קומו על הים
22/09/2014, 12:00. קמנו מוקדם, בערך בשש. אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה. מצאתי שם חטיף ופל איטלקי מגניב. יצאנו לדרך בחיפוש אחר חנות סלולרית אחרי שלא היה לנו זמן בשדה התעופה. חנות הראשונה שמצאנו הייתה סגורה. כי הם פותחים רק בתשע וחצי. אז הלכנו לטייל. ראינו פיאצות, בסיליקה, דואמו והסתובבנו ברחובות הצרים של קומו העתיקה מוקפת החומות. אכלנו מאפים קטנים וגדולים ואז ניסינו למצוא את החנות שוב אבל מארבע החנויות שכתובות באתר שלהם, שלוש מהן לא קיימות או, לפחות, בלתי נראות. אז חזרנו לחנות הראשונה. ואז גילינו שהיא סגורה ביום שני בבוקר. לא הייתה לנו ברירה אלא ללכת ולחזור בערב. יצאנו לדרך לכיוון הרכבל והמגדלור ועכשיו אנחנו יושבים על שפת האגם, בוהים בתיירים ברווזים ומטוסי ים.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
טסים לאיטליה
התכנון המקורי שלי היה לשחרר רשומה ביום המתארת את היום שעברנו אבל זה כנראה היה תכנון לקוי מלכתחילה. כמות וגודל התמונות מקשים על הכתיבה הרגילה של הרשומה כך שאם הייתי משחרר אותן סתם כך, הכל היה נראה כמו בלגן של אתר אינטרנט של ילד ב-15 משנות התשעים. אז בסוף החלטתי להעלות את הכל ולשמור את זה לזמן אחר שבו אוכל לערוך ולסדר מחדש ולתקן דברים כמו שאני עושה עכשיו. ועוד משהו, אני בדרך כלל מאוד בעד לשחרר את כל תוכן הרשומה לרסס אבל בגלל גודל התמונות שיעלו ברובן בגודל מלא, החלטתי להסתיר את מלוא הרשומה כדי לא להעמיס על הפיד שלכם. You’re welcome.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
יום הולדת 9
זה מעניין ש-Whatever חוגג יום הולדת רק כמה ימים לפני The Less Interesting Times. טכנית, הבלוג הזה קיים מאז ה-16 לספטמבר 2005. אבל אני כותב משהו דומה עוד מימי בית הספר. מה שעקרונית אומר שהבלוג קיים יותר ל-15 או יותר שנים. אבל זו לא תחרות ואין צורך להיכנס לפרטים הקטנים. יש לי 1,616 רשומות מפורסמות (כולל זאת) ב-9 שנים, שזה כלום לעומת ה-10,000 של סקאלזי אבל גם בלי הקהל שלו, אני כותב רק כשיש לי משהו באמת חשוב להגיד וכרגע, רוב מה שמעניין אותי ותופס לי זמן, אני עוד לא יכול לדבר עליו. אז אני כותב, בממוצע, רשומה כל יומיים וקצת במקום כמעט שתיים ביום. בכל מקרה, ברשומה הזו, ג’ון סקאלזי מדבר על כך שהוא שם לב שמרכז הנוכחות שלו ברשת זז, לאט לאט, הרחק מהבלוג ואל הרשתות החברתיות (בעיקר טוויטר) בגלל הדרישות המשתנות והעולם שמשתנה ואין כבר יותר מדי פעמים שיש את הזמן לכתוב רשומה ארוכה בבלוג ויותר קל לשפוך כמה מילים ברשת החברתית. מצד אחד, אני מסוגל להבין את זה, גם אני משתמש יותר ברשתות חברתיות עכשיו מאשר בעבר אבל אני לא מוכן לעבור לגמרי להשתמש בפלטפורמה שהיא לא שלי. נכון, האתר הזה יושב על האתר של אח שלי ונכון שהוא כבר כמה זמן לא נמצא על שרת פרטי אבל אני יכול, מתי שבא לי, להוריד אותו בשלמותו ולשמור אותו ואת כל התוכן שלו איפה שבא לי. ואם אני פה, זה המקום שלי. אני לא נמצא בחצר של מישהו אחר כשאני לא בטוח איך להשתמש בכל הצעצועים ויש דברים שאסורים רק שאני לא יודע את כולם ובעיקר אני Continue Reading →
Posted in Humanity, Less Interesting News, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
גם למתכנתים יש רגשות
אזהרה: התיאורים ברשומה הוגברו לטובת הדרמה. נא לא לקחת בצורה מילולית. נראה לי שהרבה אנשים מחשיבים תכנות כמקצוע יבש ולוגי לחלוטין בו אנשים מתודלקים על ידי פיצה וקפה הופכים דרישות ואפיונים ל-Features וזהו. אבל מתכנתים גם מושפעים מבעיות רגשיות ונפשיות. כמה מקצועיים שננסה להיות, עדיין יכולות להיות השפעות שיפגעו ביעילות שלנו, במוטיבציה וביכולת ריכוז. ואני לא מדבר פה רק על קרן. זה שיבש לי את השבוע-שבועיים אחרי הידיעה עם פרצי בכי אקראיים וקפיצות ונפילות מוראל, אכפתיות ומוטיבציה אבל הפעם אני מדבר על משהו אחר. כי גם קוד יכול לגרום לתגובות רגשיות. קוד מחשב הוא לא רק אוסף של סמלים היוצרים אלגוריתמים ופעולות לוגיות. קוד יכול להיות אלגנטי, מעצבן, חכם, מדכא, יפהפה ומטריד. יש חתיכות של קוד שאתה לא רוצה לגעת בהם כי אתה מפחד לשבש את השלמות השבירה שלהם או לפגוע ביופי המזוכך שלהן. ויש חתיכות קוד שאתה לא רוצה לגעת בהן כי הן המקבילות הדיגיטליות לערמה גדולה של גללי דינוזאור שנמצאת בחצר הקדמית שלך. ירון נוטה להתעצבן על קוד שלא עושה מה שהוא רוצה. תומר מתמרמר. מקס נהיה ממש מרוכז ואינטנסיבי. עמית בדרך כלל נהנה ומשועשע מבעיות. ברקן בדרך כלל לא אומר כלום. אני נוטה להתייאש. כשאני רואה קוד יפה, אני מעריך אותו. לפעמים אני אפילו בוהה בו כמה דקות, בוחן את הדקויות שלו ומעיין בפרטים כמו מישהו שסוקר יצירת אמנות. אבל קוד לא יפה… קוד לא יפה גורם לי לייאוש. במיוחד אם אני יודע שאני צריך להתעסק בו עוד הרבה זמן. וייאוש משפיע על מוטיבציה, על יכולת ריכוז, על ההנאה מהעבודה. אני לרוב מאוד נהנה ממה שאני עושה. Continue Reading →
Posted in No Category, Programming, Work by Eran with comments disabled.
לא מעדכן כל כך הרבה
אני עכשיו בלחץ גדול בעבודה ואנחנו גם מתכננים טיול לאיטליה לעוד שלושה שבועות בערך אז רוב הזמן שלי תפוס על ידי תיקון באגים ומה שנשאר על ידי חיפוש מקומות מעניינים ותכנון מסלול. אז זה מה שאני אעשה בזמן הקרוב. Google+ וכהשלכה של זה גם Facebook עדיין יהיו קצת פעילים אבל לא הרבה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
תודה לך, מעין, שהוכחת את הנקודה שלי
קורה לי עם הרבה אנשים, כשאני מעלה את נושא תחביב המשחקים לתחומיו, שהם מתחמקים, אומרים שמשחקים זה לא בשבילם, בדרך כלל מנסים להראות כמבוגרים גדולים ואחראיים ושמשחקים, מכל סוג, הם תחומו של הילד הקטן שאין לו דברים חשובים יותר לעשות. וכמו שאמרתי תמיד, האנשים שלא מפנים זמן בשביל הדברים שבאמת גורמים להם אושר, הם האנשים בלי חיים. מה שאני בדרך כלל אומר הוא שהעולם מתחלק לשני סוגים: מי שאוהב משחקים ומי שעדיין לא מצא את המשחק שהוא אוהב. מעין שחקה משחקי תפקידים כשהייתה צעירה יותר אבל בעוד אהבתה לג’אנר לא השתנתה, תחום המשחקים קצת נזנח אצלה. רק לאחרונה, כשהייתה הולכת איתי לערבי משחקים בטכניון או כשהצלחתי לשכנע אותה לנסות משחקי מחשב מסוימים, היא חזרה לשחק יותר. או לפחות, לשחק יותר משחקים שלא מוגבלים ללחיצות אקראיות על דף Facebook. וגם עם זה, היא דיי הגבילה את עצמה למשחקי פאזלים (אחרי ההתלהבות מ-Portal היו גם Q.U.B.E, Vessel, Antichamber ו-Shuggy). היא תמיד אמרה שכל משחקי האקשן הרציניים הם לא בשבילה. אתמול, עמית ציין בפניי שהוא הולך לשחק Towerfall: Ascension אצל חברים. שמעתי על המשחק הרבה. הבנתי שהוא ממש טוב. ממש רציתי לנסות. אבל ידעתי שהוא קיים רק על ה-PlayStation 4 ולנו אין. אז שאלתי אם אפשר להצטרף. נאמר לי שכן. עמית אמר שהוא גם יביא את RoboRally למקרה ונרצה הפסקה מהמכונה הדיגיטלית. במקרה, באותו הזמן, מעין הודיעה לי שהיא גם רוצה לשחק משהו היום. ביקשתי רשות והצעתי לה להצטרף, משתמש ב-RoboRally, משחק ששנינו מאוד אוהבים, כתירוץ שלא תשתעמם גם מול משחק כמו Towerfall. הגענו לשם והתנענו את המשחק. Towerfall הוא משחק פעולה פלטפורמה Continue Reading →
Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, Maayan, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
אתמול היינו אצל רן
שתי הקוביות הלבנות התגלגלו על משטח העץ. אחת מהן קיפצה פעם נוספת ונחתה בצידו השני של הלוח. נהמה גרונית נשמעה כמו הגיעה ממעמקי הגיהנום עצמו, מביעה את חוסר שביעות רצונה מהתוצאה. יד גרומה של רק עצמות הרימה את אחת מהדיסקיות השחורות, נקשה איתה על הלוח ברצף של עמודות וקפיצות עד שהניחה אותה, בחוסר רצון, במקומה הסופי. הקוביות נאספו ונזרקו מחדש ויד נוספת, ללא היסוס או ריסון, הרימה שתי דיסקיות לבנות, הזיזה אותן לעמודה של הדיסקית השחורה בתנועת מחיצה ושלחה אותה חזרה אל נקודת ההתחלה. אותה יד נשלחה אל מרכז הלוח וסובבה את קוביית ההכפלה ל-8. *גרעאה!!!* אמרה הדמות בגלימה השחורה, יותר מפיקה את הקול מתוך תוכה מאשר מדברת. האישה מצידו השני של השולחן הצליחה לעצור בצחקוק בלבד. “הטוב מ-11!” שאגה הדמות בגלימה. הצחקוק הפך לצחוק מתגלגל, צחוק שהיה מרעיד את נשמותיהם של בני תמותה וגם יריבה הנוכחי לא היה חסין לו לחלוטין. אבל בכל זאת, עם הצחוק מהדהד באולם הבלתי נתפס בו ישבו, הדיסקיות נאספו והלוח סודר מחדש. היו חלקים קלים יותר וחלקים קשים יותר אבל היינו צריכים להוציא את כל זה. אבל זה מה שסיכמנו, שאם יש משהו אחרי המוות, אז זה כנראה מה שקרן עושה; קורעת למוות את הצורה עד שיעשה את מה שהיא רוצה.
Posted in From the Writing Desk, Geekdom, No Category by Eran with 1 comment.
פיצה מלוחה
החלטנו היום, סוף סוף להכין פיצה. להכין פיצה ביתית זה מאוד פשוט וזול אם כי תהליך קצת ארוך. בכל מקרה, דיי שווה את זה. כשהכנו את הפיצה אז מעין אמרה שהיא חייבת לשמוע שיר כלשהו שעלה לה בראש. לא הבנתי מה הקטע עד שהאקורדים הראשונים החלו להתנגן. “I do believe I have been changed for the better…” .אני מאמין שהפיצה הזאת יצאה קצת מלוחה יותר ממה שתכננו
Posted in Art, No Category by Eran with comments disabled.