אני לא אוהב את חידוני השרשרת של סוף השנה ואני גם לא ממש בקטע של החלטות תחילת שנה אבל אני כן יכול להסתכל אחורה על השנה שהייתה ולבחון אותה מעכשיו. דבר ראשון שקל לשים לב הוא שהייתי הרבה פחות פעיל פה מבעבר. זה בעיקר כי הייתי מאוד עסוק בעבודה שהתחילה רק חודש קודם ורציתי להשקיע. אבל בואו נראה מה היה. 01/01 – טוב זה לא ממש 2014 אבל התחלתי עבודה חדשה בדצמבר 2013 וזה דיי צבע לי את כל השנה. תמיד רציתי לעבוד על משחקים ועכשיו קיבלתי הזדמנות. זה לא הפרויקט האישי שלי אבל רק לעבוד בתחום, לצבור נסיון, הבנה וקשרים, זה כבר נהדר בפני עצמו. 24-26/01 – הלכתי ל-Global Game Jam הראשון שלי. תמיד חששתי להצטרף אבל בהשראת עמית, ראש הצוות שלי, הלכתי ועבדנו ביחד עם אנשים מגניבים והיה כיף והוצאנו משחק מגניב. 31/01 – יום אחד כשחזרתי מהעבודה, שני מטורפים החליטו לרדוף אחרי במעלי ובמורד חיפה עד שנכנסתי לתאונה והם ברחו. זאת הייתה חווייה לא נעימה ששיבשה לי את הכמה חודשים שאחרי אבל אני חושב שעברתי את זה. 09/02 – הבלוג של Unity הציג את המשחק שאנחנו עשינו בתור דוגמה ל-GGJ. הבלוג! הרשמי! של Unity! והמשחק! שלנו! מוצג ראשון! אההההה! כן. זה מגניב. 23/02 – עברנו רשמית למרכז. אני מצאתי עבודה במרכז ומעין לומדת בפתוחה אז זאת הייתה ההחלטה ההגיונית. דירה אמיתית שנייה שלנו ביחד וכרגע אנחנו עם 2 מתוך 2 בעלי דירה נחמדים. מחזיק אצבעות. 15/03 – הצלנו כלבה משוטטת ברחוב. היא ברחה ממסיבת הפורים של אחד השכנים מבנין ליד והיה קצת קשה להשיג את הבעלים אבל Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Humanity, IT, Maayan, Me, No Category, Philosophy, Role-Playing, School, Stories of My Life, Thinking Out Loud, Work by Eran with .
הייתה לי אתמול את שיחת “מה המצב” עם ראש הצוות. אמרתי לעמית שאני מאוד מעריך אותו מקצועית ובתור מישהו שעובד עם Unity כמה שנים יותר ממני, אני כן מחפש אישור שלו מדי פעם שמה שאני עושה לא מטומטמם. הוא אמר לי שהתפוקה שלי סבבה רק שאני לא תמיד בודק את מה שאני עושה עד הסוף. אמרתי שאני מסכים לחלוטין ולרוב פשוט לא עולים לי בראש כל המקרים שכדאי לבדוק, גם אם לאנשים אחרים הם נראים טריוויאלים. לאחר מכן, כשסיפרתי את זה למעין היא אמרה שהיא תשמח לעזור לי עם זה כי היא כל כך הרבה יותר טובה בזה ממני. עוד הערה רלוונטית שקיבלתי היא לשים לב שכל הדברים שאני עושה מסביב לעבודה לא מפריעים לי לקצב ולתפוקה. ופה נכנס הנושא אותו ציינתי בכותרת. רוב האנשים מגיעים לעבודה, עובדים עובדים עובדים, לוקחים איזו הפסקה למתוח רגליים/לסיגרייה/לרענן את כוס הקפה, לוקחים חצי שעה עד שעה לצהריים ואז עובדים עובדים עובדים, עם אולי עוד הפסקה קצרה בדרך, עד שהם עוזבים את המשרד ויוצאים הביתה. אני לא עובד ככה. אולי זה משהו פנימי, אולי זה סיבולת שסיגלתי לעצמי אבל אני כמעט ולא לוקח הפסקות. אני הולך לשירותים, אני לוקח תנומה אחת בשביל השינה הפוליפאזית בזמן העבודה (15 דקות, לא יותר), אני מותח את הרגליים לדקה או שתיים מדי פעם – בדרך כלל תוך כדי שאני פותח דיון על איזה נושא טכני כזה או אחר, ולוקח כ-15-20 לארוחת צהריים – בערך כמה זמן שאני צריך בשביל לסיים קערה של אורז. כל שאר הזמן אני עובד. וכשאני אומר כל שאר הזמן אז אני מתכוון לזה שיום Continue Reading →
Posted in Gaming, Me, No Category, Practice, Programming, Role-Playing, Thinking Out Loud, Work by Eran with .
אח שלי שיחק משחקי תפקידים מגיל צעיר. הנושא תמיד עניין אותי. שיחקתי כמה משחקי כאילו קטנים בתור ילד אבל נתקלתי בתחביב באופן רציני בפעם הראשונה באחד מחוגי בית הספר. היה חוג מו”ד (כבר לא זוכר איזו מהדורה) שאליו הלכתי עם עוד כמה ילדים. מי שמכיר את התחום בארץ יודע כבר מה אני הולך להגיד אבל לטובת אלו שלא, המנחה לא היה כל כך טוב או לא כל כך מרוכז, כל הקבוצה הייתה מפוזרת וזה היה הרבה יותר קרוב ל”חוג-בואו-נעסיק-את-הילדים-כמה-שעות-עד-שההורים-שלהם-יחזרו-הביתה-וכי-משלמים-לי-על-זה”. פרשתי לפני סוף הסמסטר. גיליתי את הפורומים של WebRPG (לא מצאתי את האתר יותר) באיזור כיתה ז’. WebRPG היה אתר כללי לחדשות ודיונים על משחקי תפקידים. אני התרכזתי בצד הפורומים שלו. היו שם המון מהם, בכל נושא, ז’אנר ושיטה אפשריים. והיה שם אזור אחד של הפורומים שנקרא Talking in Character, אזור של משחקי תפקידים על גבי הפורום. השם של זה היה Talking in Character כנראה כדי להבדיל מכל שאר הפורומים בהם דיברו על משחקים במקום לדבר “את” המשחקים. הגעתי לשם וקראתי משחק שנקרא Munchkin Wars, התחלתי בנקודה בה האנטרפרייז וחללית שנבנתה על ידי איש-מערות גאון בשם Gruk נעזרו באביר הג’דיי Dethen Despair והתקיפו את כוכב המוות של המהדורה השנייה. זה היה היסטרי. לא יכולתי שלא לצחוק מכל הודעה חדשה ולהתרשם מהיכולת של השחקנים שם להמציא דמויות, אירועים ומצבים מגניבים ומשעשעים. הצטרפתי למשחק אחרי חודש-חודשיים של צפייה עם אביר ג’דיי משלי. כזה שעושה מה שבא לו, מחזיק בחרב-אור כפולת להב שמסוגלת לשגר אנשים בזמן, ונוסע בדלוריאן מכונת זמן שמדברת כמו K.I.T.T. המשחק נמשך שנים ועבר מספר תהפוכות, כולל את דרך ההשתלטות על Continue Reading →
Posted in Gaming, Me, No Category, Role-Playing, Stories of My Life by Eran with .
זאת לשון ההמעטה, ההחלשה וההפנמה של הידיעה שקיבלנו אתמול. שקרן אמבר, ידידתנו מאלו כמה שנים טובות, נפטרה לאחר מאבק בוירוס שחטפה במהלך המחקר שלה בפינלנד. עדיין קשה לעכל את הבשורה. ואני עדיין מקווה שאיך שהוא יתברר שזה לא נכון, למרות שכבר דיברנו עם האיש שיש לנו את האינטרס הכי גדול שזה יהיה לא נכון. את קרן אני הכרתי ממש מזמן. כל כך מזמן שהדבר היחידי שאני בטוח אליו בקשר לזמן הזה הוא שהגיל שלי כבר היה דו ספרתי. אח שלי הכיר אותה קודם כי היא הייתה קול מאוד פעיל בפורום משחקי התפקידים של תפוז (וכל הזמן מאז, היא הייתה אחת הסיבות היחידות בשבילי לחזור לשם מדי פעם). ופעם אחת כשהוא הלך למפגש פורום, הוא לקח אותי איתו. אני לא בטוח אם זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בקרן אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי במעין. מאז פגשתי אותה ואת רן בכל מיני מקרים, לרוב כנסים ומפגשי פורום אבל גם בנסיבות פחות קשורות ופחות רועשות. שיחקנו משחקים, דיברנו על דברים פחות חשובים ומעבר לאחת המרצות הבולטות, הנחשבות והמגניבות ביותר של קהילת הגיקים בארץ גם למדתי להכיר את האישה הנהדרת באופן אישי. מישהי עם התלהבות ואכפתיות כמעט בלתי נדלית – היא הפסיקה לנהל כנסים ולהכין הרצאות רק כשהמחקר שלה תפס לה 120% מהזמן. היא אהבה את פראצ’ט. בבית של רן ושלה יש את כל הספרים. זה כולל גם את הגיבור האחרון ואת המשחק. היא נתנה לי לקרוא את Wolverine: Origins. טוב, נתנה זאת המעטה. היא דחפה לי את הספר ליד באיום שבפעם הבאה שאנחנו נפגשים הוא יהיה קרוא עד סופו ובדיוק באותו המצב Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, Me, No Category, Role-Playing, Stories of My Life, Thinking Out Loud by Eran with .
Last night, I left work slightly after 22:00. I was the second to last one out. Today, I arrived at 9:30. Â First one in. I swear I’m not trying to be a workaholic. I might want to try harder…
Posted in Me, No Category, Work by Eran with .
ואני בדרך כלל לא אוהב לעשות מזה סיפור גדול אבל אני כן מחליף עשור הפעם. The Big Three-Oh, The Nice Round Number. השארתי את כל התכנון למעין הפעם, אני סומך אליה שתעשה משהו נחמד ומתאים. אחרי הכל, אני באמת אסתפק במשהו צנוע. אני אהיה שמח מאוד רק אם החברים הטובים יגיעו ונדבר, נשחק משהו, הדברים הרגילים. אבל אם כן מתחשק למישהו לעשות משהו מעבר, עדכנתי את רשימת הדברים שאני רוצה.
Posted in Me, No Category by Eran with .
אתמול, בחזרה מהארוחה המשפחתית אצל ההורים של מעין, מצאנו כלבה משוטטת ברחוב. היא התקרבה אל בסי כשבאנו לחנות אז מעין יצאה כדי לוודא שהיא לא נדרסת כשאני חונה. פנינו אל הזוג שהיה שם כדי שירסן את הכלבה שלהם אבל הם אמרו שהיא לא שלהם. אז אנחנו, אנשי כלבים שאנחנו, עשינו את הדבר היחידי שידענו לעשות. הלכנו אחריה בזהירות עד שהצלחנו לתפוס אותה. חיפשנו עליה ומצאנו מספר טלפון. התקשרנו למספר טלפון, כמה וכמה פעמים, ללא תשובה. שלחנו לשם הודעה. יש לנו שתי מרפאות כלבים בשכונה אז לקחנו אותה לשם. לא היה אף אחד וגם אף אחד היה יכול להגיע. אז הגענו למסקנה שיש רק דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות: לקחת אותה אלינו הביתה, לטפל בה במהלך הלילה בתקווה ומישהו ייצור איתנו קשר או, לכל היותר, ניקח אותה לוטרינר בבוקר כדי שיקרא את השבב שלה. מוצארט, כמובן, מאוד התלהב מהרעיון. אבל מוצארט מתלהב מכל דבר חדש ושונה. הפרדנו ביניהם כי היא הייתה מאוד מפוחדת וגם לא ממש רצתה לאכול או לשתות. הפרדנו ביניהם ללילה וכל אחד מאיתנו נשאר לשמור על אחד מהם. ככה בילינו את הלילה. לא הלילה הכי נוח או כיפי שהיה לי בחיים אבל זה היה למטרה טובה. בבוקר, לפני שעה בערך, מתקשרת אלינו הבת של בעלת הכלבה ששמרה אליה כשהיא, האמא, הייתה בחו”ל. ההודעה מצאה בסוף את דרכה מהטלפון של האמא אל הבת ונפגשנו ברחוב להעברת בעלי החיים. מתברר שהיא גרה בית לידנו והכלבה ברחה בלילה כשדלת נשארה פתוחה. היא אמרה לנו שאם אנחנו צריכים משהו אז רק להגיד כי עכשיו יש לנו את מספר הטלפון. אני מחשיב את Continue Reading →
Posted in Humanity, Maayan, Me, No Category, Stories of My Life, Thinking Out Loud by Eran with .
לא ממש אכפת לי מאסתטיקה. זאת אומרת, אני לא אסבול דברים לא מסודרים, מלוכלכים או שממש לא נראים טוב. יש לי הערכה לאסתטיקה ובמיוחד במדעי המחשב ובמתמטיקה, תוצאה אסתטית בדרך כלל עדיפה. אבל אני, אישית, בדרך כלל מעדיף את הפתרון שנותן משקל גדול יותר לשימושיות מאשר לאסתטיות. וככה גם נראה ארון הבגדים שלי. יש לי שלושה-ארבעה פריטי מכנסיים. כל אחד מהם הוא דגמ”ח מרובה כיסים. רובם כהים. שימושי. יש לי מגוון חולצות קצרות פשוטות, רובן כהות ולא מיוחדות. יש לי כמה חולצות יפות יותר בעלות איזה שהוא מסר או הדפס שאני בחרתי במיוחד ואני שומר לאירועים מיוחדים. יש לי גם שלוש זוגות מכנסיים קצרים לשימוש בקיץ למרות שאני בדרך כלל עדיין הולך עם מכנסיים ארוכים. יש לי בין 6 ל-8 פליסים. אין לי חולצה ארוכה עבה אחרת. אני משתמש בפליס בלבד כי מצאתי שזה מה שעובד לי הכי טוב בתור חולצה עבה. זה מחמם ועדיין נוח. הגרביים שלי מחולקות לשני סוגים, עבות ודקות לשימוש המתאים. זהו. רובן אפילו מתחלפות בין זוגות. יש לי מעיל ג’ינס דק לשימוש קל ומעיל חסין גשם שמתחבר לפרקה (גם חסינת גשם) וביחד הם המון כיסים וכיסוי שאפשר לקחת לסיביר. יש לי נעלי יום-יום שאני משתמש בהם גם לאירועים (אחרי שאני מוודא שהן מצוחצחות), נעלי בית ונעלי “לא-אכפת-לי-מה-יקרה-להם”. וזהו. כל דבר שאני משתמש בו בחרתי בשביל שימושיות מקסימלית. על מנת לצמצם מקום ולצמצם בחירות. וכל זה מתבסס על העובדה שאני יכול להרכיב כל תלבושת מהארון שלי וזה יהיה בסדר ליום יום, בסדר לעבודה, בסדר לפגישות חצי-רשמיות ואני יכול לשדרג קצת בשביל אירוע רשמי יותר. אני מסוגל Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with .
אני לא אוהב להתגאות בעצמי. אני לא מרגיש נוח לציין תכונות טובות בעצמי. כמעט כל צורה של זה נראית לי כמו התנשאות ויהירות. למרות זאת, מדי פעם, אני כן מוצא משהו שעובד אצלי בצורה משמעותית אחרת מאצל אנשים אחרים ובצורה שנראית לי יותר טוב. במקרה הזה, יש גם צדדים טובים וגם צדדים רעים. הרבה פעמים מעירים לי שאני לא נותן תשומת לב לאנשים. מה שצריך להבין הוא שאני כן. אני נותן את כל תשומת הלב שצריך. הבעיה היא שנשארת לי עוד הרבה גם אחרי זה. למה אני מתכוון? ובכן, שיחות מאוד מורכבות, מהירות ודחוסות יכולות לדרוש ממני 70-80% מתשומת הלב שיש לי אבל רוב השיחות היום-יומיות, בנוסף על העובדה שהמוח שלי עובד מאוד מהר, תופסות לי בקושי 50%. אז אני מקדיש את כל תשומת הלב שלי לשיחה… וחצי מהמוח שלי מתרוצץ ומשתולל כמו ילד בחנות ממתקים כי הוא לא עושה משהו. אז אני משחק אם הידיים או עושה משהו אחר תוך כדי או שהרגל שלי מתחילה לרטוט. זה לא אומר דבר על רמת העניין של השיחה אלא על המוח המוזר שלי. אז אני מסוגל לשחק במחשב, לשים לב לטקסט ותנועה במסך השני, לדבר עם מישהו תוך כדי וכנראה גם עוד משהו בלי שזה גורם לי לאבד מידע. אז אם אני מסתכל על הטלפון תוך כדי שיחה זה לא שאתם משעממים או שאני מפוזר. זה בגלל שאני מחפש יותר מידע על הדבר האחרון שאמרתם בזמן שאנחנו ממשיכים לדבר. הצד הרע של זה מגיע בנהיגה. במיוחד בנהיגה בלילה. נהיגה מורכבת וטכנית זה סבבה. זה תופס לי הרבה תשומת לב. כשאני נוסע במורד Continue Reading →
Posted in Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud, Weird by Eran with .
במדריך לעובד של Valve יש קטע מאוד מעניין שמדבר על אנשים בצורת T. לפי ההגדרה, אנשים בצורת T הם אנשים שיש להם מרחב גדול של ידע וכישורים אבל הם גם מאוד ממוקדים וחזקים בתחום לחודי. אני מנסה להיות כזה בן אדם. לא רק כי “Valve, יאיי! אני רוצה לעבוד שם!” אלא גם כי אני חושב שזה מתכון טוב לכל אדם מקצועי שמנסה לחצוב לעצמו נתיב בתחום שלו. ואני גם אוהב לחשוב שאני, כמו שצריך להיות כל בוגר טכניון, בן אדם יחסית כללי בתחום שלי. זאת אומרת, במדעי המחשב לומדים הרבה תחומים רחבים ואני מצפה שלכל טכניוניסט שיוצא משם יהיה לפחות את החלק העליון של ה-T כבר בתהליכי בנייה מתקדמים. אני מרגיש שכשאני יוצא מהטכניון אז יש בעברי מספר שפות תכנות שונות (לפחות C, C++ ו-JAVA בצורה חזקה, ותלוי לאן הולכים, גם Python, C#, ML, BASH, JavaScript וכן הלאה), מספר סביבות פיתוח שונות (Visual Studio, Eclipse ו-GCC/++G עם GDB/DDD לפחות ואצלי גם MonoDevelop, Unity, Qt וכן הלאה) והרבה הרבה שיטות עבודה וטכניקות. וזאת התחלה לא רעה. עכשיו אני רק מנסה למצוא ולייסד את החלק התחתון של ה-T שלי. נ.ב. רק לשם הרישום ואולי השוואה לאחר כך, מ-0 עד 10 כאשר 0 זה כלום ו-10 זה מישהו שבגיל שלי עבד רק עם זה לעומק, הנה הערכה שלי: C++ = 6 Java = 6 C = 5 JavaScript = 4 HTML = 4 SQL = 4 C# = 3 WordPress/PHP = 2 Python = 2 ML = 2 Prolog = 2 Pascal = 1 Assembley = 1 Visual Studio = 6 Eclipse = Continue Reading →
Posted in Humanity, IT, Me, No Category, Programming, Thinking Out Loud by Eran with .