Mechanics Influences Morality
לאחרונה שיחקתי את Deus Ex: Human Revolution, את Dishonored ואני בעיצומו של Assassin’s Creed. אני מזכיר את כולם בבת אחת כי הם גרמו לי, כל אחד בתורו, להסתכל על המוסריות, לחודית על המוסריות של להרוג אנשים, בצורה אחרת לחלוטין. מכיוון שלכל אחד מהם (ל-Assassin’s Creed פחות) יש סוג של מכניקת טוב ורע אז אם קיימת הסקאלה של מוסריות טהורה לחלוטין שבה כל חיים הם קדושים בצד אחד ומוסריות אפלה בה כל אחד הוא טרף בצד השני אז הייתי ממקם את Dishonored כמעט לגמרי בקצה הטהור, את Assassin’s Creed כמעט לגמרי בקצה האפל ואת Human Revolution איפה שהוא באמצע.
אתחיל מההתחלה: ב-Human Revolution משחקים שכיר חרב, איש פעולה תאגידי, מתוגבר קיברנטית במשימות ריגול (וקצת לא ריגול) תעשייתי מסביב לעולם. פוגשים המון אנשים מכל אורחות החיים מצוללי הפחים ברחוב ועד ראשי תאגידים בין לאומיים. ואנחנו יכולים לבנות, בעיקר בעזרת מאפייני פיתוח הדמות אבל גם בראשנו, את הדמות של אדם כאדם טוב שמנסה לרחם גם על הרוצחים של הצד השני או כאדם רצחני בפני עצמו שלא יעצור בכלום כדי להשיג את מטרתו. אבל זה גם קצת מעבר לזה. כשמתחילים להבין איך המכניקה של המשחק עובדת מגלים שאולי אפשר להשיג נקודות נסיון (ולכן עוד יכולות ושידרוגים) בצורה יפה מאוד על ידי להיכנס בכל דבר שזז ולרסק לו את הצורה, Guns Blazing וכל זה, אפשר להשיג משמעותית יותר עם נוקטים בגישה יותר שקטה, בלתי נראית ועל ידי הימום אנשים בלבד. בשבילי, ואני מניח שבשביל רוב האנשים בפעם הראשונה שהם משחקים, זה מנחה אותי לקחת את הגישה השנייה על מנת למקסם את הרווחים שלי. אז מה שיצא לי הוא אדם שבכל מצב אפשרי ניסה לנהוג בעצימות נמוכה ולחסוך בחיים של אנשים ככל האפשר. כך שבסוף המשחק, חוץ מהבוסים שאי אפשר להימנע מלהרוג (למרות שהייתי נמנע אם הייתי יכול), הרגתי אולי שלושה אנשים ואולי אחד מהם באמת היה בכוונה.
Dishonored לוקח את הנושא הזה בכלל לקיצוניות. בעוד שב-HR אתה Corporate Goon שמשרת אינטרסים כמעט אנוכיים לחלוטין, ב-Dishonored אתה נלחם להחזיד סדר לממלכה שהושחתה על ידי מורדים מבפנים. האנשים הרעים הם האנשים בשלטון, אלו שרצחו את הקיסרית והרעילו את האנשים. כל השאר יחסית חפים מפשע. ויותר מזה, מהר מאוד המשחק אומר לך ישר לפרצוף שיהיו השלכות רציניות לכמה רעש, נזק והרג אתה גורם, שככל שתהרוג יותר אז הממלכה תיפול יותר ויותר אל התוהו. מה שזה אמר לי הוא שאפילו השומרים וראשי השומרים של האנשים בהם הייתי אמור “לטפל” הם חפים מפשע, פועלים בכפייה וצריך לרחם על נפשותיהם ושאני, בתור ה-Lord Protector, מגן הקיסרית ומשרת המלוכה, לא צריך להיות זה ששוחט את כולם כנקמה אלא זה שמחזיר את הסדר על כנו. וגם, כך גיליתי לקראת סוף המשימה הראשונה, ישנן דרכים לא אלימות להתמודד גם עם מטרות המשימות שלי, גם אותם לא חייבים להרוג. זה צבע את המשחק באור אחר לחלוטין מכל שאר מדמי הרצח ההמוני הקיימים (והסיבה שאני כל כך אוהב משחקי תפקידים או לפחות משחקים עם מאפיינים כאלו). וכך, שבסוף Dishonored היו על מצפוני שני אנשים מתים. אחד נהרג לגמרי בטעות (לא שמתי לב שהעכברים הצליחו להגיע למקום שבו השארתי את גופו חסר ההכרה) והשני הצליח, למען האמת, להרוג את עצמו על ידי נפילה למים עם דגים לא נחמדים וזה היה רשום על שמי. אבל אני לא הרגתי אף אחד מבחירה.
ועכשיו, אני משחק את Assassin’s Creed ודמות השחקן, אל-תאיר (כן, אני יודע איך זה נשמע בעברית), הוא מתנקש. המטרה שלו, הציווי שלו, היא ללכת לכל מיני מקומות ולחסל אנשים. כן, אותם אנשים הם אנשים רעים (לפחות זה מה שאומרים לי) אבל אני הולך לחסל אותם. אותם ואת כל השומרים שמנסים להגן עליהם. כי הם משרתים את הרוע אז דמם מותר. וזה לא רק מטרת המשימה. אם אני אנסה לחסל רק את הבוסים הראשיים אז המשימה שלי תיהפך לקשה במיוחד אם לא בלתי אפשרית וכמעט כל המשימות הצידיות, אלו שעוזרות לי להתנייד בעיר ולהצליח במשימה הראשית, היו לא אפשריות מבחינתי. כי חוץ מללכת ולחסל בכירים נוצרים וכדומה אפשר במשחק גם לטפס על בניינים גבוהים לתצפית, לכייס אנשים עם מידע, לחקור משתפי פעולה, לעזור למתנקשים אחרים ולהציל אזרחים. עכשיו תסתכלו שוב על רשימת הפעולות האלו: לטפס על בניינים? אין בעיה, אף אחד לא חייב להיפגע; לכייס אנשים? בכיף, רק עוקבים אחריהם וגונבים להם מהתיק; לחקור משתפי פעולה? כמה אגרופים והם מדברים… ואז אל-תאיר דוקר אותם כדי שישתקו; לעזור למתנקשים אחרים? כולל לעתים קרובות רצח של שומרי העיר; להציל אזרחים? מחייב קרב מרובה משתתפים מול בין שלושה לעשרה שומרים. ואם אני איך שהוא, אפילו על ידי ריצה מהירה מדי, מפריע לסדר הציבורי, מיד נשמעות קריאות ה”מתנקש! תפסו אותו!” ואני מושא של מרדף אינטנסיבי ברחובות העיר. אז מה אני עושה עכשיו? דוחף את הלהב הנסתר שלי לביטנו של כל שומר שאני רואה ברחוב. ליתר ביטחון, שיהיו פחות לרדוף אחריי.
אז הנקודה שלי היא כזאת: כל אחד מהמשחקים האלו נותן זווית אחרת על המוסריות של להרוג אנשים. בעוד Assassin’s Creed מעודד את זה, Human Revolution אומר שעדיף שלא ו-Dishonored שולל זאת באופן פעיל. וזה רק חלקית עניין של סיפור ואווירה. זה ממש טבוע במכניקה של המשחק. וכידוע, שחקנים הולכים אחרי המכניקה, כל דבר שייתן להם למצות את המשחק והדמות שלהם כמה שיותר. אז אני רוצה להעלות את המודעות לנושא הזה של המכניקה והמוסריות. שעל ידי מכניקה הקיימת המשחק, ההשקפה שלי על האם זה בסדר להרוג אנשים משתנה ממשחק למשחק: Assassin’s Creed – רק לא את האזרחים; Human Revolution – אם אפשר, רק את הבוסים; ו-Dishonored – שלא תעז.
Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.