מה שאני לובש (כשהשלכה של דרך חיים)
לא ממש אכפת לי מאסתטיקה. זאת אומרת, אני לא אסבול דברים לא מסודרים, מלוכלכים או שממש לא נראים טוב. יש לי הערכה לאסתטיקה ובמיוחד במדעי המחשב ובמתמטיקה, תוצאה אסתטית בדרך כלל עדיפה. אבל אני, אישית, בדרך כלל מעדיף את הפתרון שנותן משקל גדול יותר לשימושיות מאשר לאסתטיות. וככה גם נראה ארון הבגדים שלי.
יש לי שלושה-ארבעה פריטי מכנסיים. כל אחד מהם הוא דגמ”ח מרובה כיסים. רובם כהים. שימושי. יש לי מגוון חולצות קצרות פשוטות, רובן כהות ולא מיוחדות. יש לי כמה חולצות יפות יותר בעלות איזה שהוא מסר או הדפס שאני בחרתי במיוחד ואני שומר לאירועים מיוחדים. יש לי גם שלוש זוגות מכנסיים קצרים לשימוש בקיץ למרות שאני בדרך כלל עדיין הולך עם מכנסיים ארוכים. יש לי בין 6 ל-8 פליסים. אין לי חולצה ארוכה עבה אחרת. אני משתמש בפליס בלבד כי מצאתי שזה מה שעובד לי הכי טוב בתור חולצה עבה. זה מחמם ועדיין נוח. הגרביים שלי מחולקות לשני סוגים, עבות ודקות לשימוש המתאים. זהו. רובן אפילו מתחלפות בין זוגות.
יש לי מעיל ג’ינס דק לשימוש קל ומעיל חסין גשם שמתחבר לפרקה (גם חסינת גשם) וביחד הם המון כיסים וכיסוי שאפשר לקחת לסיביר. יש לי נעלי יום-יום שאני משתמש בהם גם לאירועים (אחרי שאני מוודא שהן מצוחצחות), נעלי בית ונעלי “לא-אכפת-לי-מה-יקרה-להם”.
וזהו. כל דבר שאני משתמש בו בחרתי בשביל שימושיות מקסימלית. על מנת לצמצם מקום ולצמצם בחירות. וכל זה מתבסס על העובדה שאני יכול להרכיב כל תלבושת מהארון שלי וזה יהיה בסדר ליום יום, בסדר לעבודה, בסדר לפגישות חצי-רשמיות ואני יכול לשדרג קצת בשביל אירוע רשמי יותר. אני מסוגל להבין את היופי של בגדים איכותיים ויפים אני פשוט לא מסוגל להבין את תג המחיר, את הרדיפה אחרי האופנה ואת הכמות. אני נוטה, בדבר הזה, ללכת בדרכו של איינשטיין.
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.