פעם ביום כחול
הספר הזה כבר היה בתכנון שלי מאז שקראתי את הראיון איתו ב-New Scientist אבל המלצה שמה אותו בראש הרשימה שלי. מדובר בסוג של אוטוביוגרפיה של אדם אוטיסטי אבל מתפקד. הוא מסביר איך זה לגדול כאוטיסט וכמה קשה בשבילו כל מיני דברים שרוב האנשים לוקחים כמובן מאליו כמו לזהות דו-משמעות במשפט או שלילה כפולה. מאוד אהבתי את הספר ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שמעניין אותו ה-Theory of Mind, איך אנשים, במיוחד איך אנשים אחרים, חושבים ותופסים את העולם. אבל משהו שחשבתי עליו במהלך השמיעה, בעיקר לקראת הסוף, הוא כמה אני דומה לו. לא, אני לא אוטיסט, אני לא רואה מספרים או מרגיש את המרקם שלהם אבל כן זיהיתי כמה דברים משותפים. רק שאצלו דברים שהם ב-100%, אצלי הם פחות מ-1%. דברים שגורמים לו לחרדה וקריסה רגשית אצלי הם בעיקר מעצבנים. אבל עדיין. למשל, משפטים שהם רבי משמעות לרוב מעצבנים אותי, במיוחד כשאנשים לא יודעים את המשמעות התחבירית של מה הם אומרים. דברים כמו שלילות כפולות ומשולשות ודברים שאנשים אומרים וחושבים שהם נורא ברורים כשהם, אם נקראים מילולית כמו שאני נוטה לעשות, הם ממש לא. דניאל מתאר גם את הזמן שבו עבר לגור עם שותפו לחיים וחברים היו מגיעים לבקר. הוא אהב שהם מגיעים לבקר אבל זה תמיד היה גורם לו לחרדה כי הוא היה צריך לשנות את כל הלו”ז שהוא תכנן בקפידה. את זה אני מסוגל לזהות גם כי גם אני ממש ממש לא אוהב כשמשנים לי תוכניות שכבר תכננתי בקפידה. ולמי שחושב להגיד שאת כולם זה מעצבן אז אצלי זה לא ברמה של “אוף”, אלא שזה מרגיש כמו סוג של Continue Reading →
Posted in Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
חסרונות ויתרונות
בהרבה ראיונות עבודה נוטים לשאול שאלה כמו “מה החסרון הכי גדול שלך?” ואז, לפי הסטריאוטיפ, נהוג להגיד משהו כמו “אני כזה פרפקציוניסט” או “אני חולה-עבודה” במטרה להציג תכונה שיכולה להישמע רע אבל אמורה להישמע טוב למעסיק פוטנציאלי. על דבר כזה אני הייתי אומר “אז יש לך בעיה לראות את התמונה הגדולה?” או “אז יש לך בעיה עם סדר עדיפויות?” אבל אני באמת אחשוב שמדובר במישהו שמנסה לעבוד עליי. אני בדרך כלל מנצל את ההזדמנות הזאת לסוג של התבוננות פנימית וכנות כדי גם להיות בטוח שיודעים מה לא בסדר איתי לפני שזה נהיה בעיה וגם כדי להציג את השיטה שאני משתמש בה כדי לקזז את החסרון הזה. אז קצת בהרחבה למה שכתבתי כאן, הדבר הראשון שאני אומר בדרך כלל הוא שיש לי בעית זיכרון. אני שכחן ברמה שקצת קשה לתאר… טוב, לא נורא קשה לתאר. פעם אחת רציתי לקחת משהו מהמקרר אז הלכתי למקרר, מרחק של כ-4-5 מטרים, וכשפתחתי את הדלת של המקרר כבר שכחתי מה רציתי. זה לא קורה ככה על כל דבר. אני לא אשכח אירועים מכוננים, את תאריך יום הנישואין שלי וכו’ אבל דברים קטנים שכל הזמן באים והולכים, כל פרט שלא חוזר על עצמו לעיתים קרובות, נוטים להימרח ולפרוח מזכרוני. ולכן, אני חייב שהכל יהיה מסודר. הזמנים, המקומות ומאגרי המידע שלי הם כמו בית של אדם עיוור. לכל דבר יש מקום שאני יודע עליו ואם מזיזים לי אותו… קורות תאונות. בעיקרון, השיטה העיקרית שלי למצוא דברים היא פשוט לדעת איפה אני הייתי שם את זה. ולכן אני מקפיד לשים דברים בצורה אינטואיטיבית לי. כשמזיזים לי אז אני Continue Reading →
Posted in Me, No Category by Eran with comments disabled.