על מי אפשר לסמוך
זה נושא שהועלה במפגש הספקנים באייקון האחרון וגם נידון שוב באתר שלהם, שפינוזה, ואני, שלאחרונה קראתי מאמר מאוד מעניין בנושא, רוצה להביע את דעתי.
מה הקטע עם הספקנים? הקטע הוא המסר הכי חשוב שאני מנסה להעביר לאנשים באשר הם, הדבר היחידי שהייתי רוצה, אם הייתי יכול, פשוט לשנות במוח של כולם הוא לגרום לאנשים לחשוב על העולם, לחשוב על מה שהם רואים ומה שהם קוראים, לחשוב על מה שהם עושים ואפילו לחשוב על מה שהם חושבים.
לא אכפת לי אפילו איך אנשים יעשו את זה כל עוד הם מבדילים בין אוביקטיביות לסוביקטיביות, בין דברים שמחוץ להם לדברים פנימיים. כי, מבחינתי, “כי אני אוהב את זה” זה תירוץ מספיק טוב אבל “כי אני מאמין שמשהו עובד ככה” (גם אם ידוע שהוא לא או שהסבירות לכך מאוד נמוכה) לא תירוץ מספיק טוב.
לדוגמה, אני לא ממש מחבב את פייסבוק אבל מעין מוצאת אותו מאוד שימושי. יש סדרות שאני לא מאמין איך קיבלו אישור לשידור כשהדברים שאני כתבתי בכיתה ז’ יכולים להיות סיפור בסיס יותר טוב אבל מעין נהנית מהן. אני הסברתי את עצמי, היא הסבירה את עצמה, הסכמנו שלא להסכים על עניינים סוביקטיבים ושם הנושא נגמר. אבל מקרים אחרים, שלפי דעתי מתוארים יופי על ידי אנקדוטה ששמעתי לא מזמן, לא ממש מתקבלים על הדעת. להלן אנקדוטה, גלילאו הגיע לכנסיה עם טלסקופ ואמר לבישופ להסתכל על הירחים של צדק כי הנה, אפשר לראות אותם בעיניך שלך. הבישופ אמר לו שהוא מסרב לראות משהו שהדת שלו אומרת שלא קיים.
ובחזרה לנושא, רפואה ואיך ומתי אפשר לסמוך על אנשים. בדרך כלל, הספקן המצוי לא יכול להקדיש את הזמן כדי לבדוק כל תיאוריה ותיאוריה האם היא אמינה או לא (יש כאלו שכן אבל לא כולם). אנחנו חייבים לסמוך על אנשים אחרים. אנחנו חייבים לסמוך על אנשים רוב הזמן.
אז אנחנו מגיעים לבית החולים ופוגשים רופא ואנחנו סומכים עליו שמה שהוא עושה יהיה טוב לבריאות שלנו. כי אנחנו רואים תעודות על הקיר שלו שאומרות שהוא סיים תואר. אנחנו סומכים על זה כי האוניברסיטה קפדנית בקריטריונים שלה ומי שמחלק רשיונות לעסוק ברפואה לא עושה זאת סתם. אנחנו סומכים על זה כי אחרת לאוניברסיטה היה שם רע (משהו לגמרי לא מתקבל על הדעת) והיתה תרעומה על מי שמחלק רשיונות.
בעיקרון יש בדרך כלל ערימה של הנחות על גבי הנחות שמשהו מתנהל בצורה מסוימת אחרת מישהו היה שם לב ומתרעם וסוחף אחריו אנשים ומביא את החוק לעניין ומישהו בסוף היה כנראה הולך לכלא. ואם לא, אז כנראה שהכל בסדר.
אז אפשר לטעון שאפשר להסתיר ולמנוע מרד ולהשתיק פרשיות ולסגור משהו בצורה מספיק טובה כך שכל מי שמעורב בו לא ידליף כלום. ולזה קוראים תאוריית קשר והן בדרך כלל לא מטופשות ורוב הזמן לא נכונות.
אבל בנושא הזה, ברפואה ושאר המדעים, יש עוד גורם מבקר והוא הקהילה המדעית והשיטה המדעית. מה שזה אומר הוא שאם רופא ממליץ על טיפול כלשהו אז יש מחקר ו/או עדויות רבות מאחוריו, יש מספיק נסיון בעולם האמיתי שאומר שזה עובד או שזה רעיון טוב באופן כללי.
ומה אם לא? מה אם המחקר מזויף או שהנסיון לא תקין סטטיסטית? אז כנראה שלא קראתם את המאמר שקישרתי אליו בהתחלה. כי יש גם, כחלק מהקהילה המדעית, את האנשים שבודקים שוב מחקרים של אחרים ומחקרים ישנים.
ולפי דעתי, אלו האנשים הכי חשובים. אלו האנשים שקוראים תיגר על דברים שאנחנו כבר לוקחים כמובן מאליו. אלו האנשים ששואלים שוב את השאלות שכבר קיבלנו עליהן תשובות. אלו האנשים שבודקים אולי התשובות השתנו, אולי השיטות החדשות שלנו מאפשרות לנו לראות את התוצאות יותר בבירור או לראות פגם שלא ראינו קודם.
אלו האנשים שמאפשרים לי לסמוך על המוסד בכללותו. בסדר, אז יש מחקר ידוע ומבוסס שחצי מהמדע בנוי עליו ואחרי ניתוח סטטיסטי הוא נראה לא משמעותי לחלוטין. אז מה? אני לא מודאג מכך שיש לנו כמה תשובות לא נכונות מתחבאות אם יש אנשים שמחפשים אותם.
זה כמו שהייתה לנו תיאוריה לגבי תנועת עצמים על כדור הארץ והיא הייתה בסדר. ואז התחלנו להתעסק בגרמי שמיים וראינו, שעם קצת מחשבה, היא מתאימה גם שם. אבל אז יצאה תאוריה יותר טובה ומקיפה ומדויקת והיא בסדר. אבל אז מצאנו כמה דברים שלא מסתדרים אז אנחנו עובדים על תיאוריות שיסבירו אותם ויתחברו אל התאוריות הקודמות.
כי במדע, בדרך כלל, וזה גם מה שהרבה מטיפים לא מבינים, זה לא שתאוריות ישנות הופכות ללא נכונות. הן פשוט לא מדויקות מספיק או לא מקיפות מספיק וצריך להרחיב עליהן. וזה הסיכום, אז גילינו כי חצי ממדע הרפואה הוא חצי דפוק אבל לפחות אנחנו יודעים את זה, לא מסתירים או מתעלמים מזה ופועלים על מנת לתקן את זה.
Posted in Humanity, Life Lessons, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.