גם למתכנתים יש רגשות
אזהרה: התיאורים ברשומה הוגברו לטובת הדרמה. נא לא לקחת בצורה מילולית. נראה לי שהרבה אנשים מחשיבים תכנות כמקצוע יבש ולוגי לחלוטין בו אנשים מתודלקים על ידי פיצה וקפה הופכים דרישות ואפיונים ל-Features וזהו. אבל מתכנתים גם מושפעים מבעיות רגשיות ונפשיות. כמה מקצועיים שננסה להיות, עדיין יכולות להיות השפעות שיפגעו ביעילות שלנו, במוטיבציה וביכולת ריכוז. ואני לא מדבר פה רק על קרן. זה שיבש לי את השבוע-שבועיים אחרי הידיעה עם פרצי בכי אקראיים וקפיצות ונפילות מוראל, אכפתיות ומוטיבציה אבל הפעם אני מדבר על משהו אחר. כי גם קוד יכול לגרום לתגובות רגשיות. קוד מחשב הוא לא רק אוסף של סמלים היוצרים אלגוריתמים ופעולות לוגיות. קוד יכול להיות אלגנטי, מעצבן, חכם, מדכא, יפהפה ומטריד. יש חתיכות של קוד שאתה לא רוצה לגעת בהם כי אתה מפחד לשבש את השלמות השבירה שלהם או לפגוע ביופי המזוכך שלהן. ויש חתיכות קוד שאתה לא רוצה לגעת בהן כי הן המקבילות הדיגיטליות לערמה גדולה של גללי דינוזאור שנמצאת בחצר הקדמית שלך. ירון נוטה להתעצבן על קוד שלא עושה מה שהוא רוצה. תומר מתמרמר. מקס נהיה ממש מרוכז ואינטנסיבי. עמית בדרך כלל נהנה ומשועשע מבעיות. ברקן בדרך כלל לא אומר כלום. אני נוטה להתייאש. כשאני רואה קוד יפה, אני מעריך אותו. לפעמים אני אפילו בוהה בו כמה דקות, בוחן את הדקויות שלו ומעיין בפרטים כמו מישהו שסוקר יצירת אמנות. אבל קוד לא יפה… קוד לא יפה גורם לי לייאוש. במיוחד אם אני יודע שאני צריך להתעסק בו עוד הרבה זמן. וייאוש משפיע על מוטיבציה, על יכולת ריכוז, על ההנאה מהעבודה. אני לרוב מאוד נהנה ממה שאני עושה. Continue Reading →
Posted in No Category, Programming, Work by Eran with comments disabled.
לא מעדכן כל כך הרבה
אני עכשיו בלחץ גדול בעבודה ואנחנו גם מתכננים טיול לאיטליה לעוד שלושה שבועות בערך אז רוב הזמן שלי תפוס על ידי תיקון באגים ומה שנשאר על ידי חיפוש מקומות מעניינים ותכנון מסלול. אז זה מה שאני אעשה בזמן הקרוב. Google+ וכהשלכה של זה גם Facebook עדיין יהיו קצת פעילים אבל לא הרבה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
תודה לך, מעין, שהוכחת את הנקודה שלי
קורה לי עם הרבה אנשים, כשאני מעלה את נושא תחביב המשחקים לתחומיו, שהם מתחמקים, אומרים שמשחקים זה לא בשבילם, בדרך כלל מנסים להראות כמבוגרים גדולים ואחראיים ושמשחקים, מכל סוג, הם תחומו של הילד הקטן שאין לו דברים חשובים יותר לעשות. וכמו שאמרתי תמיד, האנשים שלא מפנים זמן בשביל הדברים שבאמת גורמים להם אושר, הם האנשים בלי חיים. מה שאני בדרך כלל אומר הוא שהעולם מתחלק לשני סוגים: מי שאוהב משחקים ומי שעדיין לא מצא את המשחק שהוא אוהב. מעין שחקה משחקי תפקידים כשהייתה צעירה יותר אבל בעוד אהבתה לג’אנר לא השתנתה, תחום המשחקים קצת נזנח אצלה. רק לאחרונה, כשהייתה הולכת איתי לערבי משחקים בטכניון או כשהצלחתי לשכנע אותה לנסות משחקי מחשב מסוימים, היא חזרה לשחק יותר. או לפחות, לשחק יותר משחקים שלא מוגבלים ללחיצות אקראיות על דף Facebook. וגם עם זה, היא דיי הגבילה את עצמה למשחקי פאזלים (אחרי ההתלהבות מ-Portal היו גם Q.U.B.E, Vessel, Antichamber ו-Shuggy). היא תמיד אמרה שכל משחקי האקשן הרציניים הם לא בשבילה. אתמול, עמית ציין בפניי שהוא הולך לשחק Towerfall: Ascension אצל חברים. שמעתי על המשחק הרבה. הבנתי שהוא ממש טוב. ממש רציתי לנסות. אבל ידעתי שהוא קיים רק על ה-PlayStation 4 ולנו אין. אז שאלתי אם אפשר להצטרף. נאמר לי שכן. עמית אמר שהוא גם יביא את RoboRally למקרה ונרצה הפסקה מהמכונה הדיגיטלית. במקרה, באותו הזמן, מעין הודיעה לי שהיא גם רוצה לשחק משהו היום. ביקשתי רשות והצעתי לה להצטרף, משתמש ב-RoboRally, משחק ששנינו מאוד אוהבים, כתירוץ שלא תשתעמם גם מול משחק כמו Towerfall. הגענו לשם והתנענו את המשחק. Towerfall הוא משחק פעולה פלטפורמה Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, Maayan, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
אתמול היינו אצל רן
שתי הקוביות הלבנות התגלגלו על משטח העץ. אחת מהן קיפצה פעם נוספת ונחתה בצידו השני של הלוח. נהמה גרונית נשמעה כמו הגיעה ממעמקי הגיהנום עצמו, מביעה את חוסר שביעות רצונה מהתוצאה. יד גרומה של רק עצמות הרימה את אחת מהדיסקיות השחורות, נקשה איתה על הלוח ברצף של עמודות וקפיצות עד שהניחה אותה, בחוסר רצון, במקומה הסופי. הקוביות נאספו ונזרקו מחדש ויד נוספת, ללא היסוס או ריסון, הרימה שתי דיסקיות לבנות, הזיזה אותן לעמודה של הדיסקית השחורה בתנועת מחיצה ושלחה אותה חזרה אל נקודת ההתחלה. אותה יד נשלחה אל מרכז הלוח וסובבה את קוביית ההכפלה ל-8. *גרעאה!!!* אמרה הדמות בגלימה השחורה, יותר מפיקה את הקול מתוך תוכה מאשר מדברת. האישה מצידו השני של השולחן הצליחה לעצור בצחקוק בלבד. “הטוב מ-11!” שאגה הדמות בגלימה. הצחקוק הפך לצחוק מתגלגל, צחוק שהיה מרעיד את נשמותיהם של בני תמותה וגם יריבה הנוכחי לא היה חסין לו לחלוטין. אבל בכל זאת, עם הצחוק מהדהד באולם הבלתי נתפס בו ישבו, הדיסקיות נאספו והלוח סודר מחדש. היו חלקים קלים יותר וחלקים קשים יותר אבל היינו צריכים להוציא את כל זה. אבל זה מה שסיכמנו, שאם יש משהו אחרי המוות, אז זה כנראה מה שקרן עושה; קורעת למוות את הצורה עד שיעשה את מה שהיא רוצה.
Posted in From the Writing Desk, Geekdom, No Category by Eran with 1 comment.
פיצה מלוחה
החלטנו היום, סוף סוף להכין פיצה. להכין פיצה ביתית זה מאוד פשוט וזול אם כי תהליך קצת ארוך. בכל מקרה, דיי שווה את זה. כשהכנו את הפיצה אז מעין אמרה שהיא חייבת לשמוע שיר כלשהו שעלה לה בראש. לא הבנתי מה הקטע עד שהאקורדים הראשונים החלו להתנגן. “I do believe I have been changed for the better…” .אני מאמין שהפיצה הזאת יצאה קצת מלוחה יותר ממה שתכננו
Posted in Art, No Category by Eran with comments disabled.
Can Someone Please Tell Me…
WHAT THE FUCK IS WRONG WITH THIS FUCKING WORLD?!
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
Don’t be a Dick Day
Since today is Wil Wheaton’s birthday (Happy “Answer to the Question of Life, Universe and Everything” Birthday, by the way), let us all celebrate by not being dicks (also, longer explanation here) as today is Don’t Be a Dick Day (refer to the flowchart if you don’t know how celebrate).
Posted in Gaming, Geekdom by Eran with comments disabled.
Why Not Online Gaming
I don’t very much enjoy playing games online. To the point where I have a game that is designed to be at least half if not mostly online (Torchlight II) but I prefer to play solo because I don’t enjoy the interaction. However, playing games with friends (mostly board games but also computer games) is one of the most enjoyable things I can think of. And I’m not the only one with that mindset (Wil Wheaton, for example) and some take it to more of an extreme and some to less. Yesterday I watched this lecture by Jane McGonigal about making games that have meaning, purpose and impact other than escapism. And in the section about testosterone, she quoted a study that explains that biologically. It says that when we win over someone we don’t know, our testosterone spikes and we’re more likely to assert dominance – rub it in their faces. When win over someone we know, our testosterone drops and we’re more likely to be nice and comforting – trying to make them feel better about themselves. Maybe I caught on that subconsciously but I don’t like that feeling, when I have it but mostly when it’s directed at me. I enjoy the battle of wits, I enjoy the banter, I enjoy collaboration (which is why I always prefer cooperative to competitive) and players online tend to rush things, take a lot personally and mostly not be sportsmanlike and considering. And it’s very hard to talk to them Continue Reading →
Posted in Gaming, Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.