בא לי לחלוק קצת תמונות
כמה דברים שניקיתי מהמצלמה וחשבתי אולי עוד מישהו ירצה. התמונות ישארו למעט זמן. אני מתכוון להשאיר אותם מספיק זמן כך שגם אם אתם קוראים את הבלוג בחודש איחור עדיין תהיה גישה אבל אם, מבחינתך, ההודעה הזאת בת שנה או יותר, לא לבנות על כך שהקישורים האלו עדיין פעילים.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Dharma of Car, Over
זה קרה ביום שלישי ורציתי לכתוב משהו על זה מאז אבל לא ממש מצאתי את המילים. אני לא יודע מה לכתוב. גם עכשיו, אני לא ממש יודע מה המשפט הבא יהיה, אני פשוט מנסה להיזכר. אני לא נקשר לחפצים. לא באמת. אני משתדל שלא להיקשר. כי אם נקשרים אז קל מאוד להיפגע. אז אני אומר לעצמי שדברים הם רק דברים. הם משרתים את מטרתם עד שהיא נגמרת או שהם נגמרים. אבל מדי פעם יש דברים, יש מכונות, כל כך מתוחכמות שאי אפשר שלא להאניש אותם קצת, אי אפשר שלא להתייחס אליהם בחיבה, כמעט יותר ממכונה. אני נותן למחשבים שלי שמות, שמות לפי גורמים שמימיים, כי אז קל יותר להתייחס אליהם וכי זה נותן להם מעט יותר משמעות. אז Outlaw היה המחשב האחרון שהיה משותף לי ולאחים שלי. טרה הייתה המחשב הראשון הפרטי שלי שקניתי ב-2002. עכשיו היא משרתת את ההורים שלי בתור HTPC. לונה הייתה המחשב הנייד הראשון שלי והיא נפטרה בלי תרועות גדולות מדי לפני יותר מחצי שנה. עכשיו אני משתמש בדיימוס. פובוס הוא המחשב הנייד של מעין שהשאלתי לזמן קצר. ולא מזמן התקנו את Quicksilver אצל ההורים שלה כדי שיהיה לנו מחשב שם. היילי הוא הטלפון שלי. הליוס היה המכונית הראשונה שלי. אמרתי שקוראים לו הליוס ושהוא אוטו לא מכונית. אבל זה לא באמת שינה. כמה פעמים צריך להתייחס לאוטו בשם? קניתי אותו ב-2007 מידי בן אדם נחמד מבית שאן. הוא היה אוטו של אנשים זקנים, לא נסע הרבה, לא עשו בו יותר מדי שימוש. והוא הפך להיות אוטו של צעיר חובב מירוצים. חיבבתי אותי כי הוא היה Continue Reading →
Posted in Memes and Stuff, No Category by Eran with 3 comments.
Two Years, to the Day
עברה עוד שנה. עברו שנתיים. מה יש להגיד עכשיו על אסף? הפצע החלים. הוא כבר רק צלקת. אבל אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם, לא לעתים קרובות אבל עדיין, מגרד את אותה צלקת ונזכר בפצע שהיה שם קודם ומה גרם לו. אני עדיין מתגעגע לאסף. הוא עדיין חסר. עדיין, אם חושבים על המקומות בהם הוא נכח, רואים שזה היה יכול להיות מאוד שונה אם הוא היה פה. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה על הרבה אנשים. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה עליי. ומה אפשר להגיד על המשפחה שלו? לצערי, הרבה. רק לפני כמה שבועות נכחנו בהלוויה של אמא שלו. וגם עכשיו וגם באותו הזמן, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאולי היא נפטרה מלב שבור, שאולי כמעט שנתיים בלי הבן שלה הרגו אותה. באתי לנחם כמה שיכולתי. באתי גם להיזכר, כי לא צריך לשכוח. באתי לחלוק כבוד. ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על מה יקרה עם המשפחה הזאת? איבדו בן ואח, אישה ואמא. אני לא יודע ממש מה הם עושים ביום יום אבל אני לא יכול שלא להשוות קצת לכל המשפחות הקצת דפוקות בסרטים וטלוויזיה, לילדים שגדלים עם הורה יחיד, שאמא שלהם נפטרה בגיל צעיר ואיבדו אח עוד לפני סיום בית ספר. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
שבוע של אהבה
לפני כמה זמן הפסדתי התערבות למעין. עזבו את הפרטים, הם לא חשובים כי זה היה מתוכנן מראש, פחות או יותר, שאני אפסיד. זה רק היה תמריץ כדי שהיא תצליח. מה שכן חשוב הוא שבתור המפסיד, אני הייתי צריך לספק למעין שבוע שלם של מחוות של אהבה. במיוחד, דברים שאני לא עושה בדרך כלל ודברים קצת לא רגילים. זה הסיכום של השבוע. יום שבת – הלכתי אל ההורים שלי לבד כי הצפי היה לשינה מעורערת מעט או להפריע לעמיחי ומעין לא רצתה קשר לאף אחד מהם. אני ניצלתי את ההזדמנות כדי להכין כמה דברים מאחורי הגב שלה. לחודית, את ההפתעה של אותו היום ושל יום שלישי. אז כשחזרתי חזרה הביתה ביום שבת בערב, הבאתי למעין עוגת שוקולד בצורת לב שאני הכנתי לבד. אפילו הכרחתי את התבנית לצורת לב בעצמי. העוגה קצת התפרקה ולא התמצקה לגמרי אבל אני חושב שזה רק עשה אותה יותר טעימה. יום ראשון – לפני כמה חודשים, כשהיה יריד ספרים סופר זולים, עברתי שם כדי למצוא חבילה מספקת. המחירים היו ממש נמוכים אז חייבים לקנות משהו אבל הדבר היחידי שבאמת עניין אותי הוא מובי דיק. אז הוספתי לזה את ‘אמנות המלחמה לאוהבים’ שחשבתי שאולי יהיה מעניין וספר הדרכה לעיסוי שיכול להיות מגניב. הספר הזה הדריך אותי לאותו יום כשעשיתי למעין עיסוי גוף ‘סוג-של-מלא’ במשך שעה וחצי. יום שני – אם אני חושב על זה לעומק, כל פעולת יצירה שלי היא פחות או יותר העתקה. אני לומד סגנונות ואני רואה או שומע או קורא דברים שנותנים לי רעיונות (שיוצאים סוג של נגזרת של אותו מקור) ואז אני מפעיל את Continue Reading →
Posted in Art, Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
אחרי חתונות
אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי כשאנשים מדברים על ההבדלים בין השקפת עולם מבוססת אמונה לבין השקפת עולם מבוססת דת היא הטענה כי אנשים שמסתכלים על העולם דרך העיניים של המדע רואים רק משוואות ומנגנונים קרים ולא רואים באמת את היופי שבדברים. על זה דוקינס אמר, ואני מאוד מסכים, שברגע שמבינים את התהליכים, ברגע שגורקים את המבנה הכללי ואת המבנה שמתחת לפני השטח, כשיודעים איך דברים עובדים ואיך אפשר, עם הציוד והידע המתאים, לשכפל את אותם תהליכים במעבדה, ברגע הזה, דברים נראים יותר יפים. מבחינתי, זה כמו לראות עם ראיית רנטגן. רואים יותר, רואים מתחת לפני השטח. חלק מהפרטים כאילו זוהרים קצת. ההפרדה גדלה ואתה מרגיש את המוח של מבצע תקריב מיקרוסקופי על פרטים שלא חשבת עליהם קודם. ואני חושב שכל מי שלמד איך עובד תהליך מורכב שלא הכיר קודם. אני מזכיר את זה כי ביום חמישי הייתי בחתונה של בן-דודי גל. בגרפיקה ממוחשבת לומדים איך בונים דגמים וסצינות תלת ממדיות מפרמיטיבים גרפיים, איך מחשב בונה את העולם התלת ממדי וכל התהליכים שהוא צריך לעשות כדי להציג אותו לבסוף על המסך. ואחרי שיש הבנה יותר עמוקה של כמעט כל דבר מפקודות ציור, דרך תהליך עבודה של כרטיס גרפי ועד המתמטיקה של חישוב צבע הפיקסל, אי אפשר להסתכל על סרטון אנימציה באותה צורה. הכל נראה אחרת. אותו דבר עם מערכות אלקטרוניות ומערכות הפעלה וכל דבר. אז בהתחשב בעובדה שלפני חודשיים וחצי סיימנו לארגן את החתונה שלנו וראינו את כל הצד השני של העסק, סקרן אותי איך זה יהיה ללכת לחתונה עכשיו, איך אני אסתכל עכשיו על חתונות. אז לסיכום, לא הרבה השתנה Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
מיקומנו ביחס לשריפה
זה היה, לפי דעתי, בין סופי השבוע המוזרים ביותר שהיו לי בזמן האחרון. יום חמישי בבוקר, מעין נוסעת לעבודה, אני הולך ללימודים. בשעות הצהריים, בדרכה דרומה, מעין רואה משהו שנראה לה כמו ענני גשם מעל הכרמל. אני, באמצע השיעור, בזמן שאני בודק דואל ודברים, אני רואה שצפריר חלק תמונה. “WTFIT?” אני חושב לעצמי ושולח לו בתגובה. אני מתאר לעצמי ששריפת זבל או שאריות כנראה נהייתה יותר גדולה ממה שתכננו אבל שאין יותר מדי סיבה לדאוג. כשאני יוצא מהפקולטה אני כבר רואה ענן אפור מכסה את השמש מדרום. כמה דקות אחרי זה, כשאני מגיע לדירה שלנו, אני מתחיל לקבל עדכונים ממשיים, בעיקר ממעין ואמא שלה, לגבי השריפה. מה שידעתי אז הוא שנשרף אוטובוס והכבאים עובדים על כך שהאש שכילתה אותו לא תתפשט לשאר היער. לא חשבתי שיש ממה לדאוג. ומכיוון שמעין בכל מקרה עבדה מאוחר, לא הייתה לי סיבה למהר יתר על המידה. כמה שעות מאוחר יותר כבר אמרו לי שיש שריפה יותר רצינית ואולי כדאי שאני אצא משם. חשבתי שבסדר, אני אצא משם, רק כדי להרגיע את הדאגות. כי אני לא דאגתי יותר מדי. שריפה בצד השני של ההר לא ממש יכולה להגיע לכאן. וגם הן לא באמת דואגות. הן רק זהירות. אם הן באמת היו דואגות אז היו אומרות לי לקחת כמה דברים חשובים שלא יהיו בדירה במקרה והאש תגיע. כשהגעתי אל ההורים של מעין אז כבר ראיתי בחדשות שמדובר בשריפה מעט יותר רצינית ממה שחשבתי בהתחלה. התחלתי לדאוג. לא יותר מדי, אבל היה שם שביב של דאגה. במהלך הסוף שבוע צפינו בחדשות וראינו וקראנו עדכונים חיים, כולל מפה Continue Reading →
Posted in Maayan, Mixing, No Category by Eran with 3 comments.
האם עדיין כדאי DVD?
עכשיו, כשיש פורמטים של HD? האם בכלל שווה לשמור את ה-DVD או לחכות ל-BluRay או מה שיבוא אחריו? גם אם עכשיו, אין לי את המכשיר או שום פרוספקט שלו? כי אני חושב על זה ככה: ב-DVD יש תוספות. אבל את התוספות אני בדרך כלל לא רואה. לעתים רחוקות. אולי. וה-DVD הוא 480 קווי סריקה. לעומת ה-1080p או אפילו ה-720p, שהם משמעותית יותר איכותיים. במיוחד עם טלוויזיות חדשות שיכולות להתמודד עם זה. אבל כשאני לוקח סרט כזה, הוא יהיה רק הסרט. האם זה דבר כל כך נורא? כי אני מתחיל לחשוב שאין יותר מדי טעם לשמור תקליטורי DVD.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.