מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק י’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 10

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ט’/ Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 9

“את רוצה שהוא ייכנס לשם?” סטטית הצביעה אל תוך התא.
“כן,” זיקית חייכה, פניה עדיין צמודים לסורגים.
“ושהוא יהיה שם לבד, איתך?”
“כן…” זיקית הרימה גבה אחת.
“שום סיכוי,” סטטית אמרה ושילבה את זרועותיה.
“אוף… את לא כיפית.”
“אני אעשה את זה אם צריך,” אואטר אמר, מניח את ידו הכי גבוה שהיה יכול על זרועה של סטטית, קצת מעל המרפק.
“שום סיכוי. אני לא סומכת עליה גם בלי כוחות.”
“חובה שזה יהיה שם בפנים?” אואטר שאל את זיקית.
“ובכן, לא חובה,” היא ענתה. “אבל זה בהחלט יהיה יותר כיף.”
“תתמודדי,” סטטית הוסיפה.
“בסדר, בסדר…” זיקית התיישבה ישיבה מזרחית בתנועה חלקה אחת וחיכתה. לאואטר לקח רגע קל עד שהוא הבין שהוא צריך לחקות אותה והתיישב גם.
“קצת יותר קרוב,” זיקית אמרה.
“שני מטר מינימום,” סטטית אמרה מיד.
“אוף איתך,” זיקית זעפה והתקדמה הכי קרוב שהיא יכולה אל הסורגים. סטטית לא הגיבה אבל לקחה צעד לאחור ונשענה על הקיר, רגל אחת מקופלת לאחור, זרועותיה עדיין משולבות.
אואטר הסתכל על כל הנוכחים ואז ניסה להתיישב הכי קרוב שהוא יכול לסורגים שלא יעצבן את סטטית. הוא סידר את עצמו בישיבה מזרחית וחיכה לזיקית. היא עצמה את עיניה אז הוא עצם את עיניו גם.
“אתה אל תעצום את העיניים,” זיקית אמרה.
הוא פקח את עיניו וראה ששלה עדיין עצומות.
“תשאף ארבע שניות,” היא אמרה ושאפה. “תחזיק ארבע, תשחרר שש,” היא שחררה את הנשיפה הארוכה. הוא ניסה לחזור על פעולותיה.
“זה לא מה שעשית בפעם הראשונה,” הוא הוסיף.
“צריך ללמוד ללכת לפני שרצים, חרגול.” היא חייכה. “בכל מקרה, תסתכל עליי, שים לב לכל פרט, תחזיק את התמונה של איך שאתה רואה אותי בראש שלך. עכשיו אתה יכול לעצום את העיניים אם זה עוזר. בראש שלך, תשלים את הפרטים שאתה לא זוכר במדויק. הדיוק למקור לא חשוב כרגע. אבל תחשוב על זוית העיניים, הסלסול של השיער, הגוונים המסוימים שלו, גובה עצמות הלחיים, הצורה של הסנטר, רוחב הכתפיים, אורך הידיים, האצבעות. אלו הדברים החשובים שאנשים בדרך כלל שמים לב אליהם. הרגליים משנות בקיץ. אם יש לך את כל זה בראש, אתה יכול גם להוסיף לק לציפורניים או איפור מסוים, בגדים, דברים כאלו. דמיין שעשרות אלפי נמלים קטנטנות זוחלות לך על היד.”
“איו,” פלט השומר.
“ששש,” סטטית הוסיפה בחדות.
“הנמלים האלו מתפשטות עליך לכל הגוף ומפקידות צבע חדש על הציור שהוא אתה, מסתירות את מה שהיה שם קודם. כמו קעקוע אבל יותר עמוק.”
“אלוהים אדירים!” אואטר שמע קול גברי. זה יכול להיות רק השומר.
“מה?” הוא שאל.
“זאת התקדמות,” סטטית הוסיפה בשקט.
“כל הכבוד,” אמרה זיקית.
אואטר פקח את עיניו והסתכל למטה. בגדיו השתנה לחליפת הכלא הסטנדרטית בבונקר וידיו נראו הרבה יותר עדינות ופחות שמנמנות. הרגליים לא נראו הכי טוב, השוקיים קצרים במעט מהירכיים. גם השדיים היו קטנים משמעותית משל זיקית. הוא נגע בפניו עם קצות אצבעותיו. הוא לא היה מסוגל לראות במוחו את תמונת פניו ממגע בלבד אבל זה בהחלט הרגיש שונה.
“אני צריך לראות,” אואטר קם. הוא ראה שלזיקית יש מראה קטנה על קיר התא שלה אבל לא הספיק לעשות צעד אחד לכיוון התא כשסטטית קראה לכיוונו, “עצור.”
“אבל…” הוא הסתובב לכיוונה, מצביע מאחוריו לכיוון התא אבל ראה שסטטית מושיטה לכיוונו מראת כיס. “בסדר,” אמר ולקח ממנה את המראה. “לא ציפיתי למשהו כזה ממך.” הוא פתח את המתקן וניסה לראות את כל פניו במראה הקטנה.
“הרחבתי את הרשימה של דאגלס אדאמס.” סטטית אמרה בזמן שאואטר הטה את המראה לכאן ולכאן כדי להסתכל על פניו החדשים. הן נראו מאוד קרובות לאלו של זיקית אם כי האף היה קצת רחב יותר, העיניים בזוית יותר החוצה, מצח גבוה יותר, ועוד כל מיני פרטים קטנים שעכשיו שם לב אליהם ויזכור לחשוב עליהם יותר בפעם הבאה.
“עבודה יפה, הא?” זיקית אמרה.
אואטר הסתובב אליה. “מה זאת אומרת?”
“העיצוב שלי כשתכננתי את המראה הזה.”
סטטית פסעה שני צעדים קדימה. “בהתחשב בכך שהילדה שהוא השתנה אליה ללא שליטה נראתה כמו גרסה צעירה יותר, אני מניחה שזה לא משהו שדרש הרבה דמיון.”
זיקית חייכה חצי חיוך. “אני לא יודעת למה את מתכוונת.”
“בטח.” סטטית הניחה יד על כתפו של אואטר. “בוא.”
“אה… כדאי שתחזרו בשביל אימונים מתקדמים יותר.”
“נחשוב על זה. בינתיים הוא יתאמן בעצמו.”
“אל תשכחי את מה שהבטחת!” זיקית צעקה אחריה כשהשלושה מחוץ לתא החלו ללכת חזרה לכיוון היציאה.
“יטופל,” סטטית הפטירה לפני שפנתה אל אואטר. “כדאי שתשנה קצת את המראה הזה ובהחלט את הבגדים האלו לפני שאנחנו יוצאים כדי לא לבלבל את השומרים בכניסה.”
“לבלבל?” הוא שאל. “הא… אז יש משהו שאני רוצה לנסות…”

שני השומרים בעמדת הניטור של הבונקר הסתכלו במורד המסדרון כששמעו את קולות הנעליים המתקרבות. את שותפם למשמרת הם זיהו במהירות וגם את סטטית אבל הם זכרו שילדה קטנה נכנסה איתם והדמות השלישית שהלכה לידם הייתה רחוקה מאוד מזה. היא הייתה בערך בגובה של סטטית אבל רזה יותר, עם שיער כחול עמוק ותספורת קרה באלכסון קדימה שמגיעה עד עצמות הבריח, והיא לבשה שמלת מיני כחולה מנצנצת ועקבים של מספר סנטימטרים. היא העיפה לכיוונם נשיקה וקריצה ליד העמדה בזמן שהם בהו בה בפה פעור.
“סגרו את הפה, חבר’ה,” אמר להם השומר שליווה את סטטית ואואטר.
“אבל… היא… איפה הילדה שנכנסה קודם?”
“זאת היא. או הוא. קשה באמת לדעת עם משני צורה.”

“היית יכול לבחור משהו יותר יום-יומי, אתה יודע.” סטטית אמרה כשחיכו שהדלת הכבדה תפתח.
“אבל את חייבת להודות שזה היה משעשע.”
“משעשע אותי שבחרת להוסיף את העקבים בסוף,” סטטית הטתה את ראשה הצידה כדי להסתכל מטה.
“רק קצת. חשבתי שבקצב הזה אני אצטרך להתמודד עם זה מתישהו.”

“You want him to go in there?” Static pointed into the cell.
“Yes,” Chameleon smiled, her face still squeezed into the bars.
“And that he would be there alone… with you?…”
“Yes…” Chameleon raised one eyebrow.
“No way,” Static said and crossed her arms.
“Ugh… you’re no fun.”
“I’ll do it if I have to,” Avatar said, laying his hand as high up as he could on Static’s arm, just above the elbow.
“No way. I don’t trust her even without powers.”
“Does it have to be in there?” Avatar asked Chameleon.
“Well… it’s not mandatory,” She answered. “But it’s definitely going to be more fun.”
“Deal with it,” Static added.
“Fine, fine…” Chameleon sat cross-legged in one smooth motion and waited.
Avatar took another moment to understand he’s supposed to do the same and sat as well.
“A little closer,” Chameleon said.
“Two meters minimum,” Static interjected.
“Ugh with you,” Chameleon scowled and moved as close as she could to the bars. Static didn’t say anything but took a step back and leaned on the wall. She lifted one leg to step back on the wall and kept her arms crossed.
Avatar looked at all the people present and tried to sit as close as he could that won’t piss off Static. He crossed his legs and waited for Chameleon. She closed her eyes so he did it too.
“Don’t close your eyes,” Chameleon said.
He opened his eyes and saw hers are still closed.
“Breathe in for four seconds,” She said and inhaled. “Hold for four, release for six,” She exhaled like a long sigh. He tried to follow.
“That’s not what you did the first time,” He added.
“You need to learn to walk before you can run, grasshopper,” She smiled. “Anyway, look at me, block everything else out, notice every detail, the world blurs. See how my hair curls, notice its colors and how it flows. See the way my shoulder and neck muscles, the way my collar bones, create shadows. Notice how high my cheekbones are, the eye placement, their color, how my eyebrows angle, where my hairline starts. Look at my chin shape, the width of my shoulders, how long my arms and legs are, the shape and length of my fingers, all the things people don’t really consciously notice but make all the difference if you get it wrong. When you think you’ve collected every detail you can, recreate that image in your mind. You can close your eyes now, if it helps. If you don’t have a detail, make it up. Whatever makes sense. Add whatever strikes your fancy, nail polish, restyling, makeup, different clothes, etcetera. Then imagine a thousand ants crawling over your skin.”
“Ew…” The guard blurted.
“Shut up,” Static cut him off.
“These ants are multiplying to cover your entire body and like they’re depositing a new layer of color on the painting that is you, hiding what was there before. But they’re not painting. They’re tattooing, only deeper than skin.”
“Holy shit!” Avatar heard a male voice. Could only be the guard.
“What?” He asked.
“Way to go,” Chameleon said.
Avatar opened his eyes and looked down. His clothes were the standard Bunker prison suit and his hands looked much gentler and less pudgy. The legs didn’t look so good, the ankles shorter than the thighs. Even the breasts were significantly smaller than Chameleon’s. He touched his face with the tips of his fingers. He couldn’t figure out what his face looked just from touch but it was definitely different than before.
“I need to see,” Avatar stood up. He saw that Chameleon has a small mirror on the wall of her cell but barely made one step towards the cell when Static called out, “Stop.”
“But…” He turned to her, pointing back to the cell, but then saw that she offered him a pocket mirror.
“Ok,” He said and took it. “I didn’t expect something like this from you.” He opened the clam and tried to see his entire face in the small mirror.
“I extended Douglas Adams’ list,” Static said as Avatar tilted the mirror this way and that to see his new face. The looked very similar to Chameleon except the nose was slightly wider, the eyes tilted a bit more out, a higher forehead, and various other minute details he now noticed and will keep in mind for next time.
“Nice work, huh?” Chameleon asked.
“What do you mean?” Avatar turned to her.
“My design, planning this form.”
Static took two steps forward. “Considering the child he uncontrollably changed it to looks like a younger version of this, I’m assuming it didn’t take much imagination.”
Chameleon half smiled, “I have no idea what you mean…”
“Sure.” Static put her hand on Avatar’s shoulder. “Let’s go.”
“Uh… you’d better come back for more advanced training.”
“We’ll think about it. In the meantime, he’ll train by himself.”
“Don’t forget what you promised!” Chameleon stood up and shouted after them as they walked away.
“Will be taken care of,” Static said before turning to Avatar. “You’d better change that look a bit, and definitely these clothes, before we step out as to not confuse the guards.”
“Confuse?…” He asked. “Oh… then there’s something I want to try.”

The guards at the Bunker’s monitoring station looked down the hall when they heard the clacking of approaching shoes. They quickly recognized their shift coworker, and they definitely remembered Static from when she entered. But they also remember a little girl walking in with them and the third figure next to them was definitely not that. She was about Static’s height but thinner, with deep blue hair cut in a bob cut going diagonally lower towards the front, almost touching the collar bones. She wore a blue, sparkly mini-dress and several centimeters of stiletto heels. She blew a kiss towards them and winked as they passed the station. The guards stared at her open mouthed.
“Shut your hole, people,” Said the guard that escorted Static and Avatar out.
“But where’s the little girl that came in?”
“That’s her. Or him. You can’t really tell with shapeshifters.”

“You could have went with something more casual, you know.” Static said as they waited for the heavy door to open.
“But you have to admit it was amusing.”
“I find it amusing that you chose to add the heels in the end,” Static tilted her head sideways so she could look down.
“Just a little bit. I figured I’ll have to deal with it eventually.”


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.