עייפות גוף, מוח ומחשבה
אתמול עבדתי עד מאוחר. כמה מאוחר? יצאתי מהמשרד בערך בחצות. רכבתי הביתה. הגעתי תוך חצי שעה. התמזגנתי קצת, דיברתי עם מעין, הוצאתי כלבלב, התרחצתי קצת ואז הלכנו לישון, איפה שהוא באזור 2:30. בבוקר, קמתי ב-6:30. התאפסתי על עצמי, שיחקתי קצת כדי באמת להתעורר, הוצאתי כלבלב, התארגנתי ויצאתי לעבודה. הגעתי בערך ב-9:00, נחתי והתחלתי לעבוד. עבר פחות זמן מאז שיצאתי אתמול ועד שהגעתי היום מכמה שבדרך כלל עובר בין תחילת יום העבודה שלי לסיומו.
ומכיוון שכנראה לא העליתי את הנושא בעבר, הנה מחשבותיי על עייפות. אני מחלק עייפות לשלוש אפשריות: עייפות גוף, עייפות מוח ועייפות מחשבה.
עייפות גוף מגיעה אחרי הרבה מאמץ. אפשר לזהות אותה על ידי שרירים כואבים, חוסר טווח תנועה והמצב בו אחרי שיושבים או נשכבים על משהו נוח אז לקום מתחיל להיראות כמו משימה מסובכת. בקיצור, הגוף שלך אומר לך שעבדת קשה מדי וכדאי ללכת לנוח.
עייפות מוח מגיעה מהמחזורים הטבעיים של הגוף, הסירקדים כנראה, ואפשר לזהות אותה על ידי פיהוקים, עיניים שמאיימות להיסגר והרגשה כללית של צמר גפן בראש. זה המוח שלך אומר לך שהוא עבד קשה מדי והגיע הזמן לנוח ואולי כדאי לך לקרוא כמה ספרים על מחזורי שינה אם לא הבנת את זה עדיין.
אבל אפשר להיות עם שרירים כואבים ומוח שמאיים להפסיק אבל עדיין להיות עם חשיבה חדה. עייפות מחשבה מגיעה כשעברת כבר את כל המחסומים ואת כל הגבולות ולא רק שהחומרה כבר לא מסוגלת, גם התוכנה מתחילה לקרוס. היא מאופיינת על ידי חוסר יכולת מעקב ותשומת לב, חישובים פשוטים שהופכים לאיטיים ומסובכים, איבוד ריכוז וכל שאר הדברים הכיפיים. וכשהשלב הזה מגיע, זה גם המצב בו אפשר פשוט להניח את הראש על הכרית ולהרדם מיד.
ולמי שלא שם לב, הרשומה הזאת גם הפכה בשבילי לניסוי בפנייה ישירה לקורא בשפה שמתאימה ולזכר ונקבה בו זמנית.
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud, Work by Eran with 2 comments.
ואחרי זה, כשחזרתי מעוד יום ארוך, נזכרתי שיש סוג עייפות רביעי: עייפות נפשית. זאת העייפות שמאופיינת ידי ייאוש, חוסר מוטיבציה וצורך בחופשה.
יש גם עייפותרגשית – מאופיינת באפטייה ורצון לשקט וחוסר אינטרצייה
זה העייפות של “לא אכפת לי מכלום”