מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ח’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 8

מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ז’ / Gifted – Avatar: Chameleon (3), Part 7

הדף אהבה לקום מוקדם. זה נתן לה התחלה טובה יותר ליום. היא הספיקה להתארגן ברוגע, לא לדאוג לאיחורים ואולי גם לעשות משהו כיפי לפני שכל הבלגן מתחיל. היא בדיוק עמדה מול המראה בשירותים, מצחצחת שיניים, כששמעה את הצרחה. היא סובבה את ראשה לכיוון החדר של אואטר, משם הצרחה הגיעה, והרימה גבה אינסטינקטיבית. קללה בקעה משם בקול יותר גבוה ממה שהיא זכרה אותו מדבר אתמול. היא הורידה גבה אחת והרימה את השנייה.
הדלת אל החדר נפתחה בכוח כשהמשיכה לצחצח את שיניה ואואטר עמד בפתח. לפחות, היא הניחה שזה אואטר כי זה היה החדר שלו ולא כל אחד יכול להיכנס לבסיס שלא לדבר למגורים של הנוטרים עצמם. היא הניחה זאת כי בפתח עמדה מה שנראתה כמו ילדה בגיל דו ספרתי נמוך, אולי חד ספרתי, קצת שמנמנה, לבושה בכותנת לילה פרחונית עם תחרה בצבעים של כחול בהיר ולבן. שערה היה בלונדיני, מתולתל ומסופר לגובה הסנטר. היו לה את העיניים שזכרה מהצורה של זיקית אתמול אבל המבט בהן היה בוער בזעם.
“הדף!” היא קראה בקול מאוד צפצפני.
“הממ?” הנוטרת הבכירה הביעה בפה סגור תוך כדי המשך צחצוח השיניים.
“אני ילדה קטנה!”
“שמתי לב,” הדף אמר בשין רפה ובית חזקה לפני שהסתובבה חזרה לכיור לשטוף את פיה.

“… ופשוט התעוררת ככה?”
“כן!”
סטטית עמדה. היא בחנה את אואטר מכל מיני כיוונים בזמן ששלושת האחרים ישבו באחד מחדרי ההפסקה. הדממה והדף היו שם כבר לבושים בבגדיהם הרגילים. בגלל אופן הפעולה של הנוטרים, לא היו מדים אלא קוד לבוש שנטה לכיוון ‘יום-יומי ייצוגי’. אואטר, שהבחירה שלו הייתה בין להישאר בכותונת לילה לבין לטבוע בתוך אחת החולצות הרגילות שלו, בחר להישאר עם הקודמת.
“היא נראית כמו גרסה בת 8 של האישה שזיקית שינתה את אואטר אליה אתמול,” סטטית אמרה, ידה חצי על הסנטר וחצי על הפה שלה. אואטר זעף פנים.
“הייתי נותנת לה לפחות 10,” הדף אמרה ונגסה בגזר. היא ניסתה לאכול אותו יחסית בשקט אבל זה תמיד היה קשה.
“כן…” הדממה אמר ונשען קדימה לכיוון אואטר. “נראה שמה שלא יהיה שם בפנים פעל בצורה תת-הכרתית. אולי לפי אילו שהן הגדרות בסיסיות שנמצאות בתוך המבנה הבסיסי של… האיבר הזה?” הדממה החווה בדרמטיות לכיוון אואטר והסתכל לכיוון סטטית. הוא פנה שוב של אואטר. “היו לך חלומות משונים הלילה?”
“היו לי חלומות מוזרים מאז שגיליתי את היכולות שלי בפעם הראשונה. והם רק החמירו כשהתחלתי לעבוד אתכם.”
“משהו שקשור לצורה הזאת או לאיך שהיית אתמול?”
אואטר עצר את עצמו וחשב. “כן חלמתי אתמול שאני חוזר הביתה, ארוחת שישי עם המשפחה, אבל זה כן היה קצת מוזר, כאילו הכל קצת גדול מדי.”
“יכול להיות שהגוף החדש משפיע עליך,” הדממה אמר.
“ולא רק בצורך להתרגל לשיווי משקל אחר,” הדף הוסיפה.
“זה יכול לעזור לנו לתפוס את החייט,” סטטית אמרה, יושבת על משענת הספה ומסתכלת על איזו שהיא נקודה על הקיר.
“לא…” הדף והדממה אמרו בו זמנית.
“מי?” אואטר אמר בקולו הצפצפני.
“בוא,” סטטית חתכה את הדיון, “אתה צריך להגיע לדוקטור ליבנשטיין.”

Impact liked to wake up early. It gave her a better start to the day. She could spool up calmly, not worry about being late, and maybe do something fun before the noise starts. She was standing in front of the mirror in the shared bathroom, brushing her teeth, when she heard the scream. She turned towards Avatar’s room, where the scream came from, and instinctively raised one eye brow. A curse came from there in a higher voice than she remembered him speaking yesterday. She lowered one eyebrow and raised the other one.
The door opened violently as she kept brushing her teeth. Avatar stood in the doorway. At least, she assumed it was Avatar because it was his room and not everyone can get into the base, let alone the Nottrim’s quarters themselves. She needed to assume that because in the doorway stood a little girl aged in the low double digit, maybe even single digit, a little chubby, dressed in a flowery, lacey, night gown in bright blue and white. Her hair was blonde, curly, and trimmed to chin level. Her eyes looked like what she remembered from Chameleon’s form yesterday but her look was burning rage.
“Impact!” She called in a very squeaky voice.
“Hmm?” The senior Notteret sounded out with a closed mouth as she continued to brush her teeth.
“I’m a little girl!”
“I’fe notishet,” Impact said and turned to the sink to wash her mouth.

“And you just woke up like this?!”
“Yes!”
Static was standing. She examined Avatar from every direction while the other three sat on the sofas in one of the break rooms. Shutdown and Impact were wearing day-to-day clothes. Because of the way the Nottrim operated, there were no uniform but a dress code that tended towards elegant casual. Avatar, whose choice was either stay in the night gown or drown in one of his regular shirts, stayed with the former.
“She looks like an 8-year-old version of the woman Chameleon changed Avatar into last night,” Static said, her hand partly on her chin and partly on her mouth. Avatar grumbled.
“I would give her at least 10,” Impact said and bit into her carrot. She tried to eat it quietly but it was always a difficult proposition.
“Yeah…” Shutdown said and leaned towards Avatar. “It looks like whatever’s in there worked subconsciously. Maybe by some default definitions inherent in the basic structure of this… organ?” He gestured dramatically towards Avatar while looking at Static. He turned to him again. “Did you have any strange dreams tonight?”
“I’ve been having strange dreams ever since I first manifested. And they just got worse when I started working with you.”
“Anything relating to this form or how you were last night?”
Avatar opened his mouth and then stopped himself and thought. “I did dream that I went back home, Friday dinner with the family, but it was wierd. Like everything was just a bit too big.”
“Could be your new body is affecting you,” Shutdown said.
“And not just by having to get used to a different balance,” Impact added.
“This could help us bring in the Tailor,” Static said, sitting on the hand rest at the end of the sofa and looking at some spot on the wall.
“No…” Impact and Shutdown said at the same time.
“Who?” Avatar said in his squeaky voice.
“Let’s go,” Static cut off the discussion. “You need to get to Doctor Livenstein.”


Posted in No Category and tagged , , , by with comments disabled.