מחוננים – אואטר: החייט, חלק ג’
“בוא נתחיל עם עשר לומן.” קולה של סטטית נשמע בחדר החשוך לחלוטין.
החדר החל להתבהר קצת כשאורות קטנים זרמו ממעמקי האמה של אואטר אל כף ידו והצטברו שם, מסתובבים במחול איטי. הוא ישב בישיבה מזרחית בקדמת חדר התדריכים, ידיו על ברכיו עם כפות ידיים כלפי מעלה. סטטית ישבה לידו מחזיקה במכשיר בגודל של נגן קלטות נייד עם ראש עגול ולבן. האור הפסיק להתחזק כשהחדר היה מואר רק קצת יותר ממה שהיה צריך בשביל שיוכלו לראות את הפנים אחד של השנייה.
אואטר כיווץ את מצחו. “בערך ככה. אני חושב.”
“אתה בטוח?” סטטית שאלה אותו.
“את מנסה לעבוד עליי?”
סטטית חייכה. “עוד לא הסתכלתי על המד-אור.”
האור נחלש קצת. “אוקיי. ככה.”
סטטית הרימה את מד האור והסתכלה על התצוגה שלו. “לא רע. זה שתיים עשרה.”
“אוקיי…” אואטר אמר והחליש את האור באיטיות.
“עוד קצת, עוד קצת,” סטטית אמרה כשעקבה אחר השינוי במדידה. “זהו. תעלה טיפה. זה עשר לומן. איך אתה מרגיש?”
“בסדר. מרגיש כמו להחזיק כדור טניס.”
סטטית חייכה בתגובה להשוואה. “אחלה. עכשיו תשנה את צבע העור של הידיים שלך לכחול.”
“כחול דווקא?” אואטר הרים גבה והתנער קלות. הבזק כסוף ירד מראשו במורד זרועותיו. לאחר שעבר, ידיו נצבעו בצבע כחול בהיר והאור בחדר השתנה לכחול גם הוא. “זה קל. מה עוד יש לך?”
“אני רואה שהמפגשים עם זיקית עוזרים לך,” סטטית אמרה כלאחר יד.
“לגמרי. היא בהחלט מאתגרת אותי וגורמת לי להרגיש יותר בטוח. והיא כל הזמן אומרת לי להזכיר לך את הדברים שהיא ביקשה לתא שלה.”
“כן… אני זוכרת. אין לי בעיה עם רוב מה שהיא מבקשת אבל כל דבר כזה דורש בירוקרטיה שעוברת דרך שמונה עשרה דרגים שונים עד שמותר להכניס את זה לבונקר. טוב. תן לי עשרים לומן, בלי כחול.”
האור חזר להיות לבן-ורדרד והתחיל להתגבר עד שהאור בחדר היה כמנורת לילה חזקה.
“איך זה?” אואטר שאל.
“תשע עשרה,” סטטית השיבה.
הוא העלה את התאורה קמצוץ, עד שסטטית הראתה לו בוהן מורם.
“חמישים… מאה… מאתיים… חמש מאות?” החדר הואר עכשיו כמו על ידי נורת אור חם, חוץ מזה שהאור הגיע צמוד לרצפה ולא מהתקרה. “איך זה מרגיש?”
אואטר שאף שאיפה ארוכה. “בסדר. זה מרגיש כמו מאמץ אבל לא משהו שאני לא מסוגל.”
“אוקיי. תן לי את המקסימום שאתה יכול ביד אחת. רק תכוון את זה לקיר כדי שאני לא אסתנוור.”
האור בחדר כבה לחלוטין. אואטר נשם נשימה הכי עמוקה שהוא יכול, החזיק אותה לשנייה, ואז שחרר חלק דרך שיניים חשוקות. האור שנדלק היה הרבה יותר חזק ממה שהיה קודם. גם אואטר וגם סטטית הסיטו את עיניהם מהקיר שהצבעים בחלק המואר שלו נשטפו ללבן כמעט לגמרי. סטטית ניסתה להסתכל שוב. היא יכלה לראות את הקשיחות שבה אואטר החזיק את היד שלו מכוונת אל הקיר. הגידים והורידים באחורי ידו פעמו במאמץ. האור התחזק קצת וסטטית הסתכלה סביב על החדר. האור היה כל כך חזק, שאפילו מכוון לאזור קטן של קיר אחד, כל החדר הואר מספיק לפחות בשביל לקרוא בבירור אם לא יותר.
“זהו,” אואטר אמר, נאנק, “לא חושב… שיש לי… יותר.”
סטטית הביאה את מד האור מול היד של אואטר ואז בחנה את התוצאה. “פאק,” היא אמרה.
אואטר כיבה את האור, מתנשף מהמאמץ. “מה? מה זה אומר?”
“זה היה כמעט עשרים אלף לומן. אתה מסוגל למקד את זה? כמה שיותר עוצמה בשטח כמה שיותר קטן?”
“תני לי רגע…” אואטר אמר וניסה לווסת את הנשימה שלו מחדש, נושם ונושף כמה שיותר עמוק עד שהצליח להרגיש כאילו הלב שלו לא מנסה לפרוץ את החזה. “אוקיי. שוב.”
האור נדלק שוב. אואטר סגר את האצבעות שלו עוד ועוד ועיגול האור קטן וקטן. “אה,” הוא נאנק בקול. “זה קשה… לשמור… על העוצמה… הזאת… וגם… לשלוט… בגודל.”
“קח את הזמן. אל תגמור את עצמך.”
אואטר לרגע נשמע כמו אישה בצירים, נושם דרך שיניים חשוקות ומתאמץ בקול. העוצמה של האור נחלשה והתחזקה בזמן שהקוטר של העיגול קטן בקצת כל פעם. לאחר רגע קל של התנשפות, האור נכבה ואואטר נפל על הגב, מתנשם בחוזקה. “לא חושב… שהתאמצתי ככה… בריצת… חמש קילומטר.”
סטטית קמה במהירות. היא הדליקה פנס ליד הקיר. “הא הא!” היא צחקה.
“מה?” אואטר שאל והסיט את ראשו לאחור כדי שיוכל לראות אותה.
“תראה את זה!” היא העבירה את היד שלה הלוך וחזור מעל הפנס, מזיזה את העשן הדליל שנידף מהקיר. “ידעתי!”
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories, Tailor by Eran with comments disabled.