The Price

Got a new thing in my Programming Projects. Please check it out. It’s in an early stage and I would appreciate feedback. Just click that link at the bottom of the screen.


Posted in Gaming, Programming by with comments disabled.

VR Do We Go from Here?

זה מה שקורה עכשיו. תנו לזה כמה שנים…


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Life and Project

במקרה וזאת הפעם הראשונה שאני מציין את זה (אין לי ממש כוח לבדוק, סלחו לי טוב, זה לא נורא מסובך לבדוק. זאת הפעם הראשונה), אני עובד עכשיו על הפרויקט שלי בטכניון. תכל’ס, מכל הדברים שאני חייב לעשות, נשארו לי רק זה וחישוביות. הצלחתי להסתנן לפרויקט של משחקי מחשב וכרגע הרעיון הוא לבנות מערכת של בנייה פרוצדורלית. אני עדיין לא סגור לגמרי מה יהיה התוצר הסופי אבל התהליך והתוכנית הנוכחיים הם כדלקמן: הורדתי את הקוד של משחק שקיים באינטרנט (שהוא דיי מטורף, כדאי לפחות לנסות), הבנתי איך הוא יוצר את הסביבה שלו ועכשיו אני מנסה לגרום לו ליצור סביבה אקראית בכל פעם שהוא מתניע מחדש. אני יודע, המשחק הקיים דיי קשה וייצור אקראי עלול להפוך אותו להרבה יותר קשה או הרבה יותר קל. אבל זאת המטרה וצריך להיות מעניין. ההתקדמות הנוכחית שלי היא שהצלחתי ליצור אסטרואיד עגול בגודל אקראי (החל מ”אתה קורא לזה אסטרואיד? זה אגוז” ועד “!That’s no asteroid! That’s a Space Station”) וליצור לו חדר כניסה אקראי. עכשיו אני עובד על לבזר יותר את יצירת החדרים בתוך האסטרואיד והכניסות שלו כדי שאוכל לקרוא להם בצורה אקראית. 2/5/2013, עדכון: יצירת כניסות אקראיות – עובד. יצירת חדרים אקראיים – עובד. עכשיו אני צריך לחבר אותם ביחד.


Posted in Gaming, Geekdom, No Category, Programming by with 1 comment.

Roleplaying for Child Development

אתמול ראיתי עוד משהו מעניין ב-Free Range Kids. זה סיפור אישי אבל הוא בעיקר מתייחס למחקר שנעשה לפני שנה שמצא שיש קשר כלשהו בין כמות ה”חלימה בהקיץ” שילדים עושים לכמות הזיכרון הפעיל שיש להם. ומכיוון שכמות זיכרון פעיל גדולה מובילה לרמת קריאה גבוהה יותר, מנת משכל גבוהה יותר וכן הלאה, זה אמור להיות טוב. זה מתקשר טוב להרבה פיסות מידע אחרות בנושא שמצביעות על כך שזה טוב מאוד להתפתחות של ילדים לתת להם להיות יצירתיים ופעלתניים ולהמציא דברים בעצמם ובעיקר לדמיין. וזה גרם לי לחשוב שאם רוצים לאפשר לילדים לדמיין ולהיות יצירתיים אבל עדיין רוצים להשגיח עליהם או, יותר טוב, לבלות איתם באותה פעילות, אולי מה שהורים צריכים לעשות זה לשחק איתם משחקי תפקידים. תחשבו על זה רגע, גם בתור שחקנים במשחקי תפקידים יש המון מקום לדמיון, המון מקום ליצירתיות ולמתוח את גבולות המותר והאסור. וזה גם מאפשר להם “להציל את העולם” בצורה יותר מובנית ולכן, אולי, יותר מספקת. ואחרי זה הם גם יכולים לנהל את המשחק בעצמם או, מי יודע, להמציא משחק חדש משלהם (זה ממשיך מעבר לראשון).


Posted in Gaming, Humanity, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Mechanics Influences Morality

לאחרונה שיחקתי את Deus Ex: Human Revolution, את Dishonored ואני בעיצומו של Assassin’s Creed. אני מזכיר את כולם בבת אחת כי הם גרמו לי, כל אחד בתורו, להסתכל על המוסריות, לחודית על המוסריות של להרוג אנשים, בצורה אחרת לחלוטין. מכיוון שלכל אחד מהם (ל-Assassin’s Creed פחות) יש סוג של מכניקת טוב ורע אז אם קיימת הסקאלה של מוסריות טהורה לחלוטין שבה כל חיים הם קדושים בצד אחד ומוסריות אפלה בה כל אחד הוא טרף בצד השני אז הייתי ממקם את Dishonored כמעט לגמרי בקצה הטהור, את Assassin’s Creed כמעט לגמרי בקצה האפל ואת Human Revolution איפה שהוא באמצע. אתחיל מההתחלה: ב-Human Revolution משחקים שכיר חרב, איש פעולה תאגידי, מתוגבר קיברנטית במשימות ריגול (וקצת לא ריגול) תעשייתי מסביב לעולם. פוגשים המון אנשים מכל אורחות החיים מצוללי הפחים ברחוב ועד ראשי תאגידים בין לאומיים. ואנחנו יכולים לבנות, בעיקר בעזרת מאפייני פיתוח הדמות אבל גם בראשנו, את הדמות של אדם כאדם טוב שמנסה לרחם גם על הרוצחים של הצד השני או כאדם רצחני בפני עצמו שלא יעצור בכלום כדי להשיג את מטרתו. אבל זה גם קצת מעבר לזה. כשמתחילים להבין איך המכניקה של המשחק עובדת מגלים שאולי אפשר להשיג נקודות נסיון (ולכן עוד יכולות ושידרוגים) בצורה יפה מאוד על ידי להיכנס בכל דבר שזז ולרסק לו את הצורה, Guns Blazing וכל זה, אפשר להשיג משמעותית יותר עם נוקטים בגישה יותר שקטה, בלתי נראית ועל ידי הימום אנשים בלבד. בשבילי, ואני מניח שבשביל רוב האנשים בפעם הראשונה שהם משחקים, זה מנחה אותי לקחת את הגישה השנייה על מנת למקסם את הרווחים שלי. אז מה Continue Reading →


Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Play More Games!

אני נתקל בזה לעתים קרובות עם הרגילים, במידה ואני בכלל מנסה להציע את הנושא. הבעיה היא שרוב האנשים כיום, חוץ מאותם חובבים, כשיציאו להם לשחק משחק לוח או משחק קלפים כבילוי לערב במקום לצאת לפאב, במקרה הטוב יעקמו את אפם או, במקרה הרע, יטילו ספק בעוצמת הקשר שאתם מקיימים עם המציאות. אבל למה? לפי דעתי, רוב האנשים, בהינתן וזה משחק שמתאים להם והם מסוגלים לעבור את שלב ההתחלה, באמת יכולים להנות. אבל הרוב אפילו לא ינסו להתחיל כי הם חושבים שמשחקי לוח זה ילדותי ומעפן. למה? אתר Cracked מנסה לענות על השאלה הזאת עם רשימת ששת המשחקים שהרסו את זה לכולם. 6) סולמות ונחשים – משחק שמשחק כמעט כל ילד קטן וכל ילד בטח מבין כמה זה מטופש איפה שהוא בסוף הגיל החד-ספרתי. הרי זה תכל’ס משחק שתפקיד השחקן בו מסתכם בלגלגל קוביה. כל השאר כבר מחוץ לשליטה שלו. זה כמו לשים סוס במירוץ רק בלי כל הקטע של לבחור את הרכב, לאמן את הסוס, לדאוג לבריאות שלו וכן הלאה. מצטרפים למשחק ומשם זה כבר מזל. בכתבה הם משווים את זה לגרסת משחקי הלוח של תוכניות “ריאליטי”. למה שאנשים ירצו לשחק בזה? מכיוון שאני לא מכיר את King of Tokyo אז בשביל האנשים שאוהבים לגלגל קוביות אני אמליץ על Zombie Dice למתחילים ועל To Court the King למתקדמים. 5) משחק החיים – כשגדלתי בקיבוץ, לשכן שלנו, חבר של אח שלי, היה עותק של משחק החיים. אני זוכר שהייתי מבקש להשאיל ולשחק את המשחק לעתים כל כך קרובות שלאחים שלי נמאס כל כך ממנו שהייתי צריך להפציר ולשכנע ולשחד כדי שישחקו Continue Reading →


Posted in Gaming, Humanity, Stories of My Life, Thinking Out Loud by with comments disabled.

אמינות זה חשוב

אמינות זה חשוב לי בכל דבר שאני עושה. אם אני רואה סרט, קורא ספר, כותב סיפור או משחק והמכניקה המוצגת לא אמינה, לא עקבית או פשוט סותרת את מה שאני יודע שנכון, זה מפריע לי. זה מנתק אותי מהסיפור ופוגע ביכולת שלי להיכנס לעולם ולרוב גם באינטליגנציה שלי. וכשזה קורה מספיק פעמים ברציפות, אני מפסיק. בהארי פוטר זה הפריע לי אבל באמת חשבתי על זה רק לאחר שסיימתי. בלופר זה מאוד הפריע לי כך שהתחלתי לרטון מיד כשהסרט הסתיים. ואז לאחרונה הרמתי את Batman – Book of the Dead וזה כל כך הפריע לי שהפסקתי באמצע. Book of the Dead נחשב ל-DC Elseworld. זה גרסה אלטרנטיבית לבאטמן בו מרת’ה ותומס היו עדיין מאוד עשירים אבל ארכיאולוגים בתחביבם העיקרי. והם נרצחו בגלל איזו שהיא קונספירציה מסובכת שקשורה לאוצר ידע אדיר שהושאר במצריים ואיזה שהוא אל עטלף עתיק. זה מתחיל עם קצת זכרונות של ברוס וויין, קצת הסברים מעורפלים על מה קרה לפני 14,000 שנה וארכיאולוגית צעירה שמגיעה לאחוזה כדי לשכנע את ברוס לממן לה את המחקר שהוא בכל מקרה התכוון לבצע בעצמו. ופה זה התחיל לעצבן. יש פה מעט ספוילרים אבל הם ברורים לחלוטין מ-20 העמודים הראשונים. אז בסדר, אטלנטיס הייתה קיימת והתושבים היו חייזרים מכוכב לכת אחר והם השאירו דברים למאיה ולמצרים ובגלל זה יש פרמידות גם באפריקה וגם בדרום אמריקה. והיה שם איזה שהוא ריב בין [הכנס שם של אל מצרי] ובין [הכנס שם של אל מצרי אחר] ובלה בלה אל עטלף. בסדר. ואז הארכיאולוגית התחילה לפלוט שטויות על המאיה שצריכות להיות שטויות ברורות לכל אדם עם הגיון בריא Continue Reading →


Posted in Art, Practice, Reviews, Role-Playing, Thinking Out Loud by with comments disabled.

לילה אחד בדצמבר

לילה אחד בדצמבר הוא סוג של סיפור צד בעולם ה’מחוננים’. הוא תוכנן כסיפור לתחרות הסיפורי-משחק של המשחקיה לפני שנתיים אבל לא הושלם בזמן. היו לי דברים אחרים לעשות. סיימתי אותו רק כמה חודשים אחרי זה. ועכשיו, כשאני חוזר יותר לעולם של נתנאל, עברתי עליו שוב, ניקיתי אותו ווידאתי שהוא נראה טוב. הוא יחסית קצר (ייקח בערך חצי שעה לקריאה ראשונה, אני מניח, למי שקורא מהר) ונכתב יותר בשביל הקטע, בשביל ההדגמה, בשביל הכיף הפרטי שלי ובשביל שיהיה לי חומר בסיס עליו לבדוק את התוכנה שכתבתי, Gamebook. אפשר לקרוא אותו גם בלעדיה אבל הוא תוכנן בשבילה ולכן יהיה יותר נוח להשתמש בה. השימוש בה יחסית פשוט ולא צריך לקחת יותר משתי דקות להבין אותה. חוץ מזה, למי שדואג, היא לא מתקינה שום דבר. זה פשוט קובץ מכווץ שפותחים ומריצים. אפשר למחוק את הספריה אחר כך ולא ישארו ממני יותר שרידים. אני אשמח לכל מי שיכול לקרוא את הסיפור ולחוות עליו דעה וגם על התוכנה שכתבתי. אני יודע שהיא דיי פשוטה אבל בכל זאת.


Posted in Gaming, Programming, Stories by with comments disabled.

Lighting the Torch Forward

After finishing Dishonored, I went back to playing Torchlight II, seriously. And so far, I’m having great fun. I find that not only is the game fun but the kind of people roaming there are more fun than I remember when I played Diablo II. I mean, there are the occasional games I join and everyone immediately votes me out for some reason (Guys… If you didn’t want anyone in your game, just lock it). And I do feel that I do encounter racism (You don’t speak French/German/Russian/Armenian/Ancient Sumerian? Out with you!) or sexism (I play a female Engineer named Infinity Lorein and you can’t really tell sex from my nickname) but usually people are quite nice and understanding. For example, I like to play slowly: Clear a zone, go over the items I got, throwing away ones I don’t need, complete a quest, go to town to replace old gear with new, maybe enchant or transmute something, and then, when everyone is ready, go for another quest. That concept seemed so alien in the Diablo II servers where everyone ran forward as quickly as possible. It helps, now, that everyone gets seperate loot, but it’s more than that. We stop, we trade, we just talk about gear and builds. Sometimes I have something I can’t use so I trade it for anything cool, not only something that is as good or better. And sometimes I just give it away. And when the other responds with “Awesome! Thanks!”, I just Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Preservation and Time

ל-Extra Creditz יש פרק שמדבר על שימור משחקים. זה נושא מאוד ראוי אבל לי זה גורם לחשוב על היסטורית המשחקים שלנו ומה משחקן חדש וטרי יצטרך לעשות אם ירצה לעבור אפילו רק על המשחקים הכי טובים שנוצרו. אפילו אני לא יכול לטעון ששיחקתי בכולם. כן, גם Planescape Torment וגם The Longest Journey עדיין מחכים לי ברשימה. זאת הבעיה עם רשימה שכל הזמן נוספים לה פריטים חדשים, לפעמים בקצב גבוה יותר מאשר יוצאים ממנה. כי אם חושבים על זה, משחקים הם המדיום הכי ארוך. סרט ייקח לכם שעתיים. חוברת קומיקס סטנדרטית, לא יותר מזה. ספר טוב, באזור ה-13 שעות. סדרות טלוויזיה, אפילו אם נצמצם לסדרות הכי טובות שחייבים לראות את כולן, מעטות עוברות את ה-10 שעות סך הכל (פיירפליי, למשל). משחק טוב? זה מתחיל ב-10 שעות. יש כאלו שלוקחים 30-40 או יותר וזה רק אם משחקים פעם אחת. יש משחקים שאפשר לשחק כמה פעמים ועדיין לגלות דברים חדשים. זאת אומרת, הרשימה של רק המשחקים הכי טובים, כולל אלו שיוצאים כל הזמן, יכולה להיות ארוכה מכדי שאפשר להתמודד איתה. אני יודע את זה, מניסיון. לכן, חשבתי על הרעיון הזה: רשימה, כרגע שרירותית לחלוטין, של המשחקים הכי טובים בכל ז’אנר. שלושה-ארבעה משחקים שכרגע מייצגים את ההכי טוב שיש לז’אנר להציע. וכן, זה אומר שיש טובים שאני לא מתייחס אליהם כי הם כבר התיישנו מספיק שקשה מאוד לשחק אותם (אני מדבר עליך Starflight) או שיש משחקים חדשים יותר שעושים אותו הדבר רק יפה יותר (מצטער על זה, Privateer). וכרגע הרשימה הזאת כוללת משחקים שלא שיחקתי ונכנסו לשם בגלל הדעה הרווחת. אבל אני אגיע אליהם Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Less Interesting News, No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 14 comments.