Until the End of the World

אני חושב שדווקא התאריך הזה מהדהד בכל העולם בגלל שהוא כל כך עתיק. כן, נכון שלא דיברו עליו עד לאחרונה אבל זה לא סתם תאריך שהנפיץ מנהיג כת משוגע סתם כי הוא חישב שטויות מהתנ”ך. זה תאריך שהנפיץ משוגע אחר מלוחות שנה עתיקים שכל אחד יכול לבדוק. אז אולי בגלל זה זה משהו שהוא יותר מעוד סתם נבואה משוגעת אלא משהו שגורם גם לספקטים החזקים ביותר לחשוב שאולי יש סיכוי קלוש שמשהו כן יקרה.

אישית, אני קיוויתי שזה יהיה הזמן שבו מערכת השמש תצא מהשדה המעכב הגלקטי ואז הקסם יחזור או כולם יהפכו לנורא חכמים. אבל זה אני.

כנראה ששום דבר לא קרה. או לפחות, קו השמיים של חיפה נראה אותו הדבר כמו אתמול. אז אני אומר, בינתיים, בואו נהנה מקצת מוזיקה טובה.


Posted in Humanity, Life, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Is Autism a Bad Thing?

Judging from this, autism mostly means a critical failure of communication inherent in the person’s mind. And from another video I saw, it appears there are some other mental symptoms that accompany it but it’s mostly the fact that autistic children perceive the world through a completely different matrix than other people do. And maybe it’s because of that literal, direct-only perception that some can be incredible savants.

What Michael Barton says in the article is that with his part of the spectrum comes, with some failure to grasp idioms and analogies, a heightened ability to focus, stick to things and better analytical skills. Which, to some definition, makes him a nerdy super-geek!

And my first thought is that sounds cool. Wouldn’t you wish you had the ability to just focus on one task for hours with out a break, to grasp and hold complicated design and mechanics in your head? I think that’s awesome.

My second thought is that maybe some of the great minds of history, all the way from Einstein down to Newton and Aristotle, were technically undiagnosed autistic people. That would explain a few things, like Tesla and others tendency to isolate themselves from society to focus on their projects, and then producing leaps and bounds of technological breakthrough.

My third thought is that, although it might be cool to have unlimited technical potential, it seems you have to sacrifice some part of the human connection and some artistic understanding. I’m a high tech person, basically a cash-strapped early adopter. But I’m also a story teller. Both of those are integral parts of me and I basically won’t be me without one of them. Because of them I want to go into game design and other technological narratives. And those kind of occupations require one to be both a techie and an artist. Which makes me a bit afraid of my next thought.

Which is, number four, that with the growing number of people being diagnosed with some kind of an autistic condition, could we actually be breaking apart into two different mental variants of humans? One being highly technical and one being more artistically oriented? This could be an interesting proposition, maybe an idea for a story, but it is also a frightening one. What will happen to the game designers, to the high tech storytellers?


Posted in Humanity, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

נהיגה, אחריות והאוטומט שביניהם

מכוניות אוטונומיות עולות על הכבישים. חלקן כבר נמצא שם, בניסויים גם אם לא בשימוש מסחרי. לא יעבור הרבה זמן עד שהטכנולוגיה תהיה זמינה לכל אחד. ואז מה? מה יעשו השוטרים?

הכביש הוא אחד המקומות בו המשטרה והחוק הכי מושקעת בתוך חיי היום יום של האזרחים. כשיכנסו לשוק המכוניות האוטונומיות, איך החוק יתמודד איתן? האם לשוטרים בכלל תהיה הזכות לעצור אותן? או שאולי תהיה להם האפשרות לעקוף את הנהג ולתת הוראות ישירות למכונית? איך ישתנה הביטוח של רכב אם יהיה לו טייס אוטומטי? איפה נופלת האחריות כאשר רכב כזה מעורב בתאונה? האם הנהג אחראי או החברה שמייצרת את המכונית? כמה צריך לצפות או לבקש מרכב כזה לציית לחוקי התנועה כשרוב הנהגים לא עושים זאת?

המחשבה הנאיבית היא כנראה להגיד כי אין סיבה לא להתיר להן לעלות על הכביש. האחריות צריכה להיות על הנהג כי הוא עדיין יבחר האם לסמוך על הנהג על האוטומטי או לא. וכיום גם יש מערכות שונות שעוזרות לנהג, בין אם הן נותנות לו עוד מידע או ממש מתקנות את הנהיגה שלו. יש היום מערכות שיעצרו את הרכב אם הוא מתקרב מדי לרכב שלפניו. ויש מערכות שיתקנו סטייה שלכם מהנתיב. אבל אלו רק משפצות את תהליך הנהיגה, הן לא משתלטות עליו לחלוטין.

מה שמחוקקים רואים הוא משהו ללא שליטת אדם שיכול לגרום להרבה נזק. משהו, שאם הוא מתקלקל, לא ברור כרגע את מי אפשר להאשים. ואם אי אפשר להאשים מישהו אם משהו משתבש, החוק לא יכול להתייחס לזה.

אבל, אפילו בהנחה שהכל טוב ויפה. נהגים אוטומטים הם עדיין מערכות מחשב. מערכות מחשב חשופות לתקלות ולפריצות. ומה אם פורץ ישתלט לך על הרכב? האם יהיה אפשר להוכיח שזה לא היית אתה שנהגת? וגם אם כן, כמה זה ישנה כאשר הרכב יהיה עטוף מסביב לעץ?

לפי דעתי, אי אפשר שלא לנסות. אפשר לטפל במחלוקות בין מכוניות אוטונומיות על ידי פרוטוקולי ניתוב קיימים. אפשר להגביל את הנהג האוטומטי לציות מוחלט לחוק. אפשר, לפחות בהתחלה, לתלות את האשמה בנהג ולדרוש שיפקח על הנהיגה ואותו נהג יוכל לתבוע את היצרנית אם המכונית שלו לא פועלת כמו שצריך. אפשר לתת למכוניות את מידות האבטחה המירביות ביותר שיש לנו כיום.

אפשר לרוץ בפעילות מוגבלת וזהירה לכמה שנים נסיוניות ולהמשיך משם.


Posted in High-Tech, Philosophy, Thinking Out Loud by with 2 comments.

מה הייתם מבקשים לשנה החדשה

אם הייתם יכולים לקבל דבר אחד שאתם רוצים, לא משנה כמה פנטסטי, מה הייתם רוצים? זאת השאלה ששאל דייב תומפסון, המנחה של PodCastle באחד השידורים האחרונים.

המחשבה הראשונה שלי הייתה ‘כוח על’. כל דבר על-אנושי שגם שימושי ביום-יום: מהירות על, טלפורטציה, הקפאת זמן, דברים כאלו.

ואז הוא אמר שמישהו הציע ‘אלמוות’. אז אני חושב, אלמוות זאת בחירה טובה. כן. לא בהכרח בלתי פגיעות אבל אורך חיים בלתי מוגבל וחסינות ממוות טבעי, זה נותן את ההזדמנות לנסות כל סוג חיים שרוצים, את הזמן להתנסות בהכל. ואז הגיעה ההערה: ‘אבל צריך לראות את כל מי שאוהבים מת’. ואני חושב, אבל אם אני מקבל אלמוות זה חייב לכלול את מעין. אם לא, זה לא שווה.

אז אני משנה את התשובה שלי ל’כל דבר שיהפוך אותי ליחודי בין אנשים, שיעשה אותי יחיד במינו’. והמחשבה הבאה שלי הייתה על מה שמעין תגיד אם אני אספר לה על זה, וזה בדיוק מה שהיא אמרה כשסיפרתי לה על זה: ‘כבר יש לך. אתה כבר מיוחד’. ובמידה מסוימת זה נכון. כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו שלו, מביא את המוזרות שלו כדי להוסיף לכלל המוזרויות של כולם. ובמיוחד מבחינת האנשים שאוהבים אותי, אני מיוחד. ולמען האמת, רק מזה אכפת לי. כי המטרה שלי בחיים זה שאחרי שאני אלך מפה, האנשים שהכירו אותי יוכלו להגיד ששיניתי משהו, שהוספתי משהו, שבאמת השארתי חותם ועשיתי את העולם טוב יותר ושיהיו כמה שיותר אנשים שיגידו את זה.

אבל אני גם לא אתנגד לאיזה שהוא כוח על.


Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by with 2 comments.

בינה מלאכותית ובינה סינטטית

משהו שעליתי עליו לא מזמן, רק כשהתחלתי לקרוא על בינה מלאכותית במהלך קורס שאני לומד: אנשים לא מבינים מה הם אומרים כשהם אומרים “בינה מלאכותית”. לרוב כשאומרים “בינה מלאכותית” מתכוונים ליישות דיגיטלית/אלקטרונית המסוגלת לחשיבה ברמה שאנחנו מזהים כבעלת רצון וצרכים אם לא ברמה אנושית או גבוהה יותר. מה שנקרא באנגלית Sapient(תבונה) אם לא ישר Sentient(מודעות).

אדסגר דייקסטרה, אחד מעמודי התווך של האלגוריתמיקה כיום, אמר: “השאלה האם מחשבים יכולים לחשוב רלוונטית באותה מידה כמו השאלה האם צוללות יכולות לשחות.”

בעולם מדעי המחשב, בינה מלאכותית עוסקת במידה מסוימת במידול חשיבה אנושית אבל מטרתה ברובה אינה לשכפל את המוח בצורה דיגיטלית ובטח שאינה יצירת מין חי חדש ממתכת, סיליקון ותוכנה. המטרה היא יותר מידול דרכי חשיבה וקבלת החלטות לצורה אלגוריתמית כך שאלגוריתמים יוכלו לעבוד בצורה פחות brute-force שיטתית ויותר מונחה וחכמה. למשל, כמו באבטחה, אפשר, במקום לחפש כל צירוף אפשרי של אות, מספר וסימן ניקוד, לחפש קודם מילים מהמילון.

בספר “בינה מלאכותית – גישה מודרנית (מהדורה שלישית, 2010)” מאת סטוארט ראסל ופיטר נורויג מדברים על ארבע דרכים שונות לגשת לבינה מלאכותית, על ארבע מטרות עיקריות בחקר התחום.

  1. חשיבה אנושית:
    • “המאמץ החדש והמרתק לגרום למחשבים לחשוב… מכונות עם שכל, במובן המלא והמילולי” – האוגלנד, 1985
    • “[אוטומציה של] פעולות המשויכות לחשיבה אנושית, פעולות כמו קבלת החלטות, פתרון בעיות, למידה…” – הלמן, 1978
  2. חשיבה הגיונית:
    • “חקר יכולות מנטליות על ידי שימוש במודלים חישוביים” – צ’רנייק ומקדרמוט, 1985
    • “חקר החישובים המאפשרים לתפוס, לחשוב ולפעול” – ווינסטון, 1982
  3. התנהגות אנושית:
    • “אמנות יצירת מכונות המבצעות פעולות הדורשות אינטליגנציה כאשר הן מבוצעות על ידי אנשים” – קורצוייל, 1990
    • “חקר הדרך לגרום למחשבים לבצע דברים אשר בהם, נכון לרגע זה, בני אדם טובים יותר” – ריץ’ ונייט – 1991
  4. התנהגות הגיונית:
    • “אינטליגנציה חישובית היא חקר העיצוב של סוכנים חכמים” – פול, 1998
    • “ב”מ… מתעסקת בהתנהגות אינטליגנטית בעצמים מלאכותיים” – נילסון, 1998

או בקיצור, חוץ מההגדרה הראשונה, אף אחת מהן לא מזכירה בקצת את הרעיון של ליצור מכונה עם רצון ומניעים עצמאיים. ולפי מה שאני לומד וקורא כרגע, זה בהחלט הקצה הנידח יותר של התחום. בינה מלאכותית, באופן כמעט מוחלט, עוסקת בהגדרת מכונות שפותרות בעיות בצורה המונחית על ידי שיקולים ממוחשבים בצורה הנמצאת איפה שהוא באמצע בין בדיקת כל אפשרות ובין ביצוע הוראות מוכתבות מראש.

מה שאתם רוצים הוא ‘בינה סינטטית‘. את המונח הזה, אני לוקח מגרסה 4 של מרוצללים אבל הוא גם מגובה על ידי בן דודו ‘ביולוגיה סינטטית‘, מדע העוסק ביצירת יצורים ביולוגים חדשים שלא היו כמותם בעבר אבל הם דומים אם לא שווים ליצורים ביולוגים קיימים בהגדרתם. כמוהו, ‘בינה סינטטית’ היא בינה, sapience או sentience, שנוצרה בצורה מלאכותית, הגיעה לרמה שאנחנו מסוגלים לזהות כבעלת רצון ושלא הייתה קיימת קודם.

“בינות סינטטיות, או ‘בינות מלאכותיות’ כפי שהן ידועות בציבור, החלו לצוץ לחיים, מילולית, בתוך המקלעת בשנים שאחרי קריסת המקלעת הגלובלית השנייה. למרות שמן הפופולארי, אין בהן דבר מלאכותי. לעומת זאת, ‘בינות סינטטיות’ אלו מותאמות טבעית לסביבתן הוירטואלית והינן ישויות כשירות לחלוטין (אם כי הינן בעלות סדר שונה של אינטליגנציה).
הבינות הסינטטיות שהמטא-אנושות נתקלה בהן בשנים האחרונות נראות כמו התפתחו ספונטנית מתוכנות קיימות. לא ידוע הרבה על התהליך הנ”ל אבל מאמינים כי הוא כולל קוד שכבתי בעל יכולת שינוי עצמי המשתמש באלגוריתמים גנטיים. אם יש איזה שהוא גורם שאפשר להאשים בעלייתן של הבינות הסינטטיות אז הוא המטא-אנושות עצמה, ואנחנו הם אלו שיאלצו להשלים עם קיום “יוצא חלצינו” אם ברצוננו להתקיים בשלווה ביחד.
נהוג להכיר בשלושה סיווגים של בינה סינטטית: הפרוטו-תבונית, מטא-תבונית וזינו-תבונית. הפרוטו-תבונית היא כמו חיה ומתנהגת כמו אחת בתוך המקלעת. דרכי המחשבה של הזינו-תבונית זרות לחלוטין, כמעט לא מובנות על ידי מטא-אנשים ולרוב עדיין אובססיבית לתכנות המקורי שלה. המטא-תבונית, מצד שני, היא בינה צלולה כמו-אנושית. היא מודעת לסביבה שלה ומסוגלת ליצור טיעונים הגיוניים. יש לה אישיות אמיתית, צרכים אמיתיים ורצונות אמיתיים. המטא-תבונית שונה מאוד מהמטא-אנושי אבל עדיין מדובר בישות תבונית ומודעת לפי הקריטריונים של ‘מגילת הזכויות של התבוניים הלא-אנושיים’.”

אם מתעלמים מכל הפרטים הקטנים של העולם שלא ממש קשורים לדיון הנוכחי, זאת הגדרה יפה מאוד של בינות סינטטיות וחלוקתן לסוגים עיקריים. אז אני הולך להשתמש מעכשיו בהגדרות האלו: בינה מלאכותית היא סט של הגדרות והנחיות לאלגוריתם או תוכנת מחשב המצמצת את דרישות החישוב בצורה פסאודו-אינטליגנטית הדומה למחשבה ושיקולים אנושיים. בינה סינטטית היא ישות דיגיטלית/אלקטרונית המסוגלת לפעולה אוטונומית שלא הוגדרה מראש על ידי התכנות המקורי ומסוגלת להציג צרכים ורצונות עצמאיים ואולי אפילו אישיות פרטית.
זאת אומרת, בינה סינטטית היא אינטליגנציה כפי שאנחנו רגילים לזהות אינטליגנציה בעוד בינה מלאכותית היא רק הדמייה של אחת.

אני יודע שאם ההגדרות הפופלאריות באמת ישתנו זה ייקח עוד המון זמן אך עדיין הרגשתי את הצורך להעלות את הנושא על הכתב.

Artificial Intelligence: A Modern Approach (3rd Edition)


Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by with 2 comments.

חרטות, למה לא

מאמר בשם Top Five Regrets of the Dying גרם לי לחשוב קצת.
מדובר בסיכום של מישהו שעבד הרבה זמן עם אנשים גוססים. מסיבות שונות, היה להם לכל היותר שבועות לחיות. והוא דיבר אותם ושאל אותם על החיים שלהם, על מה הם מתחרטים, מה הם היו עושים אחרת? אז יש המון תשובות אבל כאן מובאות חמש הנפוצות ביותר.

1) הלוואי וחייתי יותר את החיים שלי, אמיתי לעצמי, ופחות את מה שציפו ממני.
2) הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה [ומפנה יותר זמן למשפחה].
3) הלוואי והיה לי את האומץ לבטא יותר את הרגשות שלי.
4) הלוואי והייתי נשאר יותר בקשר עם חברים.
5) הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות יותר מאושר.

אני מעלה את זה כי אני חושב על הדברים האלו על בסיס דיי קבוע. חלק מהם מנחים את החיים שלי.
אחד הקווים המנחים שאני אפילו לא ממש יכול לעשות משהו נגדו זה הצורך שלי לעשות דברים בדרך שלי, גם אם זה מוזר, גם אם זה הפוך ממה שכולם עושים ולפעמים גם אם אני יודע שהדרך המקובלת יותר טובה.
אני יודע שצריך לעבוד קשה ואני מסוגל לעבודה קשה אבל בשום מצב אני לא מוכן לוותר על ‘החיים’ שלי. אני לא מוכן לוותר על משפחה וחברים והדברים שגורמים לי להרגיש יותר טוב. אני מוכן להקריב חלק למען מטרה טובה יותר אבל אני לא מוכן להפוך ל-drone.
בנושא הרגשות אני מטפל מאז בית הספר. הצבא עזר אבל אני חושב שהתרומה הכי גדולה בנושא הזה הייתה מעין. בגלל שאני סומך עליה לחלוטין ומרגיש איתה חופשי לחלוטין, אני יכול לשחרר את הרגשות. והיא גם עזרה לי לגלות אותם יותר.
אני תמיד מנסה להיות מאושר. אני לא עושה משהו אלא אם כן הוא גורם לי להרגיש טוב או שהוא שלב בדרך ללהרגיש יותר טוב. יש לי חלומות ואני מנסה להגשים אותם. אני לומד ועושה ומנסה לשפר את עצמי.

הדבר היחידי שאני אולי מתחרט עליו זה שאני לא שומר מספיק על קשר עם חברים וגם עם משפחה. וזה פשוט חבל. יש המון לחץ ומעט מדי שעות ביממה אבל זה משהו שצריך לעשות. זה בעיקר מציק לי עם חברים ותיקים שהתפזרו כל אחד לדרכו שלו. אני באמת צריך למצוא את הזמן להיפגש יותר ולבלות.


Posted in Humanity, Life, Life Lessons, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

למה אני לא משחק רב משתתפים

הבעיה העיקרית נובעת מחזרה עצמית, לעשות שוב ושוב את אותו הדבר כשאני יכול לעשות דברים שעוד לא עשיתי.

מבחינתי, משחקי מחשב הם כמו ספרים, סרטים, קומיקס וכו’… אני יכול לצרוך כאלו סתם בשביל הכיף אבל בדרך כלל אני מצפה לערך מוסף, לסיפור טוב, למשהו שיפתיע ויחדש.
וזה מה שנותן לי המשחק ביחיד. לא רק מכניקה מעניינת ותצוגה מרשימה אלא גם סיפור שמתאים לזה ובונה על זה. במשחק מרובה משתתפים בדרך כלל אין את זה.

משחק מרובה משתתפים בדרך כלל ינפנף מולכם את האפשרות להתחרות באנשים מכל העולם. ואני מודה, זה כיף בהתחלה. אבל מהר מאוד משעמם אותי. כי בשביל להיות ממש טוב צריך להשקיע הרבה זמן אבל אני צריך את הזמן גם בשביל דברים אחרים. ואחרי שהשמדתי את הבסיס של היריב או גנבתי לו את הדגל בפעם המאה, כמה כיף זה כבר לעשות את זה שוב?

ואם במקרה, יש משחק מרובה משתתפים ששווה להשקיע בו, בין אם זה כי אין לו את הבעיות הנ”ל או שהוא מתעלה מעליהם, אז מה שיקרה זה שיהיו חארות באינטרנט שינסו להרוס לך בכל מקרה.

אבל עיקר הבעיה היא חוסר עניין.

עכשיו, משום מה, יוצאים כל מיני משחקים שמתבססים רק על רב משתתפים חוץ מ-Team Fortress ומירב ה-MMO שכבר קיימים יש גם את Brink ובקרוב ייצא APB: Reloaded. אבל אני אקח לדוגמה את Section 8, משחק שמכיל סיפור קצרצר אבל מיועד לרב משתתפים ונראה שנעשה דווקא טוב בהתחשב בזה. כי הוא מרחיב על הדברים הרגילים. יש קבוצות יריבות אבל במקום סתם מקצועות לבחור, אפשר לערבב ולהרכיב את היתרונות והחסרונות של הדמות לבחירתך ובמקום סתם לכבוש בסיס, לשמור על מקום או לגנוב דגל, יש מגוון רב יותר של משימות. וכן, נהניתי גם מהמשחק הזה אבל שוב, זה נהיה משעמם מהר מדי ומשחק שמתבסס בעיקר על זה, לא שווה את הזמן לדעתי.

בניגוד לכל אלו אני כן חייב לציין לטובה משחקים כמו Magica, Trine ו-Portal 2. ב-Magica, משחק עם עוד אנשים הוא אותו משחק רק שיש יותר קוסמים ולכן יש יותר מקום לצרות ושטויות. ב-Trine המשחק הוא אותו משחק רק כשצריך לפתור פאזלים פיזיקליים, קיום שלושת הדמויות על המסך בו זמנית הופך את ההתקדמות להרבה יותר מעניינת. ו-Portal 2 כנראה שעושה את זה הכי טוב כי בנוסף לסיפור ליחיד, יש סיפור אחר לחלוטין (עד כמה שבאמת אפשר לקרוא לו כזה) לשני משתתפים.

מה שאני חושב שצריך זה עוד Magica (עובדים על זה), עוד Trine (ההמשך כבר הוכרז) ועוד Portal (אני מקווה שכבר עובדים על זה). וגם חבל שמשחקים כמו Torchlight צריכים mod בשביל לאפשר רב משתתפים כי אני דווקא נהניתי מ-Diablo II מהבחינה הזאת.

וזה גם מביא אותי לבעיה עם Diablo III – שבגלל החיבור בין משחק יחיד לרב משתתפים ומסחר החפצים שבליזארד רוצים לבנות, חייבים להיות מחוברים כל הזמן – ושאני כבר לא כל כך בטוח מה אני חושב על זה.


Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with 10 comments.

The Ultimate Status System

אז אני צופה בראיון של ג’ון סטוארט עם ריינג’ר שאיבד את היד שלו באפגניסטן וקיבל על זה את ה-Medal of Honor(חלק 1 וחלק 2) ומה שאני חושב הוא: אני מדבר הרבה על Gamification, על תמרוץ אנשים עם מכניקת משחקים, והנה מערכת המעמד האולטימטיבית. ככה נראים לי עיטורי הכבוד.

הרי, תחשבו על זה ככה. קיבלתם את עיטור העוז. מה זה נותן לכם? פחות או יותר כלום. אבל לנצח תהיו כאלו שקיבלתם את עיטור העוז, תהיה חלק מקבוצת עילית של אנשים שעשו משהו כל כך יוצא דופן שהנשיא/ראש ממשלה/רמטכ”ל/אחר החליט שאתם ראויים לציון לשבח, להפרדה משאר העדר. ומה זה עושה? שאר החיילים מסתכלים וחושבים לעצמם, ‘וואו, הוא ממש מוצלח. איזה כבוד. אני לא אתנגד לקצת מהכבוד הזה’, ובפעם הבאה שהם נתקלים ברימון שנזרק על היחידה שלהם הם לא יקפצו מאחורי מחסה אלא ינסו להיפטר ממנו או חלק ממש יקפצו עליו.

כך גרמתם לאנשים לעשות משהו מאוד חיובי שהם אחרת לא היו עושים. וזאת כל המטרה של Gamification.


Posted in Gaming, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by with 4 comments.

למה להעריץ?

אני לא מעריץ דברים.
אני לא מעריץ שום סוג של קומיקס, סרט, תוכנית טלוויזיה, ספר או אפילו משחק מחשב.
אני באופן כללי גם לא מעריץ יוצרים של דברים, אפילו דברים שאמוד אהבתי.

מבחינתי, הערצה היא רגש שלילי.
מבחינתי, הערצה מייצגת פולחן, האדרה לא מחויבת המציאות, ביטול העצמי מול אותו אדם, ביטול שאר התחום, החשבת תכונות שליליות של מושא הערצה וכן הלאה… זה לא נראה לי משהו שצריך לשאוף לו.
כשאני חושב על מעריצים אני חושב על חנונים שמפחדים מדאורדורנט או ילדות בנות שתיים-עשרה, אנשים שעדיין לא תפסו את עצמם בידיים מספיק בשביל להבין שהם צריכים לחיות את החיים של עצמם ולא של מישהו אחר.

כן, אני חושב ש-Half Life, Deus Ex, Max Payne, Mass Effect, Knights of the Old Republic ועכשיו The Witcher הם בין המשחקים הטובים ביותר שנוצרו.
אני חושב שהמשחק של אנדר, סאגת הבאר ו-Snow Crash הם בין הספרים הטובים ביותר שנכתבו.
אני חושב שניל גיימן, טים פאוורס, ג’ק צ’וקר ומאט וולאס הם יוצרים שאם אתם לא מכירים לפחות דבר אחד שלהם אז אתם עושים לעצמכם עוול.
Blade Runner, חזרה לעתיד והנסיכה הקסומה הם בין הסרטים הטובים ביותר שצולמו ועדיין כאלו שאני יכול לראות שוב כל רגע.
העולמות של Shadowrun ו-Star Wars הם העולמות הכי כיפיים שאני מכיר.
Lordi, Adema, Poets of the Fall ו-Seether הם להקות שמספיק שיגידו לי שהן חושבות על להגיע לארץ ואני כבר אקנה כרטיסים.

ואפילו אקח את הצעד הנוסף ואגיד שהאנשים שאני מחשיב כדוגמה ומופת והכי קרוב שאני מגיע להערצה להם הם רנדי פוש, ריצ’ארד פיינמןקארל סייגן.

אבל אני לא באמת מעריץ.

הערצה זה בשביל ילדים צווחניים ואנשים שחושבים שערפדים מנצנצים זה רעיון טוב.


Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by with 5 comments.

אתמול ליל הסדר

קמנו בערך בתשע וחצי בבוקר. זה אחרי שהכנו עוגה וקניידלך אל תוך הלילה. טוב, מעין הכינה עוגה וקניידלך, אני ניסיתי לעזור כמה שיכולתי בשביל בן אדם שבקושי היה מסוגל לעמוד. נסענו לדואר לאסוף חבילה עם דברים שהזמנו מחו”ל, ביניהם גם עכברים מגניבים שמתחברים לאצבע שהבאנו לעודד וקרן במתנה.
אחרי זה הלכנו לארומה לאכול ארוחת בוקר. כי לי התחשק שקשוקה ולפי הנוהל של המשפחה, לילד היום הולדת יש את השבוע של היום הולדת לבקש משאלה אחת ביום. ואני אחזור לדעתי המלאה על הנושא בהמשך.
חזרנו לבית כשההורים של מעין כבר נסעו לארגן את סעודת הסדר ואנחנו רק ארגנו עוד כמה דברים לפני שעודד בא לאסוף אותנו. נסענו למודיעין לאסוף את קרן ואיתי ואחרי קצת התברברות על הסלט הצלחנו גם לצאת לכיוון דרום.

זה היה סדר אלטרנטיבי במדבר ליד מקום שנקרא עידן ויותר מזה אני לא אפרט במקרה ויש לי את היכולת לגרום לאנשים להציף את המקום שהמשפחה מחבבת. התחלנו בסתם לשבת ולדבר ולנגן ולצוד זבובים. היו שבנו מלכודות זבובים קלאסיות אבל אני ואיתי העדפנו את השיטה הידנית הישנה והטובה. בסוף התוצאה נגמרה 100:66 לטובת איתי. אני מניח שזבובים פשוט נידחים ממני יותר.
כשירד הערב התחלנו לערוך שולחן ולערוך סדר. החלטנו מראש שאנחנו רוצים סדר אלטרנטיבי, לא בדיוק כמו שצריך. אז מעין, הצעירה ביותר, ניהלה את הסדר ויוסי, הותיק ביותר הקריא את הקושיות. וגם ניסינו לשלב קטעים שונים ומעניינים. אמא של מעין הקריאה תוספת צמחונית ואני ניסיתי לשלב עובדות ידועות על ישראלים עבדים ויציאת מצרים. מעין החליטה שמה נשתנה זה מה עבר עלינו טוב בשנה האחרונה וכולנו חלקנו.
האוכל עצמו היה נהדר ואני אכלתי למצב שבו כבר לא ממש הייתי מסוגל לשבת. אז שרנו ודיברנו עד שתהליך העיכול איפשר לי לקום שוב. ואז התפנינו להכנת הגלידה. הייתה עוגת שוקולד כבדה ומוצקה כמו שאני אוהב אבל לפי המתכון (או אחת התמונות בו) צריך להוסיף לה כדור גלידה. איזה מזל שמעין קיבלה כדור גלידה ליום ההולדת (שימו לב, לא אותו כדור). כדור הגלידה שמעין קיבלה הוא כדור פלסטיק מיוחד להכנת גלידה. ממלאים אותו בקרח מצד אחד ומרכיבי גלידה מצד שני. משחקים איתו תופסת וזורקים אותו באוויר לבערך 20 דקות ואז יש גלידה. היא לא יוצאת קשה מדי, גלידה ביתי לרוב קצת נוזלית, אבל יצאה ממש טעימה.
ואני קיבלתי מתנה ליום הולדת כרטיס לחווית מצנח רחיפה. מגניב!

עכשיו לגבי השבומולדת והמשאלות. אין לי שום בעיה עם שבומולדת, חוץ מזה שאין לי מושג מה לעשות בו, אבל יש לי בעיה עם נושא הלבקש משאלות. משאלות אפשר לחלק לכמה קטגוריות של גודל כאשר הגדולה ביותר היא ‘דברים שאתה לא יכול לקבל אלא אם כן תבקש משאלה’. מתחת לה יש כנראה את רשימת ה’דברים שכנראה תצטרך להתכונן להם כל החיים’, רשימת ה’דברים שאפשר לעשות רק כל כמה שנים’ וכנראה איפה שהוא פה יש את קטגוריית ה’דברים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כל הזמן אבל זה אירוע מיוחד’. ומבחינתי, רק מהרשימה הזאת ומטה אני מרגיש נוח לבקש. אני בטח שלא אבקש מהרשימה הראשונה כי שם אחר לה יהיה ‘דברים, שגם אם היא לא באמת חושבת ככה, יגרמו לך לחשוב שאשתך נוטרת עליהם טינה’. אם זה משהו שאני צריך משאלה כדי לקבל זה כנראה משהו שמי שנותן לי מאוד מתנגד לתת וזה אני לא רוצה לעשות. אלו דברים שבסוף יפגעו בנו חזרה איך שהוא. גם הרשימה השנייה והשלישית כנראה יפגעו בנו איך שהוא ולכן אני לא מוכן לעלות מעבר לרשימה הרביעית.


Posted in Life, Maayan, Philosophy, Thinking Out Loud by with 1 comment.