מחוננים – אואטר: החייט, חלק א’
“החייט,” סטטית אמרה והצביעה על מסך ההקרנה שהציג פרופיל מצויר של גבר מבוגר עם שיער מסורק לצד, שפם מדוגם, משקפיים מרובעות, ומבט חמור. “אנחנו יודעים איפה הוא. אנחנו יודעים איך הוא נראה. אנחנו יודעים מה הוא עושה, איך הוא עובד, ומי הקורבנות שלו.”
היא משכה את השקופית מהמקרן והחליפה אותו בציור פשוט של ילדה קטנה. “זה הזמן שלכם להיגעל,” היא שילבה את זרועותיה והסתכלה על הקהל שלה.
אואטר הסתכל על ההקרנה ועל השקופית שהניחה בצד בשילוב של הפתעה, גועל, וחוסר קבלה. הדממה נשען על יד אחת ועיסה את הרקות שלו, עושה ככל שביכולתו שלא להסתכל. הדף ישבה על כסא בצד עם הרגליים שלה על כסא אחר. היא ניסתה ללעוס את הגזר שלה בשקט ופרצופה היה חסר הבעה כתמיד.
“חזרה לעניין,” סטטית אמרה ומשכה את השקופית. “הסיבה שלא תפסנו אותו עד עכשיו למרות כל מה שאנחנו יודעים היא שהוא חזק מדי. הוא טלפט בינוני, אבל מספיק בשביל לקלוט אותנו מתקרבים, והוא הטלקינט הכי חזק שאנחנו יודעים עליו כיום…” היא עצרה לרגע כדי לתת לזה להיקלט, “בעולם.”
היא החליפה את השקופית על המקרן לתמונה של סמטה בין שני בניינים ישנים והכל נראה שם כרגיל, מפחי האשפה המלאים להתפוצץ ועד הכניסות הצדדיות לבניינים שכנראה הכילו חנויות בקומה הראשונה, חוץ מזה שהיה דם על כמעט כל משטח חשוף, מהקירות, תיבות הדואר, העציצים, והפחים. “זה מה שנשאר מהצוות האחרון שניסה לתפוס אותו.”
“פאק…” אואטר פלט ועצר את השאר.
“כן. מה שהוא אמר,” הדממה אמר וכיוון אגודל אל אואטר, עדיין לא מרים את ראשו להסתכל על המסך.
“אז…” סטטית שילבה את זרועותיה שוב והסתכלה ישירות על אואטר. הסיבה שאנחנו מנסים שוב עכשיו היא כי יש לנו אותך.”
“ואני עכשיו יכול להעמיד פנים שאני ילדה קטנה והוא לא מכיר אותי.”
“הא!” הדף אמרה בפה מלא. “תראו מי לא רק פרצוף יפה!”
הדממה עיווה את פרצופו לכיוונה והרים גבה. סטטית נתנה בה מבט חמור יותר.
“מה?” הדף אמרה פורשת את ידיה לצדדים.
“פאק,” אואטר פלט.
“כן…” סטטית הוסיפה, בקול חלש יותר, עכשיו כשכל המשקל של המצב נחת עליו.
הוא הרים את ראשו להסתכל אליה. “אז איך אנחנו עושים את זה?”
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with comments disabled.