?ונציה – אנחנו מהירים או שהיא עיר מאוד קטנה
הגענו לונציה בערב של יום חמישי. היינו עייפים אחרי ורונה אז אכלנו מקדונלד’ס כי הוא שם. לא נרשם הבדל משמעותי. אלסנדרו, מי שהשכיר לנו את הדירה בונציה, אסף אותנו משדה התעופה וטוב שכך כי בספק אם היינו שורדים את ההליכה. הדירה הייתה יפה ואיכותית וכולה בשבילנו. אבל רק הלכנו להתרחץ ולישון.
בבוקר יצאנו לונציה ומעין העירה שבונציה אפילו השמיים יפים יותר.
לקחנו אוטובוס אל תוך ונציה המרכזית והתחלנו ללכת. לא הלכנו הרבה כי כבר קנינו כרטיס משולב על הבוקר. אז מהר עלינו על הסירוטובוס (כבוד על ההמצאה למעין). להלן הסירוטובוס העוזב.
התחלנו הכי רחוק, המוזיאון הימי של ונציה. מקום יחסית גדול ועמוס בדגמים, תבליטים וחלקי ספינות אמיתיים.
-
- Ironclad-והנה הגרסה האיטלקית ל
-
- הנה, למשל, מחשב אש של ספינה קשישה
משם הלכנו חזרה לאורך הקצה הדרומי של האי, מנסים להתחמק מהתיירים ואלו שמציקים לתיירים. ניסינו את המוזיאון של ויואלדי אבל הוא היה בשיפוצים אז ויתרנו. מהר מאוד הגענו אל גשר האנחות. היי. ביי.
משם המשכנו אל החצר המלכותית ומגדל השעון. היי. ביי.
ניסינו למצוא מקום לארוחת בוקר אבל מה שרצינו היה סגור. לקחנו כמה מאפים והמשכנו. חנות שלושת הסוחרים הייתה גדולה מספיק לסוחר וחצי, אולי, וגם הייתה לא מרשימה בעליל. בסוף מצאנו מקום נחמד לארוחה שלא תכננו עליו.
המשכנו לטייל. מטיילים מטיילים. ממש כיף כוף של טיול. כי ונציה היא עיר שכיף גם אם רק מטיילים בה. אבל אז מעין אומרת לי שרגע… זה פה? כן. לא. כן. זה פה. ואנחנו נכנסים לחנות ספרים. זאת אומרת, חנות המכילה ספרים. היא הכילה גם תקליטים, תמונות, אשליות, אמבטיות וכמה גונדולות אבל בעיקר ספרים. והייתה בה דלת ישירות אל התעלה. מה זה ישירות? ארבע מדרגות, מתוכן שתיים כבר בתוך המים, וכשעברה סירה, המים השפריצו אל רצפת החנות.
ומצאתי בה את זה.
לא לקחנו כי אין סיכוי שנשתמש בזה. אבל זה מגניב. ואז הלכנו לאכול גלידה.
מעין לקחה גלידת נוטלה ושוקולד ואני לקחתי גלידת אמרנה (סוג של דובדבנים) ומוס שוקולד. מהנוטלה נרשמה חוויה טובה אבל, נו, זה נוטלה. השוקולד היה… פסדר. האמרנה היה מגניב ואיזון טוב מאוד למוס שוקולד שלא היה גלידה. הוא היה פשוט מוס שוקולד. וכל מה שהוא היה צריך להיות זה קפוא, קצת יותר קרמי ואולי קצת שיכור והוא היה מושלם. זה היה מבוטיק הגלידה. מאוד מומלץ.
אז הלכנו לנו למצוא מקום לאכול גלידה. ונציה צפופה ורק בפיאצות יש באמת מקום לשבת. בסוף התפשרנו על גשר. אז אנחנו יושבים ואוכלים – פעם ראשונה שלקחנו בגביע – ומעין לא כל כך אוהבת אותו אז היא זרקה חתיכה קטנה על היון שהיה שם. מהר מאוד זה קרה.
להלן, מעין, מאכילת היונים בונציה
ליד גם הייתה חנות מתוקים ולקחנו ממנה כמה. והמשכנו לטייל. למה כיף לטייל בונציה. כי לפעמים הולכים ברחוב, לא יותר מדי מסתכלים על הכיוון ומגיעים אל דבר כזה.
שזה פשוט מגניב. אבל היו לנו עוד דברים לעשות. כמו להגיע אל שוק הריאלטו. הריאלטו הוא שוק גדול ומגוון בונציה, ממש על גדות התעלה הגדולה.
אם תצליחו, תראו מעין גם בתמונה הזאת. ובשוק מצאנו חולצה מגניבה ויקרה מדי, למעין נקרע התיק אבל כן מצאנו את אחד הנופים המגניבים ביותר בונציה.
המשכנו לטייל. ראינו כמה פיאצות והגענו אל הגלידה הבאה, אלסקה. אני לקחתי גלידת חמאת בוטנים וג’ינג’ר. חמאת הבוטנים הייתה בסדר+ והג’ינג’ר הייתה מעניינת אבל לא משהו שהייתי אוכל לעתים קרובות. דעתה של מעין דיי כתובה לה על הפרצוף.
החלטנו לחזור לדירה מוקדם באותו היום ועצרנו בדרך לקנות מגש של מאפים טעימים. התארגנו, התרעננו והלכנו לאכול במסעדת “קיקיריקי” (זה מה שתרנגול אומר באיטלקית) שאלסנדרו המליץ עליה. התחלנו עם קפרזה שהייתה לא רעה בכלל. מעין הזמינה פיצה עגבניות ורוקט שהייתה נחמדה אבל לא מדהימה ואני הזמנתי פיצת סלמי פיקנטי, פלפלים וזיתים שהייתה סבבה לגמרי. זה גם היה קרוב וברחוב אז היה מאוד נחמד ולקחנו שאריות איתנו.
ועכשיו הערב הראשון שלנו בפירנצה בגלל כל בעיות האינטרנט והשמירה של הרשומה שהיו לי. בתקווה, היום השני של ונציה ייקח לי פחות זמן.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.