Two Years, to the Day
עברה עוד שנה. עברו שנתיים. מה יש להגיד עכשיו על אסף? הפצע החלים. הוא כבר רק צלקת. אבל אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם, לא לעתים קרובות אבל עדיין, מגרד את אותה צלקת ונזכר בפצע שהיה שם קודם ומה גרם לו. אני עדיין מתגעגע לאסף. הוא עדיין חסר. עדיין, אם חושבים על המקומות בהם הוא נכח, רואים שזה היה יכול להיות מאוד שונה אם הוא היה פה. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה על הרבה אנשים. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה עליי. ומה אפשר להגיד על המשפחה שלו? לצערי, הרבה. רק לפני כמה שבועות נכחנו בהלוויה של אמא שלו. וגם עכשיו וגם באותו הזמן, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאולי היא נפטרה מלב שבור, שאולי כמעט שנתיים בלי הבן שלה הרגו אותה. באתי לנחם כמה שיכולתי. באתי גם להיזכר, כי לא צריך לשכוח. באתי לחלוק כבוד. ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על מה יקרה עם המשפחה הזאת? איבדו בן ואח, אישה ואמא. אני לא יודע ממש מה הם עושים ביום יום אבל אני לא יכול שלא להשוות קצת לכל המשפחות הקצת דפוקות בסרטים וטלוויזיה, לילדים שגדלים עם הורה יחיד, שאמא שלהם נפטרה בגיל צעיר ואיבדו אח עוד לפני סיום בית ספר. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
שבוע של אהבה
לפני כמה זמן הפסדתי התערבות למעין. עזבו את הפרטים, הם לא חשובים כי זה היה מתוכנן מראש, פחות או יותר, שאני אפסיד. זה רק היה תמריץ כדי שהיא תצליח. מה שכן חשוב הוא שבתור המפסיד, אני הייתי צריך לספק למעין שבוע שלם של מחוות של אהבה. במיוחד, דברים שאני לא עושה בדרך כלל ודברים קצת לא רגילים. זה הסיכום של השבוע. יום שבת – הלכתי אל ההורים שלי לבד כי הצפי היה לשינה מעורערת מעט או להפריע לעמיחי ומעין לא רצתה קשר לאף אחד מהם. אני ניצלתי את ההזדמנות כדי להכין כמה דברים מאחורי הגב שלה. לחודית, את ההפתעה של אותו היום ושל יום שלישי. אז כשחזרתי חזרה הביתה ביום שבת בערב, הבאתי למעין עוגת שוקולד בצורת לב שאני הכנתי לבד. אפילו הכרחתי את התבנית לצורת לב בעצמי. העוגה קצת התפרקה ולא התמצקה לגמרי אבל אני חושב שזה רק עשה אותה יותר טעימה. יום ראשון – לפני כמה חודשים, כשהיה יריד ספרים סופר זולים, עברתי שם כדי למצוא חבילה מספקת. המחירים היו ממש נמוכים אז חייבים לקנות משהו אבל הדבר היחידי שבאמת עניין אותי הוא מובי דיק. אז הוספתי לזה את ‘אמנות המלחמה לאוהבים’ שחשבתי שאולי יהיה מעניין וספר הדרכה לעיסוי שיכול להיות מגניב. הספר הזה הדריך אותי לאותו יום כשעשיתי למעין עיסוי גוף ‘סוג-של-מלא’ במשך שעה וחצי. יום שני – אם אני חושב על זה לעומק, כל פעולת יצירה שלי היא פחות או יותר העתקה. אני לומד סגנונות ואני רואה או שומע או קורא דברים שנותנים לי רעיונות (שיוצאים סוג של נגזרת של אותו מקור) ואז אני מפעיל את Continue Reading →
Posted in Art, Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
אחרי חתונות
אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי כשאנשים מדברים על ההבדלים בין השקפת עולם מבוססת אמונה לבין השקפת עולם מבוססת דת היא הטענה כי אנשים שמסתכלים על העולם דרך העיניים של המדע רואים רק משוואות ומנגנונים קרים ולא רואים באמת את היופי שבדברים. על זה דוקינס אמר, ואני מאוד מסכים, שברגע שמבינים את התהליכים, ברגע שגורקים את המבנה הכללי ואת המבנה שמתחת לפני השטח, כשיודעים איך דברים עובדים ואיך אפשר, עם הציוד והידע המתאים, לשכפל את אותם תהליכים במעבדה, ברגע הזה, דברים נראים יותר יפים. מבחינתי, זה כמו לראות עם ראיית רנטגן. רואים יותר, רואים מתחת לפני השטח. חלק מהפרטים כאילו זוהרים קצת. ההפרדה גדלה ואתה מרגיש את המוח של מבצע תקריב מיקרוסקופי על פרטים שלא חשבת עליהם קודם. ואני חושב שכל מי שלמד איך עובד תהליך מורכב שלא הכיר קודם. אני מזכיר את זה כי ביום חמישי הייתי בחתונה של בן-דודי גל. בגרפיקה ממוחשבת לומדים איך בונים דגמים וסצינות תלת ממדיות מפרמיטיבים גרפיים, איך מחשב בונה את העולם התלת ממדי וכל התהליכים שהוא צריך לעשות כדי להציג אותו לבסוף על המסך. ואחרי שיש הבנה יותר עמוקה של כמעט כל דבר מפקודות ציור, דרך תהליך עבודה של כרטיס גרפי ועד המתמטיקה של חישוב צבע הפיקסל, אי אפשר להסתכל על סרטון אנימציה באותה צורה. הכל נראה אחרת. אותו דבר עם מערכות אלקטרוניות ומערכות הפעלה וכל דבר. אז בהתחשב בעובדה שלפני חודשיים וחצי סיימנו לארגן את החתונה שלנו וראינו את כל הצד השני של העסק, סקרן אותי איך זה יהיה ללכת לחתונה עכשיו, איך אני אסתכל עכשיו על חתונות. אז לסיכום, לא הרבה השתנה Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
מיקומנו ביחס לשריפה
זה היה, לפי דעתי, בין סופי השבוע המוזרים ביותר שהיו לי בזמן האחרון. יום חמישי בבוקר, מעין נוסעת לעבודה, אני הולך ללימודים. בשעות הצהריים, בדרכה דרומה, מעין רואה משהו שנראה לה כמו ענני גשם מעל הכרמל. אני, באמצע השיעור, בזמן שאני בודק דואל ודברים, אני רואה שצפריר חלק תמונה. “WTFIT?” אני חושב לעצמי ושולח לו בתגובה. אני מתאר לעצמי ששריפת זבל או שאריות כנראה נהייתה יותר גדולה ממה שתכננו אבל שאין יותר מדי סיבה לדאוג. כשאני יוצא מהפקולטה אני כבר רואה ענן אפור מכסה את השמש מדרום. כמה דקות אחרי זה, כשאני מגיע לדירה שלנו, אני מתחיל לקבל עדכונים ממשיים, בעיקר ממעין ואמא שלה, לגבי השריפה. מה שידעתי אז הוא שנשרף אוטובוס והכבאים עובדים על כך שהאש שכילתה אותו לא תתפשט לשאר היער. לא חשבתי שיש ממה לדאוג. ומכיוון שמעין בכל מקרה עבדה מאוחר, לא הייתה לי סיבה למהר יתר על המידה. כמה שעות מאוחר יותר כבר אמרו לי שיש שריפה יותר רצינית ואולי כדאי שאני אצא משם. חשבתי שבסדר, אני אצא משם, רק כדי להרגיע את הדאגות. כי אני לא דאגתי יותר מדי. שריפה בצד השני של ההר לא ממש יכולה להגיע לכאן. וגם הן לא באמת דואגות. הן רק זהירות. אם הן באמת היו דואגות אז היו אומרות לי לקחת כמה דברים חשובים שלא יהיו בדירה במקרה והאש תגיע. כשהגעתי אל ההורים של מעין אז כבר ראיתי בחדשות שמדובר בשריפה מעט יותר רצינית ממה שחשבתי בהתחלה. התחלתי לדאוג. לא יותר מדי, אבל היה שם שביב של דאגה. במהלך הסוף שבוע צפינו בחדשות וראינו וקראנו עדכונים חיים, כולל מפה Continue Reading →
Posted in Maayan, Mixing, No Category by Eran with 3 comments.
האם עדיין כדאי DVD?
עכשיו, כשיש פורמטים של HD? האם בכלל שווה לשמור את ה-DVD או לחכות ל-BluRay או מה שיבוא אחריו? גם אם עכשיו, אין לי את המכשיר או שום פרוספקט שלו? כי אני חושב על זה ככה: ב-DVD יש תוספות. אבל את התוספות אני בדרך כלל לא רואה. לעתים רחוקות. אולי. וה-DVD הוא 480 קווי סריקה. לעומת ה-1080p או אפילו ה-720p, שהם משמעותית יותר איכותיים. במיוחד עם טלוויזיות חדשות שיכולות להתמודד עם זה. אבל כשאני לוקח סרט כזה, הוא יהיה רק הסרט. האם זה דבר כל כך נורא? כי אני מתחיל לחשוב שאין יותר מדי טעם לשמור תקליטורי DVD.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
The Gamebook Project
עכשיו רק הבנתי שעוד לא כתבתי על זה כלום בדף הראשי. אז הנה. בראיונות עבודה שואלים הרבה על מה אני עושה, כמתכנת. על מה אני עובד בעבודה וכמובן אם יש פרוייקטים פרטיים. אז תמיד רציתי פרויקט פרטי. רציתי משהו שאני אעשה כי בא לי, בשביל הכיף וכי אני חושב שכדאי. יש מנהל משחק שאני עובד עליו אבל הוא עדיין בשלב האפיון. מה שאני כן עובד עליו ברצינות עכשיו הוא תוכנת Gamebook. Gamebook, או בעברית ספר משחק, הוא ספר אינטראקטיבי בו הקורא בוחר את הדרך שבה הוא רוצה שהסיפור יתקדם. במשחקיה דיברו על זה לא מזמן והחליטו גם לעשות תחרות של ספרי משחק. הם אמרו, תביאו את הסיפור באיזו צורה שבא לכם. לי זה נשמע כמו “בוא תכתוב תוכנה פשוטה וקלה שתאפשר לאנשים לנווט בספר משחק אלקטרוני בלי הצורך בלחפש קטעים וגם שכל אחד יוכל לכתוב ספר בצורה כזאת בלי שום בעיות”. אז זה מה שעשיתי. גרסה 0.1 הייתה ממש פשוטה ולא נתנה יותר מדי אפשרויות. עכשיו השלמתי את גרסה 0.2 והיא נמצאת בדף חדש שפתחתי בשביל פרויקטים מסוג זה. כרגע אין לי עוד משהו ממש דחוף להוסיף (ממשק שיאפשר להוסיף קטעים יהיה קצת מסובך יותר) אבל אני עוד אמשיך לעבוד על זה.
Posted in No Category, Programming by Eran with 7 comments.
ערפל זה מגניב
בצהריים מעין אמרה שמי צריך אורות ערפל כי אין ממש ערפל בארץ. לא באמת. להריץ קדימה כמה שעות ואנחנו נוסעים לרמת השרון כשהכביש, בעיקר קיסריה צפונה, עפוף בערפל. כל מנורה מגיחה כמו צי חלליות המגיע לנחיתה. ממאה מטרים, אופנוע עם פסי אורות כחולים נראה כמו רחפת מעולם אחר. ושלטי הכביש עם האזהרות והמידע מגיחים כמו כיתוב משמיים. זה היה מגניב.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.