עוד סיבה למה מיסיונרים מעצבנים אותי
עכשיו בחופש, תגובה שנייה מלמעלה.
Posted in Humanity, Religion, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
לחשוב עלייך
“אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך.” הבנתי מה המשפט הזה אומר. זה לא אומר שכל הזמן יש לי תמונה שלך בראש וזה לא אומר שאני כל הזמן שואל את עצמי איפה את, מה את עושה ומה את חושבת. מה שזה אומר, במישור הנורא מציאותי ופרגמטי שבו אני חי, זה שאולי אני לא מהרהר במהותך כל רגע וכל שנייה, אבל אני כן יודע איפה את נמצאת, מה את עושה ומה שלומך. אכפת לי מזה ואני דואג להתעדכן ככל שאני יכול בצורה הגיונית ולא מלחיצה. זה אומר שחשוב לי שתרגישי טוב ותהיי שמחה ואני דואג במקרה ואת לא. זה אומר שאם אני יודע שאת סובלת אז אני מנסה לעשות ככל שביכולתי לתקן את המצב. מה שזה אומר זה שכל פעם שצצה המחשבה הרגילה שלי על ‘מה אני רוצה ומה יהיה טוב לי עכשיו?’ יש לידה גם מחשבה נוספת על ‘מה את רוצה ומה יהיה טוב לך עכשיו?’. זה אומר שאני כבר לא חושב על איך לשפר את החיים שלי אלא על איך לשפר את החיים שלנו. כי המשפט הזה אומר שאני כבר לא חושב ‘אני’ אלא חושב ‘אנחנו’.
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
מעשה שהיה כך היה
אני דיי שונא את הפקולטה למתמטיקה, חוץ ממתודולוגיית העברת השיעורים, ניהול הקורס, ותקשורת עם הצוות שלה. והנה דוגמה למה: הלכתי למתרגל במרוכבות ושאלתי לגבי המבחן. ידעתי שאין סיכוי אבל קיוויתי שאולי זה לא יהיה קורס מתמטי סטנדרטי. הוא אמר לי שכן, למבחן אסור להביא כלום, רק את הראש. אמרתי לו שיש לי בעיה עם זה. לראש שלי יש קיבולת זיכרון פעיל קטנה. אז הוא אמר שאולי אני לא צריך להיות מהנדס. בטח התכוונת למתמטיקאי, שזה אני לא רוצה להיות, כי רק המתמטיקאים דורשים ממך לזכור הכל כל הזמן. במדעי המחשב יודעים, וזה ניכר גם בקורסים, שבעולם האמיתי, גם למהנדסים ותיקים ומנוסים יש ארגז כלים איתם וספרים מקצועיים ומאגרי מידע משניים שהם משתמשים בהם מדי פעם. אני לא מבין את זה. אפילו באלגוריתמים יש דף עזר.
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
עימות כל הדרך
[רשומה זו היא תרגום של רשומה של P.Z. Myers מהבלוג שלו Pharyngula. תורגם באישור המחבר.] הייתי בפאנל על “עימות או פיוס” אתמול בכנס “הומניזם חילוני”. זה לא היה סידור מספק במיוחד; היינו ארבעתנו (כריס מוני, יוג’יני סקוט, ויקטור סטגנר ואני) וכל אחד מאיתנו נתן הרצאה קצרה ואז ענה לשאלות. לא הייתה הזדמנות לשיחה ארוכה אחד עם השני; השאלות ותשובות הגיעו, כרגע שמעתי את מוני וסקוט מדברים במשך 40 דקות, ואני הייתי צריך להגיד לא יותר מ-2 או 3 משפטים בתשובה לשאלה. אפילו לא גירדנו את השטח של חילוקי הדעות בינינו! בכל מקרה, הנה פריקה של הצהרתי לקהל. אני הולך להתחיל באיפה שנכנסתי לעימות הזה — ואל תטעו, זה קרב אמיתי — עם הנסיון שלי בחינוך מדעי, ולחודית עם לימוד אבולוציה. ביולוגיה היא להט שליווה אותי כל חיי, וכשהתחלתי ללמד לראשונה בשנות השמונים, נדהמתי לגלות סטודנטים שהדיפו רק זלזול כלפי העיקרון המאחד של תורתי, שהיו שמחים להתבוסס בבורות שכפו על עצמם ושדחו עובדות מדעיות פשוטות וברורות בצורה מוחלטת. וכשגיליתי כי יש כמרים שהגיעו לקמפוס שלנו ושיקרו לסטודנטים שלנו, מציגים חצאי אמיתות ופנטזיות מוזרות כתחליף לעדויות, ממש התקוממתי. אנחנו, הגנו (GNU) אתאיסטים מחזיקים במוניטין מלחמתי מאיים, אבל שלא תטעו: אנחנו לא התחלנו את המלחמה הזאת. אם אתם רוצים להטיל אשמה, זרקו אותה על גביהם של קנאים דתיים שמרעילים את מוחותיהם של הצעירים כבר זמן רב מאוד. זאת עוד תימה חוזרת בעימות: גנו אתאיסטים מאוד כועסים. בטח שאנחנו כועסים. השאלה האמיתית היא למה כל השאר לא. אם אתם לא כועסים על מה שנעשה כדי לערער את החינוך בארץ, כנראה שאתם לא עוקבים אחר Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
על מי אפשר לסמוך
זה נושא שהועלה במפגש הספקנים באייקון האחרון וגם נידון שוב באתר שלהם, שפינוזה, ואני, שלאחרונה קראתי מאמר מאוד מעניין בנושא, רוצה להביע את דעתי. מה הקטע עם הספקנים? הקטע הוא המסר הכי חשוב שאני מנסה להעביר לאנשים באשר הם, הדבר היחידי שהייתי רוצה, אם הייתי יכול, פשוט לשנות במוח של כולם הוא לגרום לאנשים לחשוב על העולם, לחשוב על מה שהם רואים ומה שהם קוראים, לחשוב על מה שהם עושים ואפילו לחשוב על מה שהם חושבים. לא אכפת לי אפילו איך אנשים יעשו את זה כל עוד הם מבדילים בין אוביקטיביות לסוביקטיביות, בין דברים שמחוץ להם לדברים פנימיים. כי, מבחינתי, “כי אני אוהב את זה” זה תירוץ מספיק טוב אבל “כי אני מאמין שמשהו עובד ככה” (גם אם ידוע שהוא לא או שהסבירות לכך מאוד נמוכה) לא תירוץ מספיק טוב. לדוגמה, אני לא ממש מחבב את פייסבוק אבל מעין מוצאת אותו מאוד שימושי. יש סדרות שאני לא מאמין איך קיבלו אישור לשידור כשהדברים שאני כתבתי בכיתה ז’ יכולים להיות סיפור בסיס יותר טוב אבל מעין נהנית מהן. אני הסברתי את עצמי, היא הסבירה את עצמה, הסכמנו שלא להסכים על עניינים סוביקטיבים ושם הנושא נגמר. אבל מקרים אחרים, שלפי דעתי מתוארים יופי על ידי אנקדוטה ששמעתי לא מזמן, לא ממש מתקבלים על הדעת. להלן אנקדוטה, גלילאו הגיע לכנסיה עם טלסקופ ואמר לבישופ להסתכל על הירחים של צדק כי הנה, אפשר לראות אותם בעיניך שלך. הבישופ אמר לו שהוא מסרב לראות משהו שהדת שלו אומרת שלא קיים. ובחזרה לנושא, רפואה ואיך ומתי אפשר לסמוך על אנשים. בדרך כלל, הספקן המצוי לא יכול Continue Reading →
Posted in Humanity, Life Lessons, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Contractualism of John Rawls
Contractualism משמעו ביסוס עקרונות מוסריים על סוג של הסכמים בין אנשים. התאוריה טוענת שמה שאנשים צריכים לעשות תלוי במה הם מסכימים ביניהם שיהיה מוצלח יותר לכל הצדדים, שעקרונות כלליים צריכים להיות מבוססים על דברים שאף אחד לא ידחה כבסיס הגיוני לשיתוף פעולה. ג’ון רולס הלך צעד אחד יותר והציע את ניסוי המחשבה הבא לבניית חברה הוגנת ומוסרית: תארו לעצמכם את החברה שאתם הייתם בונים אם הייתה לכם האפשרות לשלוט בכל מאפיין ומאפיין בה, אם הייתם יכולים להגדיר כל עקרון, כל חוק, כל מבנה, כל חברה, כל יחס חברתי וכל אווירה פוליטית. אבל לא כל כך פשוט, תחשבו על החברה הזאת כאשר בסוף אתם לא יכולים לשלוט על מקומכם באותה חברה. איך הייתם בונים את החברה אם לאחר מכן אתם לא יכולים לשלוט אם תהיו גבר או אישה, שחור או לבן, נוצרי או בודהיסטי, אפגני או בריטי. אני אפשט את זה יותר, תבנו את החברה שאתם רוצים ואז שימו את עצמכם במקום הכי נמוך, הכי גרוע, הכי אחורה במירוץ אל האושר. עכשיו, איך הייתם בונים את אותה חברה? אני חושב שיכול להיות מעניין לעשות סקר כזה, לראות מה אנשים חושבים.
Posted in Humanity, Life Lessons, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
When Science Goes Oops
עוד תוכנית מגניבה של Radiolab שאני חייב לחלוק נקראת Oops. וכמו כל תוכנית של Radiolab, הם מביאים את הסיפורים המגניבים, המשונים והפחות מוכרים. הסיבה שאני חולק היא כי כולם אוהבים לראות אנשים נכשלים. אז זאת תוכנית שמלאה בכמה מהכשלים המצחיקים, המועילים והנוראיים ביותר בתולדות המדע. זאת תוכנית של שעה אבל עדיין כדאי.
Posted in Humanity, Less Interesting News by Eran with comments disabled.
Lego, definitely Lego
לא משנה אם בנים או בנות, לילדים צריך להיות בבית ערכות של לגו. לגו פשוט בהתחלה אבל בגיל מסוים צריך גם להכיר להם את לגו-טכניק. כי לגו, מעבר להיותו מטפורה נהדרת לכל מיני לקחים שצריך ללמד, הוא בסיס, לגו הוא סביבת פיתוח במסווה של צעצוע. עם לגו, המשתמש יכול לעשות המון דברים. עם לגו אפשר ליצור אמנות, לשחזר מנגנונים וליצור דברים ממש מגניבים. זאת אומרת, אני לא מצפה שילד בן שמונה ייצור דברים כאלו אבל זאת אחלה של דוגמה. והכי חשוב, לא לקנות שום דבר שמגיע עם הוראות. צריך לתת למוח היצירתי לעבוד. וכשהוא יהיה גדול, וכשזה יהיה אפשרי יותר, אז נקנה מדפסת תלת ממדית. ואז באמת נשתגע. :)
Posted in Art, Geekdom, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Two Years, to the Day
עברה עוד שנה. עברו שנתיים. מה יש להגיד עכשיו על אסף? הפצע החלים. הוא כבר רק צלקת. אבל אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם, לא לעתים קרובות אבל עדיין, מגרד את אותה צלקת ונזכר בפצע שהיה שם קודם ומה גרם לו. אני עדיין מתגעגע לאסף. הוא עדיין חסר. עדיין, אם חושבים על המקומות בהם הוא נכח, רואים שזה היה יכול להיות מאוד שונה אם הוא היה פה. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה על הרבה אנשים. אני לא חושב שאפשר להגיד את זה עליי. ומה אפשר להגיד על המשפחה שלו? לצערי, הרבה. רק לפני כמה שבועות נכחנו בהלוויה של אמא שלו. וגם עכשיו וגם באותו הזמן, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאולי היא נפטרה מלב שבור, שאולי כמעט שנתיים בלי הבן שלה הרגו אותה. באתי לנחם כמה שיכולתי. באתי גם להיזכר, כי לא צריך לשכוח. באתי לחלוק כבוד. ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על מה יקרה עם המשפחה הזאת? איבדו בן ואח, אישה ואמא. אני לא יודע ממש מה הם עושים ביום יום אבל אני לא יכול שלא להשוות קצת לכל המשפחות הקצת דפוקות בסרטים וטלוויזיה, לילדים שגדלים עם הורה יחיד, שאמא שלהם נפטרה בגיל צעיר ואיבדו אח עוד לפני סיום בית ספר. הלוואי והיה משהו שאפשר לעשות.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
רמות של סיפור
אני משחק עכשיו משחק תפקידים של מרוצללים עם כמה חברים. לשחק זאת דרך נחמדה לתאר את זה כאשר עומס הלימודים מונע ממני משחק שבועי, דו שבועי או אפילו תלת שבועי. בכל מקרה, לכתוב את הקורות של הדמויות בכל משימה זאת דרך שאני מאוד אוהב כדי גם לזכור וגם לנפח קצת ולהעמיק קצת את הסיפור. זה למה אני כותב את ‘להב בישראל’. כי המנחה מיקם את המשחק בישראל וזה מעניין בהתחשב בדמות הזאת. בכל מקרה, רציתי להתייחס לרמות ההשקעה שאני נותן לדברים שאני כותב ביחס למונחים המקצועיים יותר. כי אין ברירה, לא כל קטע שאני כותב יקבל את הגימור המקסימלי. הלוואי והייתי יכול להביא כל אחד למצב הזה אבל לי אין את הזמן ובטח שלאנשים שאני סומך עליהם לערוך לא יהיה כוח. רעיון כללי: מה אני רוצה לכתוב בכלליות, אירועים חשובים, מסר שאני מכוון אליו ודברים כאלו. בדרך כלל נראה כמו סיכום של שלוש-ארבע שורות. דבר כזה לא יוצא לפומבי אף פעם. אולי אחלוק אותו עם חברים בשביל עוד רעיונות אבל זה לא יפורסם. טיוטה ראשונה: איטרציה ראשונה על הקטע. אני פשוט כותב מה שזורם לי מהראש. טיוטה שנייה: בדרך כלל אחרי לפחות כמה שעות שלא נגעתי בטקסט, אני קורא אותו מחדש ומתקן דברים שלא נראים לי, מנסה להביא את הטקסט למצב יותר זורם. בערך בשלב הזה אני מכנה את זה From the Writing Desk, דברים שכתבתי וקצת השקעתי בהם אבל עדיין לא ממש שלמים, עדיין לא ברמה גבוהה. יש קטעים שאני אשאיר ברמה הזאת או כי הם רק בשביל התרגול ולא משהו שאני חושב ששווה את ההשקעה או כי הם Continue Reading →
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.