תיאוריית קשר
קשר שריון, קשר נחלוואים וקשר שלי.
כשאני רק התגייסתי, לימדו אותי איך לקשור נעליים צבאיות. נעליים צבאיות לא קושרים כמו נעליים רגילות. לוקחים חוט אחד, קושרים לו קשר בצד אחד ואז משחילים אותו דרך כל החורים של הנעל וקושרים בקצה.
בשריון, נהוג ללמד את החיילים להביא את החוט עד לחור האחרון ואז להעביר אותו דרך החור הזה שוב ולדחוף את השרך לתוך הנעל. מניסיון שלי: לא קשר שמחזיק כל כך טוב.
הנחלוואים, כמו שיצא לי לראות מפגישות איתם ומחברים שפגשו, מביאים את השרוך עד החור האחרון ואז קושרים אותו דרך עצמו בלולאה מחליקה וחוזרים על התהליך מספר פעמים עד שיש להם מין צמה עבה אותה הם דוחפים אל תוך הנעל. זה קשר יותר טוב מהקשר של השריון אבל הוא נראה לי מגושם ובטח לא כל כך נעים בתוך הנעל.
הקשר שלי הוא שיפור קל על הקשר של השריון. במקום להעביר את השרוך שוב דרך אותו החור האחרון, אני מעביר אותו עוד סיבוב דרך שני החורים העליונים של הנעל ואז דוחף אותו לנעל. זה מהדק את הסגירה של הנעל פי שתיים ועוד לא השתחרר לי מעולם.
קשר נחלוואים, או לולאה מחליקה, בכל זאת יעיל במקומות אחרים בחיים.
זה היה בצמ”פ, לא יותר מיום יומיים אחרי שראיתי מישהו קושר את הנעל שלו בקשר נחלוואים, כשיצאנו לעשות תרגולות בשטח. היינו צוות סמג”ד וצוות מאוד איכותי בפני עצמו. תרגולת פריסת הזחל הראשונה שעשינו הייתה מאוד מאוד מהירה. הייתה ממש תקן אם לא היו לנו בעיות עם הפטיש.
תרגולת ההסוואה שלנו הייתה הרבה יותר טובה. הרבה יודעים מה הגודל של טנק המרכבה הממוצע. אני לא חושב שהרבה יודעים שהטנק הזה מחזיק עליו רשת הסוואה שמכסה אותו עם קצת שטח עודף. ביצענו תרגולת הסוואה והסמג”ד היה מאוד מרוצה מהזמן שלקח לנו להפוך טנק לגבעה. אבל לא נתנו לנו להנות מהמחזה להרבה זמן והיינו צריכים לקפל באותה רבע שעה.
להוריד את רשת ההסוואה זה תהליך פשוט, לקפל אותה – פעולה הדורשת הסבר קצר. מהר מאוד היה על האדמה שלפנינו שבלול נפוח שאותו היה צריך להעמיס בחזרה לטנק. כל הצוות עמד מסביב ושאל את עצמו, “עכשיו, איך קושרים את הדבר הזה?”
“בלי בעיות,” אמרתי ולקחתי את החבל. קשרתי את החבילה במספר צלבים, חיזקתי והידקתי. לאחר מכן, השתמשתי בשרך שנשאר וקשרתי מספר לולאות מחליקות פשוטות ומורכבות מסביב, מעל, מתחת ובתוך שאר הקשירה. בטח נראיתי כמו קוסם הבודק אם הקהל עוקב אחרי היד הנכונה. סיימתי, נעמדתי והבטתי בשביעות רצון. השלושה האחרים הסתכלו בהשתאות וניסו להבין מה עשיתי.
“ואיך אמורים לפתוח את הדבר הזה אחר כך?” שאל אותי המפקד, עומר.
“בלי בעיות,” תפסתי בחבל הבולט ומשכתי. כל הקשירה נפרמה בתוך שלוש שניות.
כולם צחקו. אני התחלתי לקשור מחדש.
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with 4 comments.
I was always under the impression that the standard armor corps shoe lacing is to loop the lace through the last two top holes (twice if you can make it). i’ve seen a few people loop only through one hole but always thought they were lazy or bad;y taught. My company was taught to use two holes to make sure it sticks.
Btw – the “lace single way on the front only and loop” technique is armor corps original – infrantry man (well, the serious ones anyway) are encouraged to lace normally and tie at the top as its stronger and better when you jog long distances. The armor corps lacing was originated as a way to lace the boot so that you van get your feet out quickly in case you catch on fire – just swipe a knife over the front of the boot and everything comes loose. Of course being in danger of catching fire during combat is an armor corps perogative and infantry men are not convinienced to enjoy it ;-)
והדרך הכי יעילה לקשור תחבושת היא פשוט ללפף פעמיים את התחבושת, ואז זה לא נפתח כאשר עושים מעל זה פרפר…
כל אחד והקשרים (וההקשרים) שלו.
טוב, אז או שאתם קיבלת מפקד משקיע או שאנחנו קיבלנו מפקד עצלן.
וחוץ מזה, ניסיתי פעם אחת לקשור נעל צבאית בצורה הרגילה ולא הצלחתי. לא היה לי מספיק שרוך.
כשאותי לימדו לקשור תחבושת, אמרו לי ללפף עד שלא נשאר הרבה שרך ואז לקשור. אבל אותנו לימדו דגלים.
למה דגל צריך תחבושת?
(כן, גרוע, אני יודעת…תתעלם…)