מחוננים – אואטר: החייט, חלק א’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 1
מחוננים – אואטר: פיזיולוגיה של מחוננים למתקדמים / Gifted – Avatar: Advanced Gifted Physiology
“החייט,” סטטית אמרה והצביעה על מסך ההקרנה שהציג פרופיל מצויר של גבר מבוגר עם שיער מסורק לצד, שפם מדוגם, משקפיים מרובעות, ומבט חמור. “אנחנו יודעים איפה הוא. אנחנו יודעים איך הוא נראה. אנחנו יודעים מה הוא עושה, איך הוא עובד, ומי הקורבנות שלו.”
היא משכה את השקופית מהמקרן והחליפה אותו בציור פשוט של ילדה קטנה. “זה הזמן שלכם להיגעל,” היא שילבה את זרועותיה והסתכלה על הקהל שלה.
אואטר הסתכל על ההקרנה ועל השקופית שהניחה בצד בשילוב של הפתעה, גועל, וחוסר קבלה. הדממה נשען על יד אחת ועיסה את הרקות שלו, עושה ככל שביכולתו שלא להסתכל. הדף ישבה על כסא בצד עם הרגליים שלה על כסא אחר. היא ניסתה ללעוס את הגזר שלה בשקט ופרצופה היה חסר הבעה כתמיד.
“חזרה לעניין,” סטטית אמרה ומשכה את השקופית. “הסיבה שלא תפסנו אותו עד עכשיו למרות כל מה שאנחנו יודעים היא שהוא חזק מדי. הוא טלפט בינוני, אבל מספיק בשביל לקלוט אותנו מתקרבים, והוא הטלקינט הכי חזק שאנחנו יודעים עליו כיום…” היא עצרה לרגע כדי לתת לזה להיקלט, “בעולם.”
היא החליפה את השקופית על המקרן לתמונה של סמטה בין שני בניינים ישנים והכל נראה שם כרגיל, מפחי האשפה המלאים להתפוצץ ועד הכניסות הצדדיות לבניינים שכנראה הכילו חנויות בקומה הראשונה, חוץ מזה שהיה דם על כמעט כל משטח חשוף, מהקירות, תיבות הדואר, העציצים, והפחים. “זה מה שנשאר מהצוות האחרון שניסה לתפוס אותו.”
“פאק…” אואטר פלט ועצר את השאר.
“כן. מה שהוא אמר,” הדממה אמר וכיוון אגודל אל אואטר, עדיין לא מרים את ראשו להסתכל על המסך.
“אז…” סטטית שילבה את זרועותיה שוב והסתכלה ישירות על אואטר. “הסיבה שאנחנו מנסים שוב עכשיו היא כי יש לנו אותך.”
“ואני עכשיו יכול להעמיד פנים שאני ילדה קטנה והוא לא מכיר אותי.”
“הא!” הדף אמרה בפה מלא. “תראו מי לא רק פרצוף יפה!”
הדממה עיווה את פרצופו לכיוונה והרים גבה. סטטית נתנה בה מבט חמור יותר.
“מה?” הדף אמרה פורשת את ידיה לצדדים.
“פאק,” אואטר פלט.
“כן…” סטטית הוסיפה, בקול חלש יותר, עכשיו כשכל המשקל של המצב נחת עליו.
הוא הרים את ראשו להסתכל אליה. “אז איך אנחנו עושים את זה?”
“The Tailor,” Static said and pointed and the projection screen that showed a sketch of an older man with side swept hair, a well trimmed mustache, square glasses, and a stern countenance. “We know where he is. We know what he looks like. We know what he’s doing, what his methods are, and who his victims are.”
She pulled the slide from the projector and replaced it with the drawing of a little girl. “This is the time to be disgusted,” She crossed her arms and looked at her audience.
Avatar looked at the projection with surprise, disgust, and lack of acceptance. Shutdown leaned on one hand and messages his temples, doing his best not to look. Impact leaned back in a chair with her feet on another chair. She chewed her carrot as quietly as she could and her face was as expressionless as ever.
“Back to business,” Static said and pulled the slide. “The reason we haven’t caught him yet despite all we know is that he is too powerful. He is a middling telepath but enough to know we are coming, and he is the strongest telekinetic we know of today,” she paused to let that sink in, “In the world.”
She changed the slide to one showing an alley between two old buildings and everything there looked completely normal from the dumpsters filled to bursting to the buildings’ side entrances that probably contained shops on their ground floors, except that there was blood on every exposed surface; the walls, the mailboxes, the ferns, and the dumpsters. “This is what was left of the last team that tried to catch him,” Static said.
“Fuck…” Avatar said which stopped the rest.
“Yeah… What he said,” Shutdown said and pointed a thumb towards Avatar, still not looking up at the screen.
“So…” Static crossed her arms and looked straight at Avatar. “The reason we’re trying again is because we have you.”
“And I can now pretend to be a little girl and he doesn’t know me.”
“Ha!” Impact said with a full mouth. “Look who’s not just a pretty face!”
Shutdown furrowed his brow towards her and raised an eyebrow. Static gave her a sterner look.
“What?” Impact said, spreading her hands as if she didn’t do anything.
“Fuck,” Avatar drooped his head.
“Yes…” Static added, quieter, now that the whole weight of it hit him.
He raised his head to look at her. “So how do we do this?”
מחוננים – אואטר: החייט, חלק ב’ / Gifted – Avatar: The Tailor, Part 2
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with comments disabled.