חיי תותחן

כשרק הגעתי לביסל”ש (בית הספר לשריון למי שלא מדבר צה”לית) אז אחד הדברים הראשונים ששלחו אותנו לעשות זה את ‘מבחן רפא”ל’. במבחן הזה שולחים את השריונר הצעיר ל’מאמן רפא”ל’ (שזה מדמה תותחנות שנבנה על ידי הרשות לפיתוח אמצעי לחימה וכמו כל ישראלי טוב, הבן האדם הראשון שהתעסק עם זה קרא לזה על שם החברה) שבו בודקים כמה טוב הוא בלקלוע למטרה עם הבק”ש (בקרת אש) של הטנק שבו הוא אמור להיות. כל זה בלי שהוא עבר שיעור אחד. אני מניח שזה נחוץ כי במקצועות לא באמת מלמדים איך לפגוע כמו שצריך, רק את הדברים הטכניים. אני הייתי מספיק טוב ושלחו אותי להיות תותחן. זה נשמע מגניב עד שמתייחסים לעובדות שאני 1.86 מטר ותא התותחן הוא התא הכי קטן בטנק. אבל לפחות היו לי הרבה חברים באותו המצב. הייתי תותחן טוב. לאורך כל הצמ”פ הייתי בין ארבע התותחנים הטובים של הפלוגה (אני חושב שהיו רק שניים טובים יותר ממני) ובמבחן צוות המסכם, אחרי שלמדתי מהפעם הקודמת שעשינו את זה, הצלחנו להשחיל שלוש ‘מטרות’ (זאת אומרת, בול פגיעה בלי שום תיקונים) ב-50 שניות בערך כשהתקן הוא שתיים ב-40. אבל פה אני גם צריך לתת קרדיט לנהג שלי, שתמיד הגיע למקום הנכון בזריזות ובלי שום בעיות, ולטען שלי שרוב הזמן חיכה לי ולא להפך. אבל את הקטע המשעשע, שמוכיח שאו שאני באמת תותחן מצוין או שיש לי המון מזל, הזכיר לי אסף לפני יומיים. זה היה בצמ”פ, היינו בשטח בתרגילי לילה. זה היה עוד בתקופה שהיו לי משקפיים אז עשיתי את זה עם ראייה פחות טובה ממה שיש לי עכשיו. אני חושב שזה Continue Reading →


Posted in No Category, Stories of My Life by with 6 comments.

קולומביין ו-Doom, הקשר שלא קיים

בעקבות עוד כמה דברים שקראתי בזמן האחרון, בין אם זה מועמד לנשיאות ארה”ב שחושב שהשטן נמצא במחשב הנייד או ג’ק ליברמן שחושב של-GTAIV יש משהו אישי נגדו, שוב פעם יצא לי לחשוב על נושא משחקי המחשב והאלימות. הרבה אנשים טוענים שמשחקי מחשב אלימים, סרטים אלימים או אפילו מוזיקה אלימה גורמים לאלימות במציאות. אז דבר ראשון, שעשע אותי לגלות לא מזמן שגם בתקופת יוון העתיקה היו איסורים על יצירותיהם של הומר וחבריו (אתם יודעים, האיליאדה והשירים האדירים האחרים) בגלל שהם היו אלימות… ותיארו את האלים שלהם בצורה מגוכחת אבל זה עניין אחר. אז אני חושב לעצמי: רגע, הם באמת עדיין מאמינים בזה? הם לא יודעים שזה קשר נסיבתי בלבד ונפילה חדה וקשה לבור הלוגי הקרוי The Ad Hoc Fallacy? אולי הם לא. אז הנה סיפור שהיה (מבוסס על אירועים אמיתיים).


Posted in No Category, Stories of My Life by with 4 comments.

מאיפה משתין הטנק

אתמול, אחרי התרגול בחדוו”א, תפסתי ידיד וידידה מחוץ לכיתה לשיחה. משיעורי בית, הגענו למלגות, ממלגות לקרביות, מקרביות לשריון ומשריון לטנקים. לא עבר הרבה זמן עד שנשאלה השאלה: “איך משתינים בטנק?” אז לכל מי שלא יודע, סיפור שהיה כך היה.


Posted in No Category, Stories of My Life by with comments disabled.

תיאוריית קשר

קשר שריון, קשר נחלוואים וקשר שלי.


Posted in No Category, Stories of My Life by with 4 comments.

“נהיגה תוך כדי שינה”

דבר ראשון, אל תנסו את זה בבית. עשיתי את זה תחת תנאי עייפות קשים עם כלי שאי אפשר ממש לרסק, בשטח פתוח כמעט לחלוטין ועם מלווה שדאג שאני לא עושה שטויות. ולא, גם כשיש לכם את כל זה, לא כדאי לעשות את זה על הכביש. וסיפור שהיה כך היה…


Posted in No Category, Stories of My Life by with 7 comments.

“תקרית אורן”

זה קרה בכיתה ד’. יום אחד ככל הימים, עלינו כולנו על האוטובוס לבית הספר רימון במסילות. נסיעה של שש דקות עברה בלי בעיות. הבעיות התחילו כשהגענו לתחנה האחרונה. אני ישבתי מאחורה באוטובוס ואורן, ילד מהשכבה שמעליי, ונודניק גדול בפני עצמו, ישב מעט יותר קדימה. אני יצאתי לאיטי מהאוטובוס והוא הרים את הרגל שלו על המושב שמעבר למעבר וחסם את הדרך לחלוטין. ביקשתי ממנו שיזיז אותה אבל הוא לא היה מוכן. אני לא זוכר את חילופי המילים המדוייקים אבל אני יודע שמאחוריי כבר היו לחוצים לצאת. מישהו כנראה דחף ואני זזתי קדימה בניגוד לרצוני. אני לא יודע גם לאיזו זווית הגיעה הרגל של אורן אבל אני בטוח שזה לא היה נעים. הוא החליט שזאת הייתה אשמתי ושעשיתי את זה בכוונה ומאז הוא רדף אותי במשך שבועות.


Posted in No Category, Stories of My Life by with 6 comments.

…What a day, what a day

לא היה אמור להיות יום מרגש במיוחד. הייתי צריך לקום בזמן, להגיע לתרגול באלגברה ב-8:30, לקחת את הכרטיס המקודד שלי, להגיע לאזכרה לרבין, משם להמשיך לתרגל בחדוו”א ואז להשלים חוסרים בשאר היום. לא כך היה. הסיפור שהיה כך היה:


Posted in No Category, Stories of My Life by with 5 comments.