Is there such a thing as a Super Perceptor?

A while back, a good friend of mine told me they’re a super-taster. I’m not sure if he’s officially diagnosed but what he described to me is that everything he tastes is very vivid and he can’t stand any kind of spicy food because even the mildest one is very spicy. Recently, this got me thinking: Is Super-Perceptor a thing? One of the things about me that I find is quite out of the ordinary is my really high perception. I can come back home and, even unintentionally, see what changed in the kitchen and know exactly what my wife had for lunch and sometimes even roughly when. I think this might be something borne out of my martial arts experience. When you train, you’re taught to notice even the subtlest muscle movements so you can counter appropriately at the right time, not too early and not too late. You’re probably thinking to yourself that this sounds like Sherlock Holmes and, yes, what is portrayed in the miniseries with Benedict Cumberbatch comes very close and what defines Sherlock, especially in that series, is that he is the best there is at percieving and analysing evidence. Unfortunately, it’s not all good. I think the same core cause is what also makes me very susceptible to motion and simulation sickness, it’s why touching most organic matter feels very uncomfortable for me, why Mindfulness Meditation just doesn’t work for me, why any subtle movement of the screen I’m looking at feels like a ship in stormy seas, and why anything around my neck feels like I’m about to choke. It also makes me wonder if it’s connected to my propensity for multi-tasking. I can and like to do several things at once, context switching a lot allows me to progress when I get stuck. Maybe it’s why I like having lots of spices in my food because, where others feel a convoluted mess of a dish, I can taste every individual piece. If only there was some way to test for this.
Posted in Humanity, Life, Me, Thinking Out Loud by with no comments yet.

קנאה במקום העבודה

אני חושב שמשכורות זה משהו שצריך להיות פומבי במקום העבודה. בדרך כלל, התגובה שאני מקבל היא שזה יגרום לאנשים לקנא. לדעתי, זה דבר טוב. כי רוב האנשים לא חושבים על זה אבל יש שני סוגים של קנאה. השפה העברית פשוט לא מכילה את המילים בשביל זה.

באנגלית, אפשר להבדיל בין Jealousy ל-Envy (למרות שגם דוברי אנגלית לרוב לא יתייחסו להבדל הזה). כשאומרים קנאה, רוב האנשים חושבים על Jealousy. זאת המחשבה שלמישהו לא צריך להיות משהו בגלל שלך אין אותו. זאת מחשבה מאוד שלילית ועוינת ואני מבין למה עדיף להימנע ממנה, במיוחד בין אנשים שאמורים לעבוד ביחד. אבל זאת הגישה הנמוכה והשלילית ואני מעדיף לנקוט בתער של האנלון. Envy היא הרצון גם להשיג משהו שלמישהו אחר יש. ואלא אם כן מדובר במשהו ייחודי (כמו בן זוג של מישהו), רוב הזמן לא מדובר בלקחת לאותו מישהו את מה שיש לו.

איך שאני רואה את זה, אם אני רואה שלמישהו יש משהו מגניב שאני אוהב, אני אחפש איפה אני גם יכול להשיג כזה. אם למישהו באותו תפקיד כמו שלי יש זכויות מסוימות או משכורת טובה יותר ממני, אני אבדוק מה אני יכול לעשות כדי שגם יגיע לי, אני ארצה להשתפר. ומה רע בזה? בכלל, מה רע בלשאול את הבוסים ישירות, “מה אני יכול לעשות כדי שיעריכו אותי יותר? מה המדדים פה? תפוקת קוד גבוהה יותר, יותר יוזמה, הצעות ייעול, הדרכה של חדשים? אני רק רוצה לדעת מה חשוב פה כדי לדעת איפה לרכז מאמצים.”

אז תזכרו להבדיל, קנאה (Jealousy) זה לא דבר טוב אבל קנאה (Envy) זה סבבה אם זה גורם לכם לרצות להשתפר בעצמכם ולא להוריד אנשים אחרים.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Payment Structure

I’ve heard and read a lot recently about how companies structure their payments, which employees get what and how much should a CEO be paid. For one thing, I agree with California trying to enforce a maximum difference between a CEO’s salary and lowest paid employee. I don’t think it should be compared to the average salary but the median but it’s a good direction. I know that the community sharing type of structure isn’t for everyone but I like the idea of employees sharing in the benefits of a company like the way pirates divvy up treasure: everyone gets one part. Maybe team leaders get two or three parts. Higher management gets five or six parts. The chief officers might get eight or even ten parts. The point is, after you determine how many parts there are, you divide the revenue. This way, even the lowliest employee benefits when the company is doing better. The top brass earn the most because they do the hardest work, but every employee is invested — and rewarded — in the company being successful.


Posted in Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Is Urbanisation Over?

With the pandemic on going, and large tech companies telling their employees to stay home for, possibly, the next year, and many realising that having an office to work out of is not a necessity, what I’m mostly thinking about is…
What are the odds the pandemic will just be ever present? Or, what if it will stick around long enough so that the general urbanisation of the planet over the past few decades will just stop and people will start spreading around so that we end up with small rural communities that are more spread out?

Posted in High-Tech, Humanity, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Human Etiquette (or, The Art of Not Being a Dick)

Driving Etiquette, Lesson #2

When you want to do something different on the road, check yourself. If it’s going to force another driver to change direction, slow down or otherwise change what they’re doing, don’t do it. Except in emergencies.


Posted in Humanity, Life, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Human Etiquette (or, The Art of not Being a Dick)

Driving Etiquette, Lesson #1

If you want to change a lane, here is what you do.

Step 1. Signal you wish to turn. But stay in your lane.

Step 2. Check your mirrors to be sure you’re not going to make anyone slow down with your crossing and especially, that you won’t crash into anyone.

Step 3. Change lane quickly and safely.

Step 4. Turn the signal off.

Addendum: If you wish to cross several lanes, perform steps 1 to 3 for the first lane and then repeat steps 1 to 3 for every subsequent lane.

Important notes: DO NOT cross without signalling. DO NOT perform these steps out of order. DO NOT skip any of these steps. DO NOT use someone else’s sense of self preservation against them.


Posted in Humanity, Life, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

העולם הסתדר לפי תחומי עניין

כבר הרבה זמן אני אומר: זה לא שאני לא מספר לאנשים מה קורה איתי כי אני לא רוצה. אני לא עושה את זה כי אין לי כוח להבדיל.

בדרך כלל, כשאני רוצה לדבר על משהו, יש כמה וכמה אנשים שמעניין אותי לדבר איתם על זה אבל הם נמצאים ב-3-4 מעגלי היכרות שונים שלי. אז אין לי כוח לפנות לכל אחד בנפרד ולנהל 20 שיחות שונות על אותו הדבר. אני מעדיף להגיד את זה רק פעם אחת.

תכלס, זה מה שהרשתות החברתיות מאפשרות, לפנות לקבוצת אנשים שחולקים איתי תחום עניין, לא משנה מאיפה אני מכיר אותם, ולדבר איתם על נושא שקשור לתחום העניין הזה. ואם זה משהו אישי, אני פשוט כותב את זה כאן אם זה ארוך או ישירות על הדף שלי ברשת החברתית אם זה יחסית קצר. בכל מקרה, אם אני כותב את זה פה, אני אחלוק לרשת החברתית ואז אפשר להגיב לי במקסימום שני מקומות.

זה כל העניין. והעובדה, שהרבה שיחות שבעבר היו מתנהלות במישור פרטי מתנהלות על פני רשתות חברתיות בפני מאות ואלפי אנשים, אומרת לי שאני לא היחידי שמרגיש ככה.


Posted in Humanity, Life, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

?כמה שינוי כבר הורג

אני משחק עכשיו את Deus Ex: Mankind Divided וזה, בצורה מאוד לא מפתיעה, גרם לי לחשוב על Alita Battle Angel בעיקר בהקשר של זהות.

אני לא יודע אם זה מופיע בסרט, לא זוכר אם זה מופיע בסדרה אבל זה בטוח מופיע בקומיקס. אחד הדברים שבאמת היו גאוניים, מבחינתי, הוא שכשאליטה נרשמת להיות ציידת ראשים, הם סורקים ומסמנים לה את המוח. כי בעולם שבו קיברנטיקה כל כך מתקדמת ואנשים מחליפים גפיים, חלקים אחרים, ואפילו פרצופים, הדרך היחידה לדעת שמדובר באותו בן אדם היא כי יש לו את אותו המוח.

בעולם של Mankind Divided, אחרי תקרית גדולה שעירבה את המשודרגים, עכשיו מתייחסים אליהם כמו אזרחים סוג ב’, כאילו הצורך להחליף יד או רגל פגועה הופך בן אדם למשהו אחר ממה שהוא היה קודם. כל הסיפור של אדם ג’נסן מתחיל עם זה שהוא שודרג בעל כורחו והוא כל הזמן חוזר על כך שהוא לא ביקש את זה. והוא, בתור אדם משודרג אבל שימושי, הולך על הגבול בין החברה הרגילה והתחתית של המשודרגים.

זה גרם לי לחשוב על Star Wars. ספוילרים גדולים לטרילוגיה הראשונה. שם, דארת’ ויידר הוא בעצם אנאקין סקייוווקר. אבל הוא עבר הרבה שינויים מאז. הוא הגיע לנקודה שבה הוא טוען אפילו שאנאקין מת ושהוא הרג אותו. הוא כבר לא אותו בן אדם. אבל גם קצת כן.

אז זה גרם לי לתהות: כמה שינוי מישהו צריך לעבור כדי שהוא כבר לא יהיה אותו אדם יותר? בעולם של אליטה, הם מבינים שהדרך היחידה לזהות מישהו היא לפי המוח שלו. מבחינתם, כל עוד יש לך את אותו המוח, אתה אותו בן אדם. לפי דארת’ ויידר ובעולם של Deus Ex, מספיק כמה שדרוגים מכניים בשביל לשנות מישהו, בשביל להתייחס אליו כתת-אדם.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with 3 comments.

שמאל וימין בפוליטיקה

“מקור המונחים ‘ימין’ ו-‘שמאל’ הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא “האספה הלאומית” ישבו הז’ירונדינים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה והנהגת מונרכיה חוקתית, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.”
— ‘שמאל וימין בפוליטיקה’, וויקיפדיה.

או, בקיצור, אלא אם כן אתם מתיימרים להיות צרפתים שתומכים או מתנגדים למלוכה, רדו מהמושגים האלו ותמצאו משהו טוב יותר.

אפשר לראות רק מהבלגן האדיר שיש במאמר היחסית קטן הזה כמה המונחים האלו פשוט לא מתאימים לחברה המודרנית. דברים כמו ‘הימין בדרך כלל אומר ככה אבל יש ימנים שחושבים אחרת’, או ”השמאל אומר ככה אלא אם כן זה שמאל אחר ואז זה ככה וככה’.

עזבו. אין סקוטי אמיתי.

תחשבו על מה אתם מאמינים, אלו עקרונות חשובים לכם ותגדירו אותם בעצמכם. לכו למקום שבו אתם מרגישים נוח. לא רק בגלל שאמרו לכם ששם אתם צריכים להיות או ששטפו לכם את הראש עם מניפולציות זולות.

והכי חשוב, תחשבו על זה בעצמכם.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with 2 comments.

כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב

בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית.

אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים.

גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב.

אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.