מחוננים – אואטר: החייט, חלק ד’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 4

מחוננים – אואטר: החייט, חלק ג’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 3

<זה שהיית ילד בעבר לא אומר שאתה יודע להתנהג כמו ילד היום. כשהיית ילד, לא באמת ניסית לעשות את זה וגם לא באמת שמת לב לאיך מי שמסביבך מתנהג ועכשיו אתה לא יכול ככה סתם להכניס את עצמך לראש הזה. ובטח שגם לא היית ילדה.>
הדממה ישב על ספסל ליד גינת המשחקים. הוא ישב רגל על רגל, שעון לחלוטין לאחור על גב הספסל ועם ידיו משולבות מאחורי ראשו. הוא נראה הרבה יותר מדי נינוח לעומת איך שאואטר הרגיש במצב הזה. מולו, בגינת המשחקים, שיחקו מספר ילדים על המתקנים, רצים מתחת לגשרים, זוחלים דרך המנהרות, ויורדים במגלשות. ביניהם, ילדה קטנה בערך בגיל 8 בעלת שיער בלונדיני מתולתל ולבושה בחולצה לבנה ואובראול עמדה מבולבלת ולא בטוחה מה קורה.
<טוב. אז מה אני אמור לעשות?>
<רואה את הילדה שלידך, בהמשך המנהרה?>
אואטר הסתכל לאן שהדממה התכוון וראה ילדה דומה מאוד לאיך שנראה עכשיו רק עם שיער חום גלי. היא שיחקה עם ארכובה מעץ שהסתובבה על כלום ועם גולות פלסטיק שנסעו על מסילת ברזל מפותלת.
<מה איתה?>
<נסה לעשות מה שהיא עושה. הטריק הוא… בעצם כמו למצוא אהבה. אל תעמיד פנים, אל תעשה את זה כי נראה לך שהיא אוהבת את זה. נסה למצוא משהו לאהוב בזה, נסה להתלהב גם ממה שמלהיב אותה. אם אתה מזייף, אנשים שמים לב גם אם הם לא יכולים להסביר את זה. אבל אם זה אמיתי, זה יעבוד.>
<ואם אני לא יכול?>
<אז אולי זאת לא מערכת היחסים הנכונה או אולי זה לא הזמן הנכון בשבילך אבל לא תדע אם לא תנסה. רק שבמקרה שלך כרגע, אתה חייב לנסות.>
<בסדר. בסדר.>
<בהצלחה,> הדממה אמר. הוא נשען לאחור ומתח את גבו. הוא יישר את זרועותיו קדימה למתוח את שרירי הצוואר. לבסוף חזר להישען על גב הספסל עם מרפקיו על המשענת. <כמה אתה שוקל כרגע?>
<חשבתי שזה לא מנומס לשאול גברת על המשקל שלה?> אוואטר ענה והגיכוח שלו עבר גם בטלפתיה.
<יפה לראות שאתה נכנס לתפקיד אבל זאת שאלה מאוד רלבנטית.>
<57 קילו פעם אחרונה שנשקלתי.>
<אוף,> הדממה חשק את שיניו. <יש לנו עוד דרך לעבור.>
<אני יודע. אני עושה מה שאני יכול. הדף קורעת לי את הצורה בחדר כושר חמישה פעמים בשבוע.>
<האם ניסית פשוט… להוריד מעצמך חלק גדול… ואז לגדל אותו מחדש?>
<אני לא חושב שלגזום שיער וציפורניים יהיה הבדל מספיק גדול.>
<אני מתכוון… יד או רגל…>
היה שקט ארוך בקשר הטלפתי. הדיבורים והצווחות של הילדים בפארק המשיכו. הרוח נשבה בעלים הגבוהים. ציפור קראה קריאה קצרה וקיבלה תשובה. חריקות נמוכות של גלגלי גומי על אספלט. צפירה שהייתה רחוקה מדי וקצרה מדי כדי להבחין האם מדובר במשטרה או אמבולנס.
<אה… בוא ננסה שיער קודם?> אואטר אמר.

<Just because you used to be a kid doesn’t mean you know how to act like a kid today. When you were a kid, you didn’t really try to *do it* and you didn’t really pay attention to how anyone around you acts, and now you can’t just get into that mindset. And you definitely weren’t a girl.>
Shutdown sat on a bench near the playground. He had one leg crossed over the other, leaned fully on the back of the bench, with his fingers weaved behind his head. He looked way too comfortable compared to how Avatar felt. In front of him, in the playground, several children were playing on the playground equipment, running under the bridges, crawling through the tunnels, going down slides. Among them, a little girl around eight years old, with curly blonde hair, dressed in a white shirt and overalls, stood confused and unsure what is happening.
<Ok. So what am I supposed to do?>
<See that girl next to you, at the end of the tunnel?>
Avatar looked and saw a girl similar to his current form but with wavy brown hair. She played with cranks that didn’t turn anything and with plastic marbles that moved on a twisted metal rail. <What about her?>
<Try doing what she’s doing. The trick is… actually like finding love. Don’t pretend, don’t do it because you think she’ll like it. Try to find something to love about it, try to be excited about what excites her. If you’re faking, people notice even if they can’t explain it. But if it’s real, even a little, it’ll work.>
<And if I can’t?>
<Then maybe this isn’t the right relationship or maybe it’s the wrong time for you but you won’t know unless you try. Only, in your case right now, you have to try.>
<Ok. Ok.>
<Good luck,> Shutdown said. He leaned back and stretched his back then straightened his arms forward, stretching his neck muscles. He finally leaned back with his elbows on the back rest. <How much to you weigh right now?>
<I thought it wasn’t polite to ask a lady about her weight,> Avatar answered and snickered through the telepathic link.
<It’s great to see you’re getting into your role but it’s a very relevant question.>
<57 kilos, last time I checked.>
<Oof,> Shutdown gritted his teeth. <We still have a ways to go.>
<I know. I’m doing the best I can. Impact is kicking my ass in the gym five times a week.>
<Did you ever try to just… take a big part out of yourself… and then growing it back?>
<I don’t thik cutting my hair or nails will make much of a difference.>
<I mean… like an arm… or a leg…>
There was a long silence in the telepathic link. The talking and shouting from the playground continued. The wind blew through the tall leaves. A bird made a short call and got a response. Rubber tires scratched on asphalt. A siren that was too short and too far away to know if it’s police or ambulance.
<Uh… let’s try hair first?> Avatar said.

מחוננים – אואטר: החייט, חלק ה’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 5


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.