The Less Interesting TimesBecause When Else Would You Rather Be?

2011/01/20 עימות כל הדרך

[רשומה זו היא תרגום של רשומה של P.Z. Myers מהבלוג שלו Pharyngula. תורגם באישור המחבר.]

הייתי בפאנל על “עימות או פיוס” אתמול בכנס “הומניזם חילוני”. זה לא היה סידור מספק במיוחד; היינו ארבעתנו (כריס מוני, יוג’יני סקוט, ויקטור סטגנר ואני) וכל אחד מאיתנו נתן הרצאה קצרה ואז ענה לשאלות. לא הייתה הזדמנות לשיחה ארוכה אחד עם השני; השאלות ותשובות הגיעו, כרגע שמעתי את מוני וסקוט מדברים במשך 40 דקות, ואני הייתי צריך להגיד לא יותר מ-2 או 3 משפטים בתשובה לשאלה. אפילו לא גירדנו את השטח של חילוקי הדעות בינינו!

בכל מקרה, הנה פריקה של הצהרתי לקהל.

אני הולך להתחיל באיפה שנכנסתי לעימות הזה — ואל תטעו, זה קרב אמיתי — עם הנסיון שלי בחינוך מדעי, ולחודית עם לימוד אבולוציה. ביולוגיה היא להט שליווה אותי כל חיי, וכשהתחלתי ללמד לראשונה בשנות השמונים, נדהמתי לגלות סטודנטים שהדיפו רק זלזול כלפי העיקרון המאחד של תורתי, שהיו שמחים להתבוסס בבורות שכפו על עצמם ושדחו עובדות מדעיות פשוטות וברורות בצורה מוחלטת. וכשגיליתי כי יש כמרים שהגיעו לקמפוס שלנו ושיקרו לסטודנטים שלנו, מציגים חצאי אמיתות ופנטזיות מוזרות כתחליף לעדויות, ממש התקוממתי. אנחנו, הגנו (GNU) אתאיסטים מחזיקים במוניטין מלחמתי מאיים, אבל שלא תטעו: אנחנו לא התחלנו את המלחמה הזאת. אם אתם רוצים להטיל אשמה, זרקו אותה על גביהם של קנאים דתיים שמרעילים את מוחותיהם של הצעירים כבר זמן רב מאוד.

זאת עוד תימה חוזרת בעימות: גנו אתאיסטים מאוד כועסים. בטח שאנחנו כועסים. השאלה האמיתית היא למה כל השאר לא. אם אתם לא כועסים על מה שנעשה כדי לערער את החינוך בארץ, כנראה שאתם לא עוקבים אחר מה שמתרחש.

אבל אנחנו גם מגיבים בצורה הגיונית. חוסר האמון שהפגנתי קודם כלפי השטויות שהפיצו הבריאתנים הגיע לפני חיפוש עובדות מקיף. אתם גם יכולים לעשות את זה – חפשו את ההיסטוריה של בריאתנות ותגלו שאנחנו לוחמים את אותו הקרב כבר לפחות יובל, ומתמודדים עם אותם טיעונים מרוקנים מתוכן שוב ושוב. בעבר דואיין גיש היה הדינוזאור הבריאתני שנע ונד בארץ אבל הוא הוחלף על ידי קנט הווינד, והוא עכשיו נורש על ידי קן האם וריי קומפורט ואריק הווינד. דבר לא השתנה מלבד השמות. היתה לנו שרשרת של תיקי משפט: אפרסון נגד ארקנסו ב-68′, מק’לין נגד ארקנסו ב-82′, אדוארדס נגד אגילארד ב-87′, קיצמילר נגד דובר ב-2005 – האם הם מתי שהוא יגמרו? האם אחד מהמקרים האלו החליש את השפעת הבריאתנים? התלהטות אחת תושתק ובשנה הבאה תהיה עוד אחת. בדומה, אנחנו רואים גם שרשרת של פוליטיקאים שבאים והולכים, ודבר לא משתנה. רונאלד רייגן הוחלף בסנטורום שהוחלף בבוש שהוחלף בכל מחזור בחירות בעוד רצף רפובליקנים שאינם יודעים דבר. עכשיו 2010, ונחשו מה קורה: קריסטין או’דונל רצה לסנאט, ולי עדיין יש כומר פונדמנטליסטי מקומי שמגיע לקמפוס כל שבוע כדי להדריך את הסטודנטים שלי במעשיות הוידאו של האח קנט הווינד.

אנחנו צפים במים כבר 50 שנה. מצד אחד, זה דבר טוב מאוד: עדיף לצוף מאשר לטבוע, ואני מאוד מעריך ארגונים כמו ה-NCSE (המרכז הלאומי לחינוך מדעי) שהשאירו אותנו עם הראש מחוץ למים כל הזמן הזה ובבקשה אל תפסיקו לעולם. אבל לא גם הגיע הזמן שנלמד חתירה חדשה ובאמת נתקדם קצת לכיוון החוף? לא כדאי שננוע מעבר לרק להגיב לכל מתקפה של אמריקה האידיוטית על חינוך מדעי, ובאמת נסתכל על הגורמים הבסיסיים לחולי הכרוני הזה ונעשה משהו בנידון?

הים בו ארצנו טובעת הוא כזה של דתיות מתפרצת, גל אחר גל של טיעונים טיפשיים ואידיאולוגיות מגוכחות הנדחפים על ידי דוגמה עייפה ופאנאטים מתוסכלים ונלהבים. אנחנו כל הזמן שומעים שהתשובה היא למצוא את המים השקטים של אמונה מתונה, אבל אני מצטער, לא מתחשק לי לטבוע גם שם.

יש תשובה, והיא מוצגת פה בחדר הזה. הפתרון, הפתרון היחיד לטווח הארוך הוא השפיות החילונית. המאבקים הקטנים לשמור שלא יהיו מדבקות מטופשות על ספרי הלימוד שלנו או להרחיק זבל פסאודו-מדעי כמו תכנון תבוני מהכיתות שלנו הם חשובים אבל הם מטלות ללא סוף – בנקודה כלשהי נצטרך להפסיק להתרפס בפני הרעש האידאולוגי שמשריץ את המשימות הבלתי פוסקות האלו ולחתוך ישר למקור: דת.

מכאן משיגים הגנו אתאיסטים את המוניטין העימותי שלהם. נמאס לנו להלחם בתסמינים. צריך לטפל במחלה. ואם אתה אחד מהאנשים האלו שמנסה להגן על אמונות תפלות או משותק מפחד מהרעיון של לעמוד מול רוב שמאמין בשטויות, שמעודד אותנו להמשיך ולשים תחבושות על שדפון האמונה, ובכן, אתה חלק מהבעיה ואנחנו כנראה נעשה משהו מאוד לא יפה, כמו להיות גס רוח אליך או לכתוב חיבור סרקסטי על מנת ללעוג לעמדתך. זה לחם חוקינו, אחרי הכל.

יש עוד מניע לדרכינו העימותיות, וזה קשור לערכים. אנחנו מדברים הרבה על ערכים בארץ הזאת, אז אני לא אוהב להשתמש במילה הזאת – היא זוהמה על ידי הימין הדתי שצועק “ערכים נוצריים” כל פעם עולה הנושא של זכויות אזרח להומוסקסואליים או שוויון זכויות לנשים או ביטוח רפואי אוניברסלי או שיפור מצבם של העניים – ערכים נוצריים אמיתיים הם נגד הדברים האלו, אחרי הכל. אבל לגנו אתאיסטים גם יש ערכים, והראשון מביניהם הוא אמת. וזה מה שעושה אותנו גסים ולא חברתיים, כי אנחנו קוראים תיגר על אמיתות הדת.

דת מספקת נחמה למיליונים, כך אומרים לנו, זה משמח אותם ולא מזיק ברובו.

“אבל האם זאת אמת?” אנחנו שואלים, כאילו זה משנה.

הדתיים הם הרוב, אנחנו שומעים שוב ושוב, ואנחנו צריכים להיות מעשיים ודיפלומטים במגעים איתם.

“אבל האם מה שהם מאמינים בו הוא אמת?” אנחנו שואלים, וגם “מה אנחנו מרוויחים מלהתפשר על המציאות?”

הדת אינה הבעיה, הם טוענים, אלו רק הקיצוניים והקנאים והמוזרים. רוב המאמינים מתונים ואפילו חולקים איתנו חלק מערכיהם.

“אבל האם אמונה מתונה נכונה?” אנחנו חוזרים, וגם “איך מיתוס יכול להיות יותר אמיתי אם התומכים בו פשוט רגועים יותר כאשר הם מצהירים עליו?”

זאת אומרת, זה נחמד והכל שרוב הנוצרים לא מזמרים “אלוהים שונא הומואים” והם קצת נבוכים כשאיזה כפרי פשוט מיילל על כך שהוא לא הגיע משום קוף, אבל הם עדיין הולכים ובשקט מצביעים נגד זכויות להומוסקסואלים ולסביות, והם עדיין יושבים בביתם בזמן שועדות חינוך מציתות את המדע הטוב.

זה הכל עניין של אמת, אנשים. וכל העדויות ברורות כשמש עכשיו: כדור הארץ הרבה יותר מבוגר מ-6,000 שנה. אבולוציה היא דבר אמיתי, והיא תהליך שבנוי על מזל טהור ומונע על ידי מנגנונים אכזריים של ברירה, ואין שום סימן לאלוהים אישי ואוהב אלא רק למיליארדי שנים של סינון חסר רחמים בלי שום כיוון חוץ מהשרדות והתרבות בטווח הקצר. זה לא יפה, זה לא מנחם, זה לא מקדש בתולים או אומר לך שאלוהים ממש אוהב את העורלה שלך, אבל יש לזה מעלה אחת משמעותית שמנצחת את כל האחרות: זאת האמת.

לא תבינו מה הגנו אתאיסטים מנסים לעשות עד שתבינו את הערך העיקרי הזה. אמרו לי שהעמדה שלי לא תנצח בתיקי המשפט נגד הבריאתנים; אתם חושבים שאכפת לי? לא הפכתי להיות מדען כי רציתי להרשים עורכי דין. אמרו לי שאני בטח חושב שקידום אתאיזם זה יותר חשוב מקידום חינוך מדעי טוב; תגידו לי איך לעצום את העיניים לטענות קיום של ישות עליונה דמיונית המשתמשת באי ודאות קוואנטית על מנת לכוון את האבולוציה האנושית עוזרת לסטודנטים להבין טוב יותר את המציאות. אמרו לי לשתוק, שיש נוצרים טובים שתומכים במדע, ואתאיזם קולני יבריח אותם… ואני חייב לשאול, אתם מטילים ספק בתמיכה שלי בחינוך מדעי כשאתם מתרפסים בפני אנשים שאתם מודים שישימו את האמונות הטפלות שלהם מעל המדע אם מישהו יגיד מילה רעה על ישו?

אני חייב להקשיב לעצה של טום פיין:
משהו שהוא טוב במידה אינו טוב כמו שהוא צריך להיות. מתינות במזג רוח היא תמיד מעלה; אבל מתינות בעיקרון היא תמיד עוון.

ואני אתעקש שעקרון ששווה להחזיק הוא עיקרון ששווה להילחם למענו. אנחנו חייבים להתעמת עם אי אמיתות; לתת להם לעבור ללא פקפוק זה לתת להם לקנן ולגדול.

אני חייב לצטט משהו שקראתי בזמן האחון של אד יונג, כתב המדע ובלוגו הוא Not Exactly Rocket Science.
יש לו רשומה נהדרת בה הוא שואל, “האם כתבי מדע צריכים לבחור צד?“, ונכון שהשאלה מכוונת לעיתונאים במיוחד, אבל היא תקפה באותה מידה למדענים, או הומניסטים, או לאזרחים פשוטים. לסיכום, התשובה היא כן: עיתונאים צריכים לבחור צד, ואני מכליל ומציע שכל אחד צריך לבחור צד. הנה מה שאד כתב:

כתב מדע ותיק כתב לאחרונה: “כתבים הם שליחים – עבודתם היא לספר, מדויק ככל שהוא יכולים, מה נאמר, עם התוספת של כל תובנה שנסיונם מאפשר להם להביא, לא להטיל ספק האם מה שנאמר הוא נכון”. אלו שטויות. אם אתה לא מספק ניתוח, אם אתה לא ממש “בוחר צד”, אז אתה סתם שליח, מתווך, מגאפון עם אוזניים. אם זאת ההגדרה שלך לעיתונאות, אז קורא הרסס שלי הוא עיתונאי.

יותר מדי מחסרי האלוהים מאמינים במשהו אחד יותר: להימנע מלעשות רעש, לא להטיל ספק בדוגמה, בעורמה להתחמק מהעניין כאשר מישהו מעלה שגיאה דתית כלשהי. אם אתם חושבים שאתם תורמים למטרה עם השתיקה הזהירה שלכם אז קיר אבנים הוא איש רוח פומבי.

ואז יש לאד את הקטע הזה, שהיה יכול להכתב על ידי גנו אתאיסט:

כמו שאמרתי קודם, [להיות עיתונאי] זה לקחת צד באמת. זה להיות מיודע מספיק על מנת לנסות לגלות את האמת ולהציג את תוצאות החיפוש הזה לקוראים שלך, אפילו אם התוצאה נופלות בוודאות בצד אחד של “הויכוח”.

זה לעשות את העבודה האמיתית של עיתונאי על ידי ניתוח, ביקורת, הכנסה להקשר וכולי בניגוד לרק לדווח. זה לקבל את ההטיות שלך עצמך ולהראות גם אותן בבירור לקורא.

בסוף, זה שקיפות ואמיתות, עקרונות הרבה יותר חשובים מאשר ניטרליות ואוביקטיביות. אחרי הכל, המילה עבור אנשים שהם ניטרלים לגבי האמת היא “שקרנים”. היא לא צריכה להיות “עיתונאים”.

אני חייב לחזור על זה. המילה עבור אנשים שהם ניטרלים לגבי האמת היא “שקרנים”. היא לא צריכה להיות “מדענים”. היא לא צריכה להיות “הומניסטים”.

מוקדם יותר שמענו את פול קרץ, ולמרות שיש לי כבוד גדול לתרומות שלו לתנועה החילונית הזאת, הוא אפיין לא נכון אתאיסטים ואני צריך להגיב על זה. אחד הבדיות הנפוצות ביותר שמספרים עלינו, ובמיוחד על גנו אתאיסטים, הוא שאנחנו שליליים, שחסר לנו מרכז חיובי להציג. זה לחלוטין לא נכון. אם תסתכלו על כל החומר שהמנהיגים של התנועה הרכיבו, אם תסתכלו על ספריהם של דוקינס והאריס ודנט וקוין וסטגנר, לא תמצאו אותם מלהגים במשך מאות עמודים על כמה הם שונאים דת. בדיוק להפך. מה שתמצאו הוא כותבים שמחצינים הגיון ועדויות ומדע, כאשר בחזית יש הערכה ליקום עשיר בתופעות טבעיות, שאם קצת מאמץ הגון, נוכל גם להבין. אנחנו האתאיסטים חיים חיים מונחי מטרה, אם יורשה לי לגנוב ביטוי, והחיים האלו מוקדשים להעמקת ההבנה והלמידה של העולם הזה. תגידו שאנחנו רק שליליים, רק כועסים או רק אנטי דתיים ואנחנו נדע של באמת הקשבתם. לא קראתם את הספרים או המאמרים שלנו ולא הבנתם.

מה שאולי בלבל הרבה אנשים הוא שאנחנו מאמינים שאי אפשר לאהוב את האמת בלי לתעב שקרים. שהדרך הכנה להתמודד עם אותם שקרים היא להתעמת איתם בצורה פתוחה, ראש בראש, ובלי להתנצל, ואולי חלק יטענו בעד קבלת עיוותים לא מוצדקים של האמת כפעולה אסטרטגית, יש כמה מאיתנו שמחשיבים את העיקרון הזה כאחד עליו אנחנו לא מוכנים להתפשר.

Posted in Humanity, Life Lessons, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.