After much deliberation I had not much say in because of my injuries, I managed to actually fly the ship back to Mos Entha where Naritt and Zamir found a local Hutt to sell the water rights to. After some back and forth that I’m glad I didn’t have to do myself, we agreed on a price, the Hutt took off to see his new acquisitions — we threw in the location of the abandoned research lab for free — while we took off back to our original employer. We docked at the wheel a couple of days later and met with our Isotech contact. He schlepped something out about not fulfilling our contract completely because we let the laboratory and the water mine get taken over by a Hutt. We bit the bullet because the Hutt paid a lot for it. Then, when we asked what is next on the agenda, he told us he is waiting on his sister to come back with some information on an old Republic ship that went missing, something very valuable. So, of course, we couldn’t just sit our asses down. We went to investigate.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
ביום שישי, רצינו לאכול ארוחת שישי עם ההורים של מעין. אחרי שעבדתי כל היום, התחשק לי לפנק את עצמי אז מעין לקחה את זה קדימה והציעה בלאק (כי אמרתי מוקדם יותר שבא לי על קינוח של בלאק). אחר הצהריים, התרחצנו, תהארגנו ויצאנו לאסוף אוכל מהבלאק. הפעם, התחשק לי משהו באמת מת אז ביקשתי את ההמבורגר שלי well-done? איך שהוא, יצא לי המבורגר אולי מדיום. לא, אני לא יודע איך אפשר להתבלבל. אבל הייתי רעב אז אכלתי אותו. זה רק לא עשוי כמו שאני אוהב, זה לא רעל, נכון? אז אולי אכלתי הרבה, כמו שעושים במקרים כאלו, אבל אף פעם לא הרגשתי ככה אחרי בליסה רצינית. ביום שישי בערב כבר התחלתי להרגיש מוזר. בשבת הרגשתי כל כך רע שקמתי, ניסיתי להתחיל את שגרת הבוקר שלי (שמתחילה, למי שיודע, בערך בחמש בבוקר) אבל מהר מאוד קרסתי על הספה ולא קמתי עד אחר הצהריים. כל היום עבר לי בהזיית כאב בטן, כאב ראש ושינה אחת גדולה. בערב הרגשתי מספיק טוב בשביל לעזור למעין להכין משהו לאכול אבל לא הרבה יותר מזה. ומאז ועד עכשיו (שני בבוקר) אני מלווה באוסף של כאבים, בחילות, חוסר תאבון וחוסר נעימות במגוון תצורות שונות. פחות או יותר כל דבר מהבטן ומעלה, שאינו החזה או העיניים, כואב לי. כולל הגב. זה כנראה תוצאה של המון לחץ ושאני לא נתתי לעצמי באמת לנוח (למרות שהדבר הטוב היחידי בכל זה הוא שאני לא מרגיש עייף) אבל ההמבורגר בטוח היה ההתחלה של כל הבלגן.
Posted in No Category by Eran with .
We flew over to where the blip showed on the map. What we found was a Sand People encampment around a small mountain. We surveyed the area and decided to land a bit farther away, I still prefer to keep the Badger as safe as possible, at least as long as it’s not paid for. So we walked. And what we found from the ground level was lots of buildings but few people and an entrance into the mountain from which people exited, looking not very happy. At the entrance to the mine we found the object of our search, Jaa Adik. We explained that we meant no harm and just wanted to see what the fuss was all about add our mission was to ascertain what happened. Inside the mine we found containers of water and crates of explosives. That was the point I started to think that maybe we should just go away. But before we could leave, an explosion buried us in, causing a boulder to mangle my arm. After everyone was excavated from the rubble, I called it quits and headed outside, hoping to reach safe ground before passing out. But outside the cave, Jaa Adik was waiting with open guns. I drew my own but he managed to shoot first, burning my side and thoroughly disabling my left arm. I managed to duck out of the way and then the rest came and battled him out. At the end, I was saved from unconsciousness by Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
את האימון של אתמול אני יכול לסכם, בצורה הכי טובה לדעתי, בצירוף האותיות GG. למי שלא מבין, GG או Good Game הינם ראשי תיבות אינטרנטים שהומצאו לשימוש בסיום משחק מוצלח וכסוג של מתן כבוד ליריבים שהפסידו או ניצחו. מאוד דומה לשני טורי השחקנים שלוחצים אחד לשני את הידיים בסוף משחק כדורגל. אבל מה שצריך להבין הוא את נסיבות השימוש. לא מדובר ב”יאיי! ניצחתי!”. אם כתשת את היריב לחלוטין, זה לא היה משחק טוב. אם הוא כיסח לך את הצורה, זה לא היה משחק טוב. אבל עם המשחק כלל עליות וירידות, לקיחת ואיבוד הובלה, מהלכים מרהיבים וכשלונות מחפירים וכל אחד פעם בצורה מאוד מקצועית ופשוט הטוב ביותר ניצח… זה GG. אז באימון אתמול, למדתי מוותיקים ממני ומחדשים ממני, הותקלתי והתקלתי אחרים, הראיתי לאחרים איפה הם חלשים והראו לי איפה אני טועה, עירבבנו טכניקות, הרחבנו מהלכים, ירדנו לפרטים והתעקשנו על קאטות אחידות, שלמות ומהירות. באמת הרגשתי שבסוף ה-session יכולתי לסמן 1+ בשורה של המיומנות שלי בדף הדמות.
Posted in No Category by Eran with .
אנחנו רוצים להוציא גרסה גדולה בקרוב עם הרבה שיפורים ועדכונים ולכן עבדתי הרבה על דיאלוגים בימים האחרונים. אני עדיין משתדל לתת הערכות קצת נדיבות לגבי כמה זמן כל דבר ייקח לי כי אני יודע שאני מאוד גרוע בלתת חסם עליון לכמה זמן אני צריך. אבל, מכיוון שאני מכיר את המערכת הזאת יותר טוב מכל אחד אחר, זה לא נורא מפתיע כשאני בדרך כלל סוגר אותם מוקדם. אבל זה באמת שעשע אותי אתמול. אתמול התחלתי בלסיים את החלק השני של המשימה שנשארה לי מיום לפני. הכל היה סבבה רק עמית ביקש ממני לסדר קצת את ה-colliders על הכפתורים כי הם לא הגיבו כל כך טוב. ובזמן שטיפלתי בזה, הוא בא לפרוס בפנינו את התוכנית לימים הקרובים כדי שהכל יהיה מוכן. אז אני קיבלתי משימה שהייתה אמורה לקחת יום החל ממחר בבוקר. אז כשסיימתי את המשימה הקודמת, התחלתי לעבוד על זאת. הדיווח האחרון שלי לפני שעזבתי את המשרד? “בגלל שזמי כבר הלך אז אני לא יכול לקבל תיקון לשני רקעים אבל חוץ מזה, הכל כבר סגור.” כשאמרתי את זה אז גם עמית וגם טל נראו כאילו הם לא בטוחים אם להיות מופתעים או לא. וסיימתי את זה כל כך מהר שאני לא יכול להתחיל את המשימה הבאה כי אני מחכה למשימה אחרת שעוד לא נגמרה. אז זה קצת גרם לי להרגיש טוב עם עצמי.
Posted in Gaming, No Category, Programming, Work by Eran with .
Throutek lost balance for a second and almost sent the white paste down the wrong hole. He quickly put down the bowl next to the console and coughed, causing his side to sting and burn. He lifted up his shirt and looked at the bandages with the tiny red smudge covering his left waist. At least it’s not as bad as Naritt got. He spat at the nearby bin and tried to swallow the rest before he continued typing. As we were scouring the operations room’s computers and electronics, a previously locked door opened and a bunch of worker droids filed out. I wasn’t expecting them to, but not really surprised, when they started to attack us. With welding tools, of all things. Me and Naritt engaged with blasters after the droids started advancing. We managed to take out three of the four droids, even after Zimir wanted to keep one for himself. Then a proper security droid showed up and blasted Naritt and me before I got the luckiest shot of my life and hit his central power source or something, making it explode. We quickly bandaged what we could and started scouring the rest of the facility. We found a couple of stimpacks which Naritt needed more than me. Then we found a report saying the goal of the whole facility was moot. And the map in the operations room displayed a coordinate which was probably where our target was headed, the next stage of this search. As Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
Captain’s Log, I’ve been in the Rim for a week. I’ve managed to acquire a ship. It’s a refurbished clunker on the cheap but it was still too much for me to afford and since I already had to clean it, derust and debuff it, I didn’t bother erasing the strange, snarling, black and white animal painted on its side. This led to a long service contract for a corporation known as Isotech and a chance alliance with a bunch of other ne’er-do-wells, the least weird of which is a human. The others were an over eager droid and self-important Drall. Competent as I am on my own, my skill set does not cover every possible occurrence on the Rim and so their addition to the crew was acceptable. On our first assignment together, we had to go to a desert wasteland called Tatooine and find an informant. Apparently, Isotech sent someone to find a hidden facility and that someone disappeared. We went to the surface, found the informant and received the coordinates of the facility. Not wanting to risk the ship by landing it in the middle of no where, we took a couple of local beasts on a few hours trek into the desert where we found the facility’s entrance. Inside we found a fully operational underground base hidden in the dunes but it was completely deserted. Throutek leaned back in his chair, taking a break from the writing to consume another spoonful of the dull, nutrient rich, Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
My parents, By the time you read this, I will be outside Ascendancy space. Do not try and reach me. Even if you could, I have no intention of turning back. I have tried to be the person you wanted me to be, the person everyone wanted me to be. But, much as I tried, it appears that I can’t. I am not like other Chiss. I have… desires. I wish to see, to experience. I wish to know. And, be your reasons as they may, yours and grandma’s decline to talk about who my grandfather is and where he had gone has driven me to search on my own. And I cannot find the answers I seek inside the Ascendancy. I took a merchant ship to a way station and from there a transport to the core. I am now making my way to the eastern rim, somewhere along the Perlemian Trade Route. I might write further letters and I might not. I might return and I might not. I know it is not exactly customary in our society but know that I love you and will always cherish all that you have done for me. Who knows? Sometimes goodbye could be a second chance. Your son, always, Route The old woman put the pad down on the table and looked at Throutek’s parents. She thought about it until his mother couldn’t wait no longer. “Well, mother, what do you think?” “I should have known that saying nothing would lead Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
I’ve had a talk with our Lead Visionary in the company about what I can and can’t write on the game. Although we have extended our testing circle, the game is not finished and we are still hard at work on it. As per these conditions, I’m allowed to say, in general, what I’m doing but I can’t go into specifics like features or style or assets or anything that a competitor can use against us. Yesterday I finished a huge dialog revamp that took me almost three weeks (because I was seek for about two weeks of them) but it’s finished, it works, I removed the old material and checked that nothing breaks. So, phew. I hate it when things drag on forever. Today, after making sure two bugs are not reproducible, I took on a new task… which was to take the dialog I just finished and convert it to a phone version. And it’s not an itsy bitsy thing. When previous dialogs were converted, they were one, two, maybe three objects that need to be converted. This dialog? Eight objects! This is not a day long affair.
Posted in Gaming, No Category, Work by Eran with .
Quick recap: Thursday before last, I started feeling like shit. Could barely work or function. The only things I could successfully do for a long time were sleep and play games. No, I’m not excusing, the only things, besides Maayan that consistently make me feel better are ice cream and playing games. So I didn’t go anywhere, didn’t do much, missed Amit’s birthday party, and spent mine sprawled on the sofa watching television. Which was fun but not very productive. This persisted another with the doctor not really knowing what’s wrong with me. This almost meant I had to miss Memorial Day but I rested a lot and finally drove to the kibbutz in the afternoon. After the next day’s ceremony, I drove back home. In the evening, we went to friends for a BBQ dinner. And there was much rejoicing. This weekend, I started to feel better, washed the dog and put some things in order. But now I’m not sure I’m actually getting better now. I think I just have to struggle through it and it’ll be OK.
Posted in No Category by Eran with .