יום השנה לקרן
מחר, או יותר נכון היום, הוא יום השנה לקרן אמבר. היא נולדה ב-13 לפברואר וזה היום שצריך לזכור אבל היום יהיה שנה מאז שנפטרה, שנה שהיא כבר לא איתנו. ביום שבת נסענו, מעין ואני, לשדה בוקר למפגש חברים לזכרה. היה נחמד לפגוש את כולם, לדבר שטויות ולבקר שוב את המקום שאהבה כל כך. פגשנו גם אנשים נחמדים שלא הכרנו ואכלנו הרבה יותר מדי.
אני לא בטוח איך אני מרגיש. הייתי בסדר בשבת. אבל אני קצת מפחד שיקרה איזה שהוא משהו ואני פשוט אשבר ואבכה שוב. כי חוץ ממשחק תפקידים שכתבתי בשבילה, במטרה להריץ אותו אחד על אחד, ושהפסקנו כי היא הייתה פשוט עסוקה מדי; חוץ מזה, לפעמים הרגשתי שאני כותב בבלוג הזה בשבילה. אני יודע שיש פה כמה קוראים קבועים וחצי קבועים שלרוב נשארים בשקט וגם קרן עצמה לא הגיבה תמיד אבל אני יודע שהיא קראה ואת הדיונים הנרחבים היינו עושים פנים אל פנים או על גבי דואל. וגם את צמצום תמונות האסטרונומיה השנתיות לאלו ששוות רקע למחשב עשיתי בשבילי ובשבילה. לפחות, אני חושב שהיא היחידה שהורידה את הקבצים ששמתי. ולכן לא עשיתי את הסיכום של 2014. כי איבדתי את הטעם.
אני מתגעגע לקרן. אבל אני מקווה שאהיה בסוף בסדר.
Posted in Me, No Category, Stories of My Life by Eran with 4 comments.
זה בדיוק מה שחשבתי עליו הבוקר.
{חיבוק גדול}
ילדי עם כל הצער והכאב עם הזמן שעובר הכאב נחלש גם אם לא נגמר הזמן הוא רופא טוב אבל לא פוטר הכל, צריך להמשיך החיים חזקים מהכל לא נשכח אך נמשיך הלאה תהיה חזק, אני חשבת שזה מה שקרן היתה רוצה ותעשה משהו לזכרה.
קרן לא הייתה היחידה שהורידה את התמונות, והיא גם לא הייתה רוצה שתפסיק.
זה בסדר להתגעגע, אבל מה קרן הייתה אומרת/רוצה?
שכאשר אתה נזכר בה או חושב עליה, תחייך או שתהיה עצוב?
אני יודע. אבל יש קצת מרחק בין לדעת לבין להרגיש.
אתה חושב שאני צריך להמשיך עם התמונות?