סיכום APOD לשנת 2010

ב-2010 היו 387 תמונות ב-Astronomy Picture of the Day. למי שתוהה איך ב-365 ימים שמים 387 תמונות אז שתדעו שיש תמונות שהן כפולות (נקיות ועם הסברים) והיו שם גם שלושה סרטונים. השנה החלטתי להעלות קצת את הסטנדרטים שלי ולבחור תמונות שיהיו הרבה יותר נקיות, יותר מרהיבות וגם שמתי דגש על רחבות. רק על תמונה אחת התפשרתי על גודל שקטן משמעותית מהמסך שלי כי היא הייתה ממש יפה. רק שתיים מהן כבר היו לי. אחת הגיעה השנה באיכות גבוהה יותר. זה קצת מעצבן שאין לכל תמונה שם ייחודי (זאת אומרת, שתי תמונות שנקראות Zodiacal Light Vs. Milky Way? באמת?). אבל מסתדרים. אלו התמונות. הקישור צריך להחזיק מעמד את החודש וקצת שצריך עד שכל מי שאכפת לו יוריד. אם אתם מבקרים מ-2015 אז לכו חפשו את האתר המקורי או שפשוט תבואו אליי ותבקשו את כל הספריה. ודרך אגב, אם אתם כבר מ-2015, אפשר לקבל Hoverboard?


Posted in Art, Reviews by with comments disabled.

קייסי “המעניש” היינס

שמעתי על זה דרך Penny Arcade. אפשר להגיד שהם לפעמים חסרי רגישות ולא יודעים להתנצל בזמן אבל לפחות הם בעד הילדים. ועל זה אני מעריך אותם. קייסי היינס, תלמיד בית ספר אוסטרלי הוטרד על ידי ילדים בבית ספרו במשך שנים. כן, הוא היה מבוגר יותר. כן, הוא היה גדול יותר. כן, כנראה שהמקרה הזה נופח לרמה קטסטרופלית. אבל הוא כן מעלה לתודעה הקולקטיבית בעיה רצינית שיש בבתי ספר בכל העולם. וכן, גם אני מכיר אותה ברמה האישית. ולכן, אני מסוגל להבין את מה שהוא עשה. כמו כל גיק מבוגר, אני בטוח, גם אני סבלתי קצת התעללות בית ספרית סטנדרטית. וזאת גם הייתה אחת הסיבות למה התחלתי להתעניין באמנויות לחימה. זה התחיל עם דברים קטנים בבית הספר היסודי, עבר דרך תקרית רצינית עם מישהו בכיתה מעליי, ושוב לעוד התעללויות קטנות של שותפי לכיתה ותלמידים שנה מעליי בבית הספר התיכון. לא סבלתי מיותר מדי אלימות פיזית, רק פעם או פעמיים ולא הרבה יותר מדחיפה. רק התקרית בבית הספר עירבה מקל של מטאטא אבל נגמרה מאוד מהר. אני לא זוכר מה בדיוק עשיתי כדי לפתור את המצבים האלו בצורה מתורבתת אבל אני כן חושב שדיווחתי על זה לפחות פעם או פעמיים למבוגרים האחראים עליי. אני בטוח בכמעט מאה אחוז שעל המצב בבית ספר היסודי, מבוגרים ידעו ואני בטוח בכמעט מאה אחוז שהם גם ידעו פחות או יותר את המצב בבית הספר התיכון. אז מהנקודה הזאת אני רוצה להוסיף שאני כן חושב שעיקר האשמה היא על המבוגרים. גם אם קייסי לא דיווח, אני בספק כמה זה היה עוזר אם הוא כן. וגם לי, באיזה Continue Reading →


Posted in Geekdom, Humanity, Less Interesting News, Life Lessons, No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

כמה משחקים חשובים

Rock, Paper, Shotgun שחררו רשימה מאוד שרירותית של 122 המשחקים החשובים ביותר של 22 השנים האחרונות לפי גחמות הכתבים שלהם. במשחקיה, הרימו רשימה מקבילה לפי גחמותיו של איתמר. אני אגביל את עצמי למשחקים שבאמת יש לי משהו להגיד עליהם, משחקים ששיחקתי או לפחות נתקלתי בהם.


Posted in Gaming, Philosophy, Reviews, Thinking Out Loud by with 6 comments.

חודש חדש, סמסטר חדש

טוב, בעיקרון הסמסטר התחיל אתמול אבל לא נתווכח על יום אחד, נכון? לאחרונה הגעתי למספר הבנות והחלטות. ממקורות חיצוניים הבנתי כי רק כאשר אתה סטודנט ומסכן וקופץ על כל הצעה שיתנו לך כי אין לך שום הכרה בהשכלה רשמית או נסיון שכדאי לדבר עליו, רק אז באמת נדרשים ממך ציונים מפומפמים לרמה לא אנושית, או לפחות לא כל כך הגיונית פה בטכניון. וגם קצת מושפע על ידי מצבנו הנוכחי והצורך להזדרז, החלטתי כי אני מעט אוריד את הסטנדרטים שהצבתי לעצמי על מנת לסיים את התואר הזה לפני תום העשור. החלטתי לקחת פחות קורסים ולהשקיע בהם יותר. למען האמת, החלטתי להיות לחוץ חכם. אז בסמסטר הזה, חוץ מלחזור על אלגוריתמים (ובתקווה לסיים את הקורס המעצבן הזה כמו שצריך) אני לוקח גם שפות תכנות ומערכות מסדי נתונים, שני קורסי כניסה לקבוצות קורסים שאני ממש רוצה לקחת, בתכנות מתקדם ותכנות מבוזר בהתאם. החלטתי לדחות את מבוא לבינה מלאכותית ואת גרפיקה 2 לפעם אחרת כי מהבנתי מדובר בקורסים כבדים בשיעורי בית וזה לא מה שאני צריך כרגע. מה שאני צריך כרגע זה קצת יותר מרחב נשימה ואת ההזדמנות לעבוד בלי יותר מדי לחץ. את הלחץ שלי אני כבר אקבל כי אני בטוח, מצפה, מקווה ומייחל למעין שתפעיל אותו בעזרת הדמוקטטורה שלה. ועכשיו נותרה לי רק שאלה אחת: כדאי לחזור למועד ב’ על 72? כי אז יהיו לי ארבעה וזה לא כיף.


Posted in No Category by with comments disabled.

Review: Hard-Boiled

Hard-Boiled, ‘ה’סרט ההונג קונגי, ‘ה’סרט של ג’ון וו, ‘ה’סרט של צ’או יאן פאט… הוא סרט פעולה ישן וחביב. ראיתי אותו כי יש עליו הייפ גדול. בין סרטי הפעולה, הוא בין הידועים יותר. החלטתי לראות אותו עכשיו כי הוא הופיע ברשימה של ה-long takes הטובים ביותר בקולנוע. Long Take הוא דבר מגניב שאני מעריך ופה הוא עשוי יפה מאוד. יש קטע ממש בסוף, ההסתערות האחרונה, בו שני הגיבורים מפלסים דרך בבניין ודברים מתפוצצים ואנשים מתים ואז הם “נכנסים למעלית” ויוצאים וממשיכים, מכריחים את הצוות שמאחורה לנקות את הסצינה שהם כרגע הרסו ולהכין אחת חדשה. מדובר בשלוש דקות מרשימות ביותר. אבל מבחינות אחרות, כשראיתי את הסרט הזה חשבתי על Commando של ארנולד שוורצנגר, סרט שמבחינתי מייצג את סרטי הפעולה שנות השמונים, תחילת התשעים. אלו סרטים עם הרבה יריות, לא הרבה מכות, וגיבורים גדולים מהחיים שכמעט ולא נפגעים ואף פעם לא נגמרים להם הכדורים. לצערי, Hard-Boiled שייך לקטגוריה הזאת. זה לצערי כי חשבתי שג’ון וו, גם באותו הזמן, יעשה משהו טוב יותר. הסיכום שלי הוא שזה לא היה בזבוז לדעתי אבל כמו הרבה סרטי פעולה ישנים, יש הרבה קטעים שלדעתי היה אפשר לוותר עליהם, המכניקה לרוב מעצבנת והתצוגה הכללית לא ממש מרשימה. מומלץ לחובבי פעולה בלבד. אולי אפילו רק לחובבי הסרטים הישנים כמו The Expendables.


Posted in Reviews by with comments disabled.

Review: Half Life 2

[הביקורת הזאת תראה כמו האחרות אבל בגלל שהמשחק ישן היא תהיה קצרה יותר] מצגת: כשאני מסתכל עליו מ-2011, אין אפשרות להתעלם מכך ש-Half-Life 2 הוא משחק מ-2004. והוא נראה כמו משחק מ-2004. אבל בגלל שהוא ישן יותר והמחשב שלי לא כזה חזק אני מסוגל לשחק אותו באיכות ממש גבוהה. המודלים והסביבה לא מפורטים כמו שיש עכשיו אבל הם בהחלט מספיק טובים. והתנועה שלהם, הדינמיקה של הסביבה עובדת מצוין על מנת לשאוב את השחקן פנימה. היו קטעים בהם דברים נראו קצת בלוקיים אבל לא מספיק בשביל להרוס את האווירה הנהדרת. משחקיות: גם עכשיו, אי אפשר שלא להסתכל על זה בסטנדרטים של היום. ובסטנדרטים של היום, Half-Life 2 נורא לינארי. הרעיון אותו רעיון, מתקדמים בעולם, עוברים בסיפור, יורים במי שנמצא בדרך. למרות שהמשחק לינארי, התירוצים שלו נהדרים. זאת אומרת, יש רק דרך אחת בחדר המדרגות כי הכל מתפרק וגוש בטון נחת על הצד השני. כמו כן, מאוד אהבתי את הקטעים שבהם לא היה כל כך ברור שאפשר להמשיך. הכוונה היא שהרבה משחקים נראים כאילו הסביבה נבנתה בשביל ההתקדמות ופה יש מקומות בהם אי אפשר להמשיך בלי עזרה של מישהו אחר או בלי ה-Gravity Gun ואת זה אהבתי. לעומת Half-Life הראשון, פה לא ממש שמתי לב לאינטילגנציה גבוהה ביריבים הממוחשבים וזה לא לטובה. הם בעיקר עמדו וירו בי ובמקרה הטוב הסתערו בכמויות. לא הורשמתי יתר על המידה. ולמרות שקצת התגעגעתי לכמה מהנשקים שהיו לי במשחק הראשון, אני חושב שזה היה לטובה שהפעם היה מבחר קטן יותר. יותר פשוט ולעניין. ה-Gravity Gun מגניב אבל הוא לא היה שמיש כמו שקיוויתי. כן אהבתי את כדור Continue Reading →


Posted in Reviews by with 5 comments.

להב בישראל 0.5

להב דחף מעט את מכסה תעלת האיוורור כלפי מעלה והציץ אל הרחוב. הוא היה שקט יחסית בשעה זאת של הלילה, ללא סיבוכים נוספים. הוא חמק מטה במהירות כאשר שני אורות צצו בכניסה לרחוב. הוא חיכה עד שהמכונית תעבור לפני שדחף את הסבכה שוב וטיפס כלפי מעלה, מושיט את ידו לעזרה למג. בזמן שלהב משך את המג, אחת ממצלמות האבטחה החיצוניות של הבניין ראתה אותם. זו הייתה מערכת שנועדה להגן על הבניין מפני מתקפה מבחוץ, אבל האזעקות הפנימיות הפעילו אותה. שלושה מקלעים יצאו מתוך קירות הבניין והתחילו להמטיר אש לכיוונם. להב משך את המג וזינק אל מאחורי תיבת מכתבים קרובה. שניהם נצמדו אחד לשני על מנת לא להשאיר איבר חשוף. להב הושיט את ידו לאחור, אל תיקו, חיטט קצת והחזיר אותה עם גליל מתכת קטן שחרוט בראשו. הוא הבריג החוצה את בסיס הגליל וחיטט בפנים, מפצח משהו עם הסכין. לבסוף היכה בפנים עם תחתית הידית וזרק את הגליל מאחוריו. כמה שניות לאחר מכן הוא פקע והתחיל לפלוט במרץ עשן אפרפר. כשהענן אפף אותם מספיק, להב דחף את המג קדימה ורץ אחריו אל הפארק שמעבר לרחוב. הם החלו לחצות את הפארק. בערך באמצעו כוחות שמירה החלו לזרום לתוכו מכל הכיוונים. המג תפס את להב במה שהיה נחשב כעוצמה עבור ידיו הגרומות. להב התכונן להשיב מלחמה אל אור הפנס שהאיר אותם, אך במקום להתעקב על שתי הדמויות האלומה המשיכה כאילו לא היו שם. להב הרגיש לפתע חסר משקל, ואכן השניים התרוממו מהקרקע ונחתו ברכות על צמרת אחד העצים. המג התנשף כאילו כרגע רץ מרתון. להב התבונן ביד האוחזת אותו ותהה מה קרה כרגע. Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk by with 1 comment.

מעשה שהיה כך היה

אני דיי שונא את הפקולטה למתמטיקה, חוץ ממתודולוגיית העברת השיעורים, ניהול הקורס, ותקשורת עם הצוות שלה. והנה דוגמה למה: הלכתי למתרגל במרוכבות ושאלתי לגבי המבחן. ידעתי שאין סיכוי אבל קיוויתי שאולי זה לא יהיה קורס מתמטי סטנדרטי. הוא אמר לי שכן, למבחן אסור להביא כלום, רק את הראש. אמרתי לו שיש לי בעיה עם זה. לראש שלי יש קיבולת זיכרון פעיל קטנה. אז הוא אמר שאולי אני לא צריך להיות מהנדס. בטח התכוונת למתמטיקאי, שזה אני לא רוצה להיות, כי רק המתמטיקאים דורשים ממך לזכור הכל כל הזמן. במדעי המחשב יודעים, וזה ניכר גם בקורסים, שבעולם האמיתי, גם למהנדסים ותיקים ומנוסים יש ארגז כלים איתם וספרים מקצועיים ומאגרי מידע משניים שהם משתמשים בהם מדי פעם. אני לא מבין את זה. אפילו באלגוריתמים יש דף עזר.


Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 1 comment.

ביקורת משחק: Torchlight

תמיד אהבתי משחקי פעולה הצבע ולחץ. מאז שדיאבלו יצא לראשונה, אהבתי את הז’אנר. המפות שהכי אהבתי לשחק ב-Battle.net ב-StarCraft הראשון היו מפות ששיכפלו את סוג המשחק הזה. אפילו שיחקתי את Restricted Area, משחק מד”בי באותו סגנון רק שהיה גרוע ולא מספק. בן אדם נורמלי, ואולי קצת ציני, שנהנה מ-Diablo אולי ישאל את עצמו האם עוד שכפול שווה את המאמץ או שזה סתם יהיה בזבוז זמן נוסף. אני לא בן אדם כזה. אני יודע שהמשחקים האלו הם בזבוז זמן. לרוב הסיפור לא מדהים, המשחקיות פשוטה, וזה לא דורש הרבה יותר מדי כשרון. אבל אני גם יודע שהמשחקים האלו נורא נורא כיפיים. אז כשיצא Torchlight, במיוחד עם ההבטחה של ה-Endless Dungeon (יותר על זה בהמשך), אני התלהבתי. סיפור: הסיפור לא שונה ממה שזוכרים אלו ששיחקו את Diablo. העיירה בעלת השם המתאים Torchlight יושבת על מכרה אדיר של המשאב החשוב Ember. וזה כמובן המשיכה התיירותית העיקרית של העיר כאשר הרפתקנים מגיעים מכל מקום בשביל להשיג את המינרל הקסום ולהנות מהיתרונות שהוא מאפשר. הבעיות מתחילות כאשר מתברר כי Ember הוא משחית את המשתמשים בו והמכרה מוצף במפלצות שונות. וכמובן, מהר מאוד צצה דמות שדואגת לגייס את השחקן לחיפוש אחר המורה שלה בעבר ואויבה בהווה שרוצה להעיר את המפלץ הגדול שיושב הכי נמוך בפירמידת המפלסים על גבי מפלסים של ציווילזציות הרוסות מתחת ל-Torchlight ולשחרר את כוחו המשחית של Ember כל העולם. מהבחינה הזאת, אני חייב להגיד ש-Torchlight לא מאיר כמו שהשם שלו מציע אלא יותר כמו המשאב שלו, נצנוץ קטן באפלה. הסיפור לא מפתיע, לא חדשני, דיי באנאלי וסך הכל דיי צפוי. ישנם מספר מפגשים Continue Reading →


Posted in Reviews by with 2 comments.

We Has Car


Posted in No Category by with 4 comments.