מחוננים – אואטר: זיקית (3), חלק ח’
הדף אהבה לקום מוקדם. זה נתן לה התחלה טובה יותר ליום. היא הספיקה להתארגן ברוגע, לא לדאוג לאיחורים ואולי גם לעשות משהו כיפי לפני שכל הבלגן מתחיל. היא בדיוק עמדה מול המראה בשירותים, מצחצחת שיניים, כששמעה את הצרחה. היא סובבה את ראשה לכיוון החדר של אואטר, משם הצרחה הגיעה, והרימה גבה אינסטינקטיבית. קללה בקעה משם בקול יותר גבוה ממה שהיא זכרה אותו מדבר אתמול. היא הורידה גבה אחת והרימה את השנייה.
הדלת אל החדר נפתחה בכוח כשהמשיכה לצחצח את שיניה ואואטר עמד בפתח. לפחות, היא הניחה שזה אואטר כי זה היה החדר שלו ולא כל אחד יכול להיכנס לבסיס שלא לדבר למגורים של הנוטרים עצמם. היא הניחה זאת כי בפתח עמדה מה שנראתה כמו ילדה בגיל דו ספרתי נמוך, אולי חד ספרתי, קצת שמנמנה, לבושה בכותנת לילה פרחונית עם תחרה בצבעים של כחול בהיר ולבן. שערה היה בלונדיני, מתולתל ומסופר לגובה הסנטר. היו לה את העיניים שזכרה מהצורה של זיקית אתמול אבל המבט בהן היה בוער בזעם.
“הדף!” היא קראה בקול מאוד צפצפני.
“הממ?” הנוטרת הבכירה הביעה בפה סגור תוך כדי המשך צחצוח השיניים.
“אני ילדה קטנה!”
“שמתי לב,” הדף אמר בשין רפה ובית חזקה לפני שהסתובבה חזרה לכיור לשטוף את פיה.
“… ופשוט התעוררת ככה?”
“כן!”
סטטית עמדה. היא בחנה את אואטר מכל מיני כיוונים בזמן ששלושת האחרים ישבו באחד מחדרי ההפסקה. הדממה והדף היו שם כבר לבושים בבגדיהם הרגילים. בגלל אופן הפעולה של הנוטרים, לא היו מדים אלא קוד לבוש שנטה לכיוון ‘יום-יומי ייצוגי’. אואטר, שהבחירה שלו הייתה בין להישאר בכותונת לילה לבין לטבוע בתוך אחת החולצות הרגילות שלו, בחר להישאר עם הקודמת.
“היא נראית כמו גרסה בת 8 של האישה שזיקית שינתה את אואטר אליה אתמול,” סטטית אמרה, ידה חצי על הסנטר וחצי על הפה שלה. אואטר זעף פנים.
“הייתי נותנת לה לפחות 10,” הדף אמרה ונגסה בגזר. היא ניסתה לאכול אותו יחסית בשקט אבל זה תמיד היה קשה.
“כן…” הדממה אמר ונשען קדימה לכיוון אואטר. “נראה שמה שלא יהיה שם בפנים פעל בצורה תת-הכרתית. אולי לפי אילו שהן הגדרות בסיסיות שנמצאות בתוך המבנה הבסיסי של… האיבר הזה?” הדממה החווה בדרמטיות לכיוון אואטר והסתכל לכיוון סטטית. הוא פנה שוב של אואטר. “היו לך חלומות משונים הלילה?”
“היו לי חלומות מוזרים מאז שגיליתי את היכולות שלי בפעם הראשונה. והם רק החמירו כשהתחלתי לעבוד אתכם.”
“משהו שקשור לצורה הזאת או לאיך שהיית אתמול?”
אואטר עצר את עצמו וחשב. “כן חלמתי אתמול שאני חוזר הביתה, ארוחת שישי עם המשפחה, אבל זה כן היה קצת מוזר, כאילו הכל קצת גדול מדי.”
“יכול להיות שהגוף החדש משפיע עליך,” הדממה אמר.
“ולא רק בצורך להתרגל לשיווי משקל אחר,” הדף הוסיפה.
“זה יכול לעזור לנו לתפוס את החייט,” סטטית אמרה, יושבת על משענת הספה ומסתכלת על איזו שהיא נקודה על הקיר.
“לא…” הדף והדממה אמרו בו זמנית.
“מי?” אואטר אמר בקולו הצפצפני.
“בוא,” סטטית חתכה את הדיון, “אתה צריך להגיע לדוקטור ליבנשטיין.”
Posted in No Category and tagged Avatar, Gifted, Stories by Eran with comments disabled.