ועוד משהו
יש לי יום הולדת בקרוב. וכל עוד מספיק נוח לי לשכוח מהנושא ולא להתרגש יותר מדי, אני כן שמח כשמפתיעים אותי. אז מעין, בצורה לא חשודה לחלוטין עבדה על המתנה שלה כבר כמה חודשים. והיא גילתה לי אותה אתמול. זה נראה בערך ככה.
כן, יש שם מקום לכל יום באפריל עד וכולל יום ההולדת שלי. אני מסוקרן אבל יש לי שליטה עצמית. אני אחכה למחר ואפתח רק תא אחד בכל יום. כמו שכתוב. זה צריך להיות מעניין.
כמו כן, אם מישהו רוצה להיות מאוד נחמד ונדיב, זאת הרשימה שלי. רק ש-3 ו-4 כבר מתוכננים בעתיד הקרוב בכל מקרה.
Posted in Life, Maayan by Eran with comments disabled.
Polyphasing – Day 5 Gone
Sleeping over the weekend took some effort but I think I did ok. Still overall tired and I was hoping to get a much better improvement by now. I’m not back to a hundred percent maybe because I choose a regime that is not so extreme so the body and mind take their time to adjust. And maybe because I’m not that strict on what I eat. And right now I’m mostly at the state of “If I could only have coffee, or pop in for another quick nap, I’ll be fine” but lucky for me I have great self control and I’m good at taking hits.
“It is by will alone I set my mind in motion. It is by the juice of sapho that thoughts acquire speed, the lips acquire stains, the stains become a warning. It is by will alone I set my mind in motion.”
— Mentat Mantra, Dune: The Movie
This is what I thought yesterday as after 22:00, when most people are winding down and don’t have the strength to do anything other that sit down and be a potato, I had manic energy enough to make food for me and Maayan (two different plates), do another load of dishes, clean the sink and the counter top.
And although I may feel like a normal day in which I didn’t sleep very well, I’m worried that with school coming back on tuesday, I might be not adapted enough. But I will persevere. Need to schedule an appointment with my doctor to keep track of this experiment and my health. And I hope I could get some security against future reserve service. That’s the biggest problem in my current schedule: What happens if I tell my commander I need three 20 minute naps throughout the day and he won’t except that?
Posted in Life, Weird by Eran with comments disabled.
Free Ranging: Cherish
לרשומה הזאת לנור קוראת “רשומת ה-Free Range Kids החשובה ביותר אי פעם“. וכמו לנור, אני לא אטרח לדבר. אני אתרגם.
לנור היקרה,
אנחנו מבלים הרבה זמן בניסיון לשלוט על הסיכונים בחיי הילדים שלנו. אנחנו מאכילים אותם בריא, מלמדים אותם להסתכל לשני הכיוונים, משתדלים לאזן התעמלות ומשחק מול מנוחה ועבודה. אבל לפעמים, למרות כל התכנון הקפדני וההנחייה, דברים פשוט קורים.
לפני שלוש שבועות, הילדה בת התשע שלי התמוטטה ומתה בתוך פחות משלוש דקות כתוצאה ממחלת שריר הלב כל כך נדירה שהיה לה סיכוי כפול להיפגע ממכת ברק. היא החליקה על הקרח ונהנתה מהחיים. היא לא ידעה מה קרה והיא מתה לפני שהצלחתי להחליק את ה-20 מטר בשביל להרים אותה מהקרח. אני לא מספרת את זה כדי שכל הקוראים שלך ילכו לעשות אק”ג לילדים שלהם. למען האמת, הם כנראה לא יגלו את זה גם אם ינסו.
זה, לעומת זאת, על החיים שלה ומשמעותם. אבא שלי העיר הערה, כשעוד היינו בבית החולים והכאב היה גולמי והרסני. אבל היא לא עוזבת אותי ואני מוצאת בה מעט מזור: “היא אולי הייתה רק בת תשע אבל היא חיה עשרים שנים באותם תשע.” מה שהוא התכוון הוא שהיא עשתה הרבה, היא חוותה הרבה ופשוט ‘חיה’ כל עוד הייתה פה. היא רכבה על סוסים. היא רכבה על אופנועים עם אבא שלה (תמיד עם ציוד הבטיחות המתאים). היא הלכה למחנות כנסיה בהם שיחקו בבריכות בוץ ועשו מגלשות וקפצו אל האגם וצלו מרשמלו על מדורות עם מקלות. היא שיחקה הוקי תחרותית. היא התאמנה בקראטה וג’וג’יטסו. היא רכבה על האופניים שלה אל בית של חברה, במרחק של קילומטר וחצי. לבד.
האם הפעילויות האלו היו מסוכנות? בטח. אבל מחושבים. כאלו שידענו עליהם ושקלנו אותם. האם דאגתי לה? כל יום. כל הזמן. האם נתתי לה לעשות את הדברים האלו בכל זאת? כן.
האם אני שמחה שנתתי לה? יותר ממה שתוכלו לדמיין.
חבר שלי שאל אותי אם היו לי “עניינים לא סגורים” עם הבת שלי כשהיא מתה. חשבתי על השאלה הזאת. האם היא ידעה כל יום, ללא צל של ספק, שאהבו אותה ללא תנאים? אני יודעת בליבי שהיא תענה ‘כן’ חד משמעית. האם היא עזבה את ארץ החיים, מוקדם מדי אבל, כאשר היא באמת ‘חיה’ כל עוד הייתה פה? כן. היא כן. אז לא; אין דבר בחיים שלה שהתחרטתי עליו אפילו לרגע, חוץ משלא קיבלתי מספיק רגעים איתה. אם היא לא חיה כל רגע בחייה במלואו, אולי היא עדיין הייתה איתנו. טבע המחלה הוא שהיא לוקחת את חייהם של הפעילים והאתלטים מהר יותר מאשר אחרים. אבל אם היא הייתה פה, בטוחה ומוגנה, למשך 20 שנה, אני בספק אם היא הייתה ‘חיה’ יותר מאשר באותם תשע.
הפעולה הזאת של לחיות ולגדל ילדים, לאזן סיכון עם תגמול, היא לא קלה. והיא, כך למדתי בדרך הכואבת ביותר אפשרית, מלאה בחוסר ודאות. אבל אנחנו חייבים לילדים שלנו ללמד אותם לחיות כל רגע כאילו הוא יקר המציאות.
כי הוא כן.
המשיכי להפיץ את המסר שלך, לנור. זה הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעשות.
בת’
Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Polyphasing – Day 3 Gone
It is now 5:16 of day 4 of my polyphasic sleep experiment. While yesterday was tough and I think I probably overslept, I felt really good after my evening nap and ended up with a lot of manic energy so I washed another set of dishes and when Maayan came we went shopping and I made dinner. And by the time she was dead tired and wanted to go to sleep, I thought “What? It’s only 23:15! I’m wide awake.” and I ended up reading until about 1:00. And while waking up at 4:00 wasn’t particularly easy, I followed the ‘Jump out of Bed’ idea and didn’t even leave myself time to think about going back to sleep. And now I feel tired but awake. I’m not at a 100% energy, closer to 60%, but I’m keeping myself up and it doesn’t feel like the worst sleep deprivation I’ve ever had.
11:17, waking up from my morning nap, it felt like I didn’t sleep at all but I managed to get a grip and pull myself out of bed. After I did that, I felt better. And while before I took that nap it felt like it was noon (I was awake for about 4 hours), now it feels like half the day is already gone. And I feel great about it. There’s a small grain of tiredness in the back of my head but it doesn’t feel like the overwhelming sleep deprivation I had yesterday. I feel like I’m at roughly 85-90% of normal as of time of writing.
16:41, after my afternoon nap went slightly better, I still feel a bit groggy, roughly at 50-60% mental capacity. Far below what I need to actively concentrate on a task. Which kind of suck but I’ll stretch it for a few more hours and wait for the next one.
12:10, I hate time shifts. While yesterday’s nap went quite ok, my core sleep was weird. I’m not sure exactly what happened but I think I woke up, turned of the alarm and went back to sleep. Luckily, I naturally woke up about 15 minutes later. I felt horrible because the clock said 5 but then I realised it was actually 4 and I haven’t seriously overslept. Because, according to what I learned, if there’s only one rule to sleep adjustment it’s “Don’t Oversleep”. Like when I took my morning nap and barely slept at all, I still got up and started walking. And I’m only starting to feel tired now. Another reported effect I’ve started to feel is the length of the day. At 10, it feels like past midday. At 12 it feels like afternoon and overall I’m noticing my days are starting to contain more… “day”. That’s cool.
Posted in Life, Practice, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
Mechanics Influences Morality
לאחרונה שיחקתי את Deus Ex: Human Revolution, את Dishonored ואני בעיצומו של Assassin’s Creed. אני מזכיר את כולם בבת אחת כי הם גרמו לי, כל אחד בתורו, להסתכל על המוסריות, לחודית על המוסריות של להרוג אנשים, בצורה אחרת לחלוטין. מכיוון שלכל אחד מהם (ל-Assassin’s Creed פחות) יש סוג של מכניקת טוב ורע אז אם קיימת הסקאלה של מוסריות טהורה לחלוטין שבה כל חיים הם קדושים בצד אחד ומוסריות אפלה בה כל אחד הוא טרף בצד השני אז הייתי ממקם את Dishonored כמעט לגמרי בקצה הטהור, את Assassin’s Creed כמעט לגמרי בקצה האפל ואת Human Revolution איפה שהוא באמצע.
אתחיל מההתחלה: ב-Human Revolution משחקים שכיר חרב, איש פעולה תאגידי, מתוגבר קיברנטית במשימות ריגול (וקצת לא ריגול) תעשייתי מסביב לעולם. פוגשים המון אנשים מכל אורחות החיים מצוללי הפחים ברחוב ועד ראשי תאגידים בין לאומיים. ואנחנו יכולים לבנות, בעיקר בעזרת מאפייני פיתוח הדמות אבל גם בראשנו, את הדמות של אדם כאדם טוב שמנסה לרחם גם על הרוצחים של הצד השני או כאדם רצחני בפני עצמו שלא יעצור בכלום כדי להשיג את מטרתו. אבל זה גם קצת מעבר לזה. כשמתחילים להבין איך המכניקה של המשחק עובדת מגלים שאולי אפשר להשיג נקודות נסיון (ולכן עוד יכולות ושידרוגים) בצורה יפה מאוד על ידי להיכנס בכל דבר שזז ולרסק לו את הצורה, Guns Blazing וכל זה, אפשר להשיג משמעותית יותר עם נוקטים בגישה יותר שקטה, בלתי נראית ועל ידי הימום אנשים בלבד. בשבילי, ואני מניח שבשביל רוב האנשים בפעם הראשונה שהם משחקים, זה מנחה אותי לקחת את הגישה השנייה על מנת למקסם את הרווחים שלי. אז מה שיצא לי הוא אדם שבכל מצב אפשרי ניסה לנהוג בעצימות נמוכה ולחסוך בחיים של אנשים ככל האפשר. כך שבסוף המשחק, חוץ מהבוסים שאי אפשר להימנע מלהרוג (למרות שהייתי נמנע אם הייתי יכול), הרגתי אולי שלושה אנשים ואולי אחד מהם באמת היה בכוונה.
Dishonored לוקח את הנושא הזה בכלל לקיצוניות. בעוד שב-HR אתה Corporate Goon שמשרת אינטרסים כמעט אנוכיים לחלוטין, ב-Dishonored אתה נלחם להחזיד סדר לממלכה שהושחתה על ידי מורדים מבפנים. האנשים הרעים הם האנשים בשלטון, אלו שרצחו את הקיסרית והרעילו את האנשים. כל השאר יחסית חפים מפשע. ויותר מזה, מהר מאוד המשחק אומר לך ישר לפרצוף שיהיו השלכות רציניות לכמה רעש, נזק והרג אתה גורם, שככל שתהרוג יותר אז הממלכה תיפול יותר ויותר אל התוהו. מה שזה אמר לי הוא שאפילו השומרים וראשי השומרים של האנשים בהם הייתי אמור “לטפל” הם חפים מפשע, פועלים בכפייה וצריך לרחם על נפשותיהם ושאני, בתור ה-Lord Protector, מגן הקיסרית ומשרת המלוכה, לא צריך להיות זה ששוחט את כולם כנקמה אלא זה שמחזיר את הסדר על כנו. וגם, כך גיליתי לקראת סוף המשימה הראשונה, ישנן דרכים לא אלימות להתמודד גם עם מטרות המשימות שלי, גם אותם לא חייבים להרוג. זה צבע את המשחק באור אחר לחלוטין מכל שאר מדמי הרצח ההמוני הקיימים (והסיבה שאני כל כך אוהב משחקי תפקידים או לפחות משחקים עם מאפיינים כאלו). וכך, שבסוף Dishonored היו על מצפוני שני אנשים מתים. אחד נהרג לגמרי בטעות (לא שמתי לב שהעכברים הצליחו להגיע למקום שבו השארתי את גופו חסר ההכרה) והשני הצליח, למען האמת, להרוג את עצמו על ידי נפילה למים עם דגים לא נחמדים וזה היה רשום על שמי. אבל אני לא הרגתי אף אחד מבחירה.
ועכשיו, אני משחק את Assassin’s Creed ודמות השחקן, אל-תאיר (כן, אני יודע איך זה נשמע בעברית), הוא מתנקש. המטרה שלו, הציווי שלו, היא ללכת לכל מיני מקומות ולחסל אנשים. כן, אותם אנשים הם אנשים רעים (לפחות זה מה שאומרים לי) אבל אני הולך לחסל אותם. אותם ואת כל השומרים שמנסים להגן עליהם. כי הם משרתים את הרוע אז דמם מותר. וזה לא רק מטרת המשימה. אם אני אנסה לחסל רק את הבוסים הראשיים אז המשימה שלי תיהפך לקשה במיוחד אם לא בלתי אפשרית וכמעט כל המשימות הצידיות, אלו שעוזרות לי להתנייד בעיר ולהצליח במשימה הראשית, היו לא אפשריות מבחינתי. כי חוץ מללכת ולחסל בכירים נוצרים וכדומה אפשר במשחק גם לטפס על בניינים גבוהים לתצפית, לכייס אנשים עם מידע, לחקור משתפי פעולה, לעזור למתנקשים אחרים ולהציל אזרחים. עכשיו תסתכלו שוב על רשימת הפעולות האלו: לטפס על בניינים? אין בעיה, אף אחד לא חייב להיפגע; לכייס אנשים? בכיף, רק עוקבים אחריהם וגונבים להם מהתיק; לחקור משתפי פעולה? כמה אגרופים והם מדברים… ואז אל-תאיר דוקר אותם כדי שישתקו; לעזור למתנקשים אחרים? כולל לעתים קרובות רצח של שומרי העיר; להציל אזרחים? מחייב קרב מרובה משתתפים מול בין שלושה לעשרה שומרים. ואם אני איך שהוא, אפילו על ידי ריצה מהירה מדי, מפריע לסדר הציבורי, מיד נשמעות קריאות ה”מתנקש! תפסו אותו!” ואני מושא של מרדף אינטנסיבי ברחובות העיר. אז מה אני עושה עכשיו? דוחף את הלהב הנסתר שלי לביטנו של כל שומר שאני רואה ברחוב. ליתר ביטחון, שיהיו פחות לרדוף אחריי.
אז הנקודה שלי היא כזאת: כל אחד מהמשחקים האלו נותן זווית אחרת על המוסריות של להרוג אנשים. בעוד Assassin’s Creed מעודד את זה, Human Revolution אומר שעדיף שלא ו-Dishonored שולל זאת באופן פעיל. וזה רק חלקית עניין של סיפור ואווירה. זה ממש טבוע במכניקה של המשחק. וכידוע, שחקנים הולכים אחרי המכניקה, כל דבר שייתן להם למצות את המשחק והדמות שלהם כמה שיותר. אז אני רוצה להעלות את המודעות לנושא הזה של המכניקה והמוסריות. שעל ידי מכניקה הקיימת המשחק, ההשקפה שלי על האם זה בסדר להרוג אנשים משתנה ממשחק למשחק: Assassin’s Creed – רק לא את האזרחים; Human Revolution – אם אפשר, רק את הבוסים; ו-Dishonored – שלא תעז.
Posted in Gaming, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Polyphasing – Day 1 Gone
7:40, the next morning, I’ve been awake for two hours and forty minutes. When I woke up, I felt like all I wanted to do was go back to sleep. It required a lot of willpower to not give in. While Steve Pavlina kept busy by reading and cooking, I’m grateful for my computer games. They keep me awake and entertained. Maybe I’ll do some cooking later in the week.
11:10, passed my first nap, I felt seriously tired leading up to this nap and it felt like I barely slept. I kept fading in and out of sleep and felt like I was fading in and out of lucid dreaming. It was like shifting from first to third person perspective and then some more back and forth. I woke up feeling like I haven’t slept at all and it looks like the next five hours of waking time will take a lot of willpower to accomplish.
20:26, we drove back home and are safe back in our apartment. I felt completely zombified through the 14:00, one hour drive, like that point where you admit you can’t be driving anymore only way past it. I took a nap around 16:00 and felt like I managed to sleep a little. Still felt tired when I woke up, thinking that I know why most people fail at this transition: it’s hard work. I fell tired and achy and always like I’ve been on my feet all day. But now, after some activity and a light dinner, I feel better. Still yawning but better. I really hope the adjustment period is only a few days. I might break, otherwise.
But happy birthday to my lovely wife!
4:49, I’ve just woken up from my core sleep and this feels like full on zombie mode. Like I’ve just been woken up for the worst guard duty ever. I fee my self slipping away for a moment. And i have to do all this without outside chemical hep. I’ve had to stop and start this paragraph several times. What I’m sure of is the fact that I won’t be going to Olamot. My experiment has gone too far, to the point where  I really can’t drive. Hopefully, zombiness will subside. Planning to take a shower soon, maybe that will help. I’ve finished writing this paragraph at 5:04.
13:32, I took my nap around 9 and now I feel better but I think I fucked it up. I was tempted to nap again immediately and I yielded. I’m afraid this might have made the whole thing longer and more complicated. I need to nap again in about an hour and I still have a bit of a headache. Here’s hoping for the best.
Posted in Life, Weird by Eran with comments disabled.
I’ve Gone and Done it
Yesterday I looked at my calendar and realised I have nine days until school restarts and from reading Steve Pavlina‘s sleep blog I gathered that I takes roughly that amount of time to get through the adjustment period. So i decided to go for it now.
This part of the blog will be in English so it will hopefully aid other people looking for info on polyphasic sleep. I’m not going straight for the Uberman but taking on the Everyman sleep schedule. Hopefully, it will be less of a drastic change and more flexible and compatible with the rest of the hibernating world. But this should still give me 4-4.5 hours of sleep in contrast with the 6-8 normally taken.
So, as of time of writing, it is now 6:20 in the morning. I’ve been up for about an hour after sleeping for 3.5 hours. I’ve woken up rather easily. There is still a big of a fog in the brain and my typing speed is slower than usual but I’m not making too terrible of typing mistakes. I’ve spent the last hour on my morning routine and this is the last part of it. So far, I’m feeling good. I took several mid-day naps in the past few days and my last cup of coffee was about three days ago. And currently, I’m eating some junk. Which makes me wonder how well I will adjust since I’m an omnivore and Steve is a Herbivore.
Update: It’s 10:30 and I should be heading to bed. Feeling slightly drowsy but not dead tired. Hopefully I would be able to get some sleep with all the woken up people now. Main point on my mind now, though, is wondering what today’s xkcd comic is about.
Update: 17:45, I am passed my second nap of the day. It feels like 2 am after a long exhausting day. People around me are drinking coffee and I’m trying to hold my temptation down. Today will be funny – there is the Pesach dinner with Maayan’s family and then we’re going to see some friends. Should be funny.
Update: 1:40, waking up from my 22:30 nap, I felt like after waking up in the morning – still a bit fuzzy but ok if I keep my energy high – and now, though I technically have another hour or so before my scheduled nap, and I’m feeling ready for it but not exhausted, I’m going to sleep. One thing I did promise my wife is that I will go to sleep with her. So I will keep my promise.
Posted in Life, Weird by Eran with comments disabled.
It’s Schoolwork, I Swear
אתמול התחלתי ובשבוע הקרוב גם אמשיך לעבוד על משחק. כן, אני עובד על משחק. וזה בשביל שיעורי בית. אני מבטיח. טוב, זה לא משחק שלי. זה משחק של מישהו אחר ואני צריך לפרק אותו לחתיכות כרגע אבל עדיין.
ומחר אני נוסע לנאום של אובאמה בירושליים. אני אנסה את הקטע הזה של עדכונים מידיים בגוגל+ ואחרי זה אעביר את זה לפה. אבל בשביל זמן אמת, אני אהיה פה.
Attempted update: 15:30 – inside the hall. Need to kill some time.
Posted in Less Interesting News, Life, School by Eran with comments disabled.
Free Ranging: Don’t Spy
אחד הסיפורים שקראתי באתר Free Range Kids נכתב על ידי ילד בן 17. הוא מספר על ידיד שלו שגדל בצורה ההפוכה לגמרי מהתורה המושרית מהאתר. הוריו של הידיד היו מסתכלים בילקוט שלו כל יום כשהיה חוזר מבית ספר “ליתר ביטחון”. מה שיצא מזה הוא ילד שיודע שההורים שלו לא סומכים עליו ורק מענישים אותו. והמספר גדל בבית בו אמא שלו אומרת לו שאם הוא הולך למסיבה שיהיה בה אלכוהול אז שיזהר לא לשתות יותר מדי ואם הוא במצב רע או צריך עזרה אז שיתקשר והיא תבוא. אז הידיד בורח מהבית ומשתכר והולך לבית חולים ולא מתקשר להורים שלו כי הם רק ירדו עליו והמספר מתקשר לאמא שלו אם הוא במקרה כן מסתבך בצרות.
מצד אחד, יש ילד שמדברים איתו, מקשיבים לו, עוזרים לו ומייעצים לו. והוא גדל להיות אדם צעיר בוגר לגילו שמסוגל לתקשר בצורה הגונה ואמיתית. מצד שני, יש ילד שמחרימים לו דברים, מחטטים לו בפרטיות ומפעילים עליו משטר צבאי.
אלו תוצאות ישירות ומדידות של צורת גידול ילדים אחת מול השנייה. עכשיו, הורים והורים לעתיד צריכים לשאול את עצמם, איזה ילד עם מעדיפים שיצא להם?
Posted in Life, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.









