When Science Goes Oops

עוד תוכנית מגניבה של Radiolab שאני חייב לחלוק נקראת Oops. וכמו כל תוכנית של Radiolab, הם מביאים את הסיפורים המגניבים, המשונים והפחות מוכרים. הסיבה שאני חולק היא כי כולם אוהבים לראות אנשים נכשלים. אז זאת תוכנית שמלאה בכמה מהכשלים המצחיקים, המועילים והנוראיים ביותר בתולדות המדע. זאת תוכנית של שעה אבל עדיין כדאי.


Posted in Humanity, Less Interesting News by with comments disabled.

Lego, definitely Lego

לא משנה אם בנים או בנות, לילדים צריך להיות בבית ערכות של לגו. לגו פשוט בהתחלה אבל בגיל מסוים צריך גם להכיר להם את לגו-טכניק. כי לגו, מעבר להיותו מטפורה נהדרת לכל מיני לקחים שצריך ללמד, הוא בסיס, לגו הוא סביבת פיתוח במסווה של צעצוע. עם לגו, המשתמש יכול לעשות המון דברים. עם לגו אפשר ליצור אמנות, לשחזר מנגנונים וליצור דברים ממש מגניבים. זאת אומרת, אני לא מצפה שילד בן שמונה ייצור דברים כאלו אבל זאת אחלה של דוגמה. והכי חשוב, לא לקנות שום דבר שמגיע עם הוראות. צריך לתת למוח היצירתי לעבוד. וכשהוא יהיה גדול, וכשזה יהיה אפשרי יותר, אז נקנה מדפסת תלת ממדית. ואז באמת נשתגע. :)


Posted in Art, Geekdom, Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

בא לי לחלוק קצת תמונות

כמה דברים שניקיתי מהמצלמה וחשבתי אולי עוד מישהו ירצה. התמונות ישארו למעט זמן. אני מתכוון להשאיר אותם מספיק זמן כך שגם אם אתם קוראים את הבלוג בחודש איחור עדיין תהיה גישה אבל אם, מבחינתך, ההודעה הזאת בת שנה או יותר, לא לבנות על כך שהקישורים האלו עדיין פעילים.


Posted in No Category by with comments disabled.

Dharma of Car, Over

זה קרה ביום שלישי ורציתי לכתוב משהו על זה מאז אבל לא ממש מצאתי את המילים. אני לא יודע מה לכתוב. גם עכשיו, אני לא ממש יודע מה המשפט הבא יהיה, אני פשוט מנסה להיזכר. אני לא נקשר לחפצים. לא באמת. אני משתדל שלא להיקשר. כי אם נקשרים אז קל מאוד להיפגע. אז אני אומר לעצמי שדברים הם רק דברים. הם משרתים את מטרתם עד שהיא נגמרת או שהם נגמרים. אבל מדי פעם יש דברים, יש מכונות, כל כך מתוחכמות שאי אפשר שלא להאניש אותם קצת, אי אפשר שלא להתייחס אליהם בחיבה, כמעט יותר ממכונה. אני נותן למחשבים שלי שמות, שמות לפי גורמים שמימיים, כי אז קל יותר להתייחס אליהם וכי זה נותן להם מעט יותר משמעות. אז Outlaw היה המחשב האחרון שהיה משותף לי ולאחים שלי. טרה הייתה המחשב הראשון הפרטי שלי שקניתי ב-2002. עכשיו היא משרתת את ההורים שלי בתור HTPC. לונה הייתה המחשב הנייד הראשון שלי והיא נפטרה בלי תרועות גדולות מדי לפני יותר מחצי שנה. עכשיו אני משתמש בדיימוס. פובוס הוא המחשב הנייד של מעין שהשאלתי לזמן קצר. ולא מזמן התקנו את Quicksilver אצל ההורים שלה כדי שיהיה לנו מחשב שם. היילי הוא הטלפון שלי. הליוס היה המכונית הראשונה שלי. אמרתי שקוראים לו הליוס ושהוא אוטו לא מכונית. אבל זה לא באמת שינה. כמה פעמים צריך להתייחס לאוטו בשם? קניתי אותו ב-2007 מידי בן אדם נחמד מבית שאן. הוא היה אוטו של אנשים זקנים, לא נסע הרבה, לא עשו בו יותר מדי שימוש. והוא הפך להיות אוטו של צעיר חובב מירוצים. חיבבתי אותי כי הוא היה Continue Reading →


Posted in Memes and Stuff, No Category by with 3 comments.

The Fuel of Dreams

הוא עשוי מדברים כאלו. זה רק עשר דקות, כדאי להוריד ולשמוע. מדובר בשידור קצר המתאר את הטיסה הראשונה של האחים אורוויל וווילבור רייט ואיך היא שינתה את ההיסטוריה. כשאני שומע דברים כאלו, הדמיון שלי מתחיל להתערבל. תחשבו על זה, אם הם לא היו מצליחים, עידן התעופה היה מתעקב בלפחות עוד 10 שנים ומלחמת העולם הראשונה, שפרצה 11 שנים לאחר מכן, הייתה נראית אחרת לגמרי. חוץ מזה, RadioLab היא תוכנית מצוינת ומומלצת.


Posted in Art by with comments disabled.

Two Years, to the Day

עברה עוד שנה. עברו שנתיים. מה יש להגיד עכשיו על אסף? הפצע החלים. הוא כבר רק צלקת. אבל אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם, לא לעתים קרובות אבל עדיין, מגרד את אותה צלקת ונזכר בפצע שהיה שם קודם ומה גרם לו. אני עדיין מתגעגע לאסף. הוא עדיין חסר. עדיין, אם חושבים על המקומות בהם הוא נכח, רואים שזה היה יכול להיות מאוד שונה אם הוא היה פה. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה על הרבה אנשים. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה עליי. ומה אפשר להגיד על המשפחה שלו? לצערי, הרבה. רק לפני כמה שבועות נכחנו בהלוויה של אמא שלו. וגם עכשיו וגם באותו הזמן, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאולי היא נפטרה מלב שבור, שאולי כמעט שנתיים בלי הבן שלה הרגו אותה. באתי לנחם כמה שיכולתי. באתי גם להיזכר, כי לא צריך לשכוח. באתי לחלוק כבוד. ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על מה יקרה עם המשפחה הזאת? איבדו בן ואח, אישה ואמא. אני לא יודע ממש מה הם עושים ביום יום אבל אני לא יכול שלא להשוות קצת לכל המשפחות הקצת דפוקות בסרטים וטלוויזיה, לילדים שגדלים עם הורה יחיד, שאמא שלהם נפטרה בגיל צעיר ואיבדו אח עוד לפני סיום בית ספר. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות.


Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

שבוע של אהבה

לפני כמה זמן הפסדתי התערבות למעין. עזבו את הפרטים, הם לא חשובים כי זה היה מתוכנן מראש, פחות או יותר, שאני אפסיד. זה רק היה תמריץ כדי שהיא תצליח. מה שכן חשוב הוא שבתור המפסיד, אני הייתי צריך לספק למעין שבוע שלם של מחוות של אהבה. במיוחד, דברים שאני לא עושה בדרך כלל ודברים קצת לא רגילים. זה הסיכום של השבוע. יום שבת – הלכתי אל ההורים שלי לבד כי הצפי היה לשינה מעורערת מעט או להפריע לעמיחי ומעין לא רצתה קשר לאף אחד מהם. אני ניצלתי את ההזדמנות כדי להכין כמה דברים מאחורי הגב שלה. לחודית, את ההפתעה של אותו היום ושל יום שלישי. אז כשחזרתי חזרה הביתה ביום שבת בערב, הבאתי למעין עוגת שוקולד בצורת לב שאני הכנתי לבד. אפילו הכרחתי את התבנית לצורת לב בעצמי. העוגה קצת התפרקה ולא התמצקה לגמרי אבל אני חושב שזה רק עשה אותה יותר טעימה. יום ראשון – לפני כמה חודשים, כשהיה יריד ספרים סופר זולים, עברתי שם כדי למצוא חבילה מספקת. המחירים היו ממש נמוכים אז חייבים לקנות משהו אבל הדבר היחידי שבאמת עניין אותי הוא מובי דיק. אז הוספתי לזה את ‘אמנות המלחמה לאוהבים’ שחשבתי שאולי יהיה מעניין וספר הדרכה לעיסוי שיכול להיות מגניב. הספר הזה הדריך אותי לאותו יום כשעשיתי למעין עיסוי גוף ‘סוג-של-מלא’ במשך שעה וחצי. יום שני – אם אני חושב על זה לעומק, כל פעולת יצירה שלי היא פחות או יותר העתקה. אני לומד סגנונות ואני רואה או שומע או קורא דברים שנותנים לי רעיונות (שיוצאים סוג של נגזרת של אותו מקור) ואז אני מפעיל את Continue Reading →


Posted in Art, Maayan, No Category by with comments disabled.

אחרי חתונות

אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי כשאנשים מדברים על ההבדלים בין השקפת עולם מבוססת אמונה לבין השקפת עולם מבוססת דת היא הטענה כי אנשים שמסתכלים על העולם דרך העיניים של המדע רואים רק משוואות ומנגנונים קרים ולא רואים באמת את היופי שבדברים. על זה דוקינס אמר, ואני מאוד מסכים, שברגע שמבינים את התהליכים, ברגע שגורקים את המבנה הכללי ואת המבנה שמתחת לפני השטח, כשיודעים איך דברים עובדים ואיך אפשר, עם הציוד והידע המתאים, לשכפל את אותם תהליכים במעבדה, ברגע הזה, דברים נראים יותר יפים. מבחינתי, זה כמו לראות עם ראיית רנטגן. רואים יותר, רואים מתחת לפני השטח. חלק מהפרטים כאילו זוהרים קצת. ההפרדה גדלה ואתה מרגיש את המוח של מבצע תקריב מיקרוסקופי על פרטים שלא חשבת עליהם קודם. ואני חושב שכל מי שלמד איך עובד תהליך מורכב שלא הכיר קודם. אני מזכיר את זה כי ביום חמישי הייתי בחתונה של בן-דודי גל. בגרפיקה ממוחשבת לומדים איך בונים דגמים וסצינות תלת ממדיות מפרמיטיבים גרפיים, איך מחשב בונה את העולם התלת ממדי וכל התהליכים שהוא צריך לעשות כדי להציג אותו לבסוף על המסך. ואחרי שיש הבנה יותר עמוקה של כמעט כל דבר מפקודות ציור, דרך תהליך עבודה של כרטיס גרפי ועד המתמטיקה של חישוב צבע הפיקסל, אי אפשר להסתכל על סרטון אנימציה באותה צורה. הכל נראה אחרת. אותו דבר עם מערכות אלקטרוניות ומערכות הפעלה וכל דבר. אז בהתחשב בעובדה שלפני חודשיים וחצי סיימנו לארגן את החתונה שלנו וראינו את כל הצד השני של העסק, סקרן אותי איך זה יהיה ללכת לחתונה עכשיו, איך אני אסתכל עכשיו על חתונות. אז לסיכום, לא הרבה השתנה Continue Reading →


Posted in No Category by with 1 comment.

רמות של סיפור

אני משחק עכשיו משחק תפקידים של מרוצללים עם כמה חברים. לשחק זאת דרך נחמדה לתאר את זה כאשר עומס הלימודים מונע ממני משחק שבועי, דו שבועי או אפילו תלת שבועי. בכל מקרה, לכתוב את הקורות של הדמויות בכל משימה זאת דרך שאני מאוד אוהב כדי גם לזכור וגם לנפח קצת ולהעמיק קצת את הסיפור. זה למה אני כותב את ‘להב בישראל’. כי המנחה מיקם את המשחק בישראל וזה מעניין בהתחשב בדמות הזאת. בכל מקרה, רציתי להתייחס לרמות ההשקעה שאני נותן לדברים שאני כותב ביחס למונחים המקצועיים יותר. כי אין ברירה, לא כל קטע שאני כותב יקבל את הגימור המקסימלי. הלוואי והייתי יכול להביא כל אחד למצב הזה אבל לי אין את הזמן ובטח שלאנשים שאני סומך עליהם לערוך לא יהיה כוח. רעיון כללי: מה אני רוצה לכתוב בכלליות, אירועים חשובים, מסר שאני מכוון אליו ודברים כאלו. בדרך כלל נראה כמו סיכום של שלוש-ארבע שורות. דבר כזה לא יוצא לפומבי אף פעם. אולי אחלוק אותו עם חברים בשביל עוד רעיונות אבל זה לא יפורסם. טיוטה ראשונה: איטרציה ראשונה על הקטע. אני פשוט כותב מה שזורם לי מהראש. טיוטה שנייה: בדרך כלל אחרי לפחות כמה שעות שלא נגעתי בטקסט, אני קורא אותו מחדש ומתקן דברים שלא נראים לי, מנסה להביא את הטקסט למצב יותר זורם. בערך בשלב הזה אני מכנה את זה From the Writing Desk, דברים שכתבתי וקצת השקעתי בהם אבל עדיין לא ממש שלמים, עדיין לא ברמה גבוהה. יש קטעים שאני אשאיר ברמה הזאת או כי הם רק בשביל התרגול ולא משהו שאני חושב ששווה את ההשקעה או כי הם Continue Reading →


Posted in Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

להב בישראל 0

הוא הוציא את המסמך מהכספת. הוא השתדל גם לא לגעת בדפנות המתכת. זה לא היה ממש נחוץ. הוא כבר ווידא שאין שם חיישנים נוספים. אבל הוא הרגיש טוב עם ביצוע יותר מקצועי. שמח וטוב לב עם משימה שבוצעה כמו שצריך, הוא הכניס את המסמך לצד התיק הצמוד לגב ווידא שלא השאיר שום עדויות מפלילות. בדרך החוצה האזעקה כבר הופעלה. זה השלב בו להב זינק החוצה מהדלת ופנה אל תוכנית ההחלצות המשנית. הוא מיהר לגרם המדרגות שמילא חדר רחב וגבוה לכל צד הבניין. הוא חיבר את מתקן הסנפלינג שלו אל המעקה וזינק במורד הפתח המרכזי. לאחר שהגיע לתחתית גרם המדרגות, קומה שתיים מתחת לאדמה והגישה לחניון התת-קרקעי, שחרר את זרוע הלפיתה מהמעקה וגלל את הכבל חזרה. וכשפתח את הדלת אל המסדרון הבין למה האזעקה של כל הבניין דולקת מיד לאחר שהצליח לקלוט כי לכיוונו רץ אדם, שנראה לגמרי לא מתאים למשימה מסוג זאת, מחזיק קוף קטן בידיו. “אני מניח שאתה אחראי על הקקופוניה,” אמר לו להב בנונשלנטיות מובלטת. “אנחנו חייבים לצאת מפה,” האחר קרא אפילו בלי לעצור וחלף על פניו עם הקוף המצווח. להב לקח מספר שניות לשקול את הכדאיות של הברירות העומדות לפניו והחליט כי הרעיון הטוב יותר יהיה פשוט לצאת מפה קודם ולשאול שאלות אחר כך. הוא רץ בעקבות האיש והקוף אל הדלת בקצה המסדרון שהובילה אל מגרש החנייה התת-קרקעי. הוא עבר אותו בקלות וכרע ברך מול המנעול המגנטי. הוא כבר למד את האבטחה של המקום וזה לא צריך להיות מסובך יתר על המידה. הם היו בחוץ, הלוח מנוטרל לכל מישהו אחר שירצה להשתמש בו, לפני שהשומרים הספיקו להגיע Continue Reading →


Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by with 2 comments.