מחוננים – אואטר: החייט, חלק ה’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 6
מחוננים – אואטר: החייט, חלק ה’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 5
“שלב ראשון…” סטטית אמרה, “אואטר והדממה.”
<זה יותר מתסכל מלחכות שלושה ימים בפאב,> אואטר חשב, יודע שהדממה שומע אותו. <לפחות שם היה משהו מעניין לשתות ולפעמים גם משהו מעניין לעשות. זה מזכיר לי את הקיץ שההורים שלי הכריחו אותי להתנדב ואז שלחו אותי לעבוד ברפת.>
<נשמע כיף,> הדממה אמר. <פרות זה דבר חמוד.>
<העגלים, אולי. הבוגרות זה דבר מאוד מלוכלך. ומסריח.>
הדממה לא הגיב ואואטר הרים את ראשו מהקוביות שסידר מחדש מולו. הדממה הסתכל על משהו מימינו.
<מה קורה?> הוא התחיל להזיז את ראשו בכיוון כשהדממה כן הגיב.
<עצור. אל תסתכל. הוא כאן.>
אואטר ניסה לתפוס אותו בזווית עינו בלי להזיז את הראש יותר מדי. הוא קלט דמות לא מיוחדת עומדת בקצה גן המשחקים, נשענת על עץ, עם פניה לכיוון מתקני הילדים. הוא הסתכל שוב אל הדממה וראה שהוא מדבר בקול שלא הצליח לשמוע.
<דבר איתי,> אואטר חשב לכיוונו. <מה קורה?>
<סליחה,> הדממה שידר חזרה. <דיברתי עם סטטית. בצד הדרום מזרחי של הגינה, אדם מבוגר, נראה בשנות ה-50, אולי 50 מאוחרות לחייו, שיער חום מאפיר, משקפיים מרובעות גדולות, שפם מטופח, מכנסי חאקי, נעלי ספורט לבנות, חולצה מכופתרת עם תבנית משובצת, מעיל רוח אפור. נראה מאוד בנאלי, מאוד מתאים לתיאור שלנו.>
<למה אתה יכול להסתכל ואני לא?>
<כי לילדים קטנים אין סיבה לדאוג מדברים כאלו אבל מי שאחראים עליהם צריכים לשים לב למה שעלול להיות חשוד.>
<אז מה עושים עכשיו?> אואטר שאל כשהוא מנסה ככל יכולתו לחזור לקוביות ולהיראות כמו ילדה רגילה.
<ממשיכים כרגיל,> הדממה אמר. <אנחנו צריכים למפות את ההתנהלות שלו ושהוא ירצה לחטוף אותך. והכי חשוב, זה צריך להרגיש טבעי. וזה אומר, תירגע ותשחק את התפקיד שלך.>
<זה מזכיר לי כשהייתי בן תשע או עשר, הייתי דיי היפר-אקטיבי.>
<אז דבר לא השתנה…>
<בכל מקרה, אחד הניסיונות של ההורים שלי להרגיע אותי הוא להבטיח לי משהו, לא זוכר מה זה היה, כנראה פיצה, אם אצליח פשוט לשבת בסלון שעה בלי לזוז. זה היה סיוט.>
<זאת העבודה.>
“First phase,” Static said, “Avatar and Shutdown.”
<This is more frustrating than waiting three days in a pub,> Avatar thought, knowing Shutdown will hear him. <At least, there, I had something interesting to drink and sometimes something interesting to do. This reminds me of that summer when my parents sent me to volunteer and I was sent to work in the cowshed.>
<Sounds like fun,> Shutdown said. <Cows are cute.>
<Calves, maybe. The adult cows are very dirty. And smelly.>
Shutdown didn’t respond and Avatar looked up from the cubes he was organizing and reorganizing in front of him. Shutdown looked at something to his right.
<What’s up?> He started looking where Shutdown was when he was warned.
<Stop. Don’t look. He’s here,> Shutdown said.
Avatar tried to catch him at the corner of his vision without moving his head too much. He saw a very bland character at the edge of the playground, leaning on a tree, facing where all the kids were. He looked back at Shutdown and saw that he was talking quietly.
<Talk to me,> Avatar thought at him. <What’s going on?>
<Sorry,> Shutdown answered. <I was talking to Static. South side of the garden, older man, looks to be in his 50s or late 50s, brown greying hair, big square glasses, well kept moustache, khaki pants, white sports shoes, buttoned plaid shirt, grey windbreaker. Looks very banal, fits our description.>
<Why can you look and I can’t?>
<Because little children shouldn’t worry about things like this but the people responsible for them need to pay attention to strangers.>
<So what do we do now?> Avatar said and tried to refocus on the cubes and look like a normal girl playing.
<Carry on as usual,> Shutdown said. <We need to map his behaviour and get him to kidnap you. And most importantly, it needs to feel natural. That means, relax and play your part.>
<This reminds me that when I was nine or ten I was quite hyper-active.>
<So nothing’s changed…>
<Anyway, one of my parents attempt to calm me down was to promise me something, don’t remember what it was, probably pizza, if I could sit in the living room for an hour and not move. It was torture.
<It’s the job.>
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with no comments yet.
Leave a Reply