Quick Recap

Sunday, I went to monthly Game Night in Tel Aviv and tried to run The Human Factor. No one registered so I ended up running one Once Upon a Time game (Translated!) and then just moping about. I did, however, write an alternative progression system that kind of fits well for the Belief, Instinct, Goal section I want to add later so maybe that’s a bonus. Monday was kind of a more normal day except for the power outages so we mostly sat around talking until the lights came on. Tuesday we went to the Magnum Bar to build an ice cream stick and it was good. We also went to see the Mentos Popup Store but it wasn’t that interesting. We road around in Yarkon Park and stood at a bus stop talking to my brother. Then we went home, noshed some baked cabbage, watched Gav HaUma and went to sleep. Overall, I think that was very productive. Wednesday, I did a lot of things at work. Maybe I do need to do 4 things at the same time to feel like I’m actually accomplishing anything. In the evening we went to see Fantastic Four. It was bad. We came home extremely late and crashed into bed. Today, we’re going to the opening of the pet garden in memory of Keren. Will do my best to stay strong. And now, I have to add a bit of sanity checking to my code so the new messaging system won’t toss out Continue Reading →


Posted in No Category by with comments disabled.

יום השנה לקרן

מחר, או יותר נכון היום, הוא יום השנה לקרן אמבר. היא נולדה ב-13 לפברואר וזה היום שצריך לזכור אבל היום יהיה שנה מאז שנפטרה, שנה שהיא כבר לא איתנו. ביום שבת נסענו, מעין ואני, לשדה בוקר למפגש חברים לזכרה. היה נחמד לפגוש את כולם, לדבר שטויות ולבקר שוב את המקום שאהבה כל כך. פגשנו גם אנשים נחמדים שלא הכרנו ואכלנו הרבה יותר מדי. אני לא בטוח איך אני מרגיש. הייתי בסדר בשבת. אבל אני קצת מפחד שיקרה איזה שהוא משהו ואני פשוט אשבר ואבכה שוב. כי חוץ ממשחק תפקידים שכתבתי בשבילה, במטרה להריץ אותו אחד על אחד, ושהפסקנו כי היא הייתה פשוט עסוקה מדי; חוץ מזה, לפעמים הרגשתי שאני כותב בבלוג הזה בשבילה. אני יודע שיש פה כמה קוראים קבועים וחצי קבועים שלרוב נשארים בשקט וגם קרן עצמה לא הגיבה תמיד אבל אני יודע שהיא קראה ואת הדיונים הנרחבים היינו עושים פנים אל פנים או על גבי דואל. וגם את צמצום תמונות האסטרונומיה השנתיות לאלו ששוות רקע למחשב עשיתי בשבילי ובשבילה. לפחות, אני חושב שהיא היחידה שהורידה את הקבצים ששמתי. ולכן לא עשיתי את הסיכום של 2014. כי איבדתי את הטעם. אני מתגעגע לקרן. אבל אני מקווה שאהיה בסוף בסדר.


Posted in Me, No Category, Stories of My Life by with 4 comments.

עייפות גוף, מוח ומחשבה

אתמול עבדתי עד מאוחר. כמה מאוחר? יצאתי מהמשרד בערך בחצות. רכבתי הביתה. הגעתי תוך חצי שעה. התמזגנתי קצת, דיברתי עם מעין, הוצאתי כלבלב, התרחצתי קצת ואז הלכנו לישון, איפה שהוא באזור 2:30. בבוקר, קמתי ב-6:30. התאפסתי על עצמי, שיחקתי קצת כדי באמת להתעורר, הוצאתי כלבלב, התארגנתי ויצאתי לעבודה. הגעתי בערך ב-9:00, נחתי והתחלתי לעבוד. עבר פחות זמן מאז שיצאתי אתמול ועד שהגעתי היום מכמה שבדרך כלל עובר בין תחילת יום העבודה שלי לסיומו. ומכיוון שכנראה לא העליתי את הנושא בעבר, הנה מחשבותיי על עייפות. אני מחלק עייפות לשלוש אפשריות: עייפות גוף, עייפות מוח ועייפות מחשבה. עייפות גוף מגיעה אחרי הרבה מאמץ. אפשר לזהות אותה על ידי שרירים כואבים, חוסר טווח תנועה והמצב בו אחרי שיושבים או נשכבים על משהו נוח אז לקום מתחיל להיראות כמו משימה מסובכת. בקיצור, הגוף שלך אומר לך שעבדת קשה מדי וכדאי ללכת לנוח. עייפות מוח מגיעה מהמחזורים הטבעיים של הגוף, הסירקדים כנראה,  ואפשר לזהות אותה על ידי פיהוקים, עיניים שמאיימות להיסגר והרגשה כללית של צמר גפן בראש. זה המוח שלך אומר לך שהוא עבד קשה מדי והגיע הזמן לנוח ואולי כדאי לך לקרוא כמה ספרים על מחזורי שינה אם לא הבנת את זה עדיין. אבל אפשר להיות עם שרירים כואבים ומוח שמאיים להפסיק אבל עדיין להיות עם חשיבה חדה. עייפות מחשבה מגיעה כשעברת כבר את כל המחסומים ואת כל הגבולות ולא רק שהחומרה כבר לא מסוגלת, גם התוכנה מתחילה לקרוס. היא מאופיינת על ידי חוסר יכולת מעקב ותשומת לב, חישובים פשוטים שהופכים לאיטיים ומסובכים, איבוד ריכוז וכל שאר הדברים הכיפיים. וכשהשלב הזה מגיע, זה גם Continue Reading →


Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud, Work by with 2 comments.

על מוטיבציה

לפני כמה חודשים, בפעם האחרונה שנסענו, אני וכל המשפחה של מעין, לאילת לפסטיבל הג’אז החורפי קיבלנו, אני ומעין נסענו בבסי לבדנו. ואיפה שהוא בהרים והגאיות של הנגב קיבלתי שיחה ממי שהפך להיות הקשר”ג החדש של גדוד המילואים שלי. השיחה בינינו מסתכמת לחילוף הבא: הוא: אנחנו צריכים לעשות צמצומים בכוח אדם ואני עובר עכשיו על כל החיילים. אני: סבבה. הוא: אני לא רוצה במחלקה שלי אנשים שלא רוצים להיות בה. אני: אני מסכים איתך לחלוטין. הוא: … יש אירוע של הגדוד עוד מעט אבל אם לא תגיע אליו אז נשלח לך את תעודת הפטור שלך. אני:   חשבתי על זה לאחרונה ונזכרתי במקרה שקרה לי בטירונות שעד עכשיו ידעו עליו רק אני, אחד המפקדים שלי באותו הזמן, עמיחי וחבר שלו. אז בטירונות, כנראה אחרי מסע 5 הק”מ הראשון, אובחנתי עם מצב רפואי-כלשהו-הנובע-ממאמץ-שלא-ננקוט-בשמו-כי-זה-מביך וזה כאב אבל לא כזה נורא. בכל מקרה, קיבלתי עליו 3 ימי גימלים. זה היה סוף שבוע בכל מקרה אז “נו, טוב”. בסוף השבוע, נסעתי עם אח שלי וחבר שלו לראות סרט. ואז המפקד שלי מתקשר אליי כשהיינו בדרך חזרה והייתי צריך לגמגם משהו על המצב שלי ועל איך אני מרגיש. וחשבתי על זה שאותו המצב היה כואב ולא נעים אבל לא משהו שבאמת צריך להפריע לי. פשוט לא התחשק לי להיות שם. אז לקחתי את הגימלים. זה משהו שאני לא אעשה עכשיו כי אני רוצה להיות פה. אני נהנה בעבודה הזאת. אני לא באמת נהנה להיות במילואים, אני רק מנסה לשרוד את זה בלי לסבול יותר מדי. אז אני שמח שאני מקבל פטור.


Posted in Me, No Category, Stories of My Life, Thinking Out Loud by with comments disabled.

The House of Ill Gotten Gains and Disrepute

After much deliberation I had not much say in because of my injuries, I managed to actually fly the ship back to Mos Entha where Naritt and Zamir found a local Hutt to sell the water rights to. After some back and forth that I’m glad I didn’t have to do myself, we agreed on a price, the Hutt took off to see his new acquisitions — we threw in the location of the abandoned research lab for free — while we took off back to our original employer. We docked at the wheel a couple of days later and met with our Isotech contact. He schlepped something out about not fulfilling our contract completely because we let the laboratory and the water mine get taken over by a Hutt. We bit the bullet because the Hutt paid a lot for it. Then, when we asked what is next on the agenda, he told us he is waiting on his sister to come back with some information on an old Republic ship that went missing, something very valuable. So, of course, we couldn’t just sit our asses down. We went to investigate.


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with comments disabled.

תמונת מצב: קקה

ביום שישי, רצינו לאכול ארוחת שישי עם ההורים של מעין. אחרי שעבדתי כל היום, התחשק לי לפנק את עצמי אז מעין לקחה את זה קדימה והציעה בלאק (כי אמרתי מוקדם יותר שבא לי על קינוח של בלאק). אחר הצהריים, התרחצנו, תהארגנו ויצאנו לאסוף אוכל מהבלאק. הפעם, התחשק לי משהו באמת מת אז ביקשתי את ההמבורגר שלי well-done? איך שהוא, יצא לי המבורגר אולי מדיום. לא, אני לא יודע איך אפשר להתבלבל. אבל הייתי רעב אז אכלתי אותו. זה רק לא עשוי כמו שאני אוהב, זה לא רעל, נכון? אז אולי אכלתי הרבה, כמו שעושים במקרים כאלו, אבל אף פעם לא הרגשתי ככה אחרי בליסה רצינית. ביום שישי בערב כבר התחלתי להרגיש מוזר. בשבת הרגשתי כל כך רע שקמתי, ניסיתי להתחיל את שגרת הבוקר שלי (שמתחילה, למי שיודע, בערך בחמש בבוקר) אבל מהר מאוד קרסתי על הספה ולא קמתי עד אחר הצהריים. כל היום עבר לי בהזיית כאב בטן, כאב ראש ושינה אחת גדולה. בערב הרגשתי מספיק טוב בשביל לעזור למעין להכין משהו לאכול אבל לא הרבה יותר מזה. ומאז ועד עכשיו (שני בבוקר) אני מלווה באוסף של כאבים, בחילות, חוסר תאבון וחוסר נעימות במגוון תצורות שונות. פחות או יותר כל דבר מהבטן ומעלה, שאינו החזה או העיניים, כואב לי. כולל הגב. זה כנראה תוצאה של המון לחץ ושאני לא נתתי לעצמי באמת לנוח (למרות שהדבר הטוב היחידי בכל זה הוא שאני לא מרגיש עייף) אבל ההמבורגר בטוח היה ההתחלה של כל הבלגן.


Posted in No Category by with comments disabled.

First Encounters and the Screams of Dying Plans

We flew over to where the blip showed on the map. What we found was a Sand People encampment around a small mountain. We surveyed the area and decided to land a bit farther away, I still prefer to keep the Badger as safe as possible, at least as long as it’s not paid for. So we walked. And what we found from the ground level was lots of buildings but few people and an entrance into the mountain from which people exited, looking not very happy. At the entrance to the mine we found the object of our search, Jaa Adik. We explained that we meant no harm and just wanted to see what the fuss was all about add our mission was to ascertain what happened. Inside the mine we found containers of water and crates of explosives. That was the point I started to think that maybe we should just go away. But before we could leave, an explosion buried us in, causing a boulder to mangle my arm. After everyone was excavated from the rubble, I called it quits and headed outside, hoping to reach safe ground before passing out. But outside the cave, Jaa Adik was waiting with open guns. I drew my own but he managed to shoot first, burning my side and thoroughly disabling my left arm. I managed to duck out of the way and then the rest came and battled him out. At the end, I was saved from unconsciousness by Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with comments disabled.

האימון של אתמול

את האימון של אתמול אני יכול לסכם, בצורה הכי טובה לדעתי, בצירוף האותיות GG. למי שלא מבין, GG או Good Game הינם ראשי תיבות אינטרנטים שהומצאו לשימוש בסיום משחק מוצלח וכסוג של מתן כבוד ליריבים שהפסידו או ניצחו. מאוד דומה לשני טורי השחקנים שלוחצים אחד לשני את הידיים בסוף משחק כדורגל. אבל מה שצריך להבין הוא את נסיבות השימוש. לא מדובר ב”יאיי! ניצחתי!”. אם כתשת את היריב לחלוטין, זה לא היה משחק טוב. אם הוא כיסח לך את הצורה, זה לא היה משחק טוב. אבל עם המשחק כלל עליות וירידות, לקיחת ואיבוד הובלה, מהלכים מרהיבים וכשלונות מחפירים וכל אחד פעם בצורה מאוד מקצועית ופשוט הטוב ביותר ניצח… זה GG. אז באימון אתמול, למדתי מוותיקים ממני ומחדשים ממני, הותקלתי והתקלתי אחרים, הראיתי לאחרים איפה הם חלשים והראו לי איפה אני טועה, עירבבנו טכניקות, הרחבנו מהלכים, ירדנו לפרטים והתעקשנו על קאטות אחידות, שלמות ומהירות. באמת הרגשתי שבסוף ה-session יכולתי לסמן 1+ בשורה של המיומנות שלי בדף הדמות.


Posted in No Category by with comments disabled.

להקדים ציפיות

אנחנו רוצים להוציא גרסה גדולה בקרוב עם הרבה שיפורים ועדכונים ולכן עבדתי הרבה על דיאלוגים בימים האחרונים. אני עדיין משתדל לתת הערכות קצת נדיבות לגבי כמה זמן כל דבר ייקח לי כי אני יודע שאני מאוד גרוע בלתת חסם עליון לכמה זמן אני צריך. אבל, מכיוון שאני מכיר את המערכת הזאת יותר טוב מכל אחד אחר, זה לא נורא מפתיע כשאני בדרך כלל סוגר אותם מוקדם. אבל זה באמת שעשע אותי אתמול. אתמול התחלתי בלסיים את החלק השני של המשימה שנשארה לי מיום לפני. הכל היה סבבה רק עמית ביקש ממני לסדר קצת את ה-colliders על הכפתורים כי הם לא הגיבו כל כך טוב. ובזמן שטיפלתי בזה, הוא בא לפרוס בפנינו את התוכנית לימים הקרובים כדי שהכל יהיה מוכן. אז אני קיבלתי משימה שהייתה אמורה לקחת יום החל ממחר בבוקר. אז כשסיימתי את המשימה הקודמת, התחלתי לעבוד על זאת. הדיווח האחרון שלי לפני שעזבתי את המשרד? “בגלל שזמי כבר הלך אז אני לא יכול לקבל תיקון לשני רקעים אבל חוץ מזה, הכל כבר סגור.” כשאמרתי את זה אז גם עמית וגם טל נראו כאילו הם לא בטוחים אם להיות מופתעים או לא. וסיימתי את זה כל כך מהר שאני לא יכול להתחיל את המשימה הבאה כי אני מחכה למשימה אחרת שעוד לא נגמרה. אז זה קצת גרם לי להרגיש טוב עם עצמי.


Posted in Gaming, No Category, Programming, Work by with comments disabled.

Blasted Droids and Flashing Lights

Throutek lost balance for a second and almost sent the white paste down the wrong hole. He quickly put down the bowl next to the console and coughed, causing his side to sting and burn. He lifted up his shirt and looked at the bandages with the tiny red smudge covering his left waist. At least it’s not as bad as Naritt got. He spat at the nearby bin and tried to swallow the rest before he continued typing. As we were scouring the operations room’s computers and electronics, a previously locked door opened and a bunch of worker droids filed out. I wasn’t expecting them to, but not really surprised, when they started to attack us. With welding tools, of all things. Me and Naritt engaged with blasters after the droids started advancing. We managed to take out three of the four droids, even after Zimir wanted to keep one for himself. Then a proper security droid showed up and blasted Naritt and me before I got the luckiest shot of my life and hit his central power source or something, making it explode. We quickly bandaged what we could and started scouring the rest of the facility. We found a couple of stimpacks which Naritt needed more than me. Then we found a report saying the goal of the whole facility was moot. And the map in the operations room displayed a coordinate which was probably where our target was headed, the next stage of this search. As Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with comments disabled.

‹ Older Posts Newer Posts ›