Why Not Online Gaming
I don’t very much enjoy playing games online. To the point where I have a game that is designed to be at least half if not mostly online (Torchlight II) but I prefer to play solo because I don’t enjoy the interaction. However, playing games with friends (mostly board games but also computer games) is one of the most enjoyable things I can think of. And I’m not the only one with that mindset (Wil Wheaton, for example) and some take it to more of an extreme and some to less. Yesterday I watched this lecture by Jane McGonigal about making games that have meaning, purpose and impact other than escapism. And in the section about testosterone, she quoted a study that explains that biologically. It says that when we win over someone we don’t know, our testosterone spikes and we’re more likely to assert dominance – rub it in their faces. When win over someone we know, our testosterone drops and we’re more likely to be nice and comforting – trying to make them feel better about themselves. Maybe I caught on that subconsciously but I don’t like that feeling, when I have it but mostly when it’s directed at me. I enjoy the battle of wits, I enjoy the banter, I enjoy collaboration (which is why I always prefer cooperative to competitive) and players online tend to rush things, take a lot personally and mostly not be sportsmanlike and considering. And it’s very hard to talk to them Continue Reading →
Posted in Gaming, Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
משחקים אלימים הופכים אנשים למוסריים יותר
אלו הממצאים ממחקר שנערך באוניברסיטת באפלו. למען האמת, לא נורא מפתיע אותי. מה שהם מצאו הוא ששחקנים שמשחקים במשחקים אלימים, בין אם בצד “הטוב” או בצד “הרע”, כאשר סיימו לשחק, חשבו יותר על המוסריות של עצמם ושל מה שעשו. אני גם דוגמה לזה, כמו שציינתי בעבר. אז אני נשארתי בדעתי, כאשר לי תהייה ההחלטה האם לאסור או להתיר משחקים אלימים, אני אתיר כל עוד ההשלכות המוסריות עולות לדיון לאחר מכן.
Posted in Gaming, Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
Quote
What disturbs men’s minds is not events but their judgements on events. To accuse others for one’s own misfortunes is a sign of want of education. To accuse one’s self shows that one’s education has begun. To accuse neither one’s self nor others shows that one’s education is complete. — Epictitus
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
הילד שקרא “לייק!”
או תופעת דילול העוצמה האישית באינטרנט. הרשתות החברתיות מאפשרות לנו, לפחות מאז הגל השני של התופעה (Facebook, Google+, YouTube…), להגיב על הודעות ב-Like, או מקבילתו. אני רואה את הלחיצה על הכפתור כסוג של “I Approve of this Message”, כמו אמרתי “כן, מה שהוא אמר. אין לי מה להוסיף.” או “כל הכבוד. אני בעדך.” ואצלי, מעט מאוד דברים נכנסים לקטגוריה הזאת. יש כאלו שיגידו שזה בגלל הרגשות נמוכי העוצמה שלי, שאני לא מתלהב כמו בן אדם ממוצע אבל אני חושב שזה לא נכון. או לפחות לא קשור לנושא. זה קשור לנושא של דילול העוצמה. כמו שנאמר, כשכולם מיוחדים, אף אחד מיוחד. או, בהשלכה למקרה שלנו, כשלוחצים Like על הכל then you don’t really Like anything. קוראינו המבוגרים יותר בטח זוכרים את הסיפור על הילד שקרא זאב. לטובת הקוראים הצעירים יותר, הנה התקציר: הסיפור הוא על ילד שמשעמום מחליט לרוץ לכפר ולצעוק שזאב תוקף את העדר שלו. הכפר כולו מתחמש לעזור להדוף את החיה אבל כשהם מגיעים, הילד צוחק עליהם כי הוא עבד עליהם והם האמינו לו. המקרה חוזר עוד פעמיים או שלוש עד שהכפר כבר לא מאמין לו. וחבל, כי זאת בדיוק הפעם שזאב כן מגיע וטורף את כל העדר. המשל שאני לוקח מזה הוא “תגיד משהו בקלילות יותר מדי פעמים, כשבאמת תתכוון לזה אז כבר לא יאמינו לך”. בהשלכה למקרה הרשתות החברתיות, אם לוחצים Like על כל דבר שזז, כשיבוא משהו שבאמת ילהיב אותך, כולם יגידו “כמובן שזה טוב, אתה לוחץ Like על כל דבר.” וזה הכל, זה לא צריך להיות נושא ארוך. רק הסבר ללמה אני ממעט להתלהב. למה Continue Reading →
Posted in Humanity, IT, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Earth Day 2014
Also, check out today’s Google Doodle.
Posted in Humanity, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
The Bike Rider’s Manifesto
For millenia we’ve been on the sidelines, navigating the sidewalks where we were the threat and the inconvenience, drifting through the asphalt where we were the mince meat and the cannon fodder. But these are our streets now, the ones marked with two circles, a triangle and a cross. This is the only place where we reign supreme and it will not be taken from us. You, who have wide sidewalks and four lanes of tarmac, you will not walk on the sacred path nor park on it. You, who talk on your phone, you will look ahead and watch where you’re going. You, who use the narrow paths, you will walk straight and not make sudden movements. You, who are not fucking deaf, you will heed our ringing call and give us the respect we deserve. And you, one and all, shall use the right lane and not take more space than you need! This is a road. This is our road. And we will not be denied! I am a bike rider. And this is my manifesto. You can try and resist. But we are the future. Grok that.
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
My Feelings About Games
I’ve read this yesterday. It’s quite a long piece on analyzing games, their meaning and what they do. And I feel like this closely echoes what I feel when I play a game. Usually, there’s a point while playing a game when you understand it, when you just grok the underlying mechanics, what it’s doing, how it’s doing it. This is the point where I extrapolate towards the future and see the possibilities of where this game might take me. And if I don’t like any of those options, I quit it and do something else. I usually quit a game when I can see it completely, or mostly, a sport. By that, I mean that it’s a contest or a race and there’s nothing in it beyond putting in a lot of effort to rank higher or just be better. That kind of thing doesn’t attract me. I go towards the interesting story, the interesting characters, a good feeling or exploration. This is why I play Torchlight and Terraria several times over but didn’t return to DOTA2 after the first couple of games or why I’m considering ditching Ingress. And Terraria and Torchlight are not free and clear either. It’s only really fun when playing with friends. Which is also why I prefer to play board games with friends in the physical world and there are games which are boring or tedious if you play by yourself or simply not engaging enough on the computer but if you take Continue Reading →
Posted in Gaming, Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
The Tale of the Attention Span
אני לא אוהב להתגאות בעצמי. אני לא מרגיש נוח לציין תכונות טובות בעצמי. כמעט כל צורה של זה נראית לי כמו התנשאות ויהירות. למרות זאת, מדי פעם, אני כן מוצא משהו שעובד אצלי בצורה משמעותית אחרת מאצל אנשים אחרים ובצורה שנראית לי יותר טוב. במקרה הזה, יש גם צדדים טובים וגם צדדים רעים. הרבה פעמים מעירים לי שאני לא נותן תשומת לב לאנשים. מה שצריך להבין הוא שאני כן. אני נותן את כל תשומת הלב שצריך. הבעיה היא שנשארת לי עוד הרבה גם אחרי זה. למה אני מתכוון? ובכן, שיחות מאוד מורכבות, מהירות ודחוסות יכולות לדרוש ממני 70-80% מתשומת הלב שיש לי אבל רוב השיחות היום-יומיות, בנוסף על העובדה שהמוח שלי עובד מאוד מהר, תופסות לי בקושי 50%. אז אני מקדיש את כל תשומת הלב שלי לשיחה… וחצי מהמוח שלי מתרוצץ ומשתולל כמו ילד בחנות ממתקים כי הוא לא עושה משהו. אז אני משחק אם הידיים או עושה משהו אחר תוך כדי או שהרגל שלי מתחילה לרטוט. זה לא אומר דבר על רמת העניין של השיחה אלא על המוח המוזר שלי. אז אני מסוגל לשחק במחשב, לשים לב לטקסט ותנועה במסך השני, לדבר עם מישהו תוך כדי וכנראה גם עוד משהו בלי שזה גורם לי לאבד מידע. אז אם אני מסתכל על הטלפון תוך כדי שיחה זה לא שאתם משעממים או שאני מפוזר. זה בגלל שאני מחפש יותר מידע על הדבר האחרון שאמרתם בזמן שאנחנו ממשיכים לדבר. הצד הרע של זה מגיע בנהיגה. במיוחד בנהיגה בלילה. נהיגה מורכבת וטכנית זה סבבה. זה תופס לי הרבה תשומת לב. כשאני נוסע במורד Continue Reading →
Posted in Humanity, Me, No Category, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
Remember, Remember the Fifth of November
But, seriously…
Posted in Humanity, Less Interesting News, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.