My Foundry Setup

I have been asked about my Foundry setup and what I did to make everything so smooth, easy, and cool. I decided to not do a video about it because most of the modules I use already do a very fine job explaining themselves and Encounter Library already has an extensive set of tutorial videos.
So, here are the modules I use with a short explanation of what exactly they do.

(more…)
Posted in Gaming, Role-Playing, Thinking Out Loud by with no comments yet.

Guides, not Game Masters

Dungeon Master has been used in the #dnd game since inception and is the most known title for the person actually orchestrating the game. It is definitely used in official settings by @Wizards_DND . However, it is quite exclusive, is easily misunderstood in “normie” society, and even an easy source for silly memes.
Different games have different unique names for the role — be it Space Master or Master of Ceremonies — but the general term has been shifted, or tried to shift, into Game Master.
I still find an issue with this name as Master is a very overbearing title. Even if you lose the connotation of a person completely in charge and in control of the game as opposed to another player whose character is the world, this implies much responsibility that is not necessarily the GM’s purview or singular domain.
In Hebrew, there is another word that is coming more and more into use and that is “Mancheh” (Hard Ch’) which is, roughly, translated as “Guide” (Roughly because it’s missing some of the attached cultural nuances).
This, I believe, is a better way of describing what that person actually does. They take part in the story in the same way everyone else does, they share the responsibility, but they are the guide. Like the Tour Guide, they know the world, the environments, the dangers, and the inhabitants better than the players but their job is to explain and show, not wrangle and Master. The Guide’s role is to respond when the players interact with the world, act on it or ask it questions.
I also believe this term will make the job feel less intimidating and more inviting to new guides who are afraid to be Game Master but could still be wonderful Guides.
Language is powerful and it affects thought. Let’s rethink our use of it and make the dungeon masters and game masters into Guides.


Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Professional Tabletop Role Playing Guide

ההודעה בעברית תגיע אחרי האנגלית.
 
Hi. My name is Eran. I’ve been playing tabletop roleplaying games for over 20 years now and I’ve been guiding for more than 7. I am part of the local Adventurers’ League organisation, I created supplemental content for Dungeons & Dragons 5th Edition. I am the creator of The Human Element RPG system. And I want to help you.
 
This message is for anyone looking for a group to play in or want one more game, for any new guides or ones who need help in this new digital age. I am a professional guide and I do this because I love it and because I think I’m good at it.
 
I am very familiar with D&D 5th Edition but I know other systems as well. If you are complete beginners, I’ll teach you the game. If you don’t have books or dice, I provide everything. I have interactive maps (Some of which I make by myself). I bring music. I take pre-published adventures and expand them, I fit them to your wants and your desires. If you want, I can homebrew everything from scratch (though that takes more effort). In any case, the game will be yours and what you want it to be.
I run sessions through FoundryVTT and Discord (at least, until the pandemic is officially over) which I will also happily explain and help you with.
 
My price is 10$ per person per hour, your choice of player amount and time span. I also only expect payment *after* the first session and only if you wish to continue. In any case, if you need help with the system, the rules, the tools, building your character, or anything like that, that will always be free.
 
For you Guides, I will help you understand and get comfortable with the new digital tools (D&D Beyond, FoundryVTT, Roll20, Discord, Avrae), and even help you build your game or run it if you want. My price for this is 20$ an hour.
 
PM me here or through sabrerunner at gmail and we can discuss.
 
P.S. I also stream my games (on Twitch&YouTube/sabrerunner) so you can see how my personal games look and I can also help you set up your games for streaming.
 
שלום. אני ערן. אני משחק משחקי תפקידים כבר יותר מ-20 שנה ומנחה כבר יותר מ-7. אני מנחה בליגת ההרפתקנים, ויוצר תוכן תוספת למבוכים ודרקונים 5. אני היוצר של שיטת ‘הגורם האנושי’. ואני רוצה לעזור לכם.
 
ההודעה הזאת פונה לכל האנשים שמחפשים קבוצה, או רוצים רק עוד משחק אחד, לכל מנחה חדש או כאלו שצריכים עזרה בעידן הדיגיטלי. אני מנחה מקצועי ואני עושה את זה כי אני אוהב את זה וגם כי אני חושב שאני טוב בזה.
 
אני מומחה במבוכים ודרקונים מהדורה 5 אבל מכיר גם שיטות אחרות.
אם אתם מתחילים לחלוטין, אני אלמד אתכם את המשחק. אם אין לכם את הספרים, זה בסדר כי לי יש. אני מביא מפות. לפעמים אני אכין מפות. אני מביא מוזיקת מצב-רוח. אני לוקח הרפתקאות מוכנות ומרחיב אותן ומתאים אותן לשחקנים ולדמויות. אם רוצים, אני יכול גם להמציא הכל מאפס (למרות שזה ייקח יותר עבודה). בכל מקרה, מה שתגידו שאתם רוצים שיהיה במשחק והסגנון המועדף עליכם זה מה שקובע.
המפגשים יהיו דרך FoundryVTT ו-Discord (עד שיוכרז שהמגפה נגמרה לחלוטין). אם אתם לא מכירים את התוכנות, זה בסדר כי גם את זה אני אסביר.
 
העלות שאני מבקש היא 25 שקל לאדם לשעה. לבחירתכם, כמות השחקנים והזמן. התשלום רק *אחרי* המפגש הראשון ואם אתם רוצים להמשיך. ובכל מקרה, על עזרה עם השיטה, תיאום ציפיות, בניית דמויות, ודברים כאלו אין תשלום.
 
לגבי עזרה למנחים, אני יכול לעזור לכם להתרגל לתוכנות החדשות (D&D Beyond, FoundryVTT, Roll20, Discord, Avrae), כולל לעזור לכם לבנות את המשחק שלכם או אפילו לעזור לכם להנחות אם צריך. המחיר שלי לזה הוא 50 שקל לשעה.
 
פנו אלי פה או כתובת הדואל שלי ב-sabrerunner at gmail.com ונדבר על מה אתם רוצים.
 
נ.ב. אני גם משדר משחקים (Twitch&YouTube/sabrerunner) אז אתם יכולים לראות את הסגנון שלי ואיך המשחק הפרטי שלי נראה. ואם אתם צריכים עזרה עם הגדרות, הכנות וטיפים לשידור משחקים, אני גם זמין.

Posted in Gaming, Me, Role-Playing, Work by with 1 comment.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 54

מהמחנה, טילפרטנו ישירות לבית מרפא. שם הצלחנו לטפל בכל הבעיות שנשארו ועם קצת קסם גם לסגור את כל הפצעים שנותרו. הדבר עלה לי יותר מחצי מהכסף שהיה ברשותי.

כשיצאנו משם, מצאנו לעצמנו פונדק קטן ופרטי. אני הייתי צריכה לשמור על הדלת בזמן שמרתה בחשה בקלחת, ניסתה למצוא את העגלה האמיתית. לא הצלחתי לראות מה שהיא ראתה אבל היא תיארה עגלה שמכילה משהו דמוי שולחן אבל שנראה כאילו הוא עשוי משאריות דברים חיים ועוינות ומקרין חושך נוראי.

במשך השעות הבאות, כשהיא ניסתה למצוא משהו שיוכל לעזור לנו להתמקד בהם ולדעת איפה הם, הובן כי החפץ הזה הוא עצמו נקודת חיבור עם מאבאר ומדי פעם יוצא משם יצור ומנסה לאכול את המובילים שלו. אבל בסוף גם הצלחנו למצוא כי הם נעים מזרחה מזרחית לבאסטיון ויותר משלא, סביר להניח כי הם מביאים את הדבר הזה אל מוראנה מילר.

אז טילפרטנו אל מחוץ לבאסטיון. ניסינו למצוא עקבות ואוטו עלה לשמיים לחפש אותם במרחק. הצלחנו לאתר אותם במרחק כמה דקות רכיבה. פרנץ זימן את המרכבה שלו והתחלנו לנוע, סוגרים על המטרה.

הקרב היה קשה. סבתא הגיעה באמצע. ניסינו לעכב אותה אבל היא הצליחה להסתלק עם החפץ. בכל מקרה, נראה כי ג’נסי הצליחה לפגוע בו לפני שהיא הסתלקה. והצלחנו גם לתפוס שני אנשים בחיים. טוב, אחד. כי השני לא רצה להיתפס בחיים. ממנו למדנו כי החפץ באמת היה מיועד למורנה מילר. אבל הוא לא ידע בדיוק למה או מה כל התוכנית. הוא כן אמר שהזנגוולבס והטופר הם אותו הארגון.

אז הלכנו לדבר עם מורנה. היא נראתה מצוידת יותר מהפעם הקודמת בה התראינו. שאלנו אותה אבל לא נראה שהיא ידעה מה זה החפץ או למה רצו להביא אותו אליה. היא כן אמרה שהיא שונאת את הזנגוולבס, למרות שהיא בטופר. הצלחנו להגיע להסכמה שלפחות נלך להשמיד אותו ביחד ובדרך ניפטר מסבתא שגם היא שונאת.

סיכמנו להיפגש למחרת לצאת לדרך ופרשנו לישון. אבל חיכתה לנו הפתעה באמצע הלילה.


Posted in Gaming, Role-Playing by with comments disabled.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 53, המשך

שלחנו הודעה לגבירה לשאול אם יש לה קשרים בא-טור, מישהו שיכול להגיד לנו אם השיירות כבר הגיעו או לא. היא אמרה לנו שלעוצרת יש מישהו שהיא סומכת עליו באקדמיה לכשפים. אז כשהגענו לא-טור, פרנץ הלך לטפל בזה בזמן שאוטו ומרתה הלכו להצטייד והשאירו אותי ואת ג’נסי לשים לב לכניסה הראשית, ליתר ביטחון. כשהם חזרו, פרנץ אמר ששלחו אותו לשאול מישהי בחלק הפחות טוב של העיר. כשהלכנו לשם, מצאנו גנומית שסיפרה לנו שממה שהיא יודעת, השיירות נתקעו בדרך והמפקד המקומי של הטופר יצא רק לפני כמה שעות לעזור להם. והיא גם נתנה לנו מיקום יחסי איפה הם צריכים להיות או לפחות מאיפה להתחיל לחפש.

בפזיזותנו להגיע למקום במהרה, לא שמנו לב כי כבר הגענו ומצאנו עצמנו עומדים מול שיירה של שלוש עגלות כשבמרכזית היה משהו מכוסה שנראה כמו שולחן, כמו מה שאנחנו מחפשים. ואז ראינו את המפקד של הטופר, ומרתה נתנה לה שם, ‘סבתא-ארך-שיער’. חשבנו שהיא ערפדית וניסינו לנטרל מהר את השומרים ולהיפטר ממנה אבל היא הייתה חזקה מאיתנו, מטילה בנו קללות ומציתה את היער. לבסוף, לאחר שהקפאנו אותה וניסינו לתקוע בה יתד ללא הצלחה, היא ברחה מאיתנו ונעלמה והיינו צריכים לדעת שזה היה קל מדי. כי השולחן היה פתיון, מוסווה בצורה קסומה, מכיל גם סכין מקולל שמרתה ניסתה להרים ושהפך לנדל שזחל אל תוך היד שלה שבקושי הצלחנו להוציא ממנה.

לאחר מכן, דיברנו עם שני שומרים שנשארו בחיים לאחר הקרב והם גילו לנו שהסבתא אירגנה את כל זה בכפר הקרוב, שהכל היה תרמית אחת גדולה. וגם שהיא המפקדת של הזאנגוולבס. מתברר שהסגן שלה, המפקד לשעבר, פשוט קיבל אותה מלמעלה והכריז עליה כמפקדת החדשה. הוא נמצא במפקדה בא-טור. ויש קצינה בשם כריסטיאנה שכדאי לדבר איתה. אמרנו לשומרים שאנחנו לא יכולים להשאיר אותם כי זה מסוכן מדי אבל הבטחנו להם מוות מהיר.

חזרנו אל הדרך לא-טור ושם הקמנו מחנה והצבנו שמירה בציפייה לשיירת העגלות האמיתית. אבל התברר כי בזמן משמרתו של אוטו הוא ראה עגלות ואז פצפץ אותן לחלוטין. וזה לא שינה שאני לא עשיתי כלום במשמרת שלי לגבי פלוגת האל-מתים כי במשמרת של פרנץ הגיעה קבוצה של סיירים לחפש אותנו, לחפש את מי השמיד עגלה בדרך לא-טור. למזלנו, לאחר קרב שלא היינו מוכנים אליו שכלל גם ערפדית, הצלחנו לברוח ולהסתלק משם למקום בטוח. מרתה לקחה אותנו דרך מישור הצללים אל מדבר נידח שבו יכולנו לנוח את הלילה ולמחרת לחפש מזור לפצעינו.


Posted in Gaming, Role-Playing by with comments disabled.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 53

לאחר לילה מרענן, קמנו בבוקר לסדר את הציוד שקיבלנו מהשלל של הקרב ולתכנן את מעשינו ליום הקרוב. הסיכום היה שצריך להגיע אל המקום בו ראינו את העגלה של שני המכשפים לבית ארמסבורג. מי יודע עם השולחן הגדול שרצינו עדיין נמצא שם אבל זה היה קצה החוט הכי טוב שלנו. תכננו את הכניסה.

הרצון היה לטלפרט פנימה בלתי נראים ואז להסתנן אל המחנה ולנסות למצוא את המתקן לפני שאנחנו מתגלים ואז לקפוץ חזרה. הצלחנו להגיע אל המוסך של העגלות אבל השתמשו בו בשביל להעמיס קמח ותבואה באותו הזמן אז היינו צריכים להתחמק מאנשים ושלדים משוטטים בלי להיראות או להישמע. זה לא כל כך עבד לנו כי שני בני האדם, לפחות, זקנים ככל שהיו, שמו לב אלינו ורצו להזעיק עזרה. הצלחתי לתפוס את אחד מהם בזמן שאחד הקוסמים הרדים את השנייה. אבל בכך התגליתי וכל השלדים זינקו עליי. בזמן הזה גם חיל מצב הגיע אל הפתח של המחסן והצליח לשמוע את אוטו, תוקע אותנו במקום.

ניסיתי להתחבא מתחת לאחת העגלות. אבל כנראה שכבר היה מאוחר מדי. הדלת האחורית נפרצה, מעיפה את השלד שנסגר מאחוריה אחורה, כנראה אוטו. ואז האנשים שבחוץ ניסו להיכנס פנימה ונתקעו בקיר בלתי נראה, כנראה בגלל פרנץ. בעוד השאר הלכו אל אחורי המוסך, אני חשבתי לנסות להתחזות לאחת העובדות פה ולהסיח את דעתם אבל לפרנץ היה רעיון אחר. הוא לחש באוזננו שכדאי להעמיד פנים כי באנו לנקום גניבת חפץ קסום מאיזה שהוא כפר אקראי. סמכתי עליו בעבר ובטוח שיש לו יותר נסיון בתכנון ממני אז ניסיתי לעשות זאת כפי יכולתי.

יצאתי ממתחת לעגלה וסיפרתי למפקד של החיילים שלקחו מאיתנו גביע ועקבנו אחריו לפה. זה לא הרתיע אותם יותר מדי והם הביאו איל ניגוח לנסות להפיל את הקיר של פרנץ. אז הורדתי את האשליה ונתתי להם לראות אותי כפי שאני באמת והצעתי להם, בעדינות, לברוח מאיתנו. כי אין להם באמת סיכוי. אבל הם לא רצו לוותר. אז הלכתי גם אני אל אחורי המוסך והמחסן שמאחוריו.

מהמחסן, התברר לי כי כולם מצאו איזו שהיא דלת סודית אל משרד של מישהו. כשנכנסתי פנימה, לא ראיתי דבר חוץ מאותו אדם והחתול של מרתה. התברר כי אוטו וג’נסי רצו קדימה והצליחו למשוך לקרב את כל המצודה המרכזית של המחנה, הקשתים והשדים שלהם בזמן שפרנץ נשאר בחדר לאסוף את כל המסמכים האפשריים ומרתה נשארה לתחקר את האיש לגבי לאן נעלם השולחן שרצינו. לאחר שעזרתי לה קצת לחקור אותו, גילינו כי הבן אדם איתו באמת צריך לדבר הוא הויסגראף וון ארמסברג, אחד המכשפים שראינו בכפר, והוא נמצא במעוז, המגדל עם הקשתים והשדים.

בדרך החוצה, נתקלנו בשדים, אותם זימן הויסגראף, ובשאר חיל המצב ואחרי שלחמנו את דרכנו החוצה מהבניין, אני טילפרטתי אל תוך המגדל, מאיפה שראיתי קליעי קסם נורים. הופעתי מול הויסגראף ואיימתי כי הוא יחטוף אישית ממני אלא אם כן יגיד לנו איפה נמצא החפץ שחיפשנו. הוא אמר כי הוא נמצא על שיירה בדרך לא-טור. ואז הוא הרים קיר אש מולי ונעלם. אז אני טילפרטתי החוצה ואמרתי שיש לי את המידע שאנחנו צריכים. משום מה, לא כולם התחילו לנוע לכיווני ושנצא מפה כמה שיותר מהר. ואוטו הספיק להתגושש עוד עם שדים עד שהם עילפו אותו.

בסוף כן הצלחנו כולנו לצאת מהמוצב, פרנץ גורר אחריו אוטו מעולף, והספקתי להסביר מה בדיוק הויסגראף אמר. מרתה הספיקה להטיף לי קצת על חלוקת מידע בזמן לחץ, שאני מסוגלת להבין מאיפה היא מגיעה, ועל איך לחקור אדם, שאם זה אני פחות מסכימה. זאת לא אשמתי שהיא הייתה לא ברורה. היא אחר כך גם רצתה להיכנס חזרה למוצב לשאול את האפסנאי עוד כמה שאלות אבל ירו עליה ברקים בפנים אז היא ברחה חזרה החוצה וטילפרטנו לא-טור.


Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by with comments disabled.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 52, חלק 2, המשך

חזרה במחנה של העוצרת מורנה, התיישבתי מול ג’נסי וביקשתי ממנה שתחשוב על מי ששלח אותה, שתיזכר בכל מה שהביא אותה עד לפה בזמן שאני הזרמתי את הזיכרון שלה אליי. אמרתי למרתה שמה שהיא אמרה מסתדר עם מה שראיתי אבל מרתה רצתה גם לשים אותה באזור אמת, לחקור אותה קצת יותר לעומק.

התברר לנו שהיא נשלחה לפה בידי נבואה ובידי דרקון מיבשת דרומית רחוקה ושהיא פה כדי לעצור את מביאת החורבן. אנחנו עדיין לא לגמרי בטוחים מה זה אומר אבל אם היא עוזרת לנו לנקום בטופר ולחסל את הלקח, אני לא אגיד לא לעוד קצת עזרה.

להאדון אריק הוחזר לאימו גם עצרנו לשאול את גופת הגנומית שלקחה אותו כמה שאלות. כנראה שהטופר חשב שלחטוף את בנה של הגבירה יעזור להם להוציא אותה מהמשוואה. הצלחנו למנוע את זה, כמובן. ולפי דעתי, זאת מחמאה. זה אומר כי הגבירה מסוכנת ומועילה מספיק בשביל שירצו לחסל אותה.

עזרנו לנקות את שדה הקרב, לאסוף ולרכז מה שהיה שמיש, לפי הנוהל. ביקשתי שימצאו לי שיקוי תעופה אחד לאחר שהשתמשתי בשלי והדבר שימושי כשכל שאר שותפי למשימה מסוגלים לעוף בכוחות עצמם. לבסוף כל הקצינים והבכירים נאספו בתוך המגדל של מורנה ומרתה פתחה להם את מעגל הפטריות שלה כדי שיוכלו לנוח במקום בטוח יותר. אני בחרתי לבלות את הלילה בחוץ, באוהל עם ג’נסי בזמן שאוטו ריחף לו בחוץ.


Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by with comments disabled.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 52, חלק 2

ממה שאני זוכרת, התקדמתי במין מנהרה עם אור בקצה. אבל זאת לא הייתה בדיוק מנהרה. פשוט משהו התחזק בקצה לאט לאט כשהתקרבתי עד שיכולתי לראות שערים פתוחים ודרכם ערפל אפור מחניק ובתוכו דמויות עומדות ובוהות ברצפה. לא נראה שהן עושות משהו או הולכות לאן שהוא וכל המקום הדיף הרגשה של נכאות. ולא הספקתי לקלוט יותר מזה כאשר נשלפתי חזרה אל מישור החיים, רגע לפני שעברתי את השערים.

התעוררתי באמצע היער וכולם עמדו סביבי. הרגשתי הרבה יותר טוב, כאילו כרגע התעוררתי משינה טובה. עירנית אבל עם שרירים מעט תפוסים. אוטו פשוט ריחף שם, לייזה עמדה לא רחוק, מרתה נראתה יחסית מרוצה מעצמה ולפרנץ היה את המבט החיוור הזה שהיה לו אחרי שהוא הטיל לחש שהוא לא היה אמור וגם ידו דיממה. ואז משהו נצנץ מאחורי העצים.

 שאלתי את האחרים אם הם יודעים מה זה ולפני שהספקנו לתהות יותר מדי בנושא, התגלה לפנינו יצור עצום בשריון זהוב. התחלתי לקום, הגב עדיין כאב מהנפילה, ושמתי לב כי הצטרפה אלינו מישהי חדשה. לפני שהספקתי לשאול מי זאת, אותו יצור הכריז כי אנחנו עוברים על חוקי הסדר של הקיום וכי אני הייתי צריכה למות. ניסינו להסביר לו כי הטופר שרוצח עשרות ומאות אנשים מפר את הסדר ואנחנו, שמנסים לעצור אותו ולהשיג צדק על כל הנזק, מחזירים את הסדר על כנו. גם כשהתחיל לתקוף אותנו, ניסיתי להראות לו את הזיכרון של הכפר ההרוס, כשטיפסתי עליו כדי להתקרב, אבל החטאתי. לבסוף, עם כולם, כנראה שהיוונו אתגר גדול מדי והוא החליט להסתלק, דוהה לאט לאט עד שנעלם.

אמרתי תודה לפרנץ ומרתה שהחזירו אותי למצב מתפקד ואמרתי שלום לאישה החדשה שהצטרפה, אלינו, ג’נסי. היא אמרה כי היא נשלחה לעזור לנו על ידי דרקון מיבשת אחרת. זה נשמע קצת מוזר אז מרתה אמרה שאנחנו צריכים לחזור למחנה ואז נבדוק את הנושא בעזרת קסם.


Posted in From the Writing Desk, Role-Playing by with comments disabled.

להתראות 2016

נכון, 2016 לא הייתה שנה מדהימה. היא הייתה דיי מחורבנת, סך הכל. רק תלכו לקרוא את זה. או, יותר טוב. אל תקראו את זה.

אבל היי, לא היה דבר או שפעת ספרדית למרות שאבולה קצת איים. לא הייתה התפוצצות הר געש קטסטרופית, למרות שילוסטון ועוד כמה הרים באיסלנד חשבו על זה. אבל כן קיבלנו את דראמפף, אז אני מניח שנראה.

ג’ון סקאלזי הוא בין האנשים שהחליט לכתוב על נקודות האור של השנה הזאת. גם לוויל וויטון היו כמה דברים דומים להגיד. ואז יש גם את רשימת ה-99 סיבות ש-2016 הייתה שנה טובה. אז החלטתי גם אני להסתכל רגע אחורה על השנה הזאת ולראות מה היה טוב בה.

(more…)


Posted in Art, Gaming, Geekdom, Less Interesting News, Life, Maayan, Me, Role-Playing, Work by with comments disabled.

יומן המסע של ראת’אריאל – יום 52, המשך

העוצרת הלכה לנהל את סוף הקרב. הגבירה נכנסה למגדל שלה. אוטו הלך לעזור לסיים את הקרב. מרתה הלכה להרים את מי שנפל ויכול לקום. פרנץ הלך לחפש את אריק. אני נכנסתי למגדל לשאול את הגבירה אם היא צריכה עזרה. גם דיווחתי לה מה אנחנו יודעים הרגע על ה-Contrivance of Adjoining. היא ביקשה שקודם רק נמצא את אריק, הבן שלה.

יצאתי החוצה לעזור. מצאתי את איידן. חבל שהוא מת, באמת. הוא היה שימושי. הלכתי להוריד אנשים מניצבי קרח. הספקתי להוריד את המכשפה ובדיוק להסיר עוד מישהו כשפרנץ התחלף איתי. שכחתי שעדיין הייתה לי הטבעת שלו. לייזה אמרה לי שאני צריכה לתחקר את הגמדה שעמדה מולי. הגמדה אמרה שהיא ראתה גנום מטפס על הגדר סוחבת מישהו. היא חלקה איתי את הזיכרון שלה.

אמרתי לאוטו שיחפש והוא זיהה כיוון. עליתי לעמדה על החומה וזיהיתי נצנוץ. טילפרטתי קדימה 300 מטר והמשכתי לנוע דרך היער. הצלחתי להשיג אותה. זינקתי עליה בניסיון לתקל אותה ולקחת אותה לרצפה. היא ניסתה להתנגד אבל הצלחתי להוריד אותה ולרסן אותה. רק כשבאתי להוציא את האזיקים כדי לסיים איתה, הם נפלו לי לרצפת היער. היא הצליחה לשחרר יד והכניסה בי אגרוף שגרם לי להתעלף.

התעוררתי מרגישה כאילו אני נחנקת והקאתי שאריות של שיקוי ריפוי. כולם הופיעו מעליי. החתול של מרתה היה לידי. הוא התחכך בי, חלק מהקטע שלו, והרגשתי יותר טוב, חלק מהכאב העמום נעלם. מרתה ואוטו ולייזה נעלמו. פרנץ לקח אותי בטילפרוט קדימה. היינו יכולים לראות את הניצנוץ אבל לא את הגנום. מרתה החלה לטוס לאחור, אל מאיפה שהגענו, על המטאטא שלה ואני לקחתי עוד שיקוי ריפוי. הקרב עוד לא נגמר. מעליי, אוטו נראה כמתכונן לשגר משהו על מישהו.

מרתה צעקה ואז נדמה. אז ניצלתי את שיקוי התעופה שלי ועליתי אל מעל העצים. אוטו הצטרף. לו זה יותר קל. התחלנו לנוע לכיוון הצעקה ולחפש את הגנום מולנו ולמטה. הצלחתי לשים לב אליה אחרי שכבר שעברתי אותה.

אוטו ניסה לזרוק עליה כדור ברקים. היא קפצה עליו, הרביצה לו והוא התעלף. אני קפצתי עליה ונתתי לה אגרוף לטחול. וכשניסיתי להכות בה שוב, מתחתי שריר ולא הצלחתי להיכנס כמו שצריך. היא החזירה לי בתורה ואז איבדתי הכרה.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with comments disabled.