Play More Games!
אני נתקל בזה לעתים קרובות עם הרגילים, במידה ואני בכלל מנסה להציע את הנושא. הבעיה היא שרוב האנשים כיום, חוץ מאותם חובבים, כשיציאו להם לשחק משחק לוח או משחק קלפים כבילוי לערב במקום לצאת לפאב, במקרה הטוב יעקמו את אפם או, במקרה הרע, יטילו ספק בעוצמת הקשר שאתם מקיימים עם המציאות. אבל למה? לפי דעתי, רוב האנשים, בהינתן וזה משחק שמתאים להם והם מסוגלים לעבור את שלב ההתחלה, באמת יכולים להנות. אבל הרוב אפילו לא ינסו להתחיל כי הם חושבים שמשחקי לוח זה ילדותי ומעפן. למה? אתר Cracked מנסה לענות על השאלה הזאת עם רשימת ששת המשחקים שהרסו את זה לכולם.
6) סולמות ונחשים – משחק שמשחק כמעט כל ילד קטן וכל ילד בטח מבין כמה זה מטופש איפה שהוא בסוף הגיל החד-ספרתי. הרי זה תכל’ס משחק שתפקיד השחקן בו מסתכם בלגלגל קוביה. כל השאר כבר מחוץ לשליטה שלו. זה כמו לשים סוס במירוץ רק בלי כל הקטע של לבחור את הרכב, לאמן את הסוס, לדאוג לבריאות שלו וכן הלאה. מצטרפים למשחק ומשם זה כבר מזל. בכתבה הם משווים את זה לגרסת משחקי הלוח של תוכניות “ריאליטי”. למה שאנשים ירצו לשחק בזה?
מכיוון שאני לא מכיר את King of Tokyo אז בשביל האנשים שאוהבים לגלגל קוביות אני אמליץ על Zombie Dice למתחילים ועל To Court the King למתקדמים.
במשחק יש 13 קוביות בשלושה צבעים שמסמלים את חוזק האנשים שהזומבים, השחקנים, מתמודדים איתם (ירוק - חלשלוש, צהוב - רגיל, אדום - מסוכן) ומגלגלים כדי להשיג מוחות, להימנע ממטחי רובים ולאכול 13 אנשים לפני כולם
במשחק הזה מתחילים עם שלוש קוביות שמייצגות את ההשפעה שלך בחצר המלכות והמטרה היא להשיג עוד ועוד אנשים לצד שלך, עוד השפעה (קוביות ויכולת לשנות את תוצאות הקוביות) בחצר כך שבסוף יהיה אפשר להסיט את המלך עצמו למטרתך.
5) משחק החיים – כשגדלתי בקיבוץ, לשכן שלנו, חבר של אח שלי, היה עותק של משחק החיים. אני זוכר שהייתי מבקש להשאיל ולשחק את המשחק לעתים כל כך קרובות שלאחים שלי נמאס כל כך ממנו שהייתי צריך להפציר ולשכנע ולשחד כדי שישחקו איתי. אבל עכשיו, כשאני מסתכל עליו ממרחק הגיל, אני מבין כמה חד ממדי המשחק הזה וכמה הבחירות שנעשות בו מינימליות וחסרות השפעה.
Ticket to Ride הוא משחק חמוד אבל בהקשר הזה אני חושב על Space Alert למתחילים או Galaxy Trucker למתקדמים.
זה ממש משחק שיתוף פעולה שבו כל אחד משחק איש צוות בחללית ותפקיד הצוות להתמודד עם איומים המשתנים ממשחק למשחק. צריך להסתובב בחללית, לירות בתותחים, להשתמש בסורק, למלא מצברים ואפילו לשחק עם המחשב. וכל זה דורש תיאום בין כולם ותכנון קפדני מראש בשביל שהמשימה תצליח. ובכל מקרה, גם אם לא, זה עדיין מצחיק
המשחק מתחיל כשכל שחקן צריך לבנות את החללית שלו בעצמו מרכיבים שונים ואז מתנהל סוג של מרוץ מלא אתגרים אל קו הסיום ובכל שלב על המשתתפים להחליט מה הם עושים, בהתאם למה שכבר קרה והסיכויים שלהם לצאת מזה בחיים
4) ארבע בשורה – גם אחד מהמשחקים שנהניתי לשחק… בגן ובכיתה א’. וזהו. לא חשבתי על הנושא שהמשחק פתור כמו שלא חשבתי על כך שאיקס-מיקס-דריקס פתור עד שהתבגרתי. אבל גם המשחק הזה כל קצר, חוזר על עצמו וחד גוני שמרתוני המשחק הגדולים ביותר שאני זוכר בהקשר שלו היו של שניים משלושה ושם כבר נמאס לנו והלכנו לאפות חלות.
אני לא מכיר את Alien Frontiers אבל אם אני מבין נכון את הרגשות שהוא אמור לעורר, אני מרגיש צורך להמליץ על Gloom למתחילים ועל The Stars Are Right למתקדמים.
פה משחקים משפחה מסכנה וגותית והמטרה היא להרוג את כולם בצורה אלימה ומחרידה תוך כדי שמפריעים ליריב על ידי גרימת שמחה למשפחה שלו
לפי דעתי, באזור ה'מנסים להצליח כשכולם מפריעים לכולם', זה אחד המשחקים שעושים את זה הכי טוב. צריך לסדר את השמיים בדיוק כמו שאתה צריך כדי לזמן מפלצות בזמן שכולם מנסים לעשות את אותו הדבר. וזה דורש מחשבה עמוקה, תכנון רחוק ויכולת אלתור מהירה
3) צוללות – גם את צוללות שיחקתי הרבה. וגם זה היה משחק שנמאס אחרי הסיבוב הראשון ולא משהו שרוצים לחזור אליו להרבה זמן. באופן כללי המשחק אקראי. וכשהוא לא אקראי הוא אלגוריתמי ואפשר לתת למחשבים לשחק אותו.
גם את Ricochet Robots אני לא מזכיר אבל אם רוצים תכנון תחרותי וניסיון לדחוף מספרים ואסטרטגיה כמה שיותר מהר, אני ממליץ על RoboRally.
המשחק הזה הוא תחרות בין כל המשתתפים אבל הוא נעשה עם רובוטים על רצפת מפעל אז כל תור מתכננים פעולות ומקווים שכל האוטומציה תעבוד לטובתך ואף אחד לא יירה בך או ידחוף אותך מהלוח. זה כיף, זה מצחיק וזה נהדר
2) ריסק – אני לא שיחקתי אותו כשהייתי קטן. אני שיחקתי קרמבולה. סוג של גרסה מעוברתת כנראה. אבל מזה דווקא נהניתי. לפעמים. אני חושב שאפשר לעשות ריסק כמו שצריך. כשהגעתי לטכניון אז הכרתי את Risk 2200AD שהוא ריסק עם מושבות ים, ירח, יחידות גיבור וכוחות מיוחדים. וזה הופך את המשחק למגניב מאוד. מספיק מגניב כך שהיה תור לקופסה היחידה שהייתה זמינה כל שבוע. אבל אני כן מכיר בכך שאפשר להטות את המשחק כל כך שהתוצאה כבר דיי ידועה מראש. למרות שב-2200AD זה יותר מאוזן. ולמרות שב-2200AD זה יותר מאוזן כבר קרה לי שהתור האחרון נגמר כשאני ועוד שחקן היינו הכי חזקים ועשינו עסקה של “לך שמאלה, אני אלך ימינה ונראה מי ישרוד” והתעלמנו לחלוטין משאר השחקנים.
Settlers of Catan הוא משחק נהדר בשביל לגמול אנשים מריסק או מונופול ויש לו יתרון שהוא בניה כמעט לחלוטין ואין השמדה. אבל לי נמאס ממנו יחסית מהר. אם רוצים משחק בנייה והשתלטות מעניין אני חושב ש-Small World יהיה יותר טוב. ואם רוצים יותר אקשן אז Nexus Ops.
במשחק הזה משחקים גזעי פנטזיה משונים ומנסים להשתלט על המפה בשביל להרוויח נקודות. ובכל רגע כמעט, ההובלה יכולה להשתנות לחלוטין ודברים קטנים יכולים לשנות הרבה. כמו שאפשר לראות בוידאו המצורף
זה משחק טקטי מצומצם וכבד יותר ומעבר לניהול משאבים וחיילים יש גם טקטיקה של קרבות ומשימות מסוימות שצריך לכוון אליהם וזה משחק הרבה יותר אינטנסיבי ולחוץ ובגלל זה אני אוהב אותו. הוא גורם לי להרגיש משהו בסגנון של "יש! שלי! לא! יא מאנייק! תמותו כולכם יא שודדי קברים נצלניים מזליסטים! בואו נשחק שוב."
1) מונופול – המשחק שנמצא בכמעט כל בית וכמעט אף אחד מעל גיל 12 רוצה לשחק. זה כנראה המשחק שאחראי להכי הרבה נזק כאשר אחים גדולים שברו את גבם של אחים קטנים לאחר שאחיהם הגדולים שברו את שלם קודם לכן. לא הייתי אומר שזה משחק של מזל, זה יותר משחק של הלוואי. הלוואי ואח שלי לא ייקח עיר שלמה לפניי אחרת אני בצרות. וזה באמת המשחק שמותח את הניצחון מעבר לנקודה שמגיע לו.
ו-PowerGrid הוא משחק נהדר. אבל מי שרוצה להעלות את האסטרטגיה שלו לרמה הבאה, במידה והוא מוכן לשחק עם הגדולים, שינסה את Twilight Imperium. אני לא אטרח להסביר את TI. זה מסובך מדי. תקראו את החוקים.
Posted in Gaming, Humanity, Stories of My Life, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.