Remember Remember…
This is usually the day we remember The Gun Powder Treason and Plot, a staple of civil disobedience and unrest. It is good to remember that it is not only our privilege but our duty to take responsibility for our state and how it’s run. And we’re not talking only about elections. It is also the day I remember Yitzhak Rabin, now dead for two decades, who is still, in my opinion, the last decent leader we had in this country. And no one has yet been able to fill his shoes. And this year, because the previous two were recurring topics of conversation between us, I remember Keren Embar. She wasn’t here last November too. I regret we can never have those conversations again. I don’t have time or presence of mind to write any more but check past November 5th post for ramblings of the same nature.
Posted in Humanity, Life Lessons, No Category, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
חמש שנים
שבוע שעבר, יום שבת ליתר דיוק, חגגנו, מעין ואני, את היותנו נשואים חמש שנים וביחד כבר שש. לא עשינו משהו נורא גרנדיוזי; רק את הדבר שאנחנו בדרך כלל אוהבים לעשות – לבלות אחת בחברת השני. וגם לא כתבתי על זה עד עכשיו כי לא הרגשתי שיש לי משהו ממש לכתוב. מבחינתי, זה עוד יום בחיים שלנו. יום שצריך לציין כי סיבה לחגוג זה תמיד טוב. אבל… זה פשוט לא מרגיש כמו כל כך הרבה זמן. זה מרגיש כאילו רק אתמול היא עבדה ואני לא, כאילו רק שלשום אספנו את מוצארט מצער בעלי חיים, כאילו רק לפני שבוע היינו צפופים בדירת חדר וחצי במעונות הזוגיים של הטכניון ורק קצת לפני ארזנו את עצמנו לקפיצה זריזה לקפריסין ועמדנו מול שתי נשים זרות לנו לחלוטין אבל שערכו לנו טקס משמעותי יותר ממה שכל רבי היה יכול לספק. וחוץ מזה, אני לא ממש רואה את זה כסוג של Achievement Unlocked. חמש שנים, אם כבר משתמשים באנלוגיה של משחק מחשב, צריך להיות כמו הסיום של האזור הראשון, משהו שכל מי שמתחיל עושה. דברו איתי אחרי 10, 20 ו-40. למה? כי, מבחינתי, להיות עם מעין זה קל. זה משהו שאני עושה כמו לנשום. זה משהו שאם אני אפסיק לעשות אז על הדרך אני כנראה גם אפסיק לנשום. אז כן, חמש שנים וכל זה. נדבר שוב עוד חמש.
Posted in Maayan, Me, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
The Creative Things We Do
גייב, מהצוות של ‘פני ארקייד’, כתב לאחרונה רשומה מאוד מעניינת בבלוג שלהם. בקצרה: אחד הדברים האחרונים בקומיקס היה סיפור קצר על עולם בו אבות המשפחה אחראים על הגנת הבית כי כל המפלצות מתחת למיטה וכל הפחדרונים שבארונות אמיתיים וצריך להיפטר מהן והסיפור עוסק בילדה קטנה שצריכה להתמודד עם זה כשאמא שלה חולה ואבא שלה כבר לא מסוגל להתמודד עם המטלה הזאת. הרשומה עוסקת באבא של גייב. הוא מספר על איך אבא שלו בא איתו פעם אחת למשחק גולף של הצוות והקשיב להם כשהם דיברו, בשיא הרצינות, על הרקע של העולם של הסיפור, על מה מקור המפלצות, על סוגי הנסיבות שיכולות לצוץ סביב הצורך להגן על הבית, על עיצוב המפלצות והדמויות בסיפור. הוא ישב והקשיב על איך הם מדברים על “דמיון ו-make believe” בצורה רצינית לחלוטין. ובתור בן אדם שעבד בתאגיד כל חייו, היה לו קשה להבין מה הבן שלו עושה. אני מציע לקרוא את כל הרשומה למרות שהיא ארוכה כי היא מאוד מעניינת, בעיקר לטיפוסים יצירתיים שעוסקים בהמצאות מוחלטות. הוא מדבר הרבה על איך זה להסביר את העבודה שלנו, את היצירה שלנו, את מה שאנחנו משקיעים בו את החיים שלנו, ל… מחוסר מילה טובה יותר, מוגלגים – אנשים שלצערי אני חושב שפשוט יש להם דמיון פחות מפותח. ואולי המשפחה שלנו תתמוך בנו בכל מה שנרצה לעשות אבל אלא אם כן יש להם את הנטייה לזה בעצמם, הם כנראה שאף פעם באמת יבינו איך זה, יבינו את התהום בינינו לבין שאר האנושות או את הסיבה למה אנחנו עושים את כל זה. ולכל אחד יש את הסיבות שלו. גייב עושה את זה Continue Reading →
Posted in Art, Gaming, Geekdom, Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
How NOT to Give Everyone a Fair Salary
Company Testing Standardized Salaries Is Struggling I think what they did there was just plain wrong. The way to equalize salary considerations is not to give everyone, from the newest hires to the CEO, the same salary. That is a sure fire way of causing discontent. What they need is to give the newest, lowest ranking hires a fair base salary and then, from there, calculate everyone’s salary based on veterancy, responsibility and, most importantly, merit. And I think it’s ok for people to know their co-workers salary. There’s no reason I can think of to hide salaries that is for the employee’s benefit. If there’s a difference between my salary and someone else’s, I want to know that, if I have a higher one, there’s a good reason for it. And if there isn’t, maybe I shouldn’t get one. And, if it’s lower, I want to know what that other person did to ingratiate themselves upon the management so I can do it too and get paid better for it. For example, if someone is getting paid more than me because they have a year of company time on me, I think that’s fair. If they get paid more because they are very reliable and help whenever asked, I want to do that too. If they get paid more because they handle 3 times more responsibilities then me… well, there’s not a lot I can do about it but that’s fair.
Posted in High-Tech, IT, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Quick Recap
Sunday, I went to monthly Game Night in Tel Aviv and tried to run The Human Factor. No one registered so I ended up running one Once Upon a Time game (Translated!) and then just moping about. I did, however, write an alternative progression system that kind of fits well for the Belief, Instinct, Goal section I want to add later so maybe that’s a bonus. Monday was kind of a more normal day except for the power outages so we mostly sat around talking until the lights came on. Tuesday we went to the Magnum Bar to build an ice cream stick and it was good. We also went to see the Mentos Popup Store but it wasn’t that interesting. We road around in Yarkon Park and stood at a bus stop talking to my brother. Then we went home, noshed some baked cabbage, watched Gav HaUma and went to sleep. Overall, I think that was very productive. Wednesday, I did a lot of things at work. Maybe I do need to do 4 things at the same time to feel like I’m actually accomplishing anything. In the evening we went to see Fantastic Four. It was bad. We came home extremely late and crashed into bed. Today, we’re going to the opening of the pet garden in memory of Keren. Will do my best to stay strong. And now, I have to add a bit of sanity checking to my code so the new messaging system won’t toss out Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
עייפות גוף, מוח ומחשבה
אתמול עבדתי עד מאוחר. כמה מאוחר? יצאתי מהמשרד בערך בחצות. רכבתי הביתה. הגעתי תוך חצי שעה. התמזגנתי קצת, דיברתי עם מעין, הוצאתי כלבלב, התרחצתי קצת ואז הלכנו לישון, איפה שהוא באזור 2:30. בבוקר, קמתי ב-6:30. התאפסתי על עצמי, שיחקתי קצת כדי באמת להתעורר, הוצאתי כלבלב, התארגנתי ויצאתי לעבודה. הגעתי בערך ב-9:00, נחתי והתחלתי לעבוד. עבר פחות זמן מאז שיצאתי אתמול ועד שהגעתי היום מכמה שבדרך כלל עובר בין תחילת יום העבודה שלי לסיומו. ומכיוון שכנראה לא העליתי את הנושא בעבר, הנה מחשבותיי על עייפות. אני מחלק עייפות לשלוש אפשריות: עייפות גוף, עייפות מוח ועייפות מחשבה. עייפות גוף מגיעה אחרי הרבה מאמץ. אפשר לזהות אותה על ידי שרירים כואבים, חוסר טווח תנועה והמצב בו אחרי שיושבים או נשכבים על משהו נוח אז לקום מתחיל להיראות כמו משימה מסובכת. בקיצור, הגוף שלך אומר לך שעבדת קשה מדי וכדאי ללכת לנוח. עייפות מוח מגיעה מהמחזורים הטבעיים של הגוף, הסירקדים כנראה, ואפשר לזהות אותה על ידי פיהוקים, עיניים שמאיימות להיסגר והרגשה כללית של צמר גפן בראש. זה המוח שלך אומר לך שהוא עבד קשה מדי והגיע הזמן לנוח ואולי כדאי לך לקרוא כמה ספרים על מחזורי שינה אם לא הבנת את זה עדיין. אבל אפשר להיות עם שרירים כואבים ומוח שמאיים להפסיק אבל עדיין להיות עם חשיבה חדה. עייפות מחשבה מגיעה כשעברת כבר את כל המחסומים ואת כל הגבולות ולא רק שהחומרה כבר לא מסוגלת, גם התוכנה מתחילה לקרוס. היא מאופיינת על ידי חוסר יכולת מעקב ותשומת לב, חישובים פשוטים שהופכים לאיטיים ומסובכים, איבוד ריכוז וכל שאר הדברים הכיפיים. וכשהשלב הזה מגיע, זה גם Continue Reading →
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud, Work by Eran with 2 comments.