה. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה על הרבה אנשים. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה עליי. ומה אפשר להגיד על המשפחה שלו? לצערי, הרבה. רק לפני כמה שבועות נכחנו בהלוויה של אמא שלו. וגם עכשיו וגם באותו הזמן, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאולי היא נפטרה מלב שבור, שאולי כמעט שנתיים בלי הבן שלה הרגו אותה. באתי לנחם כמה שיכולתי. באתי גם להיזכר, כי לא צריך לשכוח. באתי לחלוק כבוד. ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על מה יקרה עם המשפחה הזאת? איבדו בן ואח, אישה ואמא. אני לא יודע ממש מה הם עושים ביום יום אבל אני לא יכול שלא להשוות קצת לכל המשפחות הקצת דפוקות בסרטים וטלוויזיה, לילדים שגדלים עם הורה יחיד, שאמא שלהם נפטרה בגיל צעיר ואיבדו אח עוד לפני סיום בית ספר. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.