Life and Project
במקרה וזאת הפעם הראשונה שאני מציין את זה (אין לי ממש כוח לבדוק, סלחו לי טוב, זה לא נורא מסובך לבדוק. זאת הפעם הראשונה), אני עובד עכשיו על הפרויקט שלי בטכניון. תכל’ס, מכל הדברים שאני חייב לעשות, נשארו לי רק זה וחישוביות. הצלחתי להסתנן לפרויקט של משחקי מחשב וכרגע הרעיון הוא לבנות מערכת של בנייה פרוצדורלית. אני עדיין לא סגור לגמרי מה יהיה התוצר הסופי אבל התהליך והתוכנית הנוכחיים הם כדלקמן: הורדתי את הקוד של משחק שקיים באינטרנט (שהוא דיי מטורף, כדאי לפחות לנסות), הבנתי איך הוא יוצר את הסביבה שלו ועכשיו אני מנסה לגרום לו ליצור סביבה אקראית בכל פעם שהוא מתניע מחדש. אני יודע, המשחק הקיים דיי קשה וייצור אקראי עלול להפוך אותו להרבה יותר קשה או הרבה יותר קל. אבל זאת המטרה וצריך להיות מעניין. ההתקדמות הנוכחית שלי היא שהצלחתי ליצור אסטרואיד עגול בגודל אקראי (החל מ”אתה קורא לזה אסטרואיד? זה אגוז” ועד “!That’s no asteroid! That’s a Space Station”) וליצור לו חדר כניסה אקראי. עכשיו אני עובד על לבזר יותר את יצירת החדרים בתוך האסטרואיד והכניסות שלו כדי שאוכל לקרוא להם בצורה אקראית. 2/5/2013, עדכון: יצירת כניסות אקראיות – עובד. יצירת חדרים אקראיים – עובד. עכשיו אני צריך לחבר אותם ביחד.
Posted in Gaming, Geekdom, No Category, Programming by Eran with 1 comment.
Lunar Exploration
בספטמבר לקחתי לעצמי בוקר שבת לעשות משהו שהבטחתי לעצמי שאני אעשה הרבה זמן: נתיחה לאחר המוות ללונה. לא הייתה סיבה יותר מדי חשובה או איזה שהוא חלק שממש רציתי. רק רציתי לראות איך זה לפרק מחשב נייד בעצמי ואת החלקים שממנו הוא מורכב. אז הנה התגליות שלי, למישהו שאולי חושב על לעשות את זה. לונה, סגורה ופתוחה, לפני כל התהליך. . . . . . . . קודם מפרקים את הפס הסוגר כדי להגיע לברגים של המקלדת. לאחר מכן אפשר לנתק ולהוציא אותה ולראות את הקרביים מלמעלה. . . . . . . . . תקריב על לוח המקשים לאחר הסרת הרווח ואז על המעגל שמתחתיו. . . . . . . . . המסך, בשני שלבי הפירוק הבסיסיים. . . . . . . . . מתחיל לחפור גם מאחור. לשם האיכון: שמאל למעלה זה כונן התקליטורים. שמאל למטה זאת הסוללה. למטה היה המקום של הכונן הקשיח. באמצע זה המקום של הזכרונות. מעליהם כרטיס הרשת האלחוטי. ובצד ימין זה המעבד, כיור החום, המאוורר ושאר חלקי לוח האם. . . . . . . . . קודם הסוללה יוצאת ואז כונן התקליטורים. . . . . . . . . ככה נראה כרטיס רשת אלחוטת והמסך רק בלי המסך. . . . . . . . . . . בית המצלמה בלי המצלמה. המצלמה בלי בית המצלמה. המצלמה לאחר שהתפשטה. . . . . . . הפלסטיק שמחזיק את המסך ואלו האנטנות של כרטיס הרשת. ולוח הבקרה של המסך. . . . . . . . . מתחיל לפרק את Continue Reading →
Posted in High-Tech, No Category by Eran with 3 comments.
Artist, be thy self
זה משהו ששמעתי את וויל וויטון אומר בפודקאסט שהוא השתתף בו. זאת אומרת, כן, זה משהו שאנחנו תמיד שומעים: על תוותר על מי שאתה, תהיה עצמך, אל תנסה להתחזות למישהו אחר וכן הלאה. אבל אמנים, במיוחד היום, צריכים לקחת את זה לרמה הבאה. בגלל האינטרנט ורמת החשיפה שכל בן אדם יחיד יכול להגיע אליה ועומק החיפוש שכל אחד יכול לערוך, זה שאתה אוהב משהו ורק עוד, נגיד, עשרת אלפים אנשים בכל העולם אוהבים, זה בסדר. אותם עשרת אלפים, במיוחד אם מדובר בקהל כל כך מצומצם, ימצאו את מה שעשית. אז פשוט תעשה אותו. כל מה שצריך זה להתלהב מעצמך, להנות ממה שאתה עושה, לעשות את מה שאתה אוהב, ויהיו אנשים שיהיו מוכנים לשלם על זה. אני לוקח את זה לתשומת ליבי במשחקים וכתיבה. בעיקר בכתיבה. אני נמצא באי המדע בדיוני הישראלי. וכן, פה נוטים לכתוב דברים כבדים, עמוקים בעלי מספר רבדים שמדברים ברמה מאוד גבוהה. ואין לי שום בעיה עם זה. אני פשוט לא מתחבר לחלק מזה. אני אוהב סיפורים שהם פשוט כיפיים. קצת מיסתורין, קצת בלשות, קצת תהיות על המצב האנושי ולאן אנחנו הולכים, כמה מחשבות על מה לא בסדר בעולם שלנו, באנושות וכל השאר ואיזה שהוא סיום גדול, או אפילו קטן, ומספק. אני לא צריך לכתוב בצורת שירה, לפנות למקרא או לפתח סוגה ספרותית חדשה. ואני בטוח שיש אנשים שישמחו לאותו הדבר. גם אם הוא בעברית. אז אני בסדר עם עצמי. וזאת אחת הסיבות למה וויל וויטון הוא אחד הגיבורים שלי.
Posted in Geekdom, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Polyphasing – at 28 Days
I am hereby cutting the experiment and calling it “Take 1 Failed”. The reason, it’s gotten too hard, with life throwing too many curved balls, and I can’t keep the regime and my obligations at the same time. And currently, I prefer to focus on my school work. When I can find at least a full month of no obligations, I will try again. And at the mean time, I will try to stay an early riser and keep off coffee as much as I can.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
Polyphasing – Day 25 Gone
I’ve been having some sleep deprivation problems lately but I’m using the walking method and it helps. And I’m sure Mozart is enjoying it too. I’m also adding micro naps as I see fit. Not sure about effects yet. I am, however, considering switching to the full Uberman. This might make things easier and quicker. And I’ve just run into a new interesting problem: how do you sleep according to schedule in the middle of a fucking thunder storm?!
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
Happy Birthday to Me. Happy Birthday to…
לא משנה. אני פשוט אצטרך להתרגל לכתוב 29. עייפות. גשם. קור. לחץ. שיעור משעמם. כאב ראש. סחרחורת. אחלה דרך להתחיל את יום ההולדת. אבל באמת, ביולוגיה מועבר בצורה כל כך משעממת שאני נרדם בשיעור. ואני חושב שאני אלך לעשות משהו כיפי עכשיו.
Posted in No Category by Eran with 4 comments.
Polyphasing – Day 21 Gone
While I did have to make some changes and it was difficult, narcolepting and everything, I feel like I’m hitting my stride again, literally. While I did find it difficult, in the past few days, staying up the night, tonight I Â decided to just take a short walk. Not even a long one, I just took out the trash. The cool night air, the activated awareness of stepping outside, the pack of wild boars under the walkway, it all contributed to waking me up and I felt much better when I came back. I don’t remember everything that I did those nights in the past week, not clearly and I do know there were times when I was fighting off sleep with tooth and nail but I think I found what works for me. Now, if I feel tired, I’ll just take a walk. I’m sure Mozart wouldn’t mind. And I’m already feeling more energised. In the book I’m reading, I just read that Everyman is the most compatible with social life of the seriously polyphasic schedules but, because it’s not that different, it’s the hardest and the longest to adapt to. And that I shouldn’t expect being a 100% for at least two months in. Well, I’m not a 100%. There are times when I feel 110%, and they come more often than usual, but overall, if I have to average throughout the day, I’ll say I’m at about 70%. That’s 90-100% after most naps and about 30-40% in Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
כלבלב עצמאות
בעקבות שנה שעברה, פחדנו ממה שיקרה עם מוצארט. כשהזיקוקים התחילו ביום העצמאות, מוצארט… “לא אהב את זה”. אז הפעם היינו מוכנים עם ממתקים וצעצועים כדי להסיח את דעתו של הכלבלב מהפיצוצים שבשמיים. מוצארט חיבב את הרעיון. זאת אומרת, הוא חיבב את הרעיון שכל מה שהוא צריך לעשות זה לקפוץ, לשבת ולשכב ואז הוא מקבל חטיף. אבל כשעזבנו אותו לרגע הוא חזר למיטה שלו. וכשהזיקוקים חזרו בכוח וכל הכלבים בשכונה, ובשתי השכונות השכנות, החלו לנבוח, מוצארט ניסה לחזור לישון. כאילו כל הרעש זה סתם מזימה כדי להפריע למנוחתו. כלבלב משעשע. :)
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
אני חושב שאני יודע
או לפחות, אני חושב שיש לי השערה: למה יום הזיכרון, יום העצמאות ואפילו יום השואה כל כך חשובים לי. Legacy. מורפיקס מציע לי לתרגם את זה כמורשת, אבל זה לא נשמע נכון. גם נחלה וירושה לא נשמע כל כך מתאים אבל בגלל שזה נשמע מאוד פיזי. אני מדבר על משהו פחות ממשי. מההתחלה: אני קורא הרבה יותר מדי פעמים על אנשים שלא יודעים את העבר שלהם. הרבה ברשת ה-NotAlways אבל גם במקומות אחרים כמו בקטעים ששולחים לי דרך הרשתות החברתיות. ואני מניח שאני נחשף לכמות גדולה מאוד יחסית לכמות האמיתית הקיימת באוכלוסיה אבל זה עדיין מטריד. אנשים צריכים לדעת מאיפה הם באו, איך הם קיבלו את החיים שלהם כמו שהם ומה נעשה לפניהם כדי שיוכלו לקבל את זה. אני קורא, למשל, על אנשים ללא כבוד לאנשים במדים, למשרתים של המדינה, לניצולי זוועות, אנשים שסבלו ושנלחמו ונלחמים ועובדים בשביל שיהיה לנו את מה שיש לנו. אנשים לוקחים כל כך בקלות ובצורה מובנת מאליה את העובדה שיש להם ארץ משלהם וגג מעל הראש ומדינה שתומכת ומגינה עליהם. פשוט לא מבינים את כל מה שנעשה בשביל להגיע עד הלום. וכתוצאה, אנשים כאלו הם לרוב אנוכיים, מרוכזים בעצמם וחסרי יכולת לתרום לטובת כולם. אני זוכר שיצא לי לדבר עם כמה אנשים לאחר הבחירות והגענו לנושא של למי הצבענו. אני הצבעתי מרצ. לא מתבייש בזה או מרגיש צורך להגן או להסתיר את זה. מרצ הייתה ועדיין המפלגה שהכי מתאימה לעקרונות שלי. הם הצביעו ליכוד והבית היהודי. והתחלנו, כמובן, להתווכח על זה. אנשים אינטליגנטיים, מחונכים, נעימים ובעלי השכלה ואני חושב לעצמי, למה לכל הרוחות הם מצביעים Continue Reading →
Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
קצת חיים אמיתיים
שמתי לב שהרבה זמן עבר מאז שכתבתי פה משהו שהוא באמת על החיים שלי. שזה משעשע כי המטרה העיקרית של הבלוג הזה היא להיות מטמון לזכרונות שאני בטוח לא אזכור אחר כך. יום ההולדת שלי הוא ביום חמישי הזה. חמודה כמו שהיא תמיד, מעין הכינה לי מתנת יום הולדת בשלבים, אחד לכל יום מתחילת החודש ועד יום ההולדת שלי. זה מאוד מגניב. לא מדובר בדברים גרנדיוזים ומפוצצים אבל כן דברים שגורמים לי לחייך כל יום. אני לא אטרח לפרט כי חלקם אישיים ו/או לא יהיו מובנים למי שאינו אנחנו. אבל כן אגיד שהתא של יום שישי הכיל שובר מתנה לארוחת ערב גדולה שאותו ניצלתי באותו היום. לא הייתי עצלן ועזרתי אז הכנו ארוחת ערב של חמש מנות שהייתה מאוד כיפית. בשבת התכנסה כל המשפחה לאזכרה השנתית לסבא וסבתא. למרות שאבא שלי אמר שלא חובה להגיע לאירוע משפחתי (פעם ראשונה שאני זוכר דבר כזה נאמר), אני הרגשתי צורך לבוא. אני כבר לא ממש מרגיש את הצורך הזה אז בשנה הבאה תהיה באמת החלטה אם לבוא או לא, לא סתם ‘כמובן’. והיום בערב זה ערב יום הזיכרון. אני מותש מדי פיזית, מנטלית ונפשית כדי להציע איזה שהן תובנות מיוחדות אלא אני פשוט אלך ואספוג את מה שצריך לספוג. וכרגע התכנון הוא לעשות יום עצמאות קטן ופרטי בבית. נשארו לנו המבורגרים מיום שישי ואפשר להכין עוד פירה או צ’יפס.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.