ורונה – ביום אחד
מכיוון שהרשומה הזאת כבר נמחקה לי כמה פעמים, אני עכשיו כותב אותה מוקדם בבוקר לפני שאנחנו עוזבים את ונציה. אז לעניין… אני רואה את ורונה כסוג של דוגמה מייצגת של איך אנחנו עושים את הטיול הזה. בשיטת ה”היי ביי”. אנחנו לא צריכים להתעכב יותר מדי ובשבילנו, סיורים מודרכים הם סוג של כלא כי אנחנו מעדיפים, אם כבר, לקרוא את ההסברים מהר ולהמשיך הלאה. ואחרי שראינו, במיוחד עם צילמנו, משהו שאין לנו כוונה להיכנס אליו (כי אחרי הדואמו, אין טעם להיכנס לכל כנסייה), אנחנו פשוט ממשיכים. אז הגענו לורונה בבוקר. שמנו תיקים בשמירת חפצים והלכנו לתפוס אוטובוס. היה קשה להתאפס על איזה אוטובוס כי גוגל לא הסכים עם הנהגים אבל גם המציאות לא הסכימה איתו אז הלכנו על מה שאמרו לנו. לא בטוח שזאת הייתה ההחלטה הנכונה כי האוטובוס שם אותנו מוקדם מדי וקצת הצידה מאיפה שרצינו להיות. אז ירדנו בצד החיצוני של הנהר והלכנו לאורכו לכיוון הגשר. התחנה הראשונה הייתה בית קפה בשם טוסקה קפה ורונה. הוא בפונטה נואבו 8 (צד ימין של מרכז העיר ליד הנהר והגשר) וכדאי לכם להגיע לשם. הקפה נחמד והאוכל לא רע אבל בעל הבית הוא איש העולם הגדול. כשהגענו ושאלנו אם מדברים אנגלית, הוא ענה לנו באנגלית הכי טובה ששמענו עד אותו הרגע באיטליה. הוא סידר לנו את האוכל בזריזות ובאדיבות והתיישבנו לאכול. ואז הגיעו זוג יפניות ובלי לפספס הוא פנה אליהן ב”אוהיו גוזאיימס”. זה היה מגניב. אז מעין לימדה אותו “בוקר טוב”. לצערי, אין לי תמונה של בית הקפה אז הנה מעין נהנית מפאניני. משם הלכנו לבית של רומיאו. היי. ביי. ראינו קברים Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מילאנו – דואמו, דואמו, אוכל ודואמו
13:30. פיאצה דלה סקאלה, מאחורי פסל מכוסה של לאונרדו דה-וינצ’י. יצאנו מאוחר יחסית למה שתכננו אבל עדיין הגענו מוקדם. כמה דקות לפני הפתיחה כבר עמדנו מחוץ לדלתות של פק, חנות אוכל תלת קומתית מסיבית. בעיקר הסתכלנו על כל מיני מוצרים מעניינים ויקרים וקנינו לחם לפיקניק שלנו. לא קנינו את בקבוק היין של תשע ליטר. מצאנו סתם בית קפה וקנינו סתם קפוצ’ינו שהיה ממש טעים וממש זול. ואז הלכנו באזור הדואמו. מצאנו את כיכר הסוחרים, אכלנו כריך קטן ומאולתר, צילמנו את הכנסייה השנייה בגודלה בעולם מבחוץ (לא רצינו לשלם 2 אירו כדי לצלם מבפנים), ראינו קרדינל משומר ועלינו על הגג. הדואמו הייתה מאוד בשיפוצים אבל עדיין יפהפייה ומדהימה בעצימותה. אחרי זה הלכנו לגלרייה ליד, איפה שמוכרים המבורגר בפחות מאירו ואת המותגים הכי יקרים בעולם. מחוץ לגלרייה וקצת ימינה יש מסעדת “אוכל איטלקי מהיר” שנקראת לואיני. הם מוכרים מין בורקס גדול ומלא בדברים טובים בשם פאנזרוטו. אכלנו כמה כאלו ואז לפיאצה. אני ממש רציתי לראות את הפסל של דה-וינצ’י אבל הוא כרגע בשיפוצים. אז הסתפקתי בגלידה. גרום היא גלידרייה מפורסמת והיה תור בכניסה – אם כי לא ארוך כמו בכניסה ללואיני. לקחתי קרם של פעם וקרם של גרום. מעין לקחה וניל וקרמל מלוח. יצאנו עם חוסר הסכמה מוחלט בנושא. 6:15. רגע לפני היציאה לרכבת. אחרי מנוחה קלה בפיאצה, נכנסנו אל המוזיאון של תיאטרון דה סקאלה. הוא מלא בכלי נגינה, ציורים של אנשי תיאטרון, תחפושות ופסלים. נחמד אבל לא יותר מזה. התיאטרון עצמו, שרואים בהתחלה, מרהיב. ויתרנו בסוף על חנות ספרים שחשבנו ללכת אליה. אבל כן הלכנו לחנות Cargo & High Tech שזה Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
מילאנו – שווקים ופיקניק
18:00. נחים בדירה אחרי רוב היום. אתמול הגענו ברכבת למילאנו. אחרי כמה החלפות מצאנו את הדירה בה נהיה במילאנו. זה מין דופלקס מינימלי שגרם לי לחשוב שבעלת הבית ממש צריכה השלמת הכנסה אם היא נותנת לנו את המיטה הגדולה והטובה בדירה כזאת. התארגנו קצת ויצאנו לחפש קצת זבל למלא את הבטן לפני השינה. תכננו קצת את מחר והלכנו לישון. התכנון היה לקום מוקדם אבל השכמה לחמש התאחרה לשש ובסוף יצאנו רק אחרי שבע. רצינו לבקר בשני שווקים והמרחק ביניהם, ובינינו לראשון היה דיי גדול. חשבנו על כמה התעללנו ברגליים שלנו אתמול ועל זה שלמילאנו יש מערכת מטרו לא רעה ועשינו כרטיס משולב דו יומי. הסתובבנו בשוק הראשון, קצת ללא מטרה, לא מחפשים משהו מיוחד. ואז אני מצאתי שזיף. שזיף שגרם לי לשחזר בראשי את הסצינה המפורסמת מקרוקודיל דנדי הראשון. ואז מעין מצאה בננות שעוררו בה את התחושה ההפוכה. אז התחלנו לחפש מרכיבים לפיקניק. קנינו יין מקומי תוסס ומתקתק. קנינו גבינת עיזים יפה. מצאנו דוכן דבש מעניין וקנינו דבש שוקולד. כן, מתברר שיש דבר כזה. קנינו ירקות ולחם (מתישהו גם עברנו לשוק השני) ונקניק. הלכנו קצת הרבה אל שער הניצחון והפארק שמאחוריו שם התמקמנו לפיקניק. אכלנו, נהנינו ואז הסתובבנו קצת בטירה ויצאנו לחפש את הגלידריה הראשונה המומלצת של מילאנו. מפעל הגלידה של מילאנו נמצא קצת רחוק וקצת בצד אבל הגלידת שוקולד אקסטרה מריר וגלידת הבית שלהם היו נהדרות. בהחלט מומלץ. משם חזרנו לנוח קצת כי עדיין היה לנו תיק מלא דברי פיקניק כבדים ורצינו לנוח. 5:50. אני כותב בזמן שכולם ישנים. נחנו כשעתיים שעשו רק טוב לגב ולרגליים שלנו. ישבנו שנינו לכתוב Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
קומו על הים
22/09/2014, 12:00. קמנו מוקדם, בערך בשש. אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה. מצאתי שם חטיף ופל איטלקי מגניב. יצאנו לדרך בחיפוש אחר חנות סלולרית אחרי שלא היה לנו זמן בשדה התעופה. חנות הראשונה שמצאנו הייתה סגורה. כי הם פותחים רק בתשע וחצי. אז הלכנו לטייל. ראינו פיאצות, בסיליקה, דואמו והסתובבנו ברחובות הצרים של קומו העתיקה מוקפת החומות. אכלנו מאפים קטנים וגדולים ואז ניסינו למצוא את החנות שוב אבל מארבע החנויות שכתובות באתר שלהם, שלוש מהן לא קיימות או, לפחות, בלתי נראות. אז חזרנו לחנות הראשונה. ואז גילינו שהיא סגורה ביום שני בבוקר. לא הייתה לנו ברירה אלא ללכת ולחזור בערב. יצאנו לדרך לכיוון הרכבל והמגדלור ועכשיו אנחנו יושבים על שפת האגם, בוהים בתיירים ברווזים ומטוסי ים.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
טסים לאיטליה
התכנון המקורי שלי היה לשחרר רשומה ביום המתארת את היום שעברנו אבל זה כנראה היה תכנון לקוי מלכתחילה. כמות וגודל התמונות מקשים על הכתיבה הרגילה של הרשומה כך שאם הייתי משחרר אותן סתם כך, הכל היה נראה כמו בלגן של אתר אינטרנט של ילד ב-15 משנות התשעים. אז בסוף החלטתי להעלות את הכל ולשמור את זה לזמן אחר שבו אוכל לערוך ולסדר מחדש ולתקן דברים כמו שאני עושה עכשיו. ועוד משהו, אני בדרך כלל מאוד בעד לשחרר את כל תוכן הרשומה לרסס אבל בגלל גודל התמונות שיעלו ברובן בגודל מלא, החלטתי להסתיר את מלוא הרשומה כדי לא להעמיס על הפיד שלכם. You’re welcome.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
יום הולדת 9
זה מעניין ש-Whatever חוגג יום הולדת רק כמה ימים לפני The Less Interesting Times. טכנית, הבלוג הזה קיים מאז ה-16 לספטמבר 2005. אבל אני כותב משהו דומה עוד מימי בית הספר. מה שעקרונית אומר שהבלוג קיים יותר ל-15 או יותר שנים. אבל זו לא תחרות ואין צורך להיכנס לפרטים הקטנים. יש לי 1,616 רשומות מפורסמות (כולל זאת) ב-9 שנים, שזה כלום לעומת ה-10,000 של סקאלזי אבל גם בלי הקהל שלו, אני כותב רק כשיש לי משהו באמת חשוב להגיד וכרגע, רוב מה שמעניין אותי ותופס לי זמן, אני עוד לא יכול לדבר עליו. אז אני כותב, בממוצע, רשומה כל יומיים וקצת במקום כמעט שתיים ביום. בכל מקרה, ברשומה הזו, ג’ון סקאלזי מדבר על כך שהוא שם לב שמרכז הנוכחות שלו ברשת זז, לאט לאט, הרחק מהבלוג ואל הרשתות החברתיות (בעיקר טוויטר) בגלל הדרישות המשתנות והעולם שמשתנה ואין כבר יותר מדי פעמים שיש את הזמן לכתוב רשומה ארוכה בבלוג ויותר קל לשפוך כמה מילים ברשת החברתית. מצד אחד, אני מסוגל להבין את זה, גם אני משתמש יותר ברשתות חברתיות עכשיו מאשר בעבר אבל אני לא מוכן לעבור לגמרי להשתמש בפלטפורמה שהיא לא שלי. נכון, האתר הזה יושב על האתר של אח שלי ונכון שהוא כבר כמה זמן לא נמצא על שרת פרטי אבל אני יכול, מתי שבא לי, להוריד אותו בשלמותו ולשמור אותו ואת כל התוכן שלו איפה שבא לי. ואם אני פה, זה המקום שלי. אני לא נמצא בחצר של מישהו אחר כשאני לא בטוח איך להשתמש בכל הצעצועים ויש דברים שאסורים רק שאני לא יודע את כולם ובעיקר אני Continue Reading →
Posted in Humanity, Less Interesting News, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
גם למתכנתים יש רגשות
אזהרה: התיאורים ברשומה הוגברו לטובת הדרמה. נא לא לקחת בצורה מילולית. נראה לי שהרבה אנשים מחשיבים תכנות כמקצוע יבש ולוגי לחלוטין בו אנשים מתודלקים על ידי פיצה וקפה הופכים דרישות ואפיונים ל-Features וזהו. אבל מתכנתים גם מושפעים מבעיות רגשיות ונפשיות. כמה מקצועיים שננסה להיות, עדיין יכולות להיות השפעות שיפגעו ביעילות שלנו, במוטיבציה וביכולת ריכוז. ואני לא מדבר פה רק על קרן. זה שיבש לי את השבוע-שבועיים אחרי הידיעה עם פרצי בכי אקראיים וקפיצות ונפילות מוראל, אכפתיות ומוטיבציה אבל הפעם אני מדבר על משהו אחר. כי גם קוד יכול לגרום לתגובות רגשיות. קוד מחשב הוא לא רק אוסף של סמלים היוצרים אלגוריתמים ופעולות לוגיות. קוד יכול להיות אלגנטי, מעצבן, חכם, מדכא, יפהפה ומטריד. יש חתיכות של קוד שאתה לא רוצה לגעת בהם כי אתה מפחד לשבש את השלמות השבירה שלהם או לפגוע ביופי המזוכך שלהן. ויש חתיכות קוד שאתה לא רוצה לגעת בהן כי הן המקבילות הדיגיטליות לערמה גדולה של גללי דינוזאור שנמצאת בחצר הקדמית שלך. ירון נוטה להתעצבן על קוד שלא עושה מה שהוא רוצה. תומר מתמרמר. מקס נהיה ממש מרוכז ואינטנסיבי. עמית בדרך כלל נהנה ומשועשע מבעיות. ברקן בדרך כלל לא אומר כלום. אני נוטה להתייאש. כשאני רואה קוד יפה, אני מעריך אותו. לפעמים אני אפילו בוהה בו כמה דקות, בוחן את הדקויות שלו ומעיין בפרטים כמו מישהו שסוקר יצירת אמנות. אבל קוד לא יפה… קוד לא יפה גורם לי לייאוש. במיוחד אם אני יודע שאני צריך להתעסק בו עוד הרבה זמן. וייאוש משפיע על מוטיבציה, על יכולת ריכוז, על ההנאה מהעבודה. אני לרוב מאוד נהנה ממה שאני עושה. Continue Reading →
Posted in No Category, Programming, Work by Eran with comments disabled.
לא מעדכן כל כך הרבה
אני עכשיו בלחץ גדול בעבודה ואנחנו גם מתכננים טיול לאיטליה לעוד שלושה שבועות בערך אז רוב הזמן שלי תפוס על ידי תיקון באגים ומה שנשאר על ידי חיפוש מקומות מעניינים ותכנון מסלול. אז זה מה שאני אעשה בזמן הקרוב. Google+ וכהשלכה של זה גם Facebook עדיין יהיו קצת פעילים אבל לא הרבה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.