חרטות, למה לא
מאמר בשם Top Five Regrets of the Dying גרם לי לחשוב קצת.
מדובר בסיכום של מישהו שעבד הרבה זמן עם אנשים גוססים. מסיבות שונות, היה להם לכל היותר שבועות לחיות. והוא דיבר אותם ושאל אותם על החיים שלהם, על מה הם מתחרטים, מה הם היו עושים אחרת? אז יש המון תשובות אבל כאן מובאות חמש הנפוצות ביותר.
1) הלוואי וחייתי יותר את החיים שלי, אמיתי לעצמי, ופחות את מה שציפו ממני.
2) הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה [ומפנה יותר זמן למשפחה].
3) הלוואי והיה לי את האומץ לבטא יותר את הרגשות שלי.
4) הלוואי והייתי נשאר יותר בקשר עם חברים.
5) הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות יותר מאושר.
אני מעלה את זה כי אני חושב על הדברים האלו על בסיס דיי קבוע. חלק מהם מנחים את החיים שלי.
אחד הקווים המנחים שאני אפילו לא ממש יכול לעשות משהו נגדו זה הצורך שלי לעשות דברים בדרך שלי, גם אם זה מוזר, גם אם זה הפוך ממה שכולם עושים ולפעמים גם אם אני יודע שהדרך המקובלת יותר טובה.
אני יודע שצריך לעבוד קשה ואני מסוגל לעבודה קשה אבל בשום מצב אני לא מוכן לוותר על ‘החיים’ שלי. אני לא מוכן לוותר על משפחה וחברים והדברים שגורמים לי להרגיש יותר טוב. אני מוכן להקריב חלק למען מטרה טובה יותר אבל אני לא מוכן להפוך ל-drone.
בנושא הרגשות אני מטפל מאז בית הספר. הצבא עזר אבל אני חושב שהתרומה הכי גדולה בנושא הזה הייתה מעין. בגלל שאני סומך עליה לחלוטין ומרגיש איתה חופשי לחלוטין, אני יכול לשחרר את הרגשות. והיא גם עזרה לי לגלות אותם יותר.
אני תמיד מנסה להיות מאושר. אני לא עושה משהו אלא אם כן הוא גורם לי להרגיש טוב או שהוא שלב בדרך ללהרגיש יותר טוב. יש לי חלומות ואני מנסה להגשים אותם. אני לומד ועושה ומנסה לשפר את עצמי.
הדבר היחידי שאני אולי מתחרט עליו זה שאני לא שומר מספיק על קשר עם חברים וגם עם משפחה. וזה פשוט חבל. יש המון לחץ ומעט מדי שעות ביממה אבל זה משהו שצריך לעשות. זה בעיקר מציק לי עם חברים ותיקים שהתפזרו כל אחד לדרכו שלו. אני באמת צריך למצוא את הזמן להיפגש יותר ולבלות.
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.