מכוניות חלום
מעין שאלה אותי את השאלה הזאת אז החלטתי לחשוב על זה מחדש ואולי להעלות את הנושא לדיון. אז מהי מכונית החלומות? אצלי, למען האמת יש שלוש קטגוריות בהתאם לשימוש הרצוי: סדאן – מבין המכוניות הרגילות שרואים באופן סטנדרטי על הכביש, מכונית לשימוש יום יומי, לבן אדם עובד או איש משפחה, איזו אני הכי רוצה. כיף – עדיין בגדר המכוניות הרגילות אבל איזו מכונית הייתי רוצה בשביל המטרה המסוימת של להנות מנהיגה. סופר – אם הייתי יכול לבחור כל מכונית בעולם, כנראה רק בשביל להראות בתוך אחת, איזו הייתי בוחר. אז הנה הרשימה שלי. סדאן Tesla Model S – מכונית יפהפיה, מגניבה, מלאה טכנולוגיה, חשמלית לחלוטין ועדיין משפחתית לגמרי. סתכלו על הבפנוכו! ועל הידיות! Eighth Generation European Honda Civic – מכונית שהיא סדאן סטנדרטית אבל גם נורא מגניבה, משוכללת ונראית כמו חללית. כיף Subaru Impreza WRX STI – בתור המכונית שלקחה את אליפות הראלי העולמי כמה וכמה פעמים, המכונית המועדפת על קולין מק’ריי וטראוויס פסטרנה, זאת מכונית טובה בשביל סתם כיף. תראו איזה יופי. Mitsubishi Lancer EVO X – והיחידה שיכולה להתחרות עם האימפרזה בקטגוריה הזאת היא רק המיצובישי EVO. מאותן סיבות. מכונית יפהפיה. סופר Lister Storm – מדובר באחת ממכוניות העל הטובות ביותר גם אם היא לא הכי מוצלחת. אבל אני חושב שמה שמיוחד בה היא שהיא מכונית על שיכולה להיות גם מכונית רחוב רגילה בלי בעיות. יש לה תא מטען ויש לה ארבעה מושבים. היא פשוט מכילה V12 של 7 ליטרים ומסוגלת לעשות 0 ל-100 ב-4 שניות. הבעיה היא שהיא יקרה מדי ולכן ייצרו רק ארבעה מהם. כרגע, חוץ Continue Reading →
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
חיים מול כסף
זה קיים בתעשיית הטבק, בתעשיית הנפט ועכשיו גם מעלים את זה בתעשיית המלח. ארצות הברית החליטה לאחרונה, כנראה בעקבות תוכניות מקבילות ומצליחות בבריטניה, באירופה וביפן, לנסות לצמצם את צריכת המלח היומית של האמריקני הממוצע. הם רוצים לחנך את הציבור, לשפר את המידע המוצע ובכלל לגרום לתעשיית האוכל להכניס פחות מלח למוצרים הנמכרים בחנויות. תעשיית האוכל ותעשיית המלח, כמובן, נכנסו למגננה סטנדרטית של הכחשת עובדות, הפצת שקרים והדגשת “המחלוקת” הלא קיימת. New Scientist מפרסם סיכום קצר של המלחמה הזאת ומה הנתונים האמיתיים. בקיצור, אלפי אנשים מתים כל שנה מסיבות הקשורות למלח (כמו עם כולסטרול). האמריקני הממוצע אוכל בערך פי שתיים מהמקסימום המומלץ של 5 גרם ליום ופי ארבע מהכמות היומית המומלצת של 1.5 גרם. הבריטים, עדיין, לא במצב יותר טוב. ואני חושב על אילו בני אדם יש בראש התעשיות האלו? מי הוא האיש שמחשיב הכנסה ורווחים יותר מאשר חיים של אנשים? וכמה יעלה לחסל אותו? (ציניות, ציניות) אם אני הייתי אחראי על מוצר והייתי מגלה שלמוצר שלי יש קשר ישיר, תורם ובעל חשיבות סטטיסטית למקרי מוות הייתי עושה את כל המאמצים כדי למנוע את זה ואם צריך יוצא מהעסק לגמרי. איפה ההגינות והאנושיות של האנשים שלא? כן, מלח טעים ומוסיף להרבה מאכלים אבל צריך להיזהר עם כמה שאוכלים ממנו, ולא רק בשימוש במלחיות אישיות. הן לא הסיכון העיקרי. שימו לב לסימון התזונתי על האוכל שאתם קונים והיזהרו ממאכלים עם קיבולת מלח גדולה. וזיכרו, “Time is not important. Only life is important.”
Posted in Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
מה מגדיר בן אדם? משחקים!
לפעמים אני גם תוהה על זה. חוויות בית ספר, חוויות צבא, אנשים משפיעים או חכמים, כתבים קלאסיים וכן הלאה יכולים מאוד להשפיע על האישיות של בן אדם, על איך הוא חושב ותופס את העולם. על העקרונות המנחים אותו ומה הוא מעדיף. אבל לאחרונה חשבתי שוב על עוד משהו, שלפחות אותי, מאוד מגדיר וזה המשחקים שאני משחק. ספרים וסרטים או כל סוג אמנות סיפורית שהיא יכולה לגרום לבן אדם להרהר בנושאים של רומו של עולם ולשנות את דעתו וכך גם את הנחות הבסיס שלו אבל גם משחקים יכולים לעשות את זה והעמוקים והכבדים יותר עושים את זה טוב. אז אולי Mass Effect יכול לגרום לך לחשוב על האם שווה או לא שווה להציל את הגלקסיה, האם לתת למחזור להמשיך או לעצור אותו, את מי כן כדאי להציל ואת מי לא וכמובן, כמה מותר להקריב בשביל להציל את החיים בגלקסיה כפי שאנחנו מכירים אותם ומה הדרך הכי טובה לעשות זאת. אבל עכשיו אני הולך לתת לכם דוגמה שאולי תראה לכם מוזרה וגרועה אבל מאוד השפיעה עליי כבן אדם. Magic the Computer Game. זה היה משחק קטן וחביב וישן. אבל לפי דעתי הוא עדיין הכי טוב שאי פעם נעשה על משחק הקלפים הפופולארי. במשחק, כצפוי, מתנהלים המון קרבות בסגנון משחק הקלפים הידוע אבל יש בו כן כן… סיפור. טוב, עד כמה שאפשר לקרוא לזה סיפור. משחקים קוסם שמסתובב בארץ ומנסה להבין מה בדיוק קורה כאן, איזה רוע אדיר צפוי להגיע ואיך אפשר לעצור אותו. תכל’ס, המטרה היא להתחזק בקרבות קטנים לאורך ולרוחב המפה הקטנה, לחזק את החבילה שלך ולצבור עוצמה כדי שבסוף תוכל Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
בן אדם קשה
זה אני. חשבתי על זה עוד קצת לאחרונה ואני חושב שאני צריך להודות: כן, לפעמים קשה להבין אותי ולדבר איתי. אני כנראה נשמע לכם קצר רוח, לא כל כך מגיב, לא אומר את הדברים שאתם מצפים שאני אגיד, קצת לא מובן ואולי גם לא נראה כל כך מתעניין במה שיש לכם להגיד. Sorry about that. האחרון כנראה נגרם בגלל שיש לי פיצול קשב לא רע ואני מסוגל לשים לב לשניים שלושה דברים בו זמנית. אז כן, אני יכול לדבר אתכם בזמן שאני שומע משהו אחד וקורא משהו אחר, אל תקחו את זה אישי. הרביעי נגרם בגלל שאני תמיד מדבר מקצועית בהתחלה. כשאני מתחיל להסביר משהו אני קודם משתמש במונחים הכי מקצועיים וגבוהים שיש לי. אני תמיד מניח שהבן אדם שמולי חכם ומבין כמוני אם לא יותר. ואז אם מתברר לי שאני לא מובן אז אני לאט מרחיב ומפרט. זה לא שיפוט אישי. השלישי נגרם בגלל הדחף המוזר שלי תמיד להיות מקורי ולא לעשות את הדברים הרגילים, במיוחד לא את מה שמצפים ממני. זה חלק בלתי נפרד ממני ואין ברירה אלא להתמודד איתו. השני נגרם על ידי עיקרון בסיסי שלי וזה לא להגיד משהו אם אין לי משהו טוב להגיד. אני משתדל לא להגיד דברים רק כדי לדבר ולתמצת את מה שאני כן אומר לפרטים היותר חשובים. וכמובן, אני מעדיף פעולה על דיבורים. הראשון נגרם על ידי תכונה פיזיולוגית שלי שאני לא יכול לשנות. אני פשוט עובד מהר יותר. העולם נראה לי איטי. ב-GURPS זה מוגדר כ-Enhanced Time Sense. אז יש לי לפחות דרגה אחת בזה. זה גם לא משהו אישי Continue Reading →
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
מה קורה עם הישראלים האלו?
אנחנו חיים במדינה שבה יש גשם בערך עשרה ימים בשנה. מדינה שבה הטמפרטורה הממוצעת מחוץ לאדם הממוצע היא הטמפרטורה הממוצעת בתוך האדם הממוצע. מדינה שמורכבת בחציה ממדבר ושהמקום הכי גבוה וקר שם מכיל שני סנטימטר שלג אם יש לנו מזל. מדינה שבה זמן ההשרדות הממוצע של ארטיק מחוץ למקרר הוא שש שניות. אז איך לכל הרוחות הישראלים לא מפתחים עמידות גבוהה יותר לחום? איך זה שעם 25 מעלות בחוץ, הם מעדיפים לסגור את החלון ולפתוח מזגן במקום להנות מהאוויר הטרי. כן, אני יודע שבחיפה הוא לא כל כך טרי, אבל הנקודה עדיין תקפה.
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
Games, Art and Mass Effect
מעניין שהנושא הזה מגיע שוב, האם משחקים הם אמנות?, בדיוק כשאני מסיים את Mass Effect הראשון. כשרק התחלתי לשחק כבר חשבתי כמה המשחק הזה מדהים. כן, אני יכול להצביע על כמה קלישאות פה ושם ויש משימות צדדיות מסוימות שהן סתם משהו כדי למלא לאנשים המשועממים את הזמן או את הבנק או את מאגר ה-OmniGel. אבל הסיפור הראשי, הביצוע, המשחק, הסינמטיקה… וואו! זה כן כמו להיות בסרט. זה פשוט מדהים. אני כנראה אכתוב משהו גדול יותר בהמשך אבל הסיכום שלי הוא שהמשחק הזה הוא אחד מהחובות של כל מי שרוצה להתעטר בכינוי ‘משחקן’. Knights of the Old Republic היה טוב. The Site Lords, כמה שקשה להאמין, היה טוב באותה מידה אם לא יותר. אבל Mass Effect הוא סדר גודל או שניים מעל. ומה הקטע עם משחקים ואמנות? הבלגן האחרון מתחיל בערך ככה. רוג’ר איברט, מבקר הקולנוע הידוע בסקרוג’יותו, תמיד טען שמשחקי מחשב הם לא אמנות. מבחינתי זה כמו שאמרו שסרטים הם לא אמנות או שמוזיקת מטאל גורמת לאלימות. אלו שטויות שאומרים אנשים מבוגרים מדי שלא מבינים את הנושא, לא באמת טורחים לבדוק אותו, וקובעים עובדות בסלע שאחר כך יתפורר והכתוב עליו יעלם וכנראה ישכח, חוץ מאשר ביומנם של אנשים שנהנים להזכיר לאחרים שטויות שנאמרו קודם. במרץ 2009, קלי סנטיאגו מחברת thatgamecompany, העבירה הרצאה של TED על הנושא של משחקים כאמנות. אני לא חושב שהיא הייתה משכנעת במיוחד והדוגמאות שלה היו בעיקר משחקי אינדי קטנים ויותר מוזרים מאשר הדגמות של משחק כיצירת אמנות. אבל זה עורר את הענק ממשכבו ולפני פחות מחודש רוג’ר איברט החליט לכתוב שוב על למה הוא חושב שמשחקי Continue Reading →
Posted in Art, Gaming, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 8 comments.
אני אוהב את הסדרה Bones
בפרק האחרון שראיתי, אחרי שבות’ מנסה להתחיל שוב עם ברנן הוא אומר לה: When you talk to couples who have been together for forty or fifty years, it’s always the guy who says ‘I just knew. I knew from the very beginning’ ואני חשבתי על זה עוד קצת לאחרונה, על הנושא של החתונה והכל. כנראה כי סיפרנו לרוני לפני כמה ימים. שבשאלה הסטנדרטית, “אתם לא צעירים? זה לא מהר מדי?”, אני חושב על הזוגות שאני מכיר שנפגשו מוקדם ועדיין מחזיקים ואני חושב שהתשובה שלי תהיה פשוט, “מצאתי את האחת. איזו סיבה יש לי להמשיך לחפש?”
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
ריבוי משימות, רק כמו מעבד
מאמר חדש טוען שהמוח שלנו מוגבל לריבוי משימות של שתיים בלבד ולא יותר. וזה בגלל שאזור במוח שלנו שנקרא Medial PreFrontal Cortex מתחלק בינו לבין עצמו בביצוע המשימות. כאילו למוח יש רק שני חצאים ולכן לא יכול להתמודד עם יותר משתי משימות בו זמנית. אבל אני חושב שיש לזה פתרון. מה שאני עושה הוא מחלק זמן עיבוד כמו מערכת הפעלה. אני מריץ משימה או שתיים בחזית וכל השאר מחכות ב-runqueue לזמן שלהן. ומדי פעם אני מחליף הקצאות זמנים כדי להביא משימות אחרות לחזית.
Posted in IT, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
להלן קושיה
מה מפריע יותר? האם זה כשאני מקנח את האף במרחק של ארבעה מטרים בכיור שבשירותים עם דלת פתוחה? או האם זה כשאני מקנח את האף לתוך נייר טואלט חצי מטר מול הפרצוף?
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
משחקים טובים הם NP קשים?
טטריס ושולה המוקשים ועכשיו גם משחק אחר בשם Flood-It הוכחו כ-NP Hard. זאת אומרת שאין אלגוריתם יעיל שפותר את המשחק בזמן פולינומיאלי. אז נשאלת השאלה, האם המשחקים היותר אהובים הם אהובים כי הם קשים למחשבים, כי הם דורשים קצת תבונה אנושית? אני נוטה לחשוב שכן. אבל אם כן, אז בואו נתבונן רגע ב-Farmville ו-Guitar Hero, שני משחקים מאוד מאוד פופולאריים ושני משחקים שכבר בנו רובוטים כדי לשחק אותם. אבל Farmville משעמם אותי ומ-Guitar Hero אני נהנה. הסיבה שאני נוטה לשחק פחות את המשחקים היום-יומיים ויותר את הכבדים והגדולים יותר היא כי אני מחפש סיפור לפני הכל. אני באמת מחפש משחקים שהן יצירות אומנות ומעניינים אותי גם מעבר למכניקה. אבל מה הקטע עם Guitar Hero? זה פשוט כיף. זה כיף להרגיש כאילו אני מנגן וזה כיף לבצע משהו שדורש זריזות וקואורדינציה שקשה לבצע ברמה גבוהה. מה אתם חושבים?
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.