Polyphasing – Day 3 Gone
It is now 5:16 of day 4 of my polyphasic sleep experiment. While yesterday was tough and I think I probably overslept, I felt really good after my evening nap and ended up with a lot of manic energy so I washed another set of dishes and when Maayan came we went shopping and I made dinner. And by the time she was dead tired and wanted to go to sleep, I thought “What? It’s only 23:15! I’m wide awake.” and I ended up reading until about 1:00. And while waking up at 4:00 wasn’t particularly easy, I followed the ‘Jump out of Bed’ idea and didn’t even leave myself time to think about going back to sleep. And now I feel tired but awake. I’m not at a 100% energy, closer to 60%, but I’m keeping myself up and it doesn’t feel like the worst sleep deprivation I’ve ever had. 11:17, waking up from my morning nap, it felt like I didn’t sleep at all but I managed to get a grip and pull myself out of bed. After I did that, I felt better. And while before I took that nap it felt like it was noon (I was awake for about 4 hours), now it feels like half the day is already gone. And I feel great about it. There’s a small grain of tiredness in the back of my head but it doesn’t feel like the overwhelming sleep deprivation I had yesterday. I feel like I’m Continue Reading →
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
Mechanics Influences Morality
לאחרונה שיחקתי את Deus Ex: Human Revolution, את Dishonored ואני בעיצומו של Assassin’s Creed. אני מזכיר את כולם בבת אחת כי הם גרמו לי, כל אחד בתורו, להסתכל על המוסריות, לחודית על המוסריות של להרוג אנשים, בצורה אחרת לחלוטין. מכיוון שלכל אחד מהם (ל-Assassin’s Creed פחות) יש סוג של מכניקת טוב ורע אז אם קיימת הסקאלה של מוסריות טהורה לחלוטין שבה כל חיים הם קדושים בצד אחד ומוסריות אפלה בה כל אחד הוא טרף בצד השני אז הייתי ממקם את Dishonored כמעט לגמרי בקצה הטהור, את Assassin’s Creed כמעט לגמרי בקצה האפל ואת Human Revolution איפה שהוא באמצע. אתחיל מההתחלה: ב-Human Revolution משחקים שכיר חרב, איש פעולה תאגידי, מתוגבר קיברנטית במשימות ריגול (וקצת לא ריגול) תעשייתי מסביב לעולם. פוגשים המון אנשים מכל אורחות החיים מצוללי הפחים ברחוב ועד ראשי תאגידים בין לאומיים. ואנחנו יכולים לבנות, בעיקר בעזרת מאפייני פיתוח הדמות אבל גם בראשנו, את הדמות של אדם כאדם טוב שמנסה לרחם גם על הרוצחים של הצד השני או כאדם רצחני בפני עצמו שלא יעצור בכלום כדי להשיג את מטרתו. אבל זה גם קצת מעבר לזה. כשמתחילים להבין איך המכניקה של המשחק עובדת מגלים שאולי אפשר להשיג נקודות נסיון (ולכן עוד יכולות ושידרוגים) בצורה יפה מאוד על ידי להיכנס בכל דבר שזז ולרסק לו את הצורה, Guns Blazing וכל זה, אפשר להשיג משמעותית יותר עם נוקטים בגישה יותר שקטה, בלתי נראית ועל ידי הימום אנשים בלבד. בשבילי, ואני מניח שבשביל רוב האנשים בפעם הראשונה שהם משחקים, זה מנחה אותי לקחת את הגישה השנייה על מנת למקסם את הרווחים שלי. אז מה Continue Reading →
Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Free Ranging: Don’t Spy
אחד הסיפורים שקראתי באתר Free Range Kids נכתב על ידי ילד בן 17. הוא מספר על ידיד שלו שגדל בצורה ההפוכה לגמרי מהתורה המושרית מהאתר. הוריו של הידיד היו מסתכלים בילקוט שלו כל יום כשהיה חוזר מבית ספר “ליתר ביטחון”. מה שיצא מזה הוא ילד שיודע שההורים שלו לא סומכים עליו ורק מענישים אותו. והמספר גדל בבית בו אמא שלו אומרת לו שאם הוא הולך למסיבה שיהיה בה אלכוהול אז שיזהר לא לשתות יותר מדי ואם הוא במצב רע או צריך עזרה אז שיתקשר והיא תבוא. אז הידיד בורח מהבית ומשתכר והולך לבית חולים ולא מתקשר להורים שלו כי הם רק ירדו עליו והמספר מתקשר לאמא שלו אם הוא במקרה כן מסתבך בצרות. מצד אחד, יש ילד שמדברים איתו, מקשיבים לו, עוזרים לו ומייעצים לו. והוא גדל להיות אדם צעיר בוגר לגילו שמסוגל לתקשר בצורה הגונה ואמיתית. מצד שני, יש ילד שמחרימים לו דברים, מחטטים לו בפרטיות ומפעילים עליו משטר צבאי. אלו תוצאות ישירות ומדידות של צורת גידול ילדים אחת מול השנייה. עכשיו, הורים והורים לעתיד צריכים לשאול את עצמם, איזה ילד עם מעדיפים שיצא להם?
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
!מורים! תלמדו מעניין
עוד הרצאה חכמה שראיתי ב-TED לאחרונה מדברת על איך ללמד מדע בצורה מעניינת. וזה עוד משהו שאני חושב עליו כבר הרבה זמן. אני חושב על איך צריך לשנות את מערכת החינוך. הרעיון של ממש לספר סיפור בכיתה חדש גם לי. אבל בתור בן אדם שמתעניין בחינוך ועסק בחינוך ממספר כיוונים, כולל מהצד הלומד, אני יודע שבשביל ללמד בצורה אפקטיבית זה חייב להיות מעניין. והדרך הכי טובה להפוך משהו למעניין הוא על ידי להפוך אותו לסיפור או למשחק. אז זה מה שאני אומר ולשם אני מכוון. לימוד צריך להיות כיף. עדכון: ויותר מזה, את רוב הדברים אפשר ללמוד לבד. כל מה שצריך זה סקרנות ומוטיבציה. אז כן, זה לא מתאים לכל אחד אבל אני חושב שרוב האנשים יכולים להסתדר לבד עם ללמוד את הדברים שהם רוצים. כל מה שצריך זה את הכלים ואת הגישה לידע. הידע עצמו לא צריך להיות המטרה וצריך להיות זמין לכולם. המטרה צריכה להיות ההבנה. זה מזכיר לי את Accelerando. שם, בכלכלה 2.0, המטבע העובר לסוחר הוא אינטליגנציה. וזה מה שבאמת צריך לעניין, היכולת להבין ולהשתמש בידע, בעיקר יצירתיות.
Posted in IT, Practice, School, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
חוקים ודברים כאלו
יש כאלו שאומרים “חוקים נועדו כדי להישבר”. אני מעדיף להגיד שחוקים נוצרו בשביל מי שלא יודע יותר טוב. נהלים נוצרו בשביל שלאנשים יהיה ממשק טוב עם אנשים אחרים בתחומים מסוימים. לכן אני מגדיר את רוב חוקי התנועה בתור ‘נהלי תנועה’ שנועדו ליצור שפה אחת מובנת על הכביש לטובת כולנו. אבל אם נסתכל רגע על חציית כביש. החוק אומר שצריך לחצות במעבר חצייה מסודר לאחר שהוא ברמזור להולכי רגל הפך לירוק. מבחינתי, זה נועד בשביל אנשים שלא מסוגלים להבין לבד מתי אפשר או אי אפשר לחצות כביש. זאת סוג של השלכה של מה שאומרים לכותבים: יש חוקים של כתיבה. יש דברים שכבר נעשו ונבדקו ומקובלים והם שם כי הם עובדים. זה לא אומר שדברים אחרים לא עובדים אבל זה כן נותן סט ברור של מה שכן עובד. ולכן, כך אומרים, ברגע שתכיר את החוקים, תתנסה איתם ותבין למה הם קיימים אז תוכל להתחיל לשבור אותם ואולי גם לכתוב חוקים חדשים. וככה אני חושב על כל החוקים באופן כללי. אני מציית לחוקים עד שאני מבין למה הם נכתבו ואז אני מתייחס למטרה המקורית ולא לחוק.
Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Preservation and Time
ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים. זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה. כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים. זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון. לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 14 comments.
ההבדל בין שיחות
אני חושב שאני מבין עכשיו. זה המידיות. כשאני מדבר עם מישהו בהודעות טקסט, בצ’אט, בדואל, זה אסינכרוני. אני שולח את ההודעה ואני יודע שמי שצריך יקבל אותה, יסתכל עליה מתישהו ויחזיר לי תשובה בזמנו הפנוי. בלי לחץ. נכון, כשאני שולח דואל אני מצפה לתשובה בתקופה שבין כמה ימים לשבועיים, כשאני שולח הודעת טקסט אני מצפה לתשובה תוך כמה שעות עד מספר ימים וכשאני שולח הודעה בצ’אט אני מצפה לקבל תשובה תוך כמה דקות אבל זה עדיין ללא לחץ. אני לא יושב לבן אדם על הראש שיענה לי ובאותה מידה, אני לא מרגיש לחוץ לענות מיד. כשמתקשרים אליי זה כמו להגיד, “אני צריך לדבר איתך עכשיו ודחוף, תעזוב את כל מה שאתה עושה ותדבר איתי”. אז התגובה הראשונה שלי היא, “מה הלחץ?” כי אני לא אוהב שמלחיצים אותי. בעיקר כי אנשים נוטים לעשות את זה בלי סיבה טובה. להתקשר אליי כדי סתם לשאול מה שלומי או כדי לשמוע את הקול שלי, זה פחות או יותר מותר רק למשפחה קרובה. כל אחד אחר יכול לשלוח הודעה או לחכות לפעם הבאה שניפגש. ולא, להיפגש זה לא מלחיץ. אלא אם כן זאת פגישה שמגיעה מיד אחרי שיחת “תגיע הנה מיד”. כי אז זה בדרך כלל פגישה שתוכננה מראש, בין אם כאירוע קבוע או משהו שנעשה בשיחה האחרונה שלנו במילא או כי שלחו לי הודעה אסינכרונית. ולכן, במיוחד כשמישהו מנסה להתקשר אליי כמה פעמים ברצף, בשבילי שיחת טלפון זה “הסורים בגדרות!” והשאלה היא רק “באיזו גדר עכשיו?”
Posted in High-Tech, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
Almost Got This Colemak Thing
Latest results: Lesson 10 out of 12. True Accuracy: 94.69% Keystrokes Per Minute: 142.77 Words Per Minute: 26.41 And considering that last few lessons introduce letters that are the same on the Qwerty keyboard, I conclude that “I (almost) Got This.” Still wondering how badly people will respond when they will try to use my computer and find out they’re typing out gibberish. :P Where can I get letter stickers?…
Posted in Memes and Stuff, No Category, Practice by Eran with comments disabled.
אולימפיאדה, ספורט ותחרויות יופי
ועכשיו, משהו שונה לחלוטין… יש לי כמה בעיות עם האולימפיאדה. צפיפות, פקקים, חוסר שידור נורמלי. אבל אלו לא משנות כרגע. ואני יודע שהרבה אנשים לא יסכימו איתי אבל יש באולימפיאדה הרבה ענפי ספורט אבל גם מספר תחרויות יופי. אני אסביר למה אני מתכוון: ענף ספורט הוא סוג של משחק בו יש חוקים מאוד מוגדרים של איך משחקים ואיך מנצחים. יש הגדרות ברורות של מה מותר ואסור לעשות ויש נוסחה מאוד ברורה, מתמטית ממש, שקובעת מי מנצח. בכדורגל, מי שהצליח להבקיע יותר גולים מנצח. בכדורסל, סל מתוך העיגול שווה 2 וסל מחוץ לעיגול שווה 3 ומי שיש יותר נקודות בסוף 40 דקות לוקח את הגביע. יש ענפים עם חישוב נקודות יותר מסובך אבל בהרבה מקרים באולימפיאדה, למשל, מי שמגיע יותר רחוק או יותר מהר או יותר גבוה מנצח. עד שמגיעים לתחרויות יופי. לפני הכל, אין לי שום בעיה עם תחרויות יופי. כמעט כל ה-X-Games (שאני מאוד אוהב לראות) הם תחרויות יופי. אבל אני לא חושב שמקומם באולימפיאדה. תחרות יופי, לפי הגדרתי, היא תצוגה של יכולות שבה לא ברור מלכתחילה איזה מהלך שווה יותר, איזה פעולה תקרב אותך לניצחון ואיזה לא. וכשמגיע הזמן להחליט מי ניצח ומי הפסיד אז יש קבוצה של אנשים שמפעילים שיקול דעת כלשהו (שגם לא לגמרי ברור) ומחליטים על דעתם מי שווה יותר. ואני אחזור על זה שוב, אין לי בעיה עם תחרויות יופי. אבל באירוע גופני טהור, אירוע שנועד לבחון בני אדם אחד נגד השני ולבדוק מי מגיע יותר קרוב לגבולות היכולת האנושית, אירוע שנועד למתוח את אותה יכולת לקצה הגבול שלה, אני לא חושב שיש מקום Continue Reading →
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.