Targeted Advertising
אז אני רוצה לרדת למטה לסופר לערוך קניות ואין לי כוח לעשות הלוך וחזור עם מטען בחום הזה אז אני לוקח את האוטו. בחנייה אני שם לב שעל האוטו שמו לי עלון פרסומי לרונדו הקרוב בבית הסטודנט. הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שזה כנראה ההסבר הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו למונח Targeted Advertising: הרונדו הוא אירוע של הטכניון שרוצים למשוך אליו בעלי מכוניות, אז הם שמים את העלונים על כל מכונית בכל חניון בחיפה. הדבר השני שחשבתי עליו, אחרי שירדתי למטה, חניתי ליד הסופר, העברתי את העלון למכונית אחרת, ערכתי קניות וחזרתי לחניון לראות ששמו את העלון על כל מכונית בחניון שליד הסופר חוץ מהמכונית עליה אני שמתי את העלון הוא… אתם בטח צוחקים עליי. כשחזרתי לחניון שליד המעונות כבר העברתי את העלון למישהו אחר. :)
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
מה ההבדל בין כותב לכותב?
אחד הדברים הראשונים שאומרים לכותבים כשהם מפגינים נחישות משמעותית להיכנס לעסק הוא, שלמרות כל מה שאמרו להם בבית הספר, הם כנראה לא יכולים להתפרנס מכתיבה. כותבים לא מתפרנסים מכתיבה. אם אתה רוצה לכתוב בשביל הכסף, אם אתה רוצה לכתוב את ההארי פוטר הבא, אז כדאי לך לחזור ולהסתובב עם הזנב בין הרגליים כי לא כל אחד יכול להיות ג’יי. קיי. רולינג או סטיבן קינג או הרלן קובן. הנישה של פרנסה מכתיבת ספרות היא מאוד קטנה. רוב הסופרים שאנחנו אוהבים מתפרנסים מדברים אחרים מהוראת כתיבה או ספרות ועד אסטרופיזיקה. בניגוד לפשע, הכתיבה לא משתלמת. אבל מה עם העיתונאים? או הכותבים המקצועיים של המגזינים? הם מתפרנסים מכתיבה, לא? עיתונאי היא משרה מלאה, נכון? אז מה ההבדל? גם סופר וגם עיתונאי פחות או יותר באופן כללי חוקרים וקוראים וכותבים בזמן העבודה וזה מה שממלא להם את היום. אז למה עיתונאים יכולים להתפרנס מזה וסופרים לא? מה הפרש התמחור פה?
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
?Obsessive? Really
המוח הוא מכשיר מעניין. עדיין מנסים להבין איך הוא עובד. ב-New Scientist יש כתבה על האנשים שעובדים על להלחים מחדש ולתחמן חשמלית את לוח האם הפנימי שלנו. הם משתילים אלקטרודות במקומות מסוימים במוח ושולחים פנימה פולסים מהירים של חשמל חלש. ושמעתי על זה כבר בעבר, זה עובד נהדר. מטפלים בצורה כזאת באנשים עם נרקולפסיה, פרקינסון ודכאון. והאנשים האלו מרגישים טוב. מצבם משתפר בצורה מאוד מובחנת מאוד מהר. הטיפול עובד, אז מה הבעיה? הבעיה שלי היא עם OCD. Obsessive Compulsive Disorder, או טורדנות כפייתית בעברית, היא מצב שאני חושב שהרבה פחות מובן ממה שאנשים באמת חושבים. חוץ מהקטע המעניין שהיא אולי עוד סיבה דורשת מחקר לקיום הדת, הרבה אנשים חושבים שכל אדם חולה סדר הוא OCD. אבל יש הבדל גדול. טורדנות כפייתית היא סוג של חרדה ומחשבות אי-רציונליות הטורדות את מנוחתו של האדם כל הזמן, והטקסים או האמונות הטפלות שאותו אדם חושב שנדרשים ממנו על מנת “לטפל” או רק לסלק את אותם מטרדים. דבר זה מוביל לטקסים משונים כמו לא ללכת על הקווים בין המשבצות או נגיעה בכל עמוד בדרך ואפילו חזרה על אותם טקסים מההתחלה אם פרט אחד בהם שובש. כל זה, כדי לספק את החרדה שמשהו לא בסדר. כמו, לדוגמה, שאדם שכל הזמן חושב שהבית שלו פרוץ יילך ויבדוק מחדש את כל החלונות והדלתות כדי לוודא שהם נעולים. אומרים לי שיש לי OCD אבל אני טוען שזאת סטיגמה חברתית. רק בגלל שאני אוהב סדר, אולי אפילו חולה סדר, אז יש לי OCD? ומה רע בזה בעצם? זה לא שאני חושב שמטוסים יפלו מהשמיים אם הספרים על המדף לא יהיו Continue Reading →
Posted in High-Tech, Less Interesting News, No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
מה נשתנה יום הזיכרון הזה מכל הקודמים?
שהפעם חברתי בעבר, ארוסתי בהווה ואשתי לעתיד הייתה איתי. ניסיתי להסביר לה הכל מראש, להסביר כמה יום הזיכרון הוא יום משמעותי בשבילי. אבל לא משנה כמה הסברים וכמה הכנות אפשר לעשות, כזה מגיע זה פשוט מגיע. הסברתי הכל מההתחלה, את הדוד ואת הסבא, את כל האובדן והיגון. התחלתי אפילו לחשוב על כמה עוד אנשים יכולים להגיד שהם איבדו את כל הסבים שלהם, אחד מהם ודוד כחללי ישראל, ועוד שני חברים, אחד מהם גם חלל, וכל זה עוד לפני גיל 26? והשנה, השנה… אני חושב שבכיתי יותר מאשר אי פעם. ואני צריך את זה, אולי כי זה המעט שאני יכול לעשות ואני רוצה לתת יותר או שאני צריך את השיאים הרגשיים האלו ולדעת ולהרגיש ולהירטב מהעובדה שאכפת לי. אין מה לעשות, הדברים האלו עיצבו את מי שאני ולכן הצהרתי אחרי טקס יום הזיכרון כי כל עוד אני מסוגל לעמוד והטקס בקיבוץ עדיין יתקיים, אני מגיע אליו כל שנה כמו שעון. והיא, בהבנתה הרבה, אמרה שהיא תצטרף אליי תחת אותם התנאים. ואחרי שעברנו את כל זה, עוד מעט מגיע טקס יום העצמאות ואני לוקח את מעין להר כדי לראות את הטקס מלמעלה ואת כל הזיקוקים מהעמק.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Omelas Delenda Est
הסיפור המקורי, ‘ההופכים את עורפם לאומאלס’, זכה לאורסולה לה-גווין בהוגו ב-1974. הוא תורגם בעבר אבל אפשר למצוא תרגום חדש של דר. עמנואל לוטם באתר של האגודה הישראלית למד”ב ופנטזיה. למי שלא מכיר את הרעיון, ולא רוצה ללכת לקרוא את הסיפור במלואו, הנה הגרעין: התאמינו לי? התקבלו את החג, את העיר, את החדווה? לא? אם כך, הרשו לי לתאר עוד דבר אחד. במרתף מתחת לאחד מבנייני הציבור היפהפיים של אומלאס, או אולי במחפורת מתחת לאחד מבתי העיר הפרטיים רחבי המידות, יש חדר. […] חדר יושבת ילדה. באותה המידה היה יכול לשבת שם ילד, אבל זו ילדה. היא נראית כבת שש, אם כי בפועל קרוב גילה לעשר. היא רפת־מוחין. אולי נולדה בעלת מום ואולי נסתרה בינתה מחמת פחד, תת־תזונה והזנחה. […] הדלת נעולה; ואיש לא יבוא. הדלת נעולה תמיד; ואיש אינו בא לעולם, מלבד זאת שלפעמים – הילדה אינה מסוגלת לחשוב במושגים של זמן ושל פרקי זמן – לפעמים משמיעה הדלת קרקוש נורא ונפתחת, ובפתח מופיע מישהו, או אולי כמה אנשים. אולי ייכנס אחד מהם ויבעט בילדה כדי להקימה על רגליה. השאר לעולם אינם קרבים, אלא מציצים בה בעיניים מבועתות, גדושות בשאט־נפש. […] הילדה, שלא תמיד חייתה בחדר הכלים, ועודה זוכרת את אור השמש ואת קול אמהּ, מדברת לפעמים. ”אני אהיה ילדה טובה,” היא אומרת. ”תנו לי לצאת, בבקשה. אני אהיה ילדה טובה!” הם אינם משיבים לעולם. לפנים צרחה הילדה בלילות, שיוועה לעזרה ובכתה הרבה מאוד, אבל עכשיו היא משמיעה רק מין יבבה, ”אה–האא, אה–האא,” והיא מדברת לעתים יותר ויותר רחוקות. היא רזה מאוד, ואין עוד שרירי סובך בשוקיה; בטנה בולטת; היא Continue Reading →
Posted in Humanity, Less Interesting News, Life Lessons, Philosophy, Religion, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
זהירות! אנטיוירוס!
יש בחוץ אנטיוירוסים מזויפים. כדאי לדעת את זה. אם אתם פתאום נתקלים באזהרת וירוסים או רוגלות, במיוחד אם זאת התראה שנראית שונה מתוכנת האנטיוירוס המותקנת אצלכם (אם כי יש כאלו שמתכננים אזהרות שנראות כמו התראות מוכרות), במיוחד אם היא נמצאת באמצע אתר אינטרנט, כדאי להיזהר. ב-New Scientist יש מאמר על חברה אחת שעשתה את הכסף שלה (המון ממנו) בצורה הזאת ואיך ה-FTC האמריקני הפיל אותם בעזרת מנתחי מערכות מ-McAfee ו-Symantec. זה מאמר ארוך אבל מאוד מומלץ לקרוא. אם אין לכם כוח, דלגו לסוף לאזור הטיפים ואיך להגן על עצמכם. הסיפור עצמו מעניין אבל הנה הטיפים הבסיסיים: How to avoid scareware • Before buying security software, make sure it comes from a well-known and trusted company. If in doubt, consult a tech-savvy friend. • If a virus warning appears when you are browsing the web, run a search on the company named in the scan. Many scareware companies are quickly identified this way. • Make sure you have a firewall installed and turned on. A firewall blocks unauthorised traffic between your computer and the internet, and will prevent scareware from installing itself without your knowledge. • If you think nasties are already lurking on your hard drive, use the free scans provided by reputable companies like McAfee, Symantec and Microsoft [Avast, AVG, Kaspersky, ESET. E.A.]. • Make sure you keep your security software up to date once you have it installed. בכל מקרה, הטיפ הכי חשוב, וזה חשוב לכל נושא בו צריך להחליט החלטות חשובות: לדעת כמה אתם באמת יודעים ולהתייעץ Continue Reading →
Posted in IT, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Facebook באז ומה שביניהם
תשמעו, אני לא אומר שאני בטוח צודק ו-Facebook הוא בוודאי מקור כל הרוע. אני פשוט אומר שאני לא משתמש בשירות הזה, אני חושב שהם עובדים לא נכון ולא צריך להשתמש בהם ואני מציג את הטיעונים שלי. הדיון הקצר שלי עם מעין על האם לגוגל יש רשת חברתית או לא הסתכם בכך שהיא אמרה שכל עוד בבאז אין Farmville אז זאת לא רשת חברתית. אני אמרתי ש-Farmville לא מגדיר רשת חברתית אבל לא היה עוד מה להוסיף. למען האמת, אני חושב שכל התוספים האלו רק הורסים את הרשת החברתית והנה עוד סיבה למה. כי ברגע שמקלידים מידע פרטי שאמור לעבור בין חברים ונותנת השירות שלכם מתחילה לחלק אותו חינם אין כסף לכל מי שרוצה, זאת בעיה. אני לא אוהב את המשחקים הקלילים האלו ברשת אבל מי שרוצה שיבושם לו. אין שום קשר בין זה לבין רשת חברתית. אם אנשים רוצים לשחק טרוויאן או Farmville או מלחמות מאפיה או כל דבר אחר, ברצון. יש להם אתרים פרטיים (אאל”ט) בהם אפשר לחלוק רק שם משתמש וזהו. כי בשבילי, רשת חברתית היא רשת חברתית ולא חור שחור לכל בן אדם שאי פעם היה בקשר עם מי שיצאה עם הגנן של השכן של הבן דוד של מי שהיה הנהג של המ”פ של הפלוגה השכנה למשך חודשיים בצבא. הרשת החברתית שלי היא האנשים שאני קורא להם חברים ומכרים ושהייתי רוצה באמת לשמוע מה קורה איתם בחיים ומה שלומם ומה יש להם להגיד. ובשביל זה, לדעתי, באז מתאים לחלוטין. כי אין לי שום בעיה שהדפדפן שלי ינגן וינהל לי את לוח השנה ואת הדואר כי אלו בכל Continue Reading →
Posted in Geekdom, Humanity, IT, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
יום השואה אתמול
טקס יום השואה בטכניון. כנראה פעם ראשונה שאני נשאר לכל אורכו. הייתה הרצאה מעניינת וגרפית במיוחד. Horrible Mental Images. אי אפשר לתאר כמה טוב זה מרגיש כשקוראים לקהל לקום לשירת התקווה וכולם קמים והאולם רוטט מהקולות של כולם שרים. אי אפשר לתאר כמה זה מעצבן כשמבקשים ממני לקום לקריאת קדיש, תפילה שאין בינה ובין מוות, כפרה, זיכרון ובמיוחד שואה שום קשר, אבל שמחתי לפחות לראות שהאנשים שאני מעריך שהצלחתי לראות בין כולם לא משתפים פעולה עם זה. אבל עדיין קמים, כי אני לא רוצה לעורר עוינות מהחברים שלי. וגם התפילה בסוף לשלום ישראל הייתה מיותרת. אני חושב שזה הספיק לי ואני לא אבוא יותר. לפחות ביום הזיכרון ויום העצמאות אני אהיה בבית עם משפחה ואנשים שאני אוהב יותר.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
How Lame Am I?
הבעיה היא כזאת: ישנם שני וקטורים במרחב. הם נחתכים בנקודה מסוימת. לכן, יש ביניהם זוית. אז אני צריך למצוא את הוקטור שיחצה את אותה זוית. ואני רב עם משולשים ומקביליות כשיש פתרון הרבה יותר פשוט. וקטורים נחתכים מגדירים מקבילית אבל וקטורים נחתכים ושווים מגדירים מעוין. האלכסונים של מעוינים חוצים את הזויות מהן הם יוצאים. ומה הוא האלכסון של מעוין? הוקטור הראשון שמגדיר אותו ועוד הוקטור השני. פתרון: קח וקטור a ווקטור b, חלק אותם בגודל שלהם ויש לך שני וקטורי יחידה באותו כיוון ומגמה. וקטור יחידה a ועוד וקטור יחידה b הוא האלכסון. כתוב אותו בפרופורציה שנוחה לך וזאת התשובה. אז… How Lame Am I?
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
פרוטוקול כיכר
זה דיון שעלה ביני לבין מעין מספר פעמים ואני אשמח לעוד דעות, בעיקר כי אין לי כוח לחפש את החוק המסוים הזה בעצמי. השאלה היא כזאת: בכניסה, בתוך וביציאה מכיכר, איך מאותתים? מעין טוענת שבתוך הכיכר לא מאותתים ומאותתים ימינה ביציאה ממנו. אני אומר אני טוען שזה תלוי לאן נוסעים, ימינה אם ימינה, שמאלה אם שמאלה או פרסה וכלום אם קדימה, כמו שמאותתים בכניסה לצומת ושצריך להמשיך את האיתות הזה עד שיוצאים והוא נסגר מעצמו. בעיקרון, אני חושב שזה כמו צומת, כשעומדים בכניסה צריך לאותת לכיוון שרוצים לפנות כדי להתריע למי שרואה אותך בכניסה, צריך להמשיך בתוך הכיכר כל עוד מסתובבים כי זה אומר לאחרים להיזהר שאתה עדיין בכיכר. ואני גם טוען שאיתות ימינה ביציאה לא משנה כי הוא יהיה קצר מדי ולא יגיד יותר מדי. כמו כן, אני בטוח שלא הסברתי כמו שצריך את הגישה של מעין והיא תרחיב בתגובות. רעיונות?
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.