Preservation and Time
ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים.
זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה.
כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים.
זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון.
לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם מתישהו.
רעיונות למשחקים שצריכים להיכנס או לז’אנרים שלא התייחסתי אליהם יתקבלו בשמחה.
Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 14 comments.
אני חושב שיש לך הערכת חסר רצינית של הזמן שסדרות דורשות. פרק ממוצע של סדרה הוא כ40-45 דקות. עונה סטנדרטית נעה בין ה20 ל24 פרקים. זה אומר שהגבול התחתון שלך הוא בערך 12 שעות לעונה. וזה מניח שיש רק עונה אחת – להרבה סדרות טובות(NCIS:LA, Criminal Minds, Farscape, Babylon 5…) יש יותר מאחת
אני נוטה שלא להסכים. יש מעט מאוד סדרות שהייתי קורא להם חובה או אפילו חובה ברובן שהן כמה עונות של 24 פרקים. כרגע אני מסוגל לחשוב רק על Farscape ועל Babylon 5. אני לא מחשיב את האחרות שהזכרת למרות שיש לי חיבה אליהן, לא הייתי קורה להן חובה. לצערי, רוב הסדרות הממש טובות קצרות יותר. וגם אם כן, 24 פרקים של 40 דקות סוגרים ב-16 שעות ואפשר אפילו מהר יותר אם רוצים. משחק טוב יעסיק אותך לפחות אותו הזמן אלא אם כן אתה עושה speed run.
הסיבה שאני עושה את ההבדלה הזאת ככה היא שאם סדרה ארוכה יותר זה לרוב בגלל שהיא מספרת מספר סיפורים ולא סיפור אחד ארוך.
גם אם אני מכליל את באפי, סדרה שאני מאוד אוהב והייתי קורא לרוב חובה, אני לא יכול להשוות אותה במצפון שלם כי יש שם המון סיפורים. כל עונה בערך היא סיפור נפרד אם לא כמה.
אי אפשר להתייחס בכלל למשחקי פלטפורמה בלי לעשות כמה סיבובים על Pacman, ואז קצת Commander Keen. זה כמו שתבקש ממישהו שלא עבר שום השכלה קלאסית להעריך את המונה ליזה – אין לו שום כלים להתייחס לזה חוץ מ”תמונה יפה, אבל אני מעדיף את אדם היוז”.
אז הרשימה שלך אולי שימושית, אבל רק כבסיס למאמץ יותר רציני – כמו, למה Heavy Rain כל כך טוב – מה הוא עושה נכון שמשחקי הרפתקאות אחרים לא ואיך אנחנו מזהים את זה: לדוגמה מה הוא שואב מ-Full Throttle? אם תרצה להסביר למישהו למה Heavy Rain נמצא ברשימה שלך ו-Perfect Dark לא, מה הבסיס שלך – מה אותו אדם צריך לשחק קודם כדי להעריך את Heavy Rain?
אגב, עזוב קלאסיקות אמיתיות, איפה:
– God Of War
– Metal Gear Solid
– .hack
– איזשהו משחק הרפתקאות של Lucas Arts ?
וכמו שאמרתי, חלק מהמשחקים שם עוד לא שיחקתי. אז אני לא יכול להגיד לך אישית, עדיין, למה Heavy Rain כל כך טוב.
את כל המשחקים שציינת בשם לא שיחקתי אז אני ממש לא יודע. במיוחד כש-God of War ו-DMC מגדירים ז’אנר שאני אישית לא ממש מתחבר אליו ולא שיחקתי.
MGS הוא בגדול ז’אנר בפני עצמו (אם כי הוא קרוב יחסית למשחקי הריגול של Rainbow Six ו-Splinter Cell) וכדאי להכיר אותו.
אבל הנקודה שרציתי להעביר, זה שלא ברורה לי המטרה של הרשימה הזאת – אם זו רשימה בשביל עצמך כדי שתזכור איזה משחקים מדהימים שיחקת (או שאתה צריך לשחק), אז מצוין. לעומת זאת, אם זה אמור להיות “check list” למישהו שאתה רוצה להכיר לו את המשחקים המדהימים האלה, אז חסר לי פה הרבה פרספקיטבה היסטורית – כן, פרספקטיבה כזאת מאריכה את הרשימה לפחות פי שלוש או ארבע, אבל בלעדיה הרשימה הזאת חסרת ערך כ-check list לשחקן צעיר שרוצה להבין במה מדובר.
את Metal Gear Solid לא שיחקתי ולכן לא יכול להגיד עליו הרבה. אבל God of War נראה לי כמו גרסה מפושטת של ה-Third Person Action Brawler שלהשוות בינו לבין Tomb Raider או Prince of Persia או אפילו Urban Chaos זה קצת מעליב.
את Urban Chaos, פחות או יותר המשחק השני שאי פעם קניתי, כבר יצא לך לשחק?
למען האמת, עכשיו אני חושב על לכתוב סוג של מדריך נייד למשחקים ומה הושפע ממי ומי הקדים את מי…
א. http://www.penny-arcade.com/comic/2007/03/19
-א. אז חסר לך הרבה פלטרומרים ברשימה הזאת.
את Tomb Raider המקורי ניסיתי לשחק לפני כמה שנים ולא ממש הצלחתי. אני כנראה אנסה שוב כשהחדש ייצא. (דרך אגב, ראינו פרסומת לו בקולנוע. זה מגניב.)
אני מסכים שהרעיון של God of War מאוד מגניב. הביצוע, לעומת זאת, עוד לא ראיתי עולה את רף היבש ובנאלי. יכול להיות שהמשחקים החדשים יותר כן אבל שוב, לא שיחקתי. זה בכלל יצא ל-PC?
אם יש לך הצעות לדברים שצריכים להיות שם, אני אשמח לשמוע. לא טענתי שאת הכל זכרתי.
אז איזה מהם צריך להיות ברשימה שלך? לדעתי בטוח הראשון ואולי כמה פריטים נבחרים מהמשך הרשימה, אבל אם אני מבין אותך נכון, לדעתך צריך להיות שם רק המשחק הכי טוב מכל הסדרה, ז”א Legend או Anniversary (לא שיחקתי את השני).
אז אני מניח שאני אצטרך לשחק באחד מהם ולהחליט עם הוא יותר טוב. כי את Oni, את Urban Chaos ואת Prince of Persia אני מאוד אוהב וגם משחקי הבאטמן עשויים נהדר מהבחינה הזאת.
דבר ראשון הסרטון מתעלם מהעובדה שבכל תקופה מה ששורד זה רק היצירות הטובות ביותר או בעלות המזל הרב ביותר לשרוד.
הרוב המכריע של היצירות לא שורדות הלאה והוא נתן כאן רק את הרשימה המפורסמת של דוגמאות בודדות ששרדו.
האם אתה באמת חושב שכל משחקי המחשב שאי פעם נוצרו הם יצירות אמנות שוות ערך לציורי ליאונרדו דה וינצ’י וואן גוך ושייקספיר
האם באמת רק 3 יוצרים בכל ההיסטוריה יצרו משהו אי פעם? למה הוא לא שר את הילולי היצירות שאבדו עם הזמן? כי הן אבדו עם הזמן והוא לא שמע עליהן.
הדברים הטובים נשמרים כי אנשים שומרים עליהם בכוח.
אז נכון, אין המון אנשים כיום שיש להם גישה לפלופי עובד
אבל זה לא נחוץ
המשחקים שבאמת ראוי שישמרו כבר עברו הלאה.
פאקמן אפילו הפך לכותרת הלוגו של גוגל
אקסקום נמכר בסטים וניתן לשחק אותו על מחשב מודרני בקלות
at coolROM
אפשר למצוא המון המון משחקים וותיקים והאמולטורים שלהם וכך לאחרונה יצא לי לשחק את גולדן סאן 2… שבזמנו לא הצלחתי למצוא גרסה שלו שעובדת כראוי לגיימבוי קולור
ואת כל הקסטלוניה הישנים וכן הלאה וכן הלאה.
זה עיניין של מוטיבציה.
לגבי משחקי רשת- ככה זה, זה משחק תלוי המון אנשים וכשאין אנשים אין משחק.
זה כמו שבאירופה של לפני כמה מאות שנים היה מנהג של שיחזור קרבות היסטוריים לשם השעשוע- מן לארפ המוני שכזה- וכיום אי אפשר לשחזר את החוויה כי אנחנו לא חיים באותו הלך רוח.
זה תהליך סלקציה שאנחנו עושים כל הזמן, אתה יכול לבכות על מי שנותר על רצפת חדר העריכה אבל אתה גם יכול להצטרף למאמץ להחיות את מה שאתה אוהב להביא את המשחקים האלו לקהל חדש
לגבי להתייחס למשחקים כיצירת אמנות- זה תהליך חברתי איטי אך קיים. הדור הישן שמאמין שמשחקים זה ילדותי הולך ונעלם, הדור החדש שמכיר בערך האמיתי של המשחקים כמדיה אמנותית בנוסף לבידורית גורם לכך שיש תארים אקדמאיים במשחקי מחשב וכו
we live in interesting times
:)
אני מאוד שמח שיש משחקים שמשמרים ומעבירים הלאה, גם אם זה רק בתוך קונסולה וירטואלית בתוך קונסולה וירטואלית. וזה מאוד נכון, מה שישמר זה מה שיש אנשים שירצו לשמור.
אז אפשר להגיד על זה “יופי!” כשמדובר במשחקים כמו כל משחקי XCom (שזמינים כולם ב-Steam) אבל להגיד “חבל…” כשאנשים מתלהבים מהמשחק בסרטוני YouTube שנטענים או, קודם לכן, מסנייק בטלפון ואני מנסה להסביר להם מה זה Nibbles אבל לא יכול להדגים.
מה שאני מנסה לעשות עם הרשימה שלי היא לפנות לדור הנוכחי. מאוד אהבתי את XCom המקורי אבל כשניסיתי לחזור אליו לאחרונה לא הצלחתי, הוא כבר לא כל כך עובד. XCom החדש, לעומת זאת, נהדר.
מה שיקרה בעתיד, כשיתיחסו למשחקים כאל אמנות, זה מה שקורה לכל אמנות שרוצים לשמר- ישמיו אותה במוזיאונים ייעודיים.
במוזיאון לציור האמנות תלויה על הקיר לצורך התבוננות
במוזאון מדע המוצגים זמינים הלהפעל הקהל
במוזאון למשחקים ייצרו את החוויות שאתה מדבר עליהן. יתנו לך קונסולת סגה ענתיקה מול מסך טלוויזיה שחור לבן
וכן הלאה.
התחום לא עד כדי כך וותיק שדברים באמת חשובים יכולים להעלם לנצח. וכבר עכשיו יש דיון ער חי ובועט על היחס הראוי למשחקים כיצירות אמנות.
אתה יכול להצטרף לאלו שמשמרים את התחום כבר מעכשיו. לי אין חששות רציניים מספיק כדי לטרוח.
יש לי קונסולות מעלות אבק בבית ואין לי שום רצון לחזור לשחק בהן כשיש לי גישה יותר נוחה ויותר זולה למשחקים שלהן דרך אמולטורים על קונסולה אחרת.
גיימבוי קולור וגיימבוי אדוואנס היו שתי קונוסולות ששתו לי כסף ובטריות אינסוף- וזה זיהום סביבה בנוסף לכסף.
היום אפשר לשחק את כל המשחקים שלהם דרך אמולטור על הפי-אס-פי שלי והוא יותר נוח ויותר זול.
מה שיותר חשוב כאן זה ששימרתי את החוויה של המשחק ולא את הקונסולה הספציפית.
ויש משחקים שלא שורדים את מבחן הזמן, ריימן הראשון פעם היה משחק שריתק אותנו, היום איכשהו אנחנו זונחים אותו די בהתחלה, הוא כבר לא כיף- האבולוציה שלנו כשחקנים הותירו אותו מאחור.
ויש משחקים כמו פיינל פנטסי 7 שעדיין טובים בעיני וכבר השקעתי בו מעל ל1000 שעות- ברצינות מלאה.
ואקסקום וקסטלווניה סימפוניה של הליל כנ”ל.
מי ששורד את מבחן הזמן, כמו המונה ליזה, ישרוד לאורך זמן. מי שלא- יעלם באבק הדורות וטוב שכך. אחרי הכל גם במוזאונים יש מגבלת מקום וגם לזמן הפנוי יש מגבלות
ומי שמחליט זה אנחנו
אני מבין לחלוטין.
המשחק הראשון ששחקתי על ה-286 היה Death Track. אהבתי את המשחק הזה. חרשתי אותו לרמה שידעתי את הקודים של ההתחלה (מה הדמויות אוהבות וכל זה) בעל פה. ניסיתי לחזור אליו עם DosBox לפני כמה שנים ופשוט לא הצלחתי. הצלחתי לשחק את Street Rod הראשון אבל השני כבר היה בלתי שחיק. וחבל.
וזאת בדיוק הכוונה שלי עם הרשימה, לתת את אלו שיהיו הכי טובים מבין אלו ששחיקים כי לאנשים אין הרבה זמן.