Mechanics Influences Morality

לאחרונה שיחקתי את Deus Ex: Human Revolution, את Dishonored ואני בעיצומו של Assassin’s Creed. אני מזכיר את כולם בבת אחת כי הם גרמו לי, כל אחד בתורו, להסתכל על המוסריות, לחודית על המוסריות של להרוג אנשים, בצורה אחרת לחלוטין. מכיוון שלכל אחד מהם (ל-Assassin’s Creed פחות) יש סוג של מכניקת טוב ורע אז אם קיימת הסקאלה של מוסריות טהורה לחלוטין שבה כל חיים הם קדושים בצד אחד ומוסריות אפלה בה כל אחד הוא טרף בצד השני אז הייתי ממקם את Dishonored כמעט לגמרי בקצה הטהור, את Assassin’s Creed כמעט לגמרי בקצה האפל ואת Human Revolution איפה שהוא באמצע. אתחיל מההתחלה: ב-Human Revolution משחקים שכיר חרב, איש פעולה תאגידי, מתוגבר קיברנטית במשימות ריגול (וקצת לא ריגול) תעשייתי מסביב לעולם. פוגשים המון אנשים מכל אורחות החיים מצוללי הפחים ברחוב ועד ראשי תאגידים בין לאומיים. ואנחנו יכולים לבנות, בעיקר בעזרת מאפייני פיתוח הדמות אבל גם בראשנו, את הדמות של אדם כאדם טוב שמנסה לרחם גם על הרוצחים של הצד השני או כאדם רצחני בפני עצמו שלא יעצור בכלום כדי להשיג את מטרתו. אבל זה גם קצת מעבר לזה. כשמתחילים להבין איך המכניקה של המשחק עובדת מגלים שאולי אפשר להשיג נקודות נסיון (ולכן עוד יכולות ושידרוגים) בצורה יפה מאוד על ידי להיכנס בכל דבר שזז ולרסק לו את הצורה, Guns Blazing וכל זה, אפשר להשיג משמעותית יותר עם נוקטים בגישה יותר שקטה, בלתי נראית ועל ידי הימום אנשים בלבד. בשבילי, ואני מניח שבשביל רוב האנשים בפעם הראשונה שהם משחקים, זה מנחה אותי לקחת את הגישה השנייה על מנת למקסם את הרווחים שלי. אז מה Continue Reading →


Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Play More Games!

אני נתקל בזה לעתים קרובות עם הרגילים, במידה ואני בכלל מנסה להציע את הנושא. הבעיה היא שרוב האנשים כיום, חוץ מאותם חובבים, כשיציאו להם לשחק משחק לוח או משחק קלפים כבילוי לערב במקום לצאת לפאב, במקרה הטוב יעקמו את אפם או, במקרה הרע, יטילו ספק בעוצמת הקשר שאתם מקיימים עם המציאות. אבל למה? לפי דעתי, רוב האנשים, בהינתן וזה משחק שמתאים להם והם מסוגלים לעבור את שלב ההתחלה, באמת יכולים להנות. אבל הרוב אפילו לא ינסו להתחיל כי הם חושבים שמשחקי לוח זה ילדותי ומעפן. למה? אתר Cracked מנסה לענות על השאלה הזאת עם רשימת ששת המשחקים שהרסו את זה לכולם. 6) סולמות ונחשים – משחק שמשחק כמעט כל ילד קטן וכל ילד בטח מבין כמה זה מטופש איפה שהוא בסוף הגיל החד-ספרתי. הרי זה תכל’ס משחק שתפקיד השחקן בו מסתכם בלגלגל קוביה. כל השאר כבר מחוץ לשליטה שלו. זה כמו לשים סוס במירוץ רק בלי כל הקטע של לבחור את הרכב, לאמן את הסוס, לדאוג לבריאות שלו וכן הלאה. מצטרפים למשחק ומשם זה כבר מזל. בכתבה הם משווים את זה לגרסת משחקי הלוח של תוכניות “ריאליטי”. למה שאנשים ירצו לשחק בזה? מכיוון שאני לא מכיר את King of Tokyo אז בשביל האנשים שאוהבים לגלגל קוביות אני אמליץ על Zombie Dice למתחילים ועל To Court the King למתקדמים. 5) משחק החיים – כשגדלתי בקיבוץ, לשכן שלנו, חבר של אח שלי, היה עותק של משחק החיים. אני זוכר שהייתי מבקש להשאיל ולשחק את המשחק לעתים כל כך קרובות שלאחים שלי נמאס כל כך ממנו שהייתי צריך להפציר ולשכנע ולשחד כדי שישחקו Continue Reading →


Posted in Gaming, Humanity, Stories of My Life, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Free Ranging: Don’t Spy

אחד הסיפורים שקראתי באתר Free Range Kids נכתב על ידי ילד בן 17. הוא מספר על ידיד שלו שגדל בצורה ההפוכה לגמרי מהתורה המושרית מהאתר. הוריו של הידיד היו מסתכלים בילקוט שלו כל יום כשהיה חוזר מבית ספר “ליתר ביטחון”. מה שיצא מזה הוא ילד שיודע שההורים שלו לא סומכים עליו ורק מענישים אותו. והמספר גדל בבית בו אמא שלו אומרת לו שאם הוא הולך למסיבה שיהיה בה אלכוהול אז שיזהר לא לשתות יותר מדי ואם הוא במצב רע או צריך עזרה אז שיתקשר והיא תבוא. אז הידיד בורח מהבית ומשתכר והולך לבית חולים ולא מתקשר להורים שלו כי הם רק ירדו עליו והמספר מתקשר לאמא שלו אם הוא במקרה כן מסתבך בצרות. מצד אחד, יש ילד שמדברים איתו, מקשיבים לו, עוזרים לו ומייעצים לו. והוא גדל להיות אדם צעיר בוגר לגילו שמסוגל לתקשר בצורה הגונה ואמיתית. מצד שני, יש ילד שמחרימים לו דברים, מחטטים לו בפרטיות ומפעילים עליו משטר צבאי. אלו תוצאות ישירות ומדידות של צורת גידול ילדים אחת מול השנייה. עכשיו, הורים והורים לעתיד צריכים לשאול את עצמם, איזה ילד עם מעדיפים שיצא להם?


Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

אמינות זה חשוב

אמינות זה חשוב לי בכל דבר שאני עושה. אם אני רואה סרט, קורא ספר, כותב סיפור או משחק והמכניקה המוצגת לא אמינה, לא עקבית או פשוט סותרת את מה שאני יודע שנכון, זה מפריע לי. זה מנתק אותי מהסיפור ופוגע ביכולת שלי להיכנס לעולם ולרוב גם באינטליגנציה שלי. וכשזה קורה מספיק פעמים ברציפות, אני מפסיק. בהארי פוטר זה הפריע לי אבל באמת חשבתי על זה רק לאחר שסיימתי. בלופר זה מאוד הפריע לי כך שהתחלתי לרטון מיד כשהסרט הסתיים. ואז לאחרונה הרמתי את Batman – Book of the Dead וזה כל כך הפריע לי שהפסקתי באמצע. Book of the Dead נחשב ל-DC Elseworld. זה גרסה אלטרנטיבית לבאטמן בו מרת’ה ותומס היו עדיין מאוד עשירים אבל ארכיאולוגים בתחביבם העיקרי. והם נרצחו בגלל איזו שהיא קונספירציה מסובכת שקשורה לאוצר ידע אדיר שהושאר במצריים ואיזה שהוא אל עטלף עתיק. זה מתחיל עם קצת זכרונות של ברוס וויין, קצת הסברים מעורפלים על מה קרה לפני 14,000 שנה וארכיאולוגית צעירה שמגיעה לאחוזה כדי לשכנע את ברוס לממן לה את המחקר שהוא בכל מקרה התכוון לבצע בעצמו. ופה זה התחיל לעצבן. יש פה מעט ספוילרים אבל הם ברורים לחלוטין מ-20 העמודים הראשונים. אז בסדר, אטלנטיס הייתה קיימת והתושבים היו חייזרים מכוכב לכת אחר והם השאירו דברים למאיה ולמצרים ובגלל זה יש פרמידות גם באפריקה וגם בדרום אמריקה. והיה שם איזה שהוא ריב בין [הכנס שם של אל מצרי] ובין [הכנס שם של אל מצרי אחר] ובלה בלה אל עטלף. בסדר. ואז הארכיאולוגית התחילה לפלוט שטויות על המאיה שצריכות להיות שטויות ברורות לכל אדם עם הגיון בריא Continue Reading →


Posted in Art, Practice, Reviews, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

The Power of a Dog

זה ארוך אבל קחו את הזמן לקרוא את זה. אז כן. זה הכוח של כלב. לפעמים אני חושב על האם אנחנו מתייחסים לכלבים שלנו מספיק טוב. האם אנחנו בכלל מסוגלים להחזיר להם את כמות האהבה שהם נותנים לנו. ואני מנסה. זה גם גורם לי לחשוב על המחזוריות של כל הענין. מוצארט כרגע בן שנה וחצי. אם יהיה לנו מזל אז הילד שלנו ידע להגיד ‘כלב’ גם אם לא ‘מוצארט’ כשיגיע זמנו. ואני יודע את זה. וידעתי את זה כשלקחנו אותו. ואני עדיין אדע את זה כשיגיע הזמן שלו. ואני אדע את זה שנגיע שוב לצער בעלי חיים לחפש הולך על ארבע חדש להוסיף אל המשפחה שלנו. ואנחנו נמשיך לעשות את זה לעצמנו. כי כל מה שבאמצע שווה את מה שבסוף. גם אם הבסוף הזה מחלחל קצת אל האמצע כשאני, כמו עכשיו, נזכר בכלבים שהיו לי, בכלבים שהכרתי, ועכשיו כבר אינם. כי גם עם אנשים שמאוד קרובים אליך יכול לקרות שהם ישנאו אותך, גם אם רק לרגע, אבל כלב תמיד יאהב אותך בלי שום תנאים.


Posted in Art, Humanity, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

!מורים! תלמדו מעניין

עוד הרצאה חכמה שראיתי ב-TED  לאחרונה מדברת על איך ללמד מדע בצורה מעניינת. וזה עוד משהו שאני חושב עליו כבר הרבה זמן. אני חושב על איך צריך לשנות את מערכת החינוך. הרעיון של ממש לספר סיפור בכיתה חדש גם לי. אבל בתור בן אדם שמתעניין בחינוך ועסק בחינוך ממספר כיוונים, כולל מהצד הלומד, אני יודע שבשביל ללמד בצורה אפקטיבית זה חייב להיות מעניין. והדרך הכי טובה להפוך משהו למעניין הוא על ידי להפוך אותו לסיפור או למשחק. אז זה מה שאני אומר ולשם אני מכוון. לימוד צריך להיות כיף. עדכון: ויותר מזה, את רוב הדברים אפשר ללמוד לבד. כל מה שצריך זה סקרנות ומוטיבציה. אז כן, זה לא מתאים לכל אחד אבל אני חושב שרוב האנשים יכולים להסתדר לבד עם ללמוד את הדברים שהם רוצים. כל מה שצריך זה את הכלים ואת הגישה לידע. הידע עצמו לא צריך להיות המטרה וצריך להיות זמין לכולם. המטרה צריכה להיות ההבנה. זה מזכיר לי את Accelerando. שם, בכלכלה 2.0, המטבע העובר לסוחר הוא אינטליגנציה. וזה מה שבאמת צריך לעניין, היכולת להבין ולהשתמש בידע, בעיקר יצירתיות.


Posted in IT, Practice, School, Thinking Out Loud by with 1 comment.

All Kinds of Minds

אחת ההרצאות האחרונות שראיתי ב-TED הייתה על מישהי שמדברת על הספקטרום האוטיסטי ואיך לא צריך לפחד ממנו או להרעיף עליו כמה שיותר תרופות עד שהוא יעלם. אני לא בטוח כמה היא על הספקטרום אבל היא אומרת בצורה מלאה ורהוטה משהו שאני חושב כבר כמה זמן: אוטיזם הוא ספקטרום שאפשר להגדיר מ-0 (לגמרי “נורמלי”) ועד 100 (לגמרי “אוטיסטי”) וככל שנעים על הסקאלה הזאת מ-0 לכיוון 100 אז כישורי התקשורת והכישורים החברתיים יורדים אבל היכולות האנליטיות והחשיבה הרב-גונית מתחזקות. זאת אומרת, ככל שהאדם יותר אוטיסטי, הוא אולי מסתדר פחות טוב עם אנשים, לפעמים עד רמה שאין אצלו במוח את ההקשרים של שפה וחברה שכולנו לוקחים מאליהם, אבל הוא מסוגל לחשוב חזותית בצורה שמאפשרת לו לדמיין מתמטיקה ופיזיקה כדברים מוחשיים (איינשטיין) או לתכנן מכונות מורכבות ולבדוק איך הן פועלות במוחו בלבד (טסלה) ובכך אפילו לעצב מחדש את ההבנה האנושית. אז לא צריך לפחד או להיזהר או לנסות לרפא את האנשים האוטיסטים. צריך לעזור להם בהתמודדות עם העולם למידה שהם צריכים ולחכות בציפיה למה שיצא ממוחם ולקוות שזה יהיה מגניב. ואני אפילו חושב שאולי האוטיזם הוא לא מחלה מסוכנת שמאיימת על המין האנושי אלא אולי הפתח שאנחנו צריכים כדי להתקדם, אולי אפילו סממן מקדים לסוג חדש של אנשים שיהיו בעתיד בחזית ההתפתחות הטכנולוגית ויקחו אותנו למקומות שאפילו לא חשבנו עליהם.


Posted in Humanity, Thinking Out Loud by with 2 comments.

חוקים ודברים כאלו

יש כאלו שאומרים “חוקים נועדו כדי להישבר”. אני מעדיף להגיד שחוקים נוצרו בשביל מי שלא יודע יותר טוב. נהלים נוצרו בשביל שלאנשים יהיה ממשק טוב עם אנשים אחרים בתחומים מסוימים. לכן אני מגדיר את רוב חוקי התנועה בתור ‘נהלי תנועה’ שנועדו ליצור שפה אחת מובנת על הכביש לטובת כולנו. אבל אם נסתכל רגע על חציית כביש. החוק אומר שצריך לחצות במעבר חצייה מסודר לאחר שהוא ברמזור להולכי רגל הפך לירוק. מבחינתי, זה נועד בשביל אנשים שלא מסוגלים להבין לבד מתי אפשר או אי אפשר לחצות כביש. זאת סוג של השלכה של מה שאומרים לכותבים: יש חוקים של כתיבה. יש דברים שכבר נעשו ונבדקו ומקובלים והם שם כי הם עובדים. זה לא אומר שדברים אחרים לא עובדים אבל זה כן נותן סט ברור של מה שכן עובד. ולכן, כך אומרים, ברגע שתכיר את החוקים, תתנסה איתם ותבין למה הם קיימים אז תוכל להתחיל לשבור אותם ואולי גם לכתוב חוקים חדשים. וככה אני חושב על כל החוקים באופן כללי. אני מציית לחוקים עד שאני מבין למה הם נכתבו ואז אני מתייחס למטרה המקורית ולא לחוק.


Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Lighting the Torch Forward

After finishing Dishonored, I went back to playing Torchlight II, seriously. And so far, I’m having great fun. I find that not only is the game fun but the kind of people roaming there are more fun than I remember when I played Diablo II. I mean, there are the occasional games I join and everyone immediately votes me out for some reason (Guys… If you didn’t want anyone in your game, just lock it). And I do feel that I do encounter racism (You don’t speak French/German/Russian/Armenian/Ancient Sumerian? Out with you!) or sexism (I play a female Engineer named Infinity Lorein and you can’t really tell sex from my nickname) but usually people are quite nice and understanding. For example, I like to play slowly: Clear a zone, go over the items I got, throwing away ones I don’t need, complete a quest, go to town to replace old gear with new, maybe enchant or transmute something, and then, when everyone is ready, go for another quest. That concept seemed so alien in the Diablo II servers where everyone ran forward as quickly as possible. It helps, now, that everyone gets seperate loot, but it’s more than that. We stop, we trade, we just talk about gear and builds. Sometimes I have something I can’t use so I trade it for anything cool, not only something that is as good or better. And sometimes I just give it away. And when the other responds with “Awesome! Thanks!”, I just Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Preservation and Time

ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים. זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה. כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים. זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון. לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 14 comments.