מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק י’
“את רוצה שהוא ייכנס לשם?” סטטית הצביעה אל תוך התא.
“כן,” זיקית חייכה, פניה עדיין צמודים לסורגים.
“ושהוא יהיה שם לבד, איתך?”
“כן…” זיקית הרימה גבה אחת.
“שום סיכוי,” סטטית אמרה ושילבה את זרועותיה.
“אוף… את לא כיפית.”
“אני אעשה את זה אם צריך,” אואטר אמר, מניח את ידו הכי גבוה שהיה יכול על זרועה של סטטית, קצת מעל המרפק.
“שום סיכוי. אני לא סומכת עליה גם בלי כוחות.”
“חובה שזה יהיה שם בפנים?” אואטר שאל את זיקית.
“ובכן, לא חובה,” היא ענתה. “אבל זה בהחלט יהיה יותר כיף.”
“תתמודדי,” סטטית הוסיפה.
“בסדר, בסדר…” זיקית התיישבה ישיבה מזרחית בתנועה חלקה אחת וחיכתה. לאואטר לקח רגע קל עד שהוא הבין שהוא צריך לחקות אותה והתיישב גם.
“קצת יותר קרוב,” זיקית אמרה.
“שני מטר מינימום,” סטטית אמרה מיד.
“אוף איתך,” זיקית זעפה והתקדמה הכי קרוב שהיא יכולה אל הסורגים. סטטית לא הגיבה אבל לקחה צעד לאחור ונשענה על הקיר, רגל אחת מקופלת לאחור, זרועותיה עדיין משולבות.
אואטר הסתכל על כל הנוכחים ואז ניסה להתיישב הכי קרוב שהוא יכול לסורגים שלא יעצבן את סטטית. הוא סידר את עצמו בישיבה מזרחית וחיכה לזיקית. היא עצמה את עיניה אז הוא עצם את עיניו גם.
“אתה אל תעצום את העיניים,” זיקית אמרה.
הוא פקח את עיניו וראה ששלה עדיין עצומות.
“תשאף ארבע שניות,” היא אמרה ושאפה. “תחזיק ארבע, תשחרר שש,” היא שחררה את הנשיפה הארוכה. הוא ניסה לחזור על פעולותיה.
“זה לא מה שעשית בפעם הראשונה,” הוא הוסיף.
“צריך ללמוד ללכת לפני שרצים, חרגול.” היא חייכה. “בכל מקרה, תסתכל עליי, שים לב לכל פרט, תחזיק את התמונה של איך שאתה רואה אותי בראש שלך. עכשיו אתה יכול לעצום את העיניים אם זה עוזר. בראש שלך, תשלים את הפרטים שאתה לא זוכר במדויק. הדיוק למקור לא חשוב כרגע. אבל תחשוב על זוית העיניים, הסלסול של השיער, הגוונים המסוימים שלו, גובה עצמות הלחיים, הצורה של הסנטר, רוחב הכתפיים, אורך הידיים, האצבעות. אלו הדברים החשובים שאנשים בדרך כלל שמים לב אליהם. הרגליים משנות בקיץ. אם יש לך את כל זה בראש, אתה יכול גם להוסיף לק לציפורניים או איפור מסוים, בגדים, דברים כאלו. דמיין שעשרות אלפי נמלים קטנטנות זוחלות לך על היד.”
“איו,” פלט השומר.
“ששש,” סטטית הוסיפה בחדות.
“הנמלים האלו מתפשטות עליך לכל הגוף ומפקידות צבע חדש על הציור שהוא אתה, מסתירות את מה שהיה שם קודם. כמו קעקוע אבל יותר עמוק.”
“אלוהים אדירים!” אואטר שמע קול גברי. זה יכול להיות רק השומר.
“מה?” הוא שאל.
“זאת התקדמות,” סטטית הוסיפה בשקט.
“כל הכבוד,” אמרה זיקית.
אואטר פקח את עיניו והסתכל למטה. בגדיו השתנה לחליפת הכלא הסטנדרטית בבונקר וידיו נראו הרבה יותר עדינות ופחות שמנמנות. הרגליים לא נראו הכי טוב, השוקיים קצרים במעט מהירכיים. גם השדיים היו קטנים משמעותית משל זיקית. הוא נגע בפניו עם קצות אצבעותיו. הוא לא היה מסוגל לראות במוחו את תמונת פניו ממגע בלבד אבל זה בהחלט הרגיש שונה.
“אני צריך לראות,” אואטר קם. הוא ראה שלזיקית יש מראה קטנה על קיר התא שלה אבל לא הספיק לעשות צעד אחד לכיוון התא כשסטטית קראה לכיוונו, “עצור.”
“אבל…” הוא הסתובב לכיוונה, מצביע מאחוריו לכיוון התא אבל ראה שסטטית מושיטה לכיוונו מראת כיס. “בסדר,” אמר ולקח ממנה את המראה. “לא ציפיתי למשהו כזה ממך.” הוא פתח את המתקן וניסה לראות את כל פניו במראה הקטנה.
“הרחבתי את הרשימה של דאגלס אדאמס.” סטטית אמרה בזמן שאואטר הטה את המראה לכאן ולכאן כדי להסתכל על פניו החדשים. הן נראו מאוד קרובות לאלו של זיקית אם כי האף היה קצת רחב יותר, העיניים בזוית יותר החוצה, מצח גבוה יותר, ועוד כל מיני פרטים קטנים שעכשיו שם לב אליהם ויזכור לחשוב עליהם יותר בפעם הבאה.
“עבודה יפה, הא?” זיקית אמרה.
אואטר הסתובב אליה. “מה זאת אומרת?”
“העיצוב שלי כשתכננתי את המראה הזה.”
סטטית פסעה שני צעדים קדימה. “בהתחשב בכך שהילדה שהוא השתנה אליה ללא שליטה נראתה כמו גרסה צעירה יותר, אני מניחה שזה לא משהו שדרש הרבה דמיון.”
זיקית חייכה חצי חיוך. “אני לא יודעת למה את מתכוונת.”
“בטח.” סטטית הניחה יד על כתפו של אואטר. “בוא.”
“אה… כדאי שתחזרו בשביל אימונים מתקדמים יותר.”
“נחשוב על זה. בינתיים הוא יתאמן בעצמו.”
“אל תשכחי את מה שהבטחת!” זיקית צעקה אחריה כשהשלושה מחוץ לתא החלו ללכת חזרה לכיוון היציאה.
“יטופל,” סטטית הפטירה לפני שפנתה אל אואטר. “כדאי שתשנה קצת את המראה הזה ובהחלט את הבגדים האלו לפני שאנחנו יוצאים כדי לא לבלבל את השומרים בכניסה.”
“לבלבל?” הוא שאל. “הא… אז יש משהו שאני רוצה לנסות…”
שני השומרים בעמדת הניטור של הבונקר הסתכלו במורד המסדרון כששמעו את קולות הנעליים המתקרבות. את שותפם למשמרת הם זיהו במהירות וגם את סטטית אבל הם זכרו שילדה קטנה נכנסה איתם והדמות השלישית שהלכה לידם הייתה רחוקה מאוד מזה. היא הייתה בערך בגובה של סטטית אבל רזה יותר, עם שיער כחול עמוק ותספורת קרה באלכסון קדימה שמגיעה עד עצמות הבריח, והיא לבשה שמלת מיני כחולה מנצנצת ועקבים של מספר סנטימטרים. היא העיפה לכיוונם נשיקה וקריצה ליד העמדה בזמן שהם בהו בה בפה פעור.
“סגרו את הפה, חבר’ה,” אמר להם השומר שליווה את סטטית ואואטר.
“אבל… היא… איפה הילדה שנכנסה קודם?”
“זאת היא. או הוא. קשה באמת לדעת עם משני צורה.”
“היית יכול לבחור משהו יותר יום-יומי, אתה יודע.” סטטית אמרה כשחיכו שהדלת הכבדה תפתח.
“אבל את חייבת להודות שזה היה משעשע.”
“משעשע אותי שבחרת להוסיף את העקבים בסוף,” סטטית הטתה את ראשה הצידה כדי להסתכל מטה.
“רק קצת. חשבתי שבקצב הזה אני אצטרך להתמודד עם זה מתישהו.”
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.