בזמן כתיבת רשומה זאת, עדיין אין לי מושג מה עושים. אבל אני סומך על מעין שזה כיף.
טוב, אני כן יודע שאנחנו הולכים לבדוק כמה טוב אפשר לראות זיקוקים מהדירה שלנו. ההימור הוא שטוב מאוד. בתקווה צילומים או וידאו או שניהם.
אני לא יודע מה קורה היום. אני רק יודע שהפעם מעין מתכננת את הבילוי שלנו לערב השנה החדשה. והיא אמרה משהו על כך שלא רק יום שבת יכיל הפתעות אלא גם יום שישי. מה שהיא לא יודעת הוא שגם אני לא ישבתי על הידיים שלי וגם הכנתי הפתעה קטנה שתתגלה מאוחר יותר.
בתקווה, הרשומה הזאת תצא מוקדם מספיק בשביל שאנשים יקראו אותה היום אבל לא מספיק מוקדם בשביל שמעין תתפוס אותה לפני שאני מוכן. ואם כן אז “אני אוהב אותך, מותק. עכשיו חכי עד הערב.”
כי היום אמורה להיות לנו ארוחה משפחתית נחמדה וזרחין לאחר מכן. יום הולדת שמח, קרן.
נראה מה יקרה אחר כך.
משהו שעליתי עליו לא מזמן, רק כשהתחלתי לקרוא על בינה מלאכותית במהלך קורס שאני לומד: אנשים לא מבינים מה הם אומרים כשהם אומרים “בינה מלאכותית”. לרוב כשאומרים “בינה מלאכותית” מתכוונים ליישות דיגיטלית/אלקטרונית המסוגלת לחשיבה ברמה שאנחנו מזהים כבעלת רצון וצרכים אם לא ברמה אנושית או גבוהה יותר. מה שנקרא באנגלית Sapient(תבונה) אם לא ישר Sentient(מודעות).
אדסגר דייקסטרה, אחד מעמודי התווך של האלגוריתמיקה כיום, אמר: “השאלה האם מחשבים יכולים לחשוב רלוונטית באותה מידה כמו השאלה האם צוללות יכולות לשחות.”
בעולם מדעי המחשב, בינה מלאכותית עוסקת במידה מסוימת במידול חשיבה אנושית אבל מטרתה ברובה אינה לשכפל את המוח בצורה דיגיטלית ובטח שאינה יצירת מין חי חדש ממתכת, סיליקון ותוכנה. המטרה היא יותר מידול דרכי חשיבה וקבלת החלטות לצורה אלגוריתמית כך שאלגוריתמים יוכלו לעבוד בצורה פחות brute-force שיטתית ויותר מונחה וחכמה. למשל, כמו באבטחה, אפשר, במקום לחפש כל צירוף אפשרי של אות, מספר וסימן ניקוד, לחפש קודם מילים מהמילון.
בספר “בינה מלאכותית – גישה מודרנית (מהדורה שלישית, 2010)” מאת סטוארט ראסל ופיטר נורויג מדברים על ארבע דרכים שונות לגשת לבינה מלאכותית, על ארבע מטרות עיקריות בחקר התחום.
או בקיצור, חוץ מההגדרה הראשונה, אף אחת מהן לא מזכירה בקצת את הרעיון של ליצור מכונה עם רצון ומניעים עצמאיים. ולפי מה שאני לומד וקורא כרגע, זה בהחלט הקצה הנידח יותר של התחום. בינה מלאכותית, באופן כמעט מוחלט, עוסקת בהגדרת מכונות שפותרות בעיות בצורה המונחית על ידי שיקולים ממוחשבים בצורה הנמצאת איפה שהוא באמצע בין בדיקת כל אפשרות ובין ביצוע הוראות מוכתבות מראש.
מה שאתם רוצים הוא ‘בינה סינטטית‘. את המונח הזה, אני לוקח מגרסה 4 של מרוצללים אבל הוא גם מגובה על ידי בן דודו ‘ביולוגיה סינטטית‘, מדע העוסק ביצירת יצורים ביולוגים חדשים שלא היו כמותם בעבר אבל הם דומים אם לא שווים ליצורים ביולוגים קיימים בהגדרתם. כמוהו, ‘בינה סינטטית’ היא בינה, sapience או sentience, שנוצרה בצורה מלאכותית, הגיעה לרמה שאנחנו מסוגלים לזהות כבעלת רצון ושלא הייתה קיימת קודם.
“בינות סינטטיות, או ‘בינות מלאכותיות’ כפי שהן ידועות בציבור, החלו לצוץ לחיים, מילולית, בתוך המקלעת בשנים שאחרי קריסת המקלעת הגלובלית השנייה. למרות שמן הפופולארי, אין בהן דבר מלאכותי. לעומת זאת, ‘בינות סינטטיות’ אלו מותאמות טבעית לסביבתן הוירטואלית והינן ישויות כשירות לחלוטין (אם כי הינן בעלות סדר שונה של אינטליגנציה).
הבינות הסינטטיות שהמטא-אנושות נתקלה בהן בשנים האחרונות נראות כמו התפתחו ספונטנית מתוכנות קיימות. לא ידוע הרבה על התהליך הנ”ל אבל מאמינים כי הוא כולל קוד שכבתי בעל יכולת שינוי עצמי המשתמש באלגוריתמים גנטיים. אם יש איזה שהוא גורם שאפשר להאשים בעלייתן של הבינות הסינטטיות אז הוא המטא-אנושות עצמה, ואנחנו הם אלו שיאלצו להשלים עם קיום “יוצא חלצינו” אם ברצוננו להתקיים בשלווה ביחד.
נהוג להכיר בשלושה סיווגים של בינה סינטטית: הפרוטו-תבונית, מטא-תבונית וזינו-תבונית. הפרוטו-תבונית היא כמו חיה ומתנהגת כמו אחת בתוך המקלעת. דרכי המחשבה של הזינו-תבונית זרות לחלוטין, כמעט לא מובנות על ידי מטא-אנשים ולרוב עדיין אובססיבית לתכנות המקורי שלה. המטא-תבונית, מצד שני, היא בינה צלולה כמו-אנושית. היא מודעת לסביבה שלה ומסוגלת ליצור טיעונים הגיוניים. יש לה אישיות אמיתית, צרכים אמיתיים ורצונות אמיתיים. המטא-תבונית שונה מאוד מהמטא-אנושי אבל עדיין מדובר בישות תבונית ומודעת לפי הקריטריונים של ‘מגילת הזכויות של התבוניים הלא-אנושיים’.”
אם מתעלמים מכל הפרטים הקטנים של העולם שלא ממש קשורים לדיון הנוכחי, זאת הגדרה יפה מאוד של בינות סינטטיות וחלוקתן לסוגים עיקריים. אז אני הולך להשתמש מעכשיו בהגדרות האלו: בינה מלאכותית היא סט של הגדרות והנחיות לאלגוריתם או תוכנת מחשב המצמצת את דרישות החישוב בצורה פסאודו-אינטליגנטית הדומה למחשבה ושיקולים אנושיים. בינה סינטטית היא ישות דיגיטלית/אלקטרונית המסוגלת לפעולה אוטונומית שלא הוגדרה מראש על ידי התכנות המקורי ומסוגלת להציג צרכים ורצונות עצמאיים ואולי אפילו אישיות פרטית.
זאת אומרת, בינה סינטטית היא אינטליגנציה כפי שאנחנו רגילים לזהות אינטליגנציה בעוד בינה מלאכותית היא רק הדמייה של אחת.
אני יודע שאם ההגדרות הפופלאריות באמת ישתנו זה ייקח עוד המון זמן אך עדיין הרגשתי את הצורך להעלות את הנושא על הכתב.
Artificial Intelligence: A Modern Approach (3rd Edition)
And to all… a very very scary night.
דנה עולה לכיתה א’. היא מגיעה לכיתה ביומה הראשון. לפניה, במקום שולחנות העץ החבוטים שהכירה אחותה הגדולה, מיכל, נמצאים שולחנות פלסטיק וקרמיקה מודרניים ועליהם מחשבי לוח חדישים. היא לא משתמש בעט ודף בשביל להעתיק ולתרגל את האותיות אותן כותב המורה על הלוח אלא מגיבה למצגת האינטראקטיבית שמציג המורה, המוזרמת למחשב הלוח שלפניה כמו שהיא מופיעה על המסך בקצה הכיתה. בשביל תרגול, היא לא מציירת את האותיות במחברת וגם לא מקלידה אותן אלא נעזרת בתוכנה יעודית הרצה על מחשב הלוח שלפניה שמנחה אותה בכיוון הנכון ועוזרת לה לתקן את שגיאותיה. וכשנגמר השיעור, כל החומר שאספה והתרגולים שעשתה נשמרים בשרת של בית הספר הנגיש לה גם מהבית.
מיכל הולכת להרצאה הראשונה שלה באוניברסיטה. היא מתיישבת באולם ההרצאות ומניחה את תיקה לפניה. היא מוציאה ממנו לא דפדפת ועט וגם לא מחשב נייד גדול אלא מחשב לוח עדין ואלגנטי השוכב בנוחות על ברכיה. המצגת של השיעור נגישה לה ממחשב הלוח מהרגע שנכנסה לכיתה והיא מקלידה עליה הערות שהיא, לאחר מכן, שומרת בכונן הוירטואלי הפרטי שלה. היא יכולה, במקביל, גם “להרים יד” בתור הדיגיטלי של שאלות שמחכות בצד המצגת שלפניה.
חזון זה לא חייב להיות רחוק כל כך. הטכנולוגיה הזאת כבר קיימת. בעבר חשבו שהמחשבים הניידים, ומחשבי הרשת בעיקר, יחליפו את העט והנייר בכיתות וישאירו את המשרד הדיגיטלי באבק של הכיתה הדיגיטלית. אבל רעיון זה גם מקרטע ואת מקומו תופס הרעיון של מחשבי הלוח. מגן הילדים ועד האוניברסיטה, מחשבי הלוח חודרים לכל מקום. פרויקט חדש בשם The Millstone Experience מנסה את כוחו עם מכשירי iPad ללימוד יסודי.
ועוד כשאפשר להתווכח על היעילות של מחשבי הלוח בשיפור איכות הלימוד, אי אפשר להתווכח עם המחיר והקלות. בעוד ספרי לימוד לסמסטר סטנדרטי באוניברסיטה יכולים לעלות בין 200 ל-300 שקל (במידה וקונים אותם, על השכרה אפשר, במקרים מסוימים, לשלם בין 50 ל-100) ולשקול כמו תינוק קטן, אותם ספרים, כאשר הם נקנים בפורמט דיגיטלי, יעלו כרגע לא יותר מ-100 שקל ויכולים לעלות הרבה פחות. ואת זה אני כבר רואה בכיתות היום. יש לפחות סטודנט אחד שאני מכיר שמגיע לכיתה רק עם מחשב הלוח שלו ומשתמש בו לכל הדבר.
ובנוסף על היכולת והקלות של השימוש, ניתן עם מחשבי הלוח גם לצלם דברים חשובים כמו משוואות או ציורי הדגמה ולשמור אותם כמו שהם כך שלא ילכו לאיבוד לעולם. ועל מחשבי הלוח ניתן להתקין תוכנות עזר לשימושם של אנשים בעלי מוגבלויות מסוימות.
אני משתמש במחשב נייד מהיום הראשון בטכניון וכך גם רבים אחרים אך יתכן שזה פחות מדי (או יותר מדי) בשביל הדור הבא של תלמידים ואולי ה-Xoom, iPad וחבריהם יתפסו את המקום החמים של הספר על שולחנות בתי הספר.
כשהפצצה התפוצצה ברכבת התחתית, היה זה מקרה מצער ביותר אך לא בלתי צפוי. למרות המאמצים הלא נגמרים למניעה, אירועי טרור לא הפכו למצב נדיר. הפצצה, מספר מטעני חומר נפץ מצופה במסמרים, שבבי מתכת ומיסבים כדוריים, שיסעה את התחנה לכל כיוון אפשרי וקרעה בבשרם של עשרות בני אדם שעמדו בה. אבל לא שם היה הגורם לאחוזי המוות מרקיעי השחקים של האירוע. לאחר שהדיווחים החלו לצאת, שלושת בתי החולים הקרובים ביותר שיגרו כל אמבולנס פנוי אל התחנה אבל במקביל, המחשבים בקבלה ובמיון של בתי החולים החלו להשתגע. תקיעות וקריסות כאילו אקראיות הכו בכל מסוף גישה. נסיונות לרשום חולים ולבדוק מאגרי מידע נכשלו אחד אחרי השני. רק בניסיון אחד מתוך שמונה הצליח תיק חולה להתעדכן ופעולה זאת, שהייתה אמורה לקחת לא יותר מעשר שניות, לקחה דקות ארוכות. מנהלי בתי החולים שראו את קצב קבלת החולים שלהם יורד לאחוזים בודדים מערכו הקודם, הפנו את האמבולנסים עמוסי הנפגעים לבתי חולים רחוקים יותר שנשארו תקינים. לא צריך לציין שלא כל נפגע שרד את המסע הארוך יותר.
זה חזון צפוי אחד במקרה והיכולת להשבית בית חולים עם וירוס תהפוך לכלי זמין. אני, אישית, לא יכול שלא לחשוב על יישום בעולם ‘מרוצללים’ בו עלולים לשלוח קבוצת רצים למשימה שכוללת שיבוש שירותי חירום עם וירוסים בין אם הם עושים את זה על מנת להתחמק לאחר המעשה או לגרום למקסימום נזק ובין אם הם צריכים להילחם קבוצה יריבה המפעילה את הטכניקה כשמטרתם לשמור על שירות החירום פעיל.
בכל מקרה, זאת יכולה להיות אפשרות מפחידה ולהביא אותנו לזמנים מאוד מעניינים.
חשוב מאוד לדעת: בחמישי הבא, מאורות 2011 בגבעת רם בירושלים. צריך להיות כיף כרגיל. למרות העומס, אני עורך את חידון המד”ב השלישי. הפעם על רובוטים ומחולק לשלושה חלקים שונים. צריך להיות כיף. אני רק מקווה שהפאנל במקביל לא יגנוב את _כל_ האנשים. וגם חבל שהפאנל במקביל כי אני גם אוהב אותו. טוב, אני אגיע לחלק השני.
בראשון ושני שאחרי, 25-26, יש את קרמי.קון, כנס משחקי התפקידים של הצפון. אני מריץ משחק אימה hack&slash בסבב ינשופים אז אני גם מקווה שיהיו אנשים. בכל מקרה, קרמי.קון הוא אירוע חנוכה כיפי בפני עצמו עם אנשים ומשחקים ושירים וסופגניות. אני יודע שיש אנשים שקשה להם להגיע אבל הוא בכוונה בצפון. מקווה שיהיה הרבה קהל. המשחק צריך להיות כיפי.
ואני עדיין מחפש דרכים להגיע לכרמיאל וחזרה אם מישהו מתכוון להגיע.
אלו החדשות ממיקרוסופט.
זה גורם לי לחשוב קצת. כמובן שיש פה דברים טובים ודברים רעים. לא הכל שחור ולבן. המחשבות העיקריות מכל צד, ואני ארחיב עליהן עוד מעט, הן “סוף סוף מיקרוסופט לוקחים אבטחה ברצינות!” מול “זאת מלחמת הדפדנים שוב!”.
מצד אחד, איזה יופי. אם לחלונות יהיה אנטי וירוס מובנה אז לא יהיו כל כך הרבה מחשבים לא מוגנים בעולם. הרי אחוזי השליטה של חלונות בשוק עדיין עומדים על יותר מ-80%. רוב המחשבים בעולם מריצים חלונות. ואם חלונות תהיה יותר מוגנת אז יהיו פחות התקפות וירוסים, רשתות הבוטים יחלשו וכן הלאה. אבל על זה צריך להסתכל טיפה יותר מקרוב. מה שנעשה פה הוא שילוב של Windows Defender, התוכנה שרצה בכל מערכת מאז XP, עם Windows Security Essentials, מערכת ההגנה הנרחבת יותר שמיקרוסופט מציעה חינם, שידרוג והפעלה של שניהם, מובנית, straight out of the box, בכל מערכת חלונות 8 חדשה. לא מדובר בשינוי גדול מעבר למצב הקיים היום.
ואז אפשר לחשוב על שאר חברות האבטחה. זה בטח יפריע להן. הרי, כשמיקרוסופט מציעים את Internet Explorer ישר במערכת הפעלה בלי עבודה נוספת, מי ירצה להוריד דפדפן אחר. ואם מיקרוסופט תציע חבילת הגנה בתוך מערכת הפעלה, מי צריך תוכנה נוספת? וזה גם לא משנה אם הם יציעו את האפשרות לבחור כמו שרצו עם הדפדפנים (למרות שאני אישית עוד לא באמת ראיתי הצעה כזאת). מעט מאוד יטרחו. ואם מעט מאוד יטרחו, ורוב האנשים יריצו מיקרוסופט אנטיוירוס, כמה זמן ייקח עד שהחזית הזאת תיפרץ. כי כשיש קהל יעד גדול, המאמצים יופנו לכיוון שלו, לפריצות מסוימות של קיר האש של מיקרוסופט.
ואם כבר כן מציעים מסך בחירה, מי יקבע מה צריך להיות שם? יש עשרות חברות אבטחה כמו שיש עשרות דפדנים. למה רק חמישה? האם רק חמישה?
אבל למה חברות האבטחה דואגות? אולי כי מה שהן מציאות אינו שיפור של ממש על החבילה הבסיסית. כי הרי, אם תוכנות האנטיוירוס שקיימות כבר שנים באמת כל כך טובות, למה יש כל כך הרבה התקפות מוצלחות? או אולי זה כי לא כל אחד מתקין אנטיוירוס טוב? אבל מיקרוסופט תציע חבילת אבטחה משלה, אולי זה יעודד יותר תחרות, יותר חידוש ואולי גם קצת הוזלה במחיר? יש פה הרבה שאלות.
וכמובן שחברות האבטחה קפצו והתלוננו. שזה קצת מוזר. כשאני שמעתי על הידיעה הזאת חשבתי על החברות הטובות יותר, Kaspersky, ESET ואולי אפילו גם Avast ו-AVG. אבל התלונות הגיעו בעיקר ממשרדיהן של Symantec ו-McAfee, חברות שאני ‘פחות’ מעריך את ניסיונותיהן באזור חבילות האבטחה. בעיקר בגלל איך שהן מעצבות תוכנה, למען האמת.
אני חושב על זה בהקשר של מלחמת הדפדפנים. מלחמת הדפדפנים קרתה בגלל שכל הדפדפנים היו כמעט אותו הדבר. כל אחד הציע רק טיפה יתרון על השני. Explorer הוא מובנה וחביב ומיקרוסופט קובעים את הסטנדרט של עצמם, השואש טוב בניצול זיכרון ועם ספריית תוספים מכובדת, כרום מאובטח הרבה יותר ובדרך כלל זריז יותר אם כי הוא צורך יותר זיכרון בגלל זה ואופרה משקיעים בחבילת תוכנה נרחבת יותר והם בדרך כלל אלו שמחדשים יותר. לא כזה הבדל גדול מבחינת הצרכן הרגיל ולכן הוא יילך עם מה שנותנים לו (אני רואה אנשים שחרדים מהרעיון של לבחור בעצמם ולבדוק ולכוון איך שהם רוצים וזה עצוב).
אבל תוכנות אנטי וירוס יותר שונות, לא? הרי יש הבדלים ברורים באיכות המנוע. חלק מהאנטיוירוסים פשוט יותר טובים (Avira ו-F-Secure מובילים לפי המסמך הנ”ל). אז, זה לא צריך להפריע יותר מדי. רק תחרות בריאה, נכון?
קיבלנו היום בדואר מכתב מעניין. להלן מצורף בשני צדדיו. אני אניח שאתם קוראים אותו בזמן שאני ממשיך לדבר.
המכתב מתאר את מצוקותיה של ילדה בת 14 בשם ט.ר. החולה בלוקימיה ובגלל מצבה ומצב משפחתה, הוריה כרגע לא עובדים אלא רק מטפלים בה ובאחיה ולכן אין להם הכנסות ובנוסף לכך גם הוצאות רפואיות אדירות. קראתי את המכתב ותהיתי, זה נשמע כמו רמאות. מי פונה ככה סתם לזרים אקראיים בבקשה לכסף, ועוד מצב כזה? מה עם ביטוח רפואי? ואולי זה באמת נכון ואני סתם קשה לב? ומה עם כל הטלפונים האלו? עמותה רשומה, ברצינות? מה זה ‘מתחברים ביחד לצדקה וחסד’, קרן 411?
לא באמת התכוונתי לתרום, גם לנו קשה ויש לנו חובות לכסות, אבל רציתי לפחות לברר את המצב, לראות אם עובדים עליי או לא. סקרנותי התעוררה.
אז הנה דוגמה למשהו שמעורר סקפטיות ואפשר גם לבדוק ואפילו במעט מאוד זמן. ואני סומך על זה כי עשיתי את זה בעצמי, בהתבסס על העדויות שהם אספו לטובתם אבל לא ישירות דרכם. שיחה ל-144 ועוד כמה שיחות בירור הביאו אותי לדבר עם פרופסור קפלינסקי המוזכר במכתב. רק הזכרתי את הילדה החולה בלוקימיה והוא התחיל לגלול את הסיפור. זה לא זיכרון מדויק כי לא הקלטתי את השיחה (משהו שחושבים עליו רק בדיעבד) אבל הנה דבריו, פחות או יותר: כן, הילדה קיימת. היא חולה בלוקימיה. את התרופות שהיא צריכה הם מקבלים מקופת החולים והן עולות בערך 5 שקל. כן, הרב יוסף שיינין, הרב הראשי של אשדוד, המצוטט באותו הקשר גם קיים. המכתבים שמצורפים אותנטיים ובאמת נכתבו. אבל הם נכתבו למטרה אחרת והודבקו אל תוך מכתב הסחיטה הזה. המשפחה לא באמת קשת יום. טוב, אולי הם באמת קשי יום אבל לא ברמה שמצריכה תרומה של 200,000 שקל. הם פנו לעמותה מטעמם וארגנו את מסע המרמה הזה. לסיכום, זאת מרמה אחת גדולה ותפיץ את זה בבקשה.
אז הנה, אני מפיץ את זה, ישירות מהסמכות המדעית בנושא. בתקווה, אוכל לחסוך להרבה אנשים הרבה כסף, לחסוך לעוד יותר אנשים את הטרחה ולחסוך לפרופסור קפלינסקי את ההטרדות.
כי בשורה התחתונה, זאת עוד רמאות שאנשים מנסים כשהם חושבים שהם יכולים לקבל קצת כסף. בבקשה, תפיצו את זה כדי שיותר אנשים יראו וידעו. בתקווה, המכתב הזה לא הגיע רחוק מדי והרשומה הזאת תשיג אותו. ואם יש לכם רעיונות איך אפשר להפוך אותה ליותר נראית, אני אשמח לשמוע.
מאמר בשם Top Five Regrets of the Dying גרם לי לחשוב קצת.
מדובר בסיכום של מישהו שעבד הרבה זמן עם אנשים גוססים. מסיבות שונות, היה להם לכל היותר שבועות לחיות. והוא דיבר אותם ושאל אותם על החיים שלהם, על מה הם מתחרטים, מה הם היו עושים אחרת? אז יש המון תשובות אבל כאן מובאות חמש הנפוצות ביותר.
1) הלוואי וחייתי יותר את החיים שלי, אמיתי לעצמי, ופחות את מה שציפו ממני.
2) הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה [ומפנה יותר זמן למשפחה].
3) הלוואי והיה לי את האומץ לבטא יותר את הרגשות שלי.
4) הלוואי והייתי נשאר יותר בקשר עם חברים.
5) הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות יותר מאושר.
אני מעלה את זה כי אני חושב על הדברים האלו על בסיס דיי קבוע. חלק מהם מנחים את החיים שלי.
אחד הקווים המנחים שאני אפילו לא ממש יכול לעשות משהו נגדו זה הצורך שלי לעשות דברים בדרך שלי, גם אם זה מוזר, גם אם זה הפוך ממה שכולם עושים ולפעמים גם אם אני יודע שהדרך המקובלת יותר טובה.
אני יודע שצריך לעבוד קשה ואני מסוגל לעבודה קשה אבל בשום מצב אני לא מוכן לוותר על ‘החיים’ שלי. אני לא מוכן לוותר על משפחה וחברים והדברים שגורמים לי להרגיש יותר טוב. אני מוכן להקריב חלק למען מטרה טובה יותר אבל אני לא מוכן להפוך ל-drone.
בנושא הרגשות אני מטפל מאז בית הספר. הצבא עזר אבל אני חושב שהתרומה הכי גדולה בנושא הזה הייתה מעין. בגלל שאני סומך עליה לחלוטין ומרגיש איתה חופשי לחלוטין, אני יכול לשחרר את הרגשות. והיא גם עזרה לי לגלות אותם יותר.
אני תמיד מנסה להיות מאושר. אני לא עושה משהו אלא אם כן הוא גורם לי להרגיש טוב או שהוא שלב בדרך ללהרגיש יותר טוב. יש לי חלומות ואני מנסה להגשים אותם. אני לומד ועושה ומנסה לשפר את עצמי.
הדבר היחידי שאני אולי מתחרט עליו זה שאני לא שומר מספיק על קשר עם חברים וגם עם משפחה. וזה פשוט חבל. יש המון לחץ ומעט מדי שעות ביממה אבל זה משהו שצריך לעשות. זה בעיקר מציק לי עם חברים ותיקים שהתפזרו כל אחד לדרכו שלו. אני באמת צריך למצוא את הזמן להיפגש יותר ולבלות.
מה אנשים אומרים