ביקורת משחק: Torchlight
תמיד אהבתי משחקי פעולה הצבע ולחץ. מאז שדיאבלו יצא לראשונה, אהבתי את הז’אנר. המפות שהכי אהבתי לשחק ב-Battle.net ב-StarCraft הראשון היו מפות ששיכפלו את סוג המשחק הזה. אפילו שיחקתי את Restricted Area, משחק מד”בי באותו סגנון רק שהיה גרוע ולא מספק. בן אדם נורמלי, ואולי קצת ציני, שנהנה מ-Diablo אולי ישאל את עצמו האם עוד שכפול שווה את המאמץ או שזה סתם יהיה בזבוז זמן נוסף. אני לא בן אדם כזה. אני יודע שהמשחקים האלו הם בזבוז זמן. לרוב הסיפור לא מדהים, המשחקיות פשוטה, וזה לא דורש הרבה יותר מדי כשרון. אבל אני גם יודע שהמשחקים האלו נורא נורא כיפיים. אז כשיצא Torchlight, במיוחד עם ההבטחה של ה-Endless Dungeon (יותר על זה בהמשך), אני התלהבתי.
סיפור: הסיפור לא שונה ממה שזוכרים אלו ששיחקו את Diablo. העיירה בעלת השם המתאים Torchlight יושבת על מכרה אדיר של המשאב החשוב Ember. וזה כמובן המשיכה התיירותית העיקרית של העיר כאשר הרפתקנים מגיעים מכל מקום בשביל להשיג את המינרל הקסום ולהנות מהיתרונות שהוא מאפשר. הבעיות מתחילות כאשר מתברר כי Ember הוא משחית את המשתמשים בו והמכרה מוצף במפלצות שונות. וכמובן, מהר מאוד צצה דמות שדואגת לגייס את השחקן לחיפוש אחר המורה שלה בעבר ואויבה בהווה שרוצה להעיר את המפלץ הגדול שיושב הכי נמוך בפירמידת המפלסים על גבי מפלסים של ציווילזציות הרוסות מתחת ל-Torchlight ולשחרר את כוחו המשחית של Ember כל העולם.
מהבחינה הזאת, אני חייב להגיד ש-Torchlight לא מאיר כמו שהשם שלו מציע אלא יותר כמו המשאב שלו, נצנוץ קטן באפלה. הסיפור לא מפתיע, לא חדשני, דיי באנאלי וסך הכל דיי צפוי. ישנם מספר מפגשים עם הרע-שי, אלריק, לאורך המבוך, קרב בוס גדול איתו ועם המפלץ אורדרק ומספר דיונים צפויים על מי באמת צודק, מה באמת נכון וכמה כוח משחית. לצערי, המשחק הזה, שיצא ב-2009, מחוויר מהבחינה הזאת אפילו מול Diablo של 1996. אין בו משהו יותר מדי מפתיע והמשימות לרוב מסתובבות סביב “להרוג את זה”, “להשיג את זה”, “לך תמצא את אלריק כבר”.
אבל למען האמת, כמה שאני מעריך סיפור טוב וכמה שאני חושב שסיפור טוב חשוב אפילו במשחקים, במשחק כזה, שבשבילי הוא סוג של guilty pleasure, זה פחות משנה.
מצגת: אין מה לעשות, Runic Games היא חברה קטנה וצעירה ועשתה גם שימוש במנוע גרפי חופשי וחינמי (The Ogre Engine אם בא לכם לחפש). המשחק הזה לא פורץ דרכים מבחינת גרפיקה וגם לא מבחינת קול. הסביבות והדגמים לא נורא מפורטים וספירת הפוליגונים יחסית נמוכה. סך הכל, המשחק נראה כמו סרט מצויר בסגנון פשוט במיוחד. הכל לא בפרופורציות, מוגדל ומתפוצץ.
ובניגוד לאווירה האפלה, הדהויה והמלוכלכת של Diablo, המשחק הזה צבעוני במיוחד. כן, כשיורדים לקטקומבות, למכרות החשוכים, אז האור נחלש אבל אפלה אמיתית אין פה. Torchlight נראה כמו גרסת הילדים של משחקי הפעולה/תפקידים. תוסיפו לזה את הדמויות המוזרות, המטופשות ואת רובוט ה-Steampunk שרק רוצה להיות המשורר הגדול ביותר בעולם ואתם מוצאים את עצמכם בעולם שנראה כמו פארודיה על סגנון המשחקים הזה.
ועדיין, מדובר בפארודיה טובה.
משחקיות: וזאת הנקודה לה כולנו חיכינו. פה אני אאלץ לעשות עוד השוואה שכנראה שהרבה אנשים לא יאהבו. כי כמו שמוזיקת מטאל מאוד דומה למוזיקה קלאסית/סימפונית, גם משחקים מסוג זה מאוד דומים למשחקים הנפוצים ב-Facebook. כי תכל’ס, אם לוקחים צעד אחד אחורה, מה שעושים בזחלני מבוך מסוג זה הוא להסתובב בסביבה, ללחוץ על מפלצות עד שהן מתות, לאסוף את כל האוצר והשלל, לעלות דרגות ולהשיג חפצים טובים יותר כדי שיהיה אפשר להרוג עוד מפלצות וכן הלאה. שזה מאוד דומה ללחוץ על ריבועי חווה עד שהכל נשתל או ללחוץ על פרות עד שעולים בדרגה. ועדיין, משום מה, זה נורא כיף. וגם צריך לציין שאת זה Torchlight עושה בצורה נהדרת.
החבר’ה ב-Runic Games למדו את זה טוב מאוד מההיסטוריה של הז’אנר והרבה דברים שהיו לי חסרים במשחקים קודמים נמצאים פה. דבר ראשון, החנויות לממכר ציוד הרבה יותר מפורטות וגדולות ממה שיש אפילו ב-Diablo II. המגוון אדיר. גם פה יש את האבנים היקרות עם התכונות המיוחדות שאפשר לשים בחפצים כדי להוסיף להם יכולות רק שיש הרבה מהן ואפשר גם לקנות חלק מהן. משהו שמוסיף הרבה ליכולת השדרוג. כמו כן, יש את האפשרות להתחרט במקרה והשילוב של חפץ ואבנים לא מוצא חן בעיניך על ידי השמדת האבנים או השמדת החפץ. והחלק שהכי אהבתי הוא המכשף שפשוט ישפר את היכולות של החפץ שלך תמורת כסף. זה לרוב עולה הרבה, לא תמיד מוציא משהו טוב ולפעמים גם לא מוציא כלום או מבטל הכל אבל לרוב זה שווה את זה. וגם יש את תיבת האוצרות בה ניתן לשמור חפצים אפילו לדמות הבאה שתשחקו.
אם ב-Diablo זה היה מעצבן לעצור באמצע המבוך רק כדי לחזור לעיר למכור שלל אז ב-Torchlight יש את חית המחמד, כלב או חתול לבחירתכם שיעזור לכם בקרב, יעלה איתכם דרגות, יאכל לכם את הדגים תמורת תוצאות מעניינות וגם יחזור חזרה לעיר במקומכם על מנת למכור בשבילכם את הציוד. וזה חוסך זמן ולא שובר את הזרימה של המשחק.
מקום בו Torchlight קצת מאכזב הוא מבחינת הדמויות. ניתן לבחור מתוך רק שלוש דמויות שונות. מדובר בדמויות הבסיס (קפא”פ, קרב טווח וקסם) ואפשר להגדיר אותן לעומק בעקבות בחירת כשרונות שונים אבל עדיין מדובר במאגר דל יחסית של אפשרויות ואפילו חלק מהכשרונות חופפים. אבל במעט האפשרויות האלו כן מצאתי משהו שתמיד היה חסר לי בכל משחקי התפקידים הפנטסטיים וזה אקדחים ורובים. כן, אני עד כדי כך רדוד. אבל זה ממש כיף. במקום עוד קשת או רובה קשת, שגם יש, ה-Vanquisher, דמות הטווח, יכולה להשתמש במגוון רובים ואקדחים מסוגננים שנראים כמו משהו שכל פיראט יתגאה בו. אז כשיש לי דמות עם שני אקדחים שכל אחד מהם יורה כדורי אש ענקיים ומתפוצצים, אני מתלהב כמו ילד קטן. ובשבילי, זה עשה את כל ההבדל.
בונוס נוסף שיש, למיטב ידיעתי, רק פה הוא ה-Endless Dungeon, המפות הנוספות, ושינויי המשתמש. אחרי סיום הסיפור העיקרי, כאילו Runic ידעו מראש מה שחקנים רוצים (ואני בטוח שהם ידעו), נפתח ה-Endless Dungeon שהוא פשוט שלב אחר שלב של עוד מבוך ועוד מפלצות ועוד אוצרות שלא נגמרים. מה שמאפשר לשחק את המשחק פחות או יותר לנצח. למזלי, ברגע שמיציתי את האפשרויות, דיי נמאס לי. יש גם מפות נוספות אליהן אפשר לצאת גם במהלך המשחק כדי לשדרג יכולות לפני שממשיכים עמוק יותר במבוך. פשוט קונים מפה, פותחים שער לשלב בונוס, מסיימים אותו וחוזרים. וגם כאלו יש כמה שרוצים. ואם מוסיפים לזה את יכולת המשתמשים לשנות את המשחק מקבלים מפות בוסים (שמלאות רק במפלצות בוס ענקיות), שלבים חדשים, גרסאות אחרות ומגוון שינויים נוספים שמאריכים את חיי המשחק.
ועכשיו הם גם עושים המשך ו-MMORPG. אני מקווה שהם יצאו טוב.
לסיכום: Torchlight הוא עדיין לא Diablo אבל הוא עושה הרבה מאמצים כנים. הוא מכבד מאוד את הז’אנר שלו ועושה כמה דברים מגניבים משל עצמו. ולמרות שהוא לא ממתק לעיניים, הוא כן טוב יותר בהרבה מובנים מאלו שיצאו לפניו. לצערי, הוא כנראה יהיה הרבה פחות טוב מאלו שיצאו אחריו (ע”ע Diablo III) ואני מאוד מקווה ש-Runic מבינים ומתכוננים לזה. אחרי הכל, זה לא משחק מזהיר אבל הוא מאוד מומלץ לחובבי הז’אנר או אם כבר שיחקתם את כולם וחסר לכם אחד כזה עד שיצא Diablo III.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
ניסית לשחק hellgate:london?
נותן לך יופי של רובים ויופי של מגוון דמויות, והרבה סיטואציות שפשוט כיף להשתולל בהן.
רובה שיורק נחלים של לבה לוהטת על האוייבים שלך מהמפרסת על כל הלובי למטה ובלי הגבלת תחמושת זה פשוט עילה לבלגן בקנה מידה משולח כל רסן.
זה ברשימה שלי. וגם Painkiller אני צריך לשחק.