מה מגדיר בן אדם? משחקים!
לפעמים אני גם תוהה על זה.
חוויות בית ספר, חוויות צבא, אנשים משפיעים או חכמים, כתבים קלאסיים וכן הלאה יכולים מאוד להשפיע על האישיות של בן אדם, על איך הוא חושב ותופס את העולם. על העקרונות המנחים אותו ומה הוא מעדיף. אבל לאחרונה חשבתי שוב על עוד משהו, שלפחות אותי, מאוד מגדיר וזה המשחקים שאני משחק.
ספרים וסרטים או כל סוג אמנות סיפורית שהיא יכולה לגרום לבן אדם להרהר בנושאים של רומו של עולם ולשנות את דעתו וכך גם את הנחות הבסיס שלו אבל גם משחקים יכולים לעשות את זה והעמוקים והכבדים יותר עושים את זה טוב.
אז אולי Mass Effect יכול לגרום לך לחשוב על האם שווה או לא שווה להציל את הגלקסיה, האם לתת למחזור להמשיך או לעצור אותו, את מי כן כדאי להציל ואת מי לא וכמובן, כמה מותר להקריב בשביל להציל את החיים בגלקסיה כפי שאנחנו מכירים אותם ומה הדרך הכי טובה לעשות זאת. אבל עכשיו אני הולך לתת לכם דוגמה שאולי תראה לכם מוזרה וגרועה אבל מאוד השפיעה עליי כבן אדם.
זה היה משחק קטן וחביב וישן. אבל לפי דעתי הוא עדיין הכי טוב שאי פעם נעשה על משחק הקלפים הפופולארי. במשחק, כצפוי, מתנהלים המון קרבות בסגנון משחק הקלפים הידוע אבל יש בו כן כן… סיפור. טוב, עד כמה שאפשר לקרוא לזה סיפור. משחקים קוסם שמסתובב בארץ ומנסה להבין מה בדיוק קורה כאן, איזה רוע אדיר צפוי להגיע ואיך אפשר לעצור אותו. תכל’ס, המטרה היא להתחזק בקרבות קטנים לאורך ולרוחב המפה הקטנה, לחזק את החבילה שלך ולצבור עוצמה כדי שבסוף תוכל להילחם ב-PlaneWalker.
ואז נלחמים ב-PlaneWalker. זה עוד קרב Magic סטנדרטי אבל לו יש חבילה ממש טובה ובערך 200 נקודות פגיעה ולי, אחרי כל השוטטיות, יש אולי 50. אז אנחנו נלחמים ונלחמים ואני חושב שאני עושה את זה לא רע. ואנחנו מגיעים שנינו לאזור העשרה חיים. ואז הוא זורק עליי התקפה שאין לי סיכוי לשרוד. התקפה שתחדור לי את קו ההגנה המסכן שעוד נשאר ואחרי זה תוריד אותי למינוס 20 בערך. אז אני אומר לעצמי שזהו, כל כך קרוב לסוף ואני הולך להפסיד אבל אז אני נזכר שיש לי את Eye for an Eye. אז אני שם את הקלף הזה וכל הנזק שאני חוטף, גם ה-PlaneWalker יחטוף. בהינף קלף, התקפה ותור גופתו המסכנה של הקוסם שלי שוכבת נטולת חיים ליד ה-PlaneWalker האימתני. ואז המשחק נגמר.
אבל הוא לא נגמר ב’מתת, הפסדת’ אלא ב’יאיי! הצלת את המישור שלנו מה-PlaneWalker!’ ואני בהלם. נהרגתי בקרב אבל המטרה הושגה, העולם ניצל. הקרבתי את חיי למען מטרה נעלה.
ואני חושב שזה למה אין לי שום בעיה ואני גם דיי נהנה ממשחקים בהם התוצאה הבלתי נמנעת היא שכולם מתים, כל עוד כולם מתים למען מטרה חשובה באמת, מטרה ששווה להקריב את החיים בשבילה. ואולי אנשים אחרים חייבים תמיד לנצח, בין אם בקלות או בקשות, אני לא חייב. כל מה שאני צריך זה לדעת שעשיתי כל מה שיכולתי ועשיתי את זה למטרה טובה. אין לי בעיה להפסיד כל עוד אני יודע שנתתי כל מה שאני יכול. אז איבדנו חמישה חוקרים בדרך אבל כל עוד גירשנו את הרוע המפלצתי לעוד חמשת אלפים שנים, אני בסדר עם זה.
וזה גם דיי תורם להשקפת החיים שלי שלא כל הזמן צריך לנצח ואין הרבה דברים שאסור להקריב.
אז אם ניסיתם בכל הכוח, נהניתם ואתם מרגישים טוב עם זה, מה זה משנה מי הגיע מקום ראשון?
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.