My Foundry Setup

I have been asked about my Foundry setup and what I did to make everything so smooth, easy, and cool. I decided to not do a video about it because most of the modules I use already do a very fine job explaining themselves and Encounter Library already has an extensive set of tutorial videos.
So, here are the modules I use with a short explanation of what exactly they do.

(more…)
Posted in Gaming, Role-Playing, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Is there such a thing as a Super Perceptor?

A while back, a good friend of mine told me they’re a super-taster. I’m not sure if he’s officially diagnosed but what he described to me is that everything he tastes is very vivid and he can’t stand any kind of spicy food because even the mildest one is very spicy. Recently, this got me thinking: Is Super-Perceptor a thing? One of the things about me that I find is quite out of the ordinary is my really high perception. I can come back home and, even unintentionally, see what changed in the kitchen and know exactly what my wife had for lunch and sometimes even roughly when. I think this might be something borne out of my martial arts experience. When you train, you’re taught to notice even the subtlest muscle movements so you can counter appropriately at the right time, not too early and not too late. You’re probably thinking to yourself that this sounds like Sherlock Holmes and, yes, what is portrayed in the miniseries with Benedict Cumberbatch comes very close and what defines Sherlock, especially in that series, is that he is the best there is at percieving and analysing evidence. Unfortunately, it’s not all good. I think the same core cause is what also makes me very susceptible to motion and simulation sickness, it’s why touching most organic matter feels very uncomfortable for me, why Mindfulness Meditation just doesn’t work for me, why any subtle movement of the screen I’m looking at feels like a ship in stormy seas, and why anything around my neck feels like I’m about to choke. It also makes me wonder if it’s connected to my propensity for multi-tasking. I can and like to do several things at once, context switching a lot allows me to progress when I get stuck. Maybe it’s why I like having lots of spices in my food because, where others feel a convoluted mess of a dish, I can taste every individual piece. If only there was some way to test for this.
Posted in Humanity, Life, Me, Thinking Out Loud by with no comments yet.

קנאה במקום העבודה

אני חושב שמשכורות זה משהו שצריך להיות פומבי במקום העבודה. בדרך כלל, התגובה שאני מקבל היא שזה יגרום לאנשים לקנא. לדעתי, זה דבר טוב. כי רוב האנשים לא חושבים על זה אבל יש שני סוגים של קנאה. השפה העברית פשוט לא מכילה את המילים בשביל זה.

באנגלית, אפשר להבדיל בין Jealousy ל-Envy (למרות שגם דוברי אנגלית לרוב לא יתייחסו להבדל הזה). כשאומרים קנאה, רוב האנשים חושבים על Jealousy. זאת המחשבה שלמישהו לא צריך להיות משהו בגלל שלך אין אותו. זאת מחשבה מאוד שלילית ועוינת ואני מבין למה עדיף להימנע ממנה, במיוחד בין אנשים שאמורים לעבוד ביחד. אבל זאת הגישה הנמוכה והשלילית ואני מעדיף לנקוט בתער של האנלון. Envy היא הרצון גם להשיג משהו שלמישהו אחר יש. ואלא אם כן מדובר במשהו ייחודי (כמו בן זוג של מישהו), רוב הזמן לא מדובר בלקחת לאותו מישהו את מה שיש לו.

איך שאני רואה את זה, אם אני רואה שלמישהו יש משהו מגניב שאני אוהב, אני אחפש איפה אני גם יכול להשיג כזה. אם למישהו באותו תפקיד כמו שלי יש זכויות מסוימות או משכורת טובה יותר ממני, אני אבדוק מה אני יכול לעשות כדי שגם יגיע לי, אני ארצה להשתפר. ומה רע בזה? בכלל, מה רע בלשאול את הבוסים ישירות, “מה אני יכול לעשות כדי שיעריכו אותי יותר? מה המדדים פה? תפוקת קוד גבוהה יותר, יותר יוזמה, הצעות ייעול, הדרכה של חדשים? אני רק רוצה לדעת מה חשוב פה כדי לדעת איפה לרכז מאמצים.”

אז תזכרו להבדיל, קנאה (Jealousy) זה לא דבר טוב אבל קנאה (Envy) זה סבבה אם זה גורם לכם לרצות להשתפר בעצמכם ולא להוריד אנשים אחרים.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with no comments yet.

How to Make a Unity Package (For the Unity Package Manager)

Let’s say you have a bunch of code you want to drag around with you to every new Unity project, or maybe just the next project you’re doing for the same company. Don’t just copy and paste the same directory over and over again forcing you to also copy changes and updates. Create a package instead!

Unity has switched over to a package model for a lot of the engine’s capabilities. And it also allows you to import non-Asset Store packages straight from GitHub or even locally. So how do you take what you have and make it an easily distributable package? Follow these steps.

  1. In your Project window, below all your regular files is a Packages folder. Right click on it and select Show in Explorer.
  2. In that Packages folder, create a new directory and name it however you like. This will be the root of your package.
    1. Do remember that the folder name can not contain spaces.
  3. Create a new “package.json” file.
    1. This page right here explains everything about the structure of the file.
    2. And here is an example file.
  4. Back in Unity, your new package should be visible with the name you gave it.
  5. Clicking on package file will open it in the Editor UI, allowing you to edit it more conveniently so you don’t have to go back to the JSON.
  6. In that Inspector window, you can also easily add Dependencies if your package requires it which is a much easier workflow than typing them out.
  7. After this basic set up, you’ll want to add your content, this link here will show you the folder and file structure required of a package.
    1. You need the package.json file.
    2. Adding a “README.md”, “CHANGELOG.md”, and “LICENSE.md” files is general practice and provides a better user experience.
    3. The “Editor” folder should contain your editor scripts.
    4. The “Runtime” folder should contain your runtime scripts.
    5. And you can add additional “Tests” and “Documentation~” under their respective folders.
      1. Under “Tests” you do have to add “Editor” and/or “Runtime” sub-folders depending on what you’re testing.
    6. You may also add additional folders and files as you wish.
  8. Just drop your scripts, assets, and whatever else you want from your current project into the correct folder in the package (Regular scripts into “Runtime”, editor scripts into “Editor”, and test scripts into “Tests”).
  9. Then, for every folder you have files in, right click it and select “Create\Assembly Definition”.
    1. It is recommended to name them in reverse web notation in a way that is easy to understand.
    2. For tests, you need to add a reference to your relevant assembly definition file (The runtime file for runtime tests and editor file for editor tests) and to the Unity TestRunner assemblies (Yes, both).
      1. Also, make sure that Editor is the only platform selected.
  10. That’s it, your done defining.
  11. If you move the package anywhere else for safe keeping, you can add it from the Package Manager by pressing the ‘+’ sign, selecting “Add from Disk” and finding your package.json file.
  12. But it is recommended that you upload the contents of your package (Not the folder itself but everything in it) to some Git repository and then you can always add it from Git and your users will be much happier for a constantly updated package.

Posted in Practice, Programming, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Money or Calling?

I think there are two reasons you might want to do a job: money or calling.

That is, you either want the job because you feel it’s what you should do with your life, like it’s going to make the world a slightly better place, and it’s less like you have to do it and more like you should be doing it.

Then, you might want to do a job because you want the money. It could be that you need the money to survive or you want more money to improve your life or to be able to do more.

And those two are not mutually exclusive. And they are both ok.


Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Payment Structure

I’ve heard and read a lot recently about how companies structure their payments, which employees get what and how much should a CEO be paid. For one thing, I agree with California trying to enforce a maximum difference between a CEO’s salary and lowest paid employee. I don’t think it should be compared to the average salary but the median but it’s a good direction. I know that the community sharing type of structure isn’t for everyone but I like the idea of employees sharing in the benefits of a company like the way pirates divvy up treasure: everyone gets one part. Maybe team leaders get two or three parts. Higher management gets five or six parts. The chief officers might get eight or even ten parts. The point is, after you determine how many parts there are, you divide the revenue. This way, even the lowliest employee benefits when the company is doing better. The top brass earn the most because they do the hardest work, but every employee is invested — and rewarded — in the company being successful.


Posted in Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Is Urbanisation Over?

With the pandemic on going, and large tech companies telling their employees to stay home for, possibly, the next year, and many realising that having an office to work out of is not a necessity, what I’m mostly thinking about is…
What are the odds the pandemic will just be ever present? Or, what if it will stick around long enough so that the general urbanisation of the planet over the past few decades will just stop and people will start spreading around so that we end up with small rural communities that are more spread out?

Posted in High-Tech, Humanity, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Some Thoughts on Difficulty in Games

Idan Zeierman said this on The Last of Us Part II:

Translation: I don’t know what to say. Along with the first game, they are probably two of the best works of art I ever experienced. But they come in the form of tough survival horror games that take 30 hours to complete and contain a lot of zombies. It’s not an easy bar for experiencing them properly.

I replied:

Translation: On the one hand, that is the reason why a lot of people will never experience some of the greatest works of art ever made (because they’re games). On the other hand, these works won’t be the same if you don’t experience them for yourself.

This got me thinking about difficulty in games.

I think the subject of inclusion and exclusion through difficulty has been tread enough but I think it mostly referred to gamer culture. Some Dark Souls fans would like to think that the game won’t be the same unless it was brutally difficult. Now, you can say that easy for one player might still be brutally difficult for another, but we’re still assuming the same level of potential ability and game literacy. I’m not going to talk about the players who’ve seen Dark Souls, know about it, and it’s just not their jam and they prefer to play Candy Crush or Brawl Royale.

I’m talking about my mother.

Works of art are all about the creator trying to evoke a specific emotion or thought in the ones experiencing them. Dark Souls is not above evoking those emotions but its mechanics are about getting good. They’re about figuring out what makes monsters tick, how they move, how they act, finding weak points and exploiting them; they’re about the grueling process of being a weakling and becoming a hero. I don’t think my mother would be in to that.

But I think my mother might be into Portal, or Brothers, or Life is Strange. But she would never touch any of those because they’re games and “she doesn’t understand games” or “she’s not good at that”. And that’s bullshit. And it has to do with difficulty settings. I’m not saying that every game should have “Click Button to Progress” difficulty setting. Having mechanics to manage, obstacles to overcome by yourself, and decisions to make is part of the parcel of a game. But I do think that every game should have an “Experience” difficulty where it’s the easiest it can be without compromising the intention of the mechanics.

And I also think that every game should have ‘Hint’ button. Something that will remind you of important mechanics, remind you of your current goal, explain the challenge of the moment, remind you of the relevant information you already collected, and then maybe go into recommended strategies, and even the developer recommended course of action at the present moment.

Because, when I’m thinking about my mother, I would gladly give her Life is Strange (except for a couple of stressful or timing situations), and I would gladly give her Brothers (once she’s more experienced with a controller), but I would only give her Portal if I could make the last two levels easier for someone with almost zero game literacy who doesn’t have lightning reflexes and might also have trouble aiming. And, back to the original topic, I would never give her The Last of Us until the easiest difficulty setting was much easier. It doesn’t have to be a cake-walk, but it doesn’t have to be gruesome either.

And I also think Dark Souls could be made better. Don’t let up on the need to explore, to collect items, to decide where points go, to upgrade weapons, to find the right path, to calculate strategy, and definitely don’t let up on the need to study the bosses and to approach the battle tactically. But you can definitely make the mechanically intense moments less intense, slower, and you can definitely give the player more help when it comes to knowing what needs to be done and how.


Posted in Art, Gaming, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Guides, not Game Masters

Dungeon Master has been used in the #dnd game since inception and is the most known title for the person actually orchestrating the game. It is definitely used in official settings by @Wizards_DND . However, it is quite exclusive, is easily misunderstood in “normie” society, and even an easy source for silly memes.
Different games have different unique names for the role — be it Space Master or Master of Ceremonies — but the general term has been shifted, or tried to shift, into Game Master.
I still find an issue with this name as Master is a very overbearing title. Even if you lose the connotation of a person completely in charge and in control of the game as opposed to another player whose character is the world, this implies much responsibility that is not necessarily the GM’s purview or singular domain.
In Hebrew, there is another word that is coming more and more into use and that is “Mancheh” (Hard Ch’) which is, roughly, translated as “Guide” (Roughly because it’s missing some of the attached cultural nuances).
This, I believe, is a better way of describing what that person actually does. They take part in the story in the same way everyone else does, they share the responsibility, but they are the guide. Like the Tour Guide, they know the world, the environments, the dangers, and the inhabitants better than the players but their job is to explain and show, not wrangle and Master. The Guide’s role is to respond when the players interact with the world, act on it or ask it questions.
I also believe this term will make the job feel less intimidating and more inviting to new guides who are afraid to be Game Master but could still be wonderful Guides.
Language is powerful and it affects thought. Let’s rethink our use of it and make the dungeon masters and game masters into Guides.


Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

במשחקים Tropes עשרה

אז IGN פרסמו כתבה עם 10 ה-Tropes שצריך כבר להיפטר מהם. אני קצת מסכים ובעיקר לא מסכים.

1. אני לא מסכים שצריך להיפטר מהלוגים והפתקים לגמרי. אבל כן אפשר לשפר את ההגיוניות שלהם. דבר ראשון, אם זה קולי אז צריך להיות אפשר לנגן את זה ולהמשיך לשחק בלי שפס קול אחר יקטע את זה בהמשך. זה משהו ש-Subnautica עושה טוב. אפשר לנגן ולהמשיך. ואם יש עוד פס קול, הוא לרוב יחכה. ואם זה מסמכים אז זה צריך להיות מרוכז ולא מבולגן כאילו מישהו כתב יומן ואז פוצץ אותו לכל חדר אפשרי.

2. אני בכלל נגד cut-scenes שנועלות את השליטה כשאני בבירור הייתי עושה משהו אחר. זה בעיקר הציק לי ב-Rage 2. כשידעתי בדיוק מה איריס הולכת לעשות ורציתי לקטוע אותה באמצע אבל אי אפשר. אני לא מבין מה הבעיה. מעולם לא שיחקתם Half Life? זה יצא ב-98′. ושם, היית יכול להישאר להקשיב או ללכת. והיית יכול גם לירות במדענים.

3. הגרסה של באטמן ל-Detective Vision הייתה מפגרת. אני כמעט ולא זוכר את Arkham Asylum בצבעים נורמלים. וב-Arkham City ו-Knight הם ניסו לגמול אנשים מזה. אבל אין עם זה דבר רע באופן כללי. זה רק צריך להיות דומה ל-Mirror’s Edge, Deus Ex או Rage 2. הדברים לא באמת אדום בולט, צהוב בולט או ורוד בולט, אבל זאת דרך טובה להדגיש משהו שהדמות, או שהמכניקה של המשחק, יודעת ואנחנו לא בהכרח וזה מגשר את הפער יופי.

4. אני דווקא אוהב את הרעיון של המיני-משחקים האלו. אבל הם צריכים להיות רלבנטיים. למען האמת, רוב האלו של Spiderman היו גרועים. המיני-משחק של לפרוץ מכונות ב-Bioshock? זה פשוט Pipe Dream. אבל אם המשחק הוא משחק התגנבות וגניבה, ובשביל לפרוץ את המנעול צריך לסדר את השיניים בדיוק על ידי כמה כלים שצריך להחזיק יציב (בונוס נקודות עם עושים את זה עם בקרת תנועה ו/או במציאות מדומה), וזה נהיה יותר קל ככל שהמיומנות של הדמות עולה, זה נשמע נהדר. אם סתם בא לכם לדחוף עוד משחק סטודנטים שנה א’ לתוך ה-AAA שלכם בשביל להאריך את זמן המשחק, עזבו. פשוט גלגלו קוביה ברקע ותגידו לי מה יצא. כמו כן, עזבו אתכם ממרוצים במשחקים שאינם משחקי מרוצים. אף אחד אוהב את זה.

5. עם זה אני מאוד מסכים. בכל נקודה, במיוחד בתפריט בהתחלה, צריכה להיות אפשרות: ‘תפסיק ללמד אותי לשחק’. כי אולי אני חוזר למשחק מחדש, אולי אני מנסה לעשות Speedrun, אולי אני סתם אוהב לגלות הכל בעצמי. בנוסף לזה, בכל נקודה גם צריכה להיות אפשרות של: ‘תזכיר לי איך משחקים את זה ומה קרה עד עכשיו’. כי אני לא היחידי שחוזר למשחק אחרי שלושה חודשים ומנסה להמשיך במקום בו עזבתי.

6. פה אני גם מסכים. אם זה לא חלק חשוב במשחק והדמות לא אמורה להיות טובה בזה, בסדר, שטיפוס יהיה קשה (רק לא Getting Over It קשה). אבל אם זה חלק עיקרי והדמות אמורה להיות טובה בזה, זה צריך להיות מהיר ואלגנטי. אני מצפה שהנסיך הפרסי, לארה קרופט, ניית’ן דרייק ובמיוחד כל ג’דיי יהיו מאוד טובים בזה. פה אני דווקא חושב ש-Assassin’s Creed מצליח. כל עוד לא מדובר בטיפוס-קפיצה-סיבוב-35-מעלות-תפיסה-הנפה שצריך לעשות תוך 2.6 שניות, זה מאוד זורם. והבנתי שמ-Unity זה אפילו יותר טוב.

7. זה אני דווקא אוהב. זאת טקטיקה נהדרת ו-trope מצוין בכל מקום. רק, כמובן, צריך שהתמה של המשחק תתמוך בזה. אחד הדברים שדווקא מאוד אהבתי ב-Assassin’s Creed, עוד מהראשון, הוא שכל הדברים שהמתנקש צובר זה ציוד. הוא כבר יודע את כל הטריקים ויודע מה לעשות. הוא רק צריך את הציוד שלו. וכשלוקחים לו אותו (כי הוא לא התנהג יפה), הוא חוזר למשבצת אפס וצריך לאסוף הכל מההתחלה. מצד שני, כמו בסדרת ארקאהם, אם כבר יש את כל הציוד, אפשר להמשיך לשחק בלי להכריח להשיג את כולו מההתחלה.

8. אני דווקא אוהב Crafting. אני אוהב את החקירה של העולם ושל עץ האפשרויות ולגלות מה עוד אפשר לעשות. מצד שני, למה אני צריך לצאת ל-wiki חיצוני בשביל לדעת משהו? ולמה אני צריך לסדר את המרכיבים בצורה מסוימת בשביל לקבל את מה שאני רוצה. זה עוד משהו ש-Subnautica עושה מצוין, במיוחד אחרי שמתקינים את ה-mod של ה-autosorting: צריך לסרוק דברים כדי להיות מסוגל לייצר אותם ואז הם זמינים. חוזרים לבסיס עם חומרים, שמים אותם ב-Autosorter וה-Fabricator כבר שולף מכל מה שזמין בבסיס. רק צריך להגיד לו מה אני רוצה לייצר.

9. עם זה אני גם מסכים. כל דיאלוג או מונולוג דו-כיווני צריך להיות בר-דילוג. זאת בעיה שלי אם אני לא מקשיב ולא יודע דברים חשובים. וגם, תתייחסו למי שכבר ראה את כל זה ורק רוצה להגיע לאקשן. ובאותו הקשר, כל כפתור, כולל הכפתור לדלג, צריך להיות בר-כיוונון מהאפשרויות. ואף פעם על תניחו איך המשתמשים שלכם עושים דברים. אני כיוונתי את המקשים ב-Rage 2 אבל האופנועים עבדו עם מקשים ברירת מחדל אז לא יכולתי להשתמש בהם. Hob בכלל לא היה אפשר לכוון. המשחקים של Telltale היו מגניבים אבל כל פעם שניגשתי לאחד פחדתי מהמקשים שאי אפשר לכוון. זה כבר בלתי נסבל.

10. תחזוקה זה דווקא טוב. אם זאת מכניקה חשובה. זה שב-Death Stranding דברים כל הזמן מתפרקים זה חלק חשוב מהעולם. זה שבמשחק רומנטיקה צריך לעבוד על מערכות היחסים זה מאוד מתאים. זה שבמשחקי השרדות צריך לשים לב לבריאות, לאוכל ולמים, זה מאוד רלבנטי. ומצד שני, בהתאם, צריכה להיות אפשרות לא להתעסק בזה. עוד נקודה טובה ל-Subnautica בו אפשר לשחק עם כל המדדים כמו שהתכוונו או שאפשר להגיד, ‘לא בא לי כל הזמן לדאוג למים ולאוכל כי אני רוצה לחקור בחופשיות’ וזהו.

11. אני רוצה להוסיף עוד משהו שמאוד מציק לי ואני יודע שמציק לעוד אנשים: פעולה שדורשת החזקת כפתור. למה? מאיפה זה הגיע? למה זה טוב? נתקלתי בזה בכמה מקומות אבל זה בעיקר הפריע לי ב-No Man’s Sky. בשביל להרים משהו אני צריך להחזיק את הכפתור חצי שנייה? בשביל להיכנס לחללית צריך להחזיק את הכפתור? בשביל לסחור? בשביל להתקין טכנולוגיה? בשביל לייצר חומר חדש? אתם יודעים כמה חצאי שנייה כאלו היו ולכמה זה מצטבר כשמשחקים 3, 4, או יותר שעות? זה בזבוז זמן משווע. מילא בקשת אישור אם הולכים לעשות משהו דרסטי אבל החזקת הכפתור זה משהו מעצבן, מטומטם, that we need to disinvent.


Posted in Gaming, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.