מחוננים – אואטר: פיזיולוגיה של מחוננים למתקדמים
אואטר, הדף, הדממה, וסטטית ישבו באחת מחדרי הישיבות הזמינים לנוטרים. דוקטור ליבנשטיין עמד מול הלוח המחיק והסתכל עליהם. “לטובת החדשים יותר מבינינו שאולי עוד לא שמעו את זה, הנה קצת מבוא למחוננים א’,” הוא אמר וחייך. “אנחנו לא יודעים את המקור של המוטציה הזאת או מתי היא התחילה, כי קשה לנהל מחקר כזה ועדיין לשמור על הסודיות שאנחנו צריכים, אבל אנחנו כן יודעים שיש כמה הבדלים מאוד מסוימים בין מחוננים לבני אדם רגילים.” הוא עצר לרגע את שטף הדיבור כדי לצייר שתי דמויות מקל על הלוח. “למקרה ואתם תוהים, לא. עדיין לא מצאנו מחונן בלי יכולת על-אנושית כלשהי ועם מערכת דפוקה לחלוטין. הייתם חושבים ששינוי גנטי כזה יגרום לבעיות אבל…” הוא משך בכתפיו. “אנחנו עוד לא יודעים למה. אבל כן אפשר לזהות את ההבדל הביולוגי או, כמו סטטית פה, את ההבדל המנטלי.” הוא צייר שלושה קווים ליד הדמות הימנית. אחד בגובה מרכז הגוף, אחד בגובה הראש ועוד אחד מעליו. “אם זה עוזר לכם, תחשבו על איך מחשב עובד: יש את החומרה הפיזית…” הוא כתב ‘Bioware’ על הקו הנמוך. “או כמו שאנחנו אוהבים להתייחס אליה. יש את התוכנה…” הוא כתב ‘Wetware’ על הקו השני ליד הראש של הדמות. “או בשם החיבה המקצועי שלה. ואז…” הוא נקש על הקו העליון עם העט שלו. “יש את זה. אין לנו עדיין שם מתוחכם לזה. אני לא אדם רוחני במיוחד אז אני אמנע מהשימוש במילה ‘נשמה’…” הוא עצר לרגע ואז חייך חיוך קטן,” מעכשיו, אבל ההנחה הנוכחית שלנו, מבחינת כמה שהמדע מבין את התהליכים, היא שמה שהופך אותך לאתה יחודי אלו התבניות המשתנות שרצות על אותן Continue Reading →
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק י’
“את רוצה שהוא ייכנס לשם?” סטטית הצביעה אל תוך התא. “כן,” זיקית חייכה, פניה עדיין צמודים לסורגים. “ושהוא יהיה שם לבד, איתך?” “כן…” זיקית הרימה גבה אחת. “שום סיכוי,” סטטית אמרה ושילבה את זרועותיה. “אוף… את לא כיפית.” “אני אעשה את זה אם צריך,” אואטר אמר, מניח את ידו הכי גבוה שהיה יכול על זרועה של סטטית, קצת מעל המרפק. “שום סיכוי. אני לא סומכת עליה גם בלי כוחות.” “חובה שזה יהיה שם בפנים?” אואטר שאל את זיקית. “ובכן, לא חובה,” היא ענתה. “אבל זה בהחלט יהיה יותר כיף.” “תתמודדי,” סטטית הוסיפה. “בסדר, בסדר…” זיקית התיישבה ישיבה מזרחית בתנועה חלקה אחת וחיכתה. לאואטר לקח רגע קל עד שהוא הבין שהוא צריך לחקות אותה והתיישב גם. “קצת יותר קרוב,” זיקית אמרה. “שני מטר מינימום,” סטטית אמרה מיד. “אוף איתך,” זיקית זעפה והתקדמה הכי קרוב שהיא יכולה אל הסורגים. סטטית לא הגיבה אבל לקחה צעד לאחור ונשענה על הקיר, רגל אחת מקופלת לאחור, זרועותיה עדיין משולבות. אואטר הסתכל על כל הנוכחים ואז ניסה להתיישב הכי קרוב שהוא יכול לסורגים שלא יעצבן את סטטית. הוא סידר את עצמו בישיבה מזרחית וחיכה לזיקית. היא עצמה את עיניה אז הוא עצם את עיניו גם. “אתה אל תעצום את העיניים,” זיקית אמרה. הוא פקח את עיניו וראה ששלה עדיין עצומות. “תשאף ארבע שניות,” היא אמרה ושאפה. “תחזיק ארבע, תשחרר שש,” היא שחררה את הנשיפה הארוכה. הוא ניסה לחזור על פעולותיה. “זה לא מה שעשית בפעם הראשונה,” הוא הוסיף. “צריך ללמוד ללכת לפני שרצים, חרגול.” היא חייכה. “בכל מקרה, תסתכל עליי, שים לב לכל פרט, תחזיק את Continue Reading →
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ט’
“זה בהחלט לא מה שציפיתי,” אמר דוקטור ליבנשטיין כשבחן את אואטר מכף רגל ועד ראש. “גם אני לא, דוק,” אואטר אמר. אואטר ישב על מיטת הבדיקות במרפאה של בסיס הנוטרים. סטטית עמדה לידו, מחזיקה את זרועותיה קרובות לגופה. אואטר חשב שהוא ראה אותה כוססת את ציפורניה אבל כל פעם שהגניב מבט לכיוונה, היא הסתירה זאת. דוקטור ליבנשטיין היה גבר ממוצא אירופאי בגובה ממוצע, הופעה מדוגמת, וחלוק לבן מאוד. הוא פתח שוב את התיק אותו קרא קודם. “אם הבנתי נכון, את–אתה, השתלטת על הגוף של משנה צורה, כנראה משנה צורה עם איבר פנימי שמאפשר לו לייצר סוג של ענן חלקיקים שיכולים לשכתב את המבנה שלו וגם של אדם אחר, ועכשיו אתה לא מסוגל לשלוט על האיבר הזה והוא עובד אינסטינקטיבית.” אואטר הסתכל אל סטטית ואז חזרה אל הדוקטור. “כן. ככה זה נראה.” “אז יש לי חדשות רעות בשבילך,” ליבנשטיין אמר וסגר את התיק. “אוי לא.” “מה החדשות, דוק?” סטטית התערבה. “הבעיה היא שמעולם לא היה לנו משנה צורה לחקור ככה. אז אני כנראה יכול להריץ עליו כמה בדיקות, לנסות להוציא דגימות מהאיבר זה, שצריך למצוא קודם, לנסות להבין איך הוא עובד, וכוליי… זה ייקח הרבה זמן, יהיה לא נעים, אולי אפילו יכאב, וגם אז זה לא בהכרח יעזור לו לדעת איך להפעיל אותו… כמה מעניין שכל התהליך יכול להיות.” “אז מה אני אמור לעשות?” “רגע, עוד לא חשבתם על זה?” ליבנשטיין הסתכל מאואטר לסטטית ותחב את התיק מתחת לבית השחי. “כן, חשבתי על זה,” סטטית אמרה ועיסתה את מצחה ביד אחת. “חשבת על מה?” אואטר שאל, קולו הצפצפני עולה קצת יותר. Continue Reading →
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ח’
הדף אהבה לקום מוקדם. זה נתן לה התחלה טובה יותר ליום. היא הספיקה להתארגן ברוגע, לא לדאוג לאיחורים ואולי גם לעשות משהו כיפי לפני שכל הבלגן מתחיל. היא בדיוק עמדה מול המראה בשירותים, מצחצחת שיניים, כששמעה את הצרחה. היא סובבה את ראשה לכיוון החדר של אואטר, משם הצרחה הגיעה, והרימה גבה אינסטינקטיבית. קללה בקעה משם בקול יותר גבוה ממה שהיא זכרה אותו מדבר אתמול. היא הורידה גבה אחת והרימה את השנייה. הדלת אל החדר נפתחה בכוח כשהמשיכה לצחצח את שיניה ואואטר עמד בפתח. לפחות, היא הניחה שזה אואטר כי זה היה החדר שלו ולא כל אחד יכול להיכנס לבסיס שלא לדבר למגורים של הנוטרים עצמם. היא הניחה זאת כי בפתח עמדה מה שנראתה כמו ילדה בגיל דו ספרתי נמוך, אולי חד ספרתי, קצת שמנמנה, לבושה בכותנת לילה פרחונית עם תחרה בצבעים של כחול בהיר ולבן. שערה היה בלונדיני, מתולתל ומסופר לגובה הסנטר. היו לה את העיניים שזכרה מהצורה של זיקית אתמול אבל המבט בהן היה בוער בזעם. “הדף!” היא קראה בקול מאוד צפצפני. “הממ?” הנוטרת הבכירה הביעה בפה סגור תוך כדי המשך צחצוח השיניים. “אני ילדה קטנה!” “שמתי לב,” הדף אמר בשין רפה ובית חזקה לפני שהסתובבה חזרה לכיור לשטוף את פיה. “… ופשוט התעוררת ככה?” “כן!” סטטית עמדה. היא בחנה את אואטר מכל מיני כיוונים בזמן ששלושת האחרים ישבו באחד מחדרי ההפסקה. הדממה והדף היו שם כבר לבושים בבגדיהם הרגילים. בגלל אופן הפעולה של הנוטרים, לא היו מדים אלא קוד לבוש שנטה לכיוון ‘יום-יומי ייצוגי’. אואטר, שהבחירה שלו הייתה בין להישאר בכותונת לילה לבין לטבוע בתוך אחת החולצות הרגילות Continue Reading →
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ז’
אואטר ישב על כיסא קשה במשרד מפקד הנוטרים. הוא הספיק להחליף בגדים למשהו יותר נוח למרות שלא היה קל להשיג משהו שמתאים למידות החדשות שלו. הוא לא הספיק להתרחץ או לישון אבל, לפחות, הוא נפטר מנעלי העקב הבלתי אפשריות ההן. לידו עמדו סטטית ומפקד היחידה ושניהם הסתכלו עליו באופן שכבר התחיל להיות מטריד. “ככה זיקית נראית?” המפקד שאל לבסוף. “ככה זיקית נראתה,” סטטית תיקנה אותו. “עכשיו זה אואטר.” המפקד התכופף כדי להסתכל לו בפנים. “אתה בסדר, ילד?” “עד כמה שאפשר, המפקד,” אואטר ענה, עדיין לא מסוגל לקבל את הקול הגבוה. “שיווי המשקל שלי מוזר עכשיו.” “אתה יכול להשתנות לגוף המקורי שלך?” “עוד לא. זה בדרך כלל לוקח קצת זמן להתרגל וללמוד עד שאני מצליח להשתלט על זה.” “אואטר עשה עבודה מצוינת, המפקד,” סטטית הוסיפה. “הוא לקח יוזמה וסיכון על עצמו שמאוד השתלם ו–” המפקד הרים את ידו וסטטית השתתקה. רגע מתוח עבר בחדר כשסטטית ואואטר חיכו שיגיד משהו. “אתה,” הוא הסתכל על אואטר, “לך למגורים. תתרחץ. לך לישון.” הוא הסתכל על שעון היד שלו והחמיץ פרצוף על השעה. “אתה לא חייב לקום לתדריך בוקר. אבל, ברגע שאתה יכול, תתייצב אצל דוקטור ליבנשטיין לבדיקה מלאה. בסדר?” “כן, המפקד,” אואטר אמר חלושות, נעמד ופיהק. “משוחרר. ואת,” אואטר שמע את המפקד פונה לסטטית כשהלך אל הדלת, “אני רוצה סיכום מלא של מה קרה הלילה. ואל תדלגי על שום פרט.” “נו, מה פספסנו?” הדממה שאל כשאואטר הגיע למגורים. הדף עמדה לידו, זרועותיה משולבות, מסתכלת על אואטר. “לא משהו נורא חשוב, אהמ,” איתן כחכח בגרונו, כאילו זה יעזור לו להוריד אוקטבה. “כנראה שסטטית עכשיו מקבלת שטיפה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ו’
“רק שיפרתי את מה שהיה צריך,” מייב אומרת. “אואטר? אואטר! איתן, אתה שומע אותי?!” סטטית מנסה לצעוק בשקט אל תוך הקשר. “נראה שמה שהיא לא עשתה לו השמיד את מכשיר הקשר,” הדף אומרת. “מה את רוצה שנעשה עכשיו?” “הוא בחיים ולא נשמע שהוא סובל,” סטטית אומרת במהירות. “תמשיכו לעקוב. אני הולכת להביא את הרכב.” “איך? מה? חשבתי שמשני צורה יכולים לשנות רק את עצמם.” אואטר אומר בקול צפצפני. “מה אני יכולה להגיד? אני מיוחדת,” מייב עונה ונראית מאוד מרוצה מעצמה. אואטר בוחן את עצמו מחדש, בהחלט מודהם מהשינוי הלא צפוי. הוא לוקח כמה נשימות עמוקות בניסיון להירגע ולהתרכז מחדש. הוא מסתכל עליה ומזכיר לעצמו את המטרה הנוכחית, בעיקר, את הדרך שיש לו לצאת מהבור אליו נכנס. “אני חייב להגיד לך…” הוא שם את ידו סביב מותנה של מייב, “גם אני מיוחד,” ומתקרב לנשיקה שמייב מתמסרת אליה. ואז שניהם קופאים במקום. “הוא עושה את זה!” הדממה מנסה ללחוש אל הקשר. “או היא… עושה את זה.” “ממש מעניין אותי איך זה יעבוד עם משנה צורה, במיוחד כזאת,” הדף אומרת. הדממה נותן בה מבט מוזר. “מה? אותך לא?” הם משתחררים לבסוף כשהאישה בשמלה הכחולה דוחפת את הבלונדינית הרחק ממנה. “מה? מה קרה?” הבלונדינית שואלת. “אני, מייב, אני קרה,” אומרת האישה בכחול ומנגבת את פיה. “אמרתי לך שאני מיוחד. זה מה שאני עושה. ואת באה איתי.” אואטר תופס את מייב בזרועה ומתחיל למשוך אותה חזרה לכיוון הרחוב הראשי. מייב מנסה לסטור ליד המחזיקה אותה וגם פשוט לתפוס אותה ולהתרכז אבל זה לא עוזר, ולאחר כמה צעדים כושלים בהם אואטר מנסה להתרגל ללכת בעקבים, הדממה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ה’
סטטית ממשיכה לשבת בזמן שהדלת נסגרת מאחורי הדממה והדף. היא סוגרת את עיניה ומתרכזת בתפיסה השנייה שלה, עוקבת אחרי ארבע הנקודות השונות מחוץ לבניין. הדממה והדף פונים שמאלה אחרי הדלת, נכנסים אל הסמטה איפה שהיא קולטת את אואטר ומי שהיא כנראה זיקית. “אז איך קוראים לך?” היא שומעת את זיקית דרך הקשר של איתן. “אה… איתן?… איתן. איך קוראים לך?” “מייב.” “מייב? כמו מלכת הפיות?” “תראו מי זה פה יודע דברים,” מייב ממשיכה. “חנון תיאטרון.” “נחמד. רק שהשם מבוסס על מלכה אירית עתיקה, אחת שיודעת מה היא רוצה ולוקחת את זה.” “שום סיכוי שזה השם האמיתי שלה,” הדף אומרת. “הו,” אואטר משתנק לרגע. סטטית זזה באי נוחות במושבה. “מה קורה שם?” “היא דחפה אותו אל הקיר,” הדממה מוסיף. “ועכשיו היא נצמדת אליו. מה שלא יהיה שאואטר עושה, נראה שזה מצליח.” “תראה לי מה אתה יכול לעשות,” מייב אומרת. “עוד לא יצא לי באמת לדבר עם מחונן אחר.” “את בטוחה שלא יראו אותנו?” “אל תדאג.” “הוא מראה לה את האור,” הדממה מוסיף. “אבל הוא כן משתדל להסתיר את זה.” “זה ממש מגניב,” מייב אומרת. “ניסית למקד את זה?” “למקד? כמו פנס?” “או כמו לייזר.” “אה… לא.” “אתה צריך. אבל זה לא חייב להיות עכשיו. לעומת זאת, זה כן.” הקשר מתמלא בקולות מוזרים שגורמים לסטטית להרים גבות ולתהות ואז היא שואלת, “הם מתנשקים?” “יפ,” הדף אומרת. “לא נראה שהוא מתנגד.” “אבל,” זיקית אומרת לאחר רגע קל, “כמה שאתה חמוד, יש כמה דברים שאפשר לשפר.” “מה זאת–” אואטר מתחיל ונתקע. “הלו? עדיין שומעים?” סטטית שואלת. “אה…” הדממה עונה ודיבורו מתחיל להאיץ, “היא שמה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ד’
“כמה זמן אמרנו שאנחנו נותנים לזה?” איתן הסתכל על שעונו. “כמה שצריך,” סטטית אמרה בקשר. “זה כבר הפאב השמיני בעשרה ימים. כבר שכחתי איך אור שמש נראה.” “אל תתבכיין. אתה רק צריך לשבת שם ולהיראות כאילו אתה שותה. אם החברים שלך היו יודעים מה אתה עושה, כל אחד מהם היה מתחלף איתך בשנייה.” “כן, המפקדת.” איתן התיישר ושוב העביר את מבטו על הנוכחים בפאב. “‘סטטית’ זה מספיק טוב.” “אבל ברצינות,” איתן אמר, אבל הקשר היה שקט. “הלו? מישהו?” “שקט,” הדממה התריס. “אני חושבת שאני קולטת משהו,” סטטית הוסיפה. אואטר הסיט את מבטו לצד אחד של הפאב. סטטית ישבה בשולחן צדדי, סורקת כל מי שנכנס. עכשיו היא הייתה עם ידה על רקתה, כאילו יש לה מיגרנה. הוא הסתכל לצד השני. הדממה והדף ישבו בשולחן בצד השני. הדף נראתה מאוד מרוכזת באיזה שהוא קוקטייל בעוד הדממה ישב דרוך, אצבעותיו לבנות סביב הבירה שהחזיק. “בעוד 3…” סטטית התחילה, “2… 1…” הייתה שנייה מתוחה נוספת שהרגישה כאילו כל הפאב האט ואז חזר לעצמו כשבדלת עברה אישה צעירה. עשרה גבוה או 20 נמוך, לפי הערכתו של איתן. היא הייתה קצת נמוכה, עם שיער שחור מבריק עד הכתפיים. היא לבשה שמלת מיני כחולה כהה, עם רצועת כתף אחת, שהייתה כל כך צמודה עד כדי לא להשאיר מקום לדמיון. נעלי העקב שנתנו לה את השדרוג הנחוץ לגובה התאימו לשמלה. היא הסתכלה מסביב כמשחרת לטרף לפני שפנתה לכיוונו של שולחן פנוי וקרוב. “אז מה התוכנית?” איתן שאל. “אני פתוחה להצעות,” סטטית ענתה. היה שקט ארוך בקשר. “יש לי רעיון,” איתן אמר. הוא רוקן את בקבוק הבירה שלו והניח אותו חזרה Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ג’
“אז חשבתי לעצמי, אם אני מסוגל לקחת כוחות מאנשים, אני בעצם מייצג אותם. אולי לא את האדם, אבל את המחונן, את הרעיון,” איתן אמר. “ואין לזה שום קשר לכך שאואטר הוא התגשמות ארצית של ישות אלוהית?” הקשר השתתק לרגע. זה היה המשפט הארוך ביותר שהוא שמע את הדף אומרת בשבועיים וקצת שהם מכירים. כנראה שזה הפתיע גם את הדממה וסטטית. “זאת… אה… תוספת נחמדה,” איתן הוסיף וחייך. המוזג בדיוק עבר לידו והרים גבה לכיוונו. אז איתן חייך והרים את בקבוק הבירה הקלה ששתה כדי להעיד על כך שהוא בסדר כרגע. “אז…” הוא המשיך, “הדף וסטטית אני מבין. הכוח ו… איך שאת מרגישה. למה הדממה? ועדיין לא ממש הבנתי מה אתה עושה חוץ מזה שיש לך חיבה יתרה לדעת כמה שרק יותר.” “זה חלק מזה,” הדממה אמר מיד. “כל צוות בסיסי של נוטרים מורכב ממוצאת שיכולה לאתר מחוננים בטווח קרוב, הגנה שמסוגלת להפעיל כח במקרה ויש התנגדות, ומרדים שמסוגל…” “לדפוק מוחות של אנשים?” הדף אמרה. נשמע גיחוך קצר בקשר. זה לא היה הוא, בטח שלא הדף, ולא נראה לו שהדממה יצחק על דבר כזה. “אני לא אוהב להשתמש במילים בוטות כאלו אבל… סוג של. אם צריך לשכנע אנשים שהם לא ראו משהו, לנטרל מישהו בלי לפגוע בו, להרגיע קהל, או כל מיני דברים כאלו…” “אם צריך לשבור את המוח של מישהו מסוכן?” איתן שאל. הקשר השתתק לדקה ארוכה. “הדממה לא אוהב לדבר על דברים כאלו…” סטטית אמרה לבסוף. “הייתה פעם אחת,” הדממה נכנס לדבריה. “הוא היה… צעיר מדי… כועס מדי. ניסינו לשכנע אותו. ניסינו להרגיע אותו.” עוד דקה ארוכה של שקט. Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.
מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ב’
“אז אני מניח שמדובר במשנת צורה?” איתן שאל. “כן,” סטטית ענתה. “ואם אתה לא יודע, משני צורה הם מאוד בעיתיים בשבילנו. יש כל מיני דרכים למצוא מחוננים אבל הן דיי דומות. אני, למשל, רגישה לתנודות החשמליות השונות שמוחות מייצרים. בשבילי, כל אחד מכם הוא סוג של רדיו פועל שמשמיע רעש סטטי. כל אחד, רעש קצת אחר. אבל אני מסוגלת לשים לב להבדלים בין איך מוח רגיל נשמע לאיך נשמע מוח של מחונן. וזה עדיין לא מושלם.” “וואו, זה נשמע… לא נעים בכלל.” “עם השנים, הסתגלתי לזה ואני יכולה לסנן את זה רוב הזמן.” “אבל, היא עדיין ישנה עם כובע אלומיניום,” הדממה התערב. סטטית נתנה בו מבט מצמית. “מה?” הוא הוסיף. “זה בסדר. הוא כבר חלק מהצוות.” “זאת לא הנקודה,” סטטית המשיכה. “מחוננים עם יכולות דומות יכולים, למשל, להגיד לנו שיש מחונן–” “או מחוננת,” הדף הוסיפה. “או מחוננת,” סטטית המשיכה, “בעלי יכולות מטה-מורפוזיות בדרום תל אביב. ואז אנחנו צריכים לצאת לשטח ולחפש אותם. אבל בשביל להתחמק ממני, כל מה שהם צריכים זה לצאת מהטווח. ובשביל להתחמק מכם, כל מה שהם צריכים לעשות זה להשתנות למישהו אחר. ומכיוון שאחת הבעיות הנפוצות עם משני צורה היא… סוג של נפש חופשיה, הם נוטים שלא לשתף פעולה עם הרשויות. הכי הרבה שאחד מהם נשאר בשירות הוא שלושה חודשים.” “אמנון הרצוג,” הדממה אמר, כאילו הוא מקריא מקובץ. “יליד 1916. הצטרף לפלוגה הניסיונית של ההגנה ב-1934. ערק שלושה חודשים אל תוך האימון הבסיסי. מאז אבדו עקבותיו.” הוא הרים אצבע. “זיקית מספר 1.” “לא יודעים מה קרה איתו?” איתן שאל. סטטית ענתה, “אולי הוא יצא מהמדינה ואולי הוא Continue Reading →
Posted in Art, From the Writing Desk, Stories and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.