“תקרית אורן”

זה קרה בכיתה ד’. יום אחד ככל הימים, עלינו כולנו על האוטובוס לבית הספר רימון במסילות. נסיעה של שש דקות עברה בלי בעיות. הבעיות התחילו כשהגענו לתחנה האחרונה. אני ישבתי מאחורה באוטובוס ואורן, ילד מהשכבה שמעליי, ונודניק גדול בפני עצמו, ישב מעט יותר קדימה. אני יצאתי לאיטי מהאוטובוס והוא הרים את הרגל שלו על המושב שמעבר למעבר וחסם את הדרך לחלוטין. ביקשתי ממנו שיזיז אותה אבל הוא לא היה מוכן. אני לא זוכר את חילופי המילים המדוייקים אבל אני יודע שמאחוריי כבר היו לחוצים לצאת. מישהו כנראה דחף ואני זזתי קדימה בניגוד לרצוני. אני לא יודע גם לאיזו זווית הגיעה הרגל של אורן אבל אני בטוח שזה לא היה נעים. הוא החליט שזאת הייתה אשמתי ושעשיתי את זה בכוונה ומאז הוא רדף אותי במשך שבועות.


Posted in No Category, Stories of My Life by with 6 comments.

Comments

  • עודד says:
    2007/11/13 at 21:08:35

    לכולנו היו מקרים כאלה מטופשים (בגלל טפשות שלנו או של אחרים) שישארו איתנו לנצח. היה לי מקרה די נוראי בכתה ט’ שנכנסתי לריב נוראי אם מישהו – אני כבר לא זוכר על מה זה היה, וזה לא ממש משנה – והתחילו מכות. פעם הראשונה שבאמת התחשק לי לתת למישהו אגרוף וגם עשיתי את זה, ווחבר שלי בדיוק נכנס בינינו – כנראה בעיקר בגלל שהייתי מאוד לא מיומן, החבר שלי חטף את האגרוף ישר לעין. הוא היה בטוח שזה היה מכוון אליו ולא היה מוכן לדבר איתי יותר.

  • Eran says:
    2007/11/14 at 12:44:42

    זאת בהחלט דרך מחורבנת לאבד חבר.

  • מאץ' says:
    2007/11/14 at 14:46:10

    במקרים כאלה מנצלים את התנופה מאחור ונשענים על הרגל כמו שצריך – אם כבר אז כבר (כן, מה? גם לי הציקו בחטיבה. אבל מעטים אלה שעשו את זה פעמיים, והמעטים האלה סבלו לא פחות ממני. דאגתי לזה במיוחד).

  • Nihau says:
    2007/11/14 at 19:03:50

    מאיך שאתה מתאר את זה נראה שסבלת יותר מהסיפור הזה בגלל שהוא בחר להאשים אותך בכוונת זדון מאשר מעצם העובדה שהוא היה גס רוח לתור שלם של נוסעים וזה נגמר בכך שהוא נפגע.

  • Eran says:
    2007/11/14 at 19:08:33

    מה נראה לך השפיע עליי לטווח יותר ארוך?
    ומה גרר יותר אירועים נלווים?

  • Nihau says:
    2007/11/15 at 13:58:19

    שתי הדרכים בהן הוא בחר להתנהג גרמו לרוב ההשפעה.
    בהתחלה הוא גרם לבעיה ע”י גסות רוח.
    בהמשך הוא תפל עליך את ההשלכות של ההתנהגות שלו.
    אני לא רואה איך אתה יוצא אחראי לדרך בה הוא מתנהג.
    הרעש והאשמה שהוא חבר להפיל עליך רק מוסיפה חיזוק לאבחנה שהוא לא מוכן להשתלב בחברה בצורה חיובית. זו הבעיה שלו ובתקווה העולם ירביץ לו על זה מספיק פעמים כדי שהוא יתישר ויתחיל להתנהג כמו בן אדם.
    בעיות אגו הן תמיד עיניין מסובך לפתור אבל לא אתה צריך לפתור אותן עבורו. רק תרביץ לו קצת יותר כשהוא דורך לך על הרגל.