My RPG Hobby – A History

אח שלי שיחק משחקי תפקידים מגיל צעיר. הנושא תמיד עניין אותי. שיחקתי כמה משחקי כאילו קטנים בתור ילד אבל נתקלתי בתחביב באופן רציני בפעם הראשונה באחד מחוגי בית הספר. היה חוג מו”ד (כבר לא זוכר איזו מהדורה) שאליו הלכתי עם עוד כמה ילדים. מי שמכיר את התחום בארץ יודע כבר מה אני הולך להגיד אבל לטובת אלו שלא, המנחה לא היה כל כך טוב או לא כל כך מרוכז, כל הקבוצה הייתה מפוזרת וזה היה הרבה יותר קרוב ל”חוג-בואו-נעסיק-את-הילדים-כמה-שעות-עד-שההורים-שלהם-יחזרו-הביתה-וכי-משלמים-לי-על-זה”. פרשתי לפני סוף הסמסטר. גיליתי את הפורומים של WebRPG (לא מצאתי את האתר יותר) באיזור כיתה ז’. WebRPG היה אתר כללי לחדשות ודיונים על משחקי תפקידים. אני התרכזתי בצד הפורומים שלו. היו שם המון מהם, בכל נושא, ז’אנר ושיטה אפשריים. והיה שם אזור אחד של הפורומים שנקרא Talking in Character, אזור של משחקי תפקידים על גבי הפורום. השם של זה היה Talking in Character כנראה כדי להבדיל מכל שאר הפורומים בהם דיברו על משחקים במקום לדבר “את” המשחקים. הגעתי לשם וקראתי משחק שנקרא Munchkin Wars, התחלתי בנקודה בה האנטרפרייז וחללית שנבנתה על ידי איש-מערות גאון בשם Gruk נעזרו באביר הג’דיי Dethen Despair והתקיפו את כוכב המוות של המהדורה השנייה. זה היה היסטרי. לא יכולתי שלא לצחוק מכל הודעה חדשה ולהתרשם מהיכולת של השחקנים שם להמציא דמויות, אירועים ומצבים מגניבים ומשעשעים. הצטרפתי למשחק אחרי חודש-חודשיים של צפייה עם אביר ג’דיי משלי. כזה שעושה מה שבא לו, מחזיק בחרב-אור כפולת להב שמסוגלת לשגר אנשים בזמן, ונוסע בדלוריאן מכונת זמן שמדברת כמו K.I.T.T. המשחק נמשך שנים ועבר מספר תהפוכות, כולל את דרך ההשתלטות על Continue Reading →


Posted in Gaming, Me, No Category, Role-Playing, Stories of My Life by with comments disabled.

תודה לך, מעין, שהוכחת את הנקודה שלי

קורה לי עם הרבה אנשים, כשאני מעלה את נושא תחביב המשחקים לתחומיו, שהם מתחמקים, אומרים שמשחקים זה לא בשבילם, בדרך כלל מנסים להראות כמבוגרים גדולים ואחראיים ושמשחקים, מכל סוג, הם תחומו של הילד הקטן שאין לו דברים חשובים יותר לעשות. וכמו שאמרתי תמיד, האנשים שלא מפנים זמן בשביל הדברים שבאמת גורמים להם אושר, הם האנשים בלי חיים. מה שאני בדרך כלל אומר הוא שהעולם מתחלק לשני סוגים: מי שאוהב משחקים ומי שעדיין לא מצא את המשחק שהוא אוהב. מעין שחקה משחקי תפקידים כשהייתה צעירה יותר אבל בעוד אהבתה לג’אנר לא השתנתה, תחום המשחקים קצת נזנח אצלה. רק לאחרונה, כשהייתה הולכת איתי לערבי משחקים בטכניון או כשהצלחתי לשכנע אותה לנסות משחקי מחשב מסוימים, היא חזרה לשחק יותר. או לפחות, לשחק יותר משחקים שלא מוגבלים ללחיצות אקראיות על דף Facebook. וגם עם זה, היא דיי הגבילה את עצמה למשחקי פאזלים (אחרי ההתלהבות מ-Portal היו גם Q.U.B.E, Vessel, Antichamber ו-Shuggy). היא תמיד אמרה שכל משחקי האקשן הרציניים הם לא בשבילה. אתמול, עמית ציין בפניי שהוא הולך לשחק Towerfall: Ascension אצל חברים. שמעתי על המשחק הרבה. הבנתי שהוא ממש טוב. ממש רציתי לנסות. אבל ידעתי שהוא קיים רק על ה-PlayStation 4 ולנו אין. אז שאלתי אם אפשר להצטרף. נאמר לי שכן. עמית אמר שהוא גם יביא את RoboRally למקרה ונרצה הפסקה מהמכונה הדיגיטלית. במקרה, באותו הזמן, מעין הודיעה לי שהיא גם רוצה לשחק משהו היום. ביקשתי רשות והצעתי לה להצטרף, משתמש ב-RoboRally, משחק ששנינו מאוד אוהבים, כתירוץ שלא תשתעמם גם מול משחק כמו Towerfall. הגענו לשם והתנענו את המשחק. Towerfall הוא משחק פעולה פלטפורמה Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, Maayan, No Category, Thinking Out Loud by with 4 comments.

אתמול היינו אצל רן

שתי הקוביות הלבנות התגלגלו על משטח העץ. אחת מהן קיפצה פעם נוספת ונחתה בצידו השני של הלוח. נהמה גרונית נשמעה כמו הגיעה ממעמקי הגיהנום עצמו, מביעה את חוסר שביעות רצונה מהתוצאה. יד גרומה של רק עצמות הרימה את אחת מהדיסקיות השחורות, נקשה איתה על הלוח ברצף של עמודות וקפיצות עד שהניחה אותה, בחוסר רצון, במקומה הסופי. הקוביות נאספו ונזרקו מחדש ויד נוספת, ללא היסוס או ריסון, הרימה שתי דיסקיות לבנות, הזיזה אותן לעמודה של הדיסקית השחורה בתנועת מחיצה ושלחה אותה חזרה אל נקודת ההתחלה. אותה יד נשלחה אל מרכז הלוח וסובבה את קוביית ההכפלה ל-8. *גרעאה!!!* אמרה הדמות בגלימה השחורה, יותר מפיקה את הקול מתוך תוכה מאשר מדברת. האישה מצידו השני של השולחן הצליחה לעצור בצחקוק בלבד. “הטוב מ-11!”  שאגה הדמות בגלימה. הצחקוק הפך לצחוק מתגלגל, צחוק שהיה מרעיד את נשמותיהם של בני תמותה וגם יריבה הנוכחי לא היה חסין לו לחלוטין. אבל בכל זאת, עם הצחוק מהדהד באולם הבלתי נתפס בו ישבו, הדיסקיות נאספו והלוח סודר מחדש. היו חלקים קלים יותר וחלקים קשים יותר אבל היינו צריכים להוציא את כל זה. אבל זה מה שסיכמנו, שאם יש משהו אחרי המוות, אז זה כנראה מה שקרן עושה; קורעת למוות את הצורה עד שיעשה את מה שהיא רוצה.


Posted in From the Writing Desk, Geekdom, No Category by with 1 comment.

פיצה מלוחה

החלטנו היום, סוף סוף להכין פיצה. להכין פיצה ביתית זה מאוד פשוט וזול אם כי תהליך קצת ארוך. בכל מקרה, דיי שווה את זה. כשהכנו את הפיצה אז מעין אמרה שהיא חייבת לשמוע שיר כלשהו שעלה לה בראש. לא הבנתי מה הקטע עד שהאקורדים הראשונים החלו להתנגן. “I do believe I have been changed for the better…” .אני מאמין שהפיצה הזאת יצאה קצת מלוחה יותר ממה שתכננו


Posted in Art, No Category by with comments disabled.

קרן אמבר – הרבה יותר מדי מוקדם

זאת לשון ההמעטה, ההחלשה וההפנמה של הידיעה שקיבלנו אתמול. שקרן אמבר, ידידתנו מאלו כמה שנים טובות, נפטרה לאחר מאבק בוירוס שחטפה במהלך המחקר שלה בפינלנד. עדיין קשה לעכל את הבשורה. ואני עדיין מקווה שאיך שהוא יתברר שזה לא נכון, למרות שכבר דיברנו עם האיש שיש לנו את האינטרס הכי גדול שזה יהיה לא נכון. את קרן אני הכרתי ממש מזמן. כל כך מזמן שהדבר היחידי שאני בטוח אליו בקשר לזמן הזה הוא שהגיל שלי כבר היה דו ספרתי. אח שלי הכיר אותה קודם כי היא הייתה קול מאוד פעיל בפורום משחקי התפקידים של תפוז (וכל הזמן מאז, היא הייתה אחת הסיבות היחידות בשבילי לחזור לשם מדי פעם). ופעם אחת כשהוא הלך למפגש פורום, הוא לקח אותי איתו. אני לא בטוח אם זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בקרן אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי במעין. מאז פגשתי אותה ואת רן בכל מיני מקרים, לרוב כנסים ומפגשי פורום אבל גם בנסיבות פחות קשורות ופחות רועשות. שיחקנו משחקים, דיברנו על דברים פחות חשובים ומעבר לאחת המרצות הבולטות, הנחשבות והמגניבות ביותר של קהילת הגיקים בארץ גם למדתי להכיר את האישה הנהדרת באופן אישי. מישהי עם התלהבות ואכפתיות כמעט בלתי נדלית – היא הפסיקה לנהל כנסים ולהכין הרצאות רק כשהמחקר שלה תפס לה 120% מהזמן. היא אהבה את פראצ’ט. בבית של רן ושלה יש את כל הספרים. זה כולל גם את הגיבור האחרון ואת המשחק. היא נתנה לי לקרוא את Wolverine: Origins. טוב, נתנה זאת המעטה. היא דחפה לי את הספר ליד באיום שבפעם הבאה שאנחנו נפגשים הוא יהיה קרוא עד סופו ובדיוק באותו המצב Continue Reading →


Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, Me, No Category, Role-Playing, Stories of My Life, Thinking Out Loud by with 2 comments.

Can Someone Please Tell Me…

WHAT THE FUCK IS WRONG WITH THIS FUCKING WORLD?!


Posted in No Category by with comments disabled.

אתמול היה יום ממש טוב

דבר ראשון, חזרתי לשלוט שוב ביד חזקה במחזורי השינה שלי. התעוררתי בסביבות ארבע וחצי בבוקר והרגשתי נהדר. עשיתי את הדברים של הבוקר, הוצאתי כלבלב, חפפתי לו את הפרווה, התרחצתי, אכלתי והספקתי לצאת מהבית לקראת שבע וחצי. ההנחה הייתה שאם אמורה להיות הפסקת אש בתשע אז קצת לפני יהיה מטח טילים אחרון. ועדיף שאני לא אהיה בזמן נסיעה תוך כדי. הגעתי למשרד באזור שמונה והספקתי להתארגן בנוח, לשחק קצת ולהגיע לפגישה מוקדמת שהייתה לי עם המעצבים בה דיברנו על הסיפור של המשחק כי אני רוצה לעזור בו. אבל אחרי זה הספקתי גם לעבוד הרבה, גם להתקדם בפריטים שאני צריך לקרוא, גם לנמנם פעמיים ואחרי הכל RescueTime אמר לי שעבדתי המון והייתי ב-80% יעילות (שזה ממש טוב. בדרך כלל זה 60 גבוה – 70 נמוך). אז אני חושב אולי להמשיך לנסות את זה ככה, אולי לצאת מוקדם. יכול להיות מענין. זה יצא קצר כי בחמש וחצי בבוקר, המוח שלי עוד לא ער לגמרי ולכן סיפור שנראה לי ארוך אתמול בעצם יצא קצר.


Posted in No Category, Work by with comments disabled.

Selling Overhead

Is what this Gamasutra article called the recent trend in game development to sell “the things that usually end up on the game studio’s cutting room floor”. It’s talking about things like Early Access, selling the game while it’s being developed, and mostly about selling the “Prologue” to Metal Gear Solid V and selling access to Double Fine’s Amnesia Fortnight. First of all, I don’t think it’s really surprising in this age where Publishers are mostly going the way of the dinosaurs and more developers retaking control of their creations and trying to hit the audience directly, saving money while still trying to make hiqh-quality (i.e. expensive) titles. The money has to come from somewhere. The writer stresses the Double Fine and Metal Gear Solid V angle a lot, Double Fine selling access to their prototypes (things we usually couldn’t, and probably shouldn’t see) and Metal Gear Solid being split into (at least) two parts with the first one serving as “prologue” whose content might or might not later also appear in the full game, but I would like to point out two counter examples and say that, once again, when satisfaction is concerned, it’s all about expectations. The current customer expects that when she pays 60$ for a new game it will contain at least 10-20 hours of meaningful gameplay. Whether this is reasonable considering what we pay for movies, music, etc… is a different discussion – this is what we currently expect. In the days of the first StarCraft it Continue Reading →


Posted in Gaming, IT, Practice, Programming, Thinking Out Loud by with comments disabled.

שבת בלילה

לפני שעה שמענו את מטח הטילים מתפוצץ מעל תל אביב. אני מכין חלה. כי בא לי. יש לכם משהו יותר טוב לעשות?


Posted in No Category by with 1 comment.

האור בקצה המנהרה

לא הרגשתי טוב השבוע. הייתי מבואס ומדוכדך ולא ראיתי איך לטפל בזה. אבל החלטנו לעשות את מסיבת חנוכת הבית ביום חמישי. אחרי כל הדחיות, הגיע הזמן. הזמנו כמה אנשים, ארגנו קצת כיבוד ולא תכננו על יותר מאשר לדבר ואולי לשחק כמה משחקים. ואז אנשים התחילו להגיע. חברים שלי, חברים של מעין, אחים שלי, אחות שלה. שיחקנו קצת Fluxx, פתחנו דיונים משמעותיים על דברים פחות משמעותיים ופשוט היה מאוד כיף. הראשון הגיע בסביבות שבע, קיפלנו את העסק קצת אחרי שתיים בלילה. היה מאוד כיף. וכשישבנו בסלון אחרי שארזנו את כל מה שהיה צריך אריזה, מה שחשבנו זה איך אפשר לעשות את זה שוב.


Posted in No Category by with comments disabled.