מחוננים – אואטר: החייט, חלק ב’
אואטר ניסה לשמור על הקצב של הריצה על ההליכון, רואה שיש עוד חלק של ‘עלייה’ לפני שהתוכנית נגמרת. הדף ישבה על כיסא נוח לידו, רגליה על מתקן משקולות שעמד צמוד לקיר. היא עלעלה בתיק מאוד גדול, מלא מסמכים ותמונות. הרעש המתמשך של המנוע של ההליכון והדריכות של אואטר על הרצועה לא נראה שמפריע לה.
“מה את… קוראת?” אואטר שאל.
“את התדריך של המשימה,” הדף ענתה והעבירה עוד דף.
“כבר… הסבירו… לנו.”
“אני אוהבת להיות מוכנה.”
“לא ציפיתי ש…”
“מה? שאם אני לא מדברת הרבה אז אני לא חושבת?” היא הרימה גבה אל אואטר במראה. “שזה שאני הכוח של הצוות זה אומר שאין לי מוח? סיימתי בית ספר בהצטיינות. אני עושה קורסים של קדם-רפואה בין לבין.”
“את רוצה… להיות רופאה?”
“תמיד עניין אותי, גם התחום וגם לעזור לאנשים. אבל אחרי שנתיים בנוטרים אני חושבת אולי להתמחות בסוג כלשהו של רפואה פלילית.”
“אה-הא…” אואטר אמר, מעכל את מה שכרגע אמרה לו.
“כן. ואם תגיד את זה למישהו מחוץ לצוות, אני אשבור לך כל עצם בגוף. בסדר?” הדף חייכה כאילו עוד רגע תגיש עוגה ענקית.
אואטר חייך חיוך מלאכותי ומפוחד, בטוח שהיא רצינית מאוד אבל לא בטוח אם אכן תממש את האיום שלה. “אז… אני לא מבין… למה… אנחנו לא יכולים… פשוט… להתאמן… עם… כוח האור שלי. זה לא מספיק?”
“אתה רוצה שאזכיר לך מה ליבנשטיין אמר? היית שם בעצמך.”
“לא. זה לא יהיה מספיק,” דוקטור ליבנשטיין אמר. הוא עמד מול הלוח באחד מחדרי התדריכים. למרות שזה לא היה נחוץ, הוא עדיין לבש את החלוק הלבן שלו. סטטית חצי ישבה חצי עמדה ליד השולחן בצד, זרועות משולבות כתמיד, ושאר הצוות ישב בכסאות בשורה הראשונה. “זה יעזור אבל כן תצטרך לעשות את התוכנית הזאת. בגלל איך שהגוף של מחונן עובד, סתם להפעיל את היכולות שלכם, גם אם הם חדשים לגוף כמו אצלך, אואטר, זה שווה ערך לעשיית חשבון פשוט או להרים משהו מהרצפה. בעוד אני מכיר את היכולת של הדממה, למשל, בשביל להגדיר לו תוכנית אימונים שתמתח במהירות את גבולות המאמץ שלו, אנחנו עוד לא יודעים מספיק על שלך כדי לעשות זאת בזמן הנחוץ. אני עדיין מצפה שתגיע לבדיקות הרגילות כדי שנוכל לבחון מה אתה מסוגל אבל, חוץ מזה, חדר כושר, לפחות שעתיים, שלוש פעמים בשבוע.”
“הוא אמר… שלוש פעמים… בשבוע. זאת… החמישית,” אואטר אמר להגנתו.
“הוא אמר לפחות,” הדף הרימה אצבע בלי באמת להסתכל עליו. “ואני יודעת שסטטית רוצה להתקדם כמה שיותר מהר. סמוך עליי שאני יודעת איך לגרום לך לרדת במשקל כמה שיותר מהר.”
“כן? כמה כושר… את עושה?”
“למען האמת, לא הרבה,” הדף אמרה והרימה את ראשה אליו, מחייכת. “בטח כבר סיפרו לך שלמחוננים יש חילוף חומרים בערך פי 1.5 מהיר יותר מאדם רגיל, כדי להתמודד עם דרישות האנרגיה של היכולות הנוספות. אז אצלי זה יותר קרוב לפי 2. אני גם מספיק חזקה ברגיל כדי לדחוק 200 בקלות…”
“אני אאמין לך… שזה הרבה.”
“אבל בגלל כמויות האנרגיה שהכוח שלי דורש, אני צריכה הרבה יותר קלוריות. בגלל זה אני אוכלת כל כך הרבה.”
“תהיתי לגבי זה… ולגבי הגזרים,” אואטר הוסיף.
הדף גיחחה. “מה? אני אוהבת גזר! שום דבר רע בזה. זה ירק בריא, הוא מפעיל את שרירי הפה, והדבר הכי גרוע שיוצא אם אוכלים יותר מדי זה שתן כתום.”
“והאם…” אואטר התחיל לשאול את השאלה אבל ראה את מבטה שאמר לו שהיא יכולה להסביר לו את הכוח שלה או שהיא יכולה להדגים לו ונמנע מלהמשיך.
“היכולת שלי היא…” הדף עצרה לרגע כשניסתה להיזכר בציטוט המדויק, “הקרנת גלי לחץ קינטיים מרוכזים. אתה יודע מה זה מטען מרוכז?”
“לא.”
“אז דמיין לך… נורה שמפיקה אור שממלא חדר ואז לייזר באותה עוצמה אבל שממקד את האור לנקודה קטנה. אז אם הנורה היא פצצה, אני הלייזר.”
“או… וואו. אוי לא… אוי לא…” אואטר אמר כשההליכון הרים את השיפוע של הרצועה בכניסה למקטע האחרון.
“קדימה, אל תשתפן,” הדף קמה ולחצה על הכפתור בהליכון שהרים את השיפוע בעוד חצי מעלה.
אואטר חשק שיניים ופניו האדימו אפילו יותר. “אני שונא אותך! אני שונא את כל הצוות הזה! אני שונא את דוקטור ליבנשטיין! אני שונא את הנוטרים!”
הדף נשענה על לוח המחוונים של ההליכון. “קדימה! קדימה! תן לי את כל מה שיש לך!”
“אהה!!!” אואטר צעק וריכז את כל מה שנשאר לו, בעיקר כוח רצון, ורץ לסיים את המקצה. הוא היה צריך להפסיק כדי לנשום ואז המשיך לצעוק עד שהצליח לסיים.
ההליכון האט וגם אואטר עד שממש הלך לאחור, התיישב, ואז נשכב על הרצפה המרופדת. הוא התנשם בכבדות. הדף נעמדה מעליו, מחזיקה את תיק המסמכים בבית שחייה. “אתה מרגיש יותר טוב?”
“כן… ולא,” הוא ענה.
“יופי. תוריד חמישה סנטימטרים, תפזר מחדש את המשקל, ובוא נלך לאכול.”
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with comments disabled.