אולימפיאדה, ספורט ותחרויות יופי
ועכשיו, משהו שונה לחלוטין…
יש לי כמה בעיות עם האולימפיאדה. צפיפות, פקקים, חוסר שידור נורמלי. אבל אלו לא משנות כרגע.
ואני יודע שהרבה אנשים לא יסכימו איתי אבל יש באולימפיאדה הרבה ענפי ספורט אבל גם מספר תחרויות יופי.
אני אסביר למה אני מתכוון: ענף ספורט הוא סוג של משחק בו יש חוקים מאוד מוגדרים של איך משחקים ואיך מנצחים. יש הגדרות ברורות של מה מותר ואסור לעשות ויש נוסחה מאוד ברורה, מתמטית ממש, שקובעת מי מנצח. בכדורגל, מי שהצליח להבקיע יותר גולים מנצח. בכדורסל, סל מתוך העיגול שווה 2 וסל מחוץ לעיגול שווה 3 ומי שיש יותר נקודות בסוף 40 דקות לוקח את הגביע. יש ענפים עם חישוב נקודות יותר מסובך אבל בהרבה מקרים באולימפיאדה, למשל, מי שמגיע יותר רחוק או יותר מהר או יותר גבוה מנצח. עד שמגיעים לתחרויות יופי.
לפני הכל, אין לי שום בעיה עם תחרויות יופי. כמעט כל ה-X-Games (שאני מאוד אוהב לראות) הם תחרויות יופי. אבל אני לא חושב שמקומם באולימפיאדה. תחרות יופי, לפי הגדרתי, היא תצוגה של יכולות שבה לא ברור מלכתחילה איזה מהלך שווה יותר, איזה פעולה תקרב אותך לניצחון ואיזה לא. וכשמגיע הזמן להחליט מי ניצח ומי הפסיד אז יש קבוצה של אנשים שמפעילים שיקול דעת כלשהו (שגם לא לגמרי ברור) ומחליטים על דעתם מי שווה יותר.
ואני אחזור על זה שוב, אין לי בעיה עם תחרויות יופי. אבל באירוע גופני טהור, אירוע שנועד לבחון בני אדם אחד נגד השני ולבדוק מי מגיע יותר קרוב לגבולות היכולת האנושית, אירוע שנועד למתוח את אותה יכולת לקצה הגבול שלה, אני לא חושב שיש מקום לאירוע מעורפל כמו תחרות יופי. מכל סוג. וכן, אני אגיד אותו הדבר אם, איך שהוא, אחד מהאירועים מה-X-Games יוגדר כענף אולימפי.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
למה למשל אתה קורא תחרות יופי? לכל הענפים שאני מכיר יש חוקים די מוגדרים.
כל התרגילי קרקע והחברים שלהם.
פחות או יותר כל ספורט שבו יש שופט שהתפקיד שלו לא מסתכם בלוודא שאנשים לא מרמים או להכריע, מרוב נסיונו, במחלוקות לגבי נוסחת חישוב הנקודות.
גם לאלו יש חוקים מאוד ברורים, הם פשוט מאוד מסובכים. למען האמת, אני יכול לשפוט אותם אם יהיה לי המפתח הנכון (מה שאומר כמה יש להוסיף או להוריד על כל דבר).
בתרגילי הקרקע למשל, הציון מתחיל מערך מסוים (שאני לא זוכר מה הוא). עבור כל תרגיל ברמת קושי מסויימת (יש ארבע רמות) מקבלים תוספת של x נקודות (בהתאם לרמת הקושי), כאשר יש גבול לכמות תרגילים אפשר להוסיף מכל רמת קושי (וגם יש ערך מוגדר עבור תרגיל חדש שעדיין לא ניתן לו ערך – כי הוא חדש).
עבור כל סוג טעות יש ערך קבוע של נקודות שמנכים (פה אין הגבלה, אפשר עבור אותה טעות שחוזרת לנכות כל פעם שהיא חוזרת).
הציון הסופי הוא שיקלול של שני הדברים האלו. יש שלושה שופטים, תפקיד האחד זה לחשב את הציון ההתחלתי של התרגיל בהסתמך על כל האלמנתים שהיו בו, תפקיד השופט השני הוא להגדי כמה נקודות יש לנכות מהתרגיל. השופט השלישי הוא השופט הראשי ומכריע דיונים (ועוד כמה תפקידים שאני לא זוכר).
אז לסיכום – יש חוקים מאוד מוגדרים, הם מסובכים, אבל הם קיימים. אני מסכים שזו תחרות יפה, אבל היא לא תחרות יופי.
אני עדיין לא מסוגל להבין איך זה לא תחרות יופי.
זה כמו שאיינשטיין אמר: “אם אתה לא מסוגל להסביר את התאוריה שלך לילד בן חמש, אתה לא מבין אותה מספיק טוב.”
לפי דעתי, אם אתה לא מסוגל ללמד מחשב לחשב את הנוסחה הזאת, אם אתה לא מסוגל להגדיר מראש מה צריך לעשות כדי לנצח אז זאת תחרות יופי.
האם אתה מסוגל להגיד לי, לפני שהתחרות מתחילה, מה בן אדם צריך לעשות כדי להשיג את התוצאה המושלמת או כדי להיות ראשון בתחרות?
בריצה, אם תמיד תהיה לפי כולם אז תנצח. בקליעה למטרה, אם תמיד תשחיל את הכדור במרכז אז תקבל תוצאה מושלמת.
אפשר להסביר לילד בן 5, פשוט צריך את שתי הטבלאות (תוספת ניקוד לאלמנט, הפחתת ניקוד לטעות). וכן, אני יכול להגיד לך איך לנצח בתחרות: תרכיב תרגיל עם ציון התחלתי 10 ותבצע אותו באופן מושלם.
אגב קליעה למטרה – אם אף אחד לא השכיל במרכז, אז הקרוב ביותר מנצח, אותו דבר פה, אם אין ציון 10, אז הכי גבוה מנצח.
ואם אני ממציא תרגיל חדש?
אז יש לזה ניקוד סטנדרטי (ומאוד גבוהה אם אני זוכר נכון) בתחרות, ואח”כ נותנים לו ציון קבוע
אז מתי מלמדים מחשב איך לעשות את זה?
בהנחה שיש היום תוכנות motion recognition מוצלחות, אפשר כבר היום. אבל זה לא יעבוד כי אנשים לא אוהבים מחשבים כשופטים.